|עזרהצריכה את התיחסותכם

|עזרהצריכה את התיחסותכם

כמו שידוע לכם בנזוגי נמצא כבר 20 יום במילואים פעם שניה... ובסה"כ כמעט 55 יום בחודשיים וחצי. כמובן שכל הענינים בבית היו עלי ואיכשהו, לא בקלות, החזקתי מעמד. מחר הוא אמור סופסופ להשתחרר, מה שמאוד משמח אותי אבל גם קצת מפחיד. הוא כבר יודע הרבה זמן שביום שלישי יש לי ארוע במשך כל היום ואח"ה"צ שחשוב לי להשתתף בו. אבל מה? גם לו פתאום צץ משהו מ-א-ו-ד חשוב בעבודה שמחייב אותו להעדר מהבית משלישי בצהרים עד חמישי אח"הצ. אין סיכוי שנשאיר את הילדים לסבים - הילדים עברו תקופה מספיק קשה ואני לא אתן להם להרגיש "נטושים". אז מה עושים? אני מאוד מאוד זקוקה לכמה שעות לעצמי, כי כבר חודשיים+ אין לי דקה לעצמי. אבל האמת, שגם לו לא היה זמן לעצמו - הוא היה במילואים. לא קשים אבל בכל זאת זה לא מצב רגיל. יש כאן גם עניין של אחריות - כשהוא נמצא בבית הוא שותף מלא לעשייה אבל האחריות מוטלת עלי. אני לקחתי אותה על עמצי אבל גם לי לפעמים בא קצת חופש, קצת להיות "ראש קטן" ושמישהו אחר יגיד לי מה לעשות (כביסה, בגדים לארון, מה מכינים לארוחת ערב, מה לשלוח עם הילד לביה"ס וכו'). מה אתם מציעים לעשות? מי יוותר? טיפול משפחתי כבר אמרתי שנצטרך? התרגלתי לחיות לבד עם 3 ילדים ועכשיו צריך להתרגל מחדש לעוד אדם בבית, אהוב מאוד ונחוץ מאוד. אבל גם לדברים טובים צריך להתרגל. תודה למתיחסים.
 

ARCH 2

New member
אני לא מבינה

למה סבא וסבתא לא יכולים לשמור אחה"צ אחד. אם שניכם מאוד עסוקים (ואצלך זה חריג, לפי מה שאת כותבת), לא יקרה כלום אם משהו אחר ישגיח על הילדים לכמה שעות.
 
מצטרפת להמלצה על סבא-סבתא

ואני חושבת שלמרות שעברה גם על הילדים כמו שעליך תקופה לא קלה כשאבא איננו, הם יוכלו להתאפק עוד יום אחד ולו רק כדי שתחזרי לשפיות דעתך... עדיף להם יום אחד עם סבא-סבתא מאשר אמא רגזנית ועצבנית על סף התמוטטות עצבים.
 

מתרגשת

New member
אני מבינה את הרצון לזמן משלך...

האם אין אפשרות להעביר את האירוע שלך ליום אחר... אולי שישי או שבת
אני פשוט מתארת לעצמי (מהמצב עם בעלי) שאישך היקר באמת לא יכול להיות עם הילדים ואני מניחה שגם לו זה כואב מאד חוסר היכולת להיות עם הילדים אחרי כל כך הרבה זמן שהוא רחוק. אני מציעה שפשוט תוותרי (עם כל כמה שקשה) רק הפעם ושבוע הבא תקחי לך יומיים לעצמך (לא כולל יום שלישי אם את רוצה).... בכל מקרה תזכרי שגם מהצד שלו זה לא קל ואני בטוחה שגם הוא מצר על העובדה שאינו יכול לבלות עם הילדים ולתת לך את הזמן שלך לעצמך
 
כנראה לא הובנתי נכון

העניין שלי אינו יכול להתקיים בתאריך אחר! זה ארוע שקשור לעבודה וחשוב לי מאוד להיות שם. סבא וסבתא זו לא אופציה! הם טובים ונחמדים ו... אבל גם לי יש גבולות כאמא ואם אני חושבת שזה יפגע בילדים אני לא אעשה להם את זה. ומהמעט שהגיבו אני מבינה שלדעתכן אני צריכה (שוב) לוותר. למה לא נראה לכם שאולי הוא יוותר? הוא בחר בילדים האלה בדיוק כמוני ואחראי לגידולם וחינוכם בדיוק כמוני. אשמח לעוד תגובות.
 
הצגת את העניין בצורה כזאת ש...

