ממולדה תפוז
New member
עזה כמוות אהבה
ביום חמישי היינו ברבנות. זהו זה נגמר . היה הרבה יותר קל ופשוט ממה שחשבתי. הימים לפני היו ממש לא קלים, שוב ישנה בסלון, שוב מתעוררת לפנות בוקר, שוב המתח בפנים, שוב חוסר הריכוז.. והנה הגיע אותו בוקר שחששתי ממנו, ומה מסתבר? השד לא כ"כ נורא. אפילו להיפך.. ישבנו במסדרון וצחקנו, גם לעדים זה היה משחרר, צחקנו על הטקס.. שבטח הוא יזרוק עלי נעל..
ויחרוץ לי לשון.. ואז, הטקס.. כבר לא צחקנו. הוא הסתכל עלי ואני עליו.. היה זה רגע של רצינות. השנים המשותפות עוברות מול העיניים ועכשיו.. הכל יותר שליו, יותר רגוע.. זהו, אנחנו בחוץ. מתים מרעב, רצים לבית הקפה הקרוב, עולם כמנהגו נוהג. במהלך הזמן שחיכינו שם, היה גבר שפגע בעצמו, הוא חתך את הורידים בפרק היד והזמינו אמבולנס.. הוא אמר שעדיף לו למות, הוא לא יכול לחיות בלעדיה.. והאיש שלי אמר.. "עזה כמוות אהבה".. ומאז, זה לא יוצא לי מהראש.. האמנם? אם אין אהבה = מוות ? תחשבו על זה.. לילך
ביום חמישי היינו ברבנות. זהו זה נגמר . היה הרבה יותר קל ופשוט ממה שחשבתי. הימים לפני היו ממש לא קלים, שוב ישנה בסלון, שוב מתעוררת לפנות בוקר, שוב המתח בפנים, שוב חוסר הריכוז.. והנה הגיע אותו בוקר שחששתי ממנו, ומה מסתבר? השד לא כ"כ נורא. אפילו להיפך.. ישבנו במסדרון וצחקנו, גם לעדים זה היה משחרר, צחקנו על הטקס.. שבטח הוא יזרוק עלי נעל..