השעיות
באמת יכול להיות סמינריון מקורי ומעניין מאוד. שאלה שתוכלי לשלב, היא האם סיבות שבגללן הישעו שדרים בעבר, הן דבר של מה בכך כיום. למשל, בשנות ה-70' הושעתה מ"קול - ישראל" קריינית בתחילת דרכה העונה לשם שמירה אימבר. ומדוע? כל חטאה היה, שהיא אמרה את המילה "שירותים" בשידור חי. האם גם היום היו משעים קריין בגלל זה? האם יש הבדל בין החופש שיכולים להרשות לעצמם שדרים כיום, לבין העידן הממלכתי והמעונב יותר? אני מניח, שעל קוריוזים רבים מהסוג הזה, תוכלי לקרוא בספר החדש, "קול ישראל מירושלים", בעריכתו של איזי מן. אינני יודע באיזה היקף צריך להיות הסמינריון ועד כמה עלייך להשקיע, אך אולי תוכלי ממש לראיין אנשי רדיו, ששימשו גם בתפקידים בכירים, אשר יספרו לך על מקרים בהם הישעו שדרנים או נקטו נגדם הליכים משמעתיים, עקב דברים שאמרו בשידור, ומה היו השיקולים שהביאו להחלטתם (כלומר, האם היייתה כאן התייחסות לקוד ההתנהגות האתי של התחנה המשדרת?). לדוגמא: את מפקד גלי - צה"ל לשעבר, נחמן שי, שהישעה את יואב קוטנר או את מנהל רשת א' לשעבר, איתן אלמוג, שהישעה את השדרנית יעל צדוק, אחרי שבמסגרת תוכנית של שיחות עם מאזינים, איפשרה לאדם בעל דעות קיצוניות במיוחד לדבר במשך דקות ארוכות. ולקינוח - עוד מקרה משעשע, שהביא להשעייתו של קריין, במסגרת "קול - ישראל": יוסף רוזן ז"ל (אביו של הפנטומימאי חנוך רוזן), היה בתורנוּת של השמעת שירים ברצף מתוך תקליטים, לפי רשימה שעורך מוסיקה הכין מראש. רצף השירים שודר בשבת בבוקר, בין 07:00 ל-08:00. לפני שנגמרה התוכנית, סיים רוזן להשמיע את כל השירים ברשימה ונוצר "חלון" של כמה דקות, עד השעה הנקובה לסיום התוכנית. בגלל שהיה זה יום שבת, התקליטייה ברדיו הייתה סגורה ואי - אפשר היה להביא משם תקליט, כדי למלא את החסר. במוחו של יוסף רוזן ז"ל הבריק רעיון: הוא פתח מיקרופון, ואמר: "כאן רשת ב' של 'קול - ישראל'. האזנתם לשעה של מוסיקה. כעת שבע דקות לפני השעה שמונה. עד למועד שידורהּ של מהדורת החדשות, עוד נספיק להשמיע לכם מעט מצלילי המזרח". ומיד החל לעשות "קולולולו", לתופף על השולחן ולעשות שם "שמיייח". למחרת, ביום ראשון, נקרא רוזן לשיחה במשרדו של מנהל הרדיו, ששיבח אותו על התושייה ועל המקוריוּת, אך הוסיף עם זאת ש"נצטרך להיפרד כידידים".