הוא חוזר ממילואים ולא מנופש ושיש לו עבודה ולך יש "את הדבר הזה" שלא ברור בדיוק כמה הוא חשוב מלבד העובדה שתוכנן כבר מזמן. לדעתי מגיע לך את הזמן שלך לעניינים שלך וזה לא משנה עם זה מכון כושר, עבודה או פגישה עם חברה על כוס קפה במסעדה. לדעתי יש מקום שהוא יוותר הפעם אבל זה מאוד תלוי בחשיבות של העניינים השונים ומה ומי יכול להיפגע בכל אחד מהויתורים. גם לי יש לא פעם את הויכוחים האלה עם האיש שלי "למה לא תוותר פעם אחת אתה על העבודה והעניינים שלך לטובת הצרכים והרצונות שלי?" ברוב הפעמים אכן אני נאלצת לדחות את העניינים שלי אבל כשאני מרגישה שאני מתקבלת כמובן מאליו כזו שצריכה להיות עם הילדות ולוותר ואני יודעת שהעניין שלי חשוב יותר מהעניין שלו אני לא מוותרת ויוזמת שיחה רצינית ועניינית ומציגה את הצד שלי ומבקשת לשמוע את דעתו בעניין. בסופו של דבר עושים מה שטוב לכלל המשפחה כשלוקחים בחשבון את טובת הילדים, ההכנסה המשפחתית והשפיות הכללית של כל חברי המשפחה בבית.
 

zimes

New member
זה כי אני לא הספקתי לענות ../images/Emo8.gif

(חבל שלא ראית את ההפרצוף שעשיתי כשהגעתי ל "ויש לו משהו דחוף מהעבודה בשלישי-חמישי"...) אחרי שבוע מילואים, שלא לדבר על חודש ועוד כמעט חודש, אני בכזה מצב, שבעלי לא מעלה בדעתו לא לאפשר לי כל דבר שאני זקוקה לו ע"מ להתאושש מהחוויה. כאן זה לא ענין של "מי מוותר" או "איזה אירוע חשוב יותר" - שאלה זו הוא שאלה של שגרה, של הרגלים, של הסכמות בין בני זוג (כמו מי חותך פתאום מהעבודה בגלל ילד חולה). כאן זה ענין של - את רוויה מהילדים, מהבית, מהאחריות. וכדי לחזור לשגרה, אני מרגישה כמוך - שאת צריכה מעט שחרור מזה. אם נוסיף שלילדים חסר זמן אבא, אין ספק שלתקופה מסוימת, עד שתתאוששו (את והילדים) מהמילואים - רצוי מאוד שאבא יהיה אתם יותר, ויאפשר לך לנוח. א ב ל אם בשמך כל השנים שאתם נשואים, לא הסברת את זה לבעלך, אל תצפי ממנו שיבין את זה עכשיו פתאום. זה יפול עליו, והוא בכלל בכלל לא יבין מה פתאום את משנה את כללי המשחק. לכן, לדעתי, כדאי שתסבירי לו איך את מרגישה עכשיו. שלמרות שאת סופר-אמא ביומיום, עכשיו, אחרי שאת כל כך הרבה זמן בלעדיו, את זקוקה לעזרה שלו. תספרי מה נגמר.
 
צימס, תודה!

כרגיל תשובותייך מדברות אלי. ותאמיני לי שדיברנו הממממון פעמים על זה. ובדיבורים הוא גם מסכים איתי ובדר"כ גם במעשים. אבל כחלק מהאחריות שלי - אם אגיד לו לוותר על העניין שלו זה יהיה בסדר מבחינתו. אני רוצה שזה יבוא ממנו. מה בסה"כ ביקשתי? והערה חשובה - כרגע, מה לעשות שנינו מפרנסים שווים (אנחנו בקבוץ) אבל תכלס המשכורת שלי יותר גבוהה...
 
אני לא חושבת שיש קשר למשכורת

העיניין הוא שיש לך את הזכות לזמן פרטי משלך! רק לך ללא הבעל וללא הילדים כי אמנם אנחנו אמהות אבל גם בני אדם, הוא אמנם לא היה בחופש - הוא היה במילואים ושם ממש קשה כיום מלחמה וכו'...(לא במפרץ אלה כן בשטחים - זה ממש מלחמה!) אבל נראה אותם - כל הגברים מה היה קורה אם אנחנו הינו הולכות למילואים והם היו נשארים עם הילדים לבד! 50 וכמה ימים כמו שאת נשארת? לפי דעתי תעמדי על שלך - ואם את בקיבוץ, אז אולי המטפלת של הילדים יכולה להשאר איתם? (אצלנו זה עובד ככה, יש אחת צעירה אחרי צבא והיא ביביסיטר לכולם - כמובן שבכסף)
 

zimes

New member
אבל...

אי אפשר הכל. ראשית - את רוצה שזה יבוא ממנו. זו דרישה גדולה מדי, כנראה. זה ממש לרצות לשנות אותו. אני חושבת שאם אתם עומדים במקום בו הוא מבין אותך, ויאפשר לך להגיע לאירוע שלך, המצב די טוב. שנית - מה זה ה"הכל" שאי אפשר? נגיד שאת אומרת לו - תראה. אני באירוע - בכאן זו אחריות שלך. ואת לחלוטין לא מתענינת במה שקורה, ונותנת לו יד חופשית. במצב כזה, אולי הוא יחליט שהאירוע שלו חשוב מאוד, וישלח את הילדים לסבאסבתא? זוכרת? אחריות שלו. את חופשיה. מה תעדיפי? את חופשיה מאחריות - ילדים, בהחלטה של אבא אצל סבאסבתא/בייביסיטר, או את אחראית והילשים לא אצל סבאסבתא? (את בכל מקרה הולכת לאירוע שלך, והעבודה של בעלך מעוטת חשיבות לשאלה הזאת).
 
בתור מי שאין לה פרומיל של ניסיון,

דבריה הנבונים שך צימעס (טוב, לא מפתיע, נכון
) גרמו לי להנהן בהסכמה.
 

ציפי ג

New member
בעלי יצא היום למילואים

ל24 ימים. זה כמובן נחס אטומי. גם פסח, גם חופשה של הילדים, וגם ערב פסח יש לי דיון חשוב מאוד שלא יכולתי לדחות. היות ובעלי יכול לקבוע לעצמו את החופשות, הוא שאל אותי מה אני צריכה, ואני עניתי לו שהכי חשוב לי שהוא יהיה בבית יומיים לפני פסח, לגמור את הנקיון, ולדאוג שלא יעשו לי חמץ את כל הבית, כך שאני אוכל לעבוד בשקט. מאוד ברור לבעלי שכשהוא מגיע לחופשה, מגיע לי כמה ערבים של דממה. בד"כ הוא קופץ לעבודה, אבל זה מאוד מתואם אתי, ומאוד מתחשב בצרכים שלי. אני חושבת שאת צריכה לגלגל את הכדור לפתחו. לך יש עבודה. הוא מגיע הביתה לחופשה, שהוא ימצא פתרון. את פשוט צריכה לקום וללכת. בלי תירוצים, בלי ויכוחים ובלי ענינים. אני עשיתי כך כאשר התחלתי ללמוד. הילדים היו בחופש הגדול, ולכן , מראש, תאמנו בעלי ואני חופשות כך שהוא יהיה בחופש איתם. פתאום , צץ משהו דחוף בעבודה, שחייב אותו לוותר על מחצית מהחופש. יום אחד התאמצתי יום שני התאמצתי, ביום השלישי אמרתי לו - עד כאן. אני דאגתי לסידור - אתה היית אמור להיות בבית. החלטת לשנות את המצב, מסיבות מוצדקות אמנם, אתה צריך לדאוג שיהיה מישהו עם הילדים בבית. לא אני, זה תחום האחריות שלך. אני ממש לא זוכרת מה הוא עשה, אני רק זוכרת שאני לא התענינתי בכך. מבחינתי שיקח את כולם לעבודה. מבחינתי, שיביא את העבודה הביתה. מבחינתי שילך לעבוד ב12 בלילה. גם לי יש מעט זכויות ואני לא חושבת שאני חייבת לוותר עליהן תמיד.
 

אביא

New member
לשכנע את הקיץ להזמין אתכם?

אני יודע שזה שבת הגדול, אבל נקנה אוכל ונאכל בחוץ מה דעתך?
 

שי ז.

New member
את לא תאהבי את התשובה שלי אבל

לדעתי את צריכה לוותר. במצב המשק היום ולאחר היעדרות כל כך ארוכה מהעבודה (והיום לצערי מילואים נחשבים לסיבה לא מוצדקת להיעדרות) לא נראה לי שיקבלו בהבנה היעדרות נוספת שלו כדי להיות עם הילדים (ושוב לצערי סיבה שלא נחשבת למוצדקת להיעדרות).
 

שי ז.

New member
צודקת ב 100%

וחבל שמעסיקים לא מבינים שעובד שמוכן לתרום ולהקריב עבור המדינה והמשפחה יהיה מוכן ללהקריב גם בשבילם כי זה פשוט עניין של אופי.
 
הקרבה זה עניין של בחירה

להקריב למשפחה
להקריב בעבודה
להקריב למדינה
. לפחות לא כ"כ הרבה ובלי תאום עם ההקרבות האחרות.
 
למעלה