עזה היא רק תרגיל אוגדתי
לא כדי לתעד את אירועי היסטוריה לשמה צוידו מאות שוטרים וקצינים שהשתתפו בפינוי עזה במצלמות וידאו. צילומיהם ישמשו חומר לימודי בתחקירים פיקודיים: איך ליעל את הפינויים הבאים, הבלתי נמנעים. יציאת עזה הייתה רק תרגיל אוגדתי. כשם שבמלחמת לבנון לא עצר שרון אחרי 40 קילומטר, כך בפינוי ההתנחלויות לא יעצור אחרי גוש קטיף ונצרים. אחרי 8,000 שפונו יבוא תורם של 80 אלף שיפונו: העברת 80 אלף המתנחלים היהודים המתגוררים כיום מחוץ לתוואי הגדר לתוך הגדר, לשטחים שאינם שנויים במחלוקת. תנועת ההתנחלות ניצבת מול שוקת שבורה. מול חלום ושיברו. נכון, כ-240 אלף יהודים מתגוררים מעבר לקו הירוק, אך 150 אלף מהם גרים במה שמכונה "גושי ההתיישבות הגדולים", ריכוזי אוכלוסייה יהודית הצמודים והכמעט-צמודים לגבולות 1967. שם נגמרת ישראל. סעו עוד קילומטרים ספורים מזרחה ותפגשו את הכישלון: ישובים יהודיים קטנים, ספק כפרים ספק שכונות, פזורים בים של אוכלוסיה פלסטינית עוינת. שתי אצבעות מכפר סבא, ליתר דיוק אצבע אחת ממנה, כבר יש מדינה פלסטינית. היא קמה שם אחרי האינתיפאדה הראשונה ובעקבותיה. על אף הרטוריקה והתקציבים, מפסגת מדריד ב-1991 ועד היום, הוקם בשטחי יו"ש יישוב יהודי חדש אחד ויחיד, מודיעין עילית שמו; גם הוא במרחק של נגיעת יד מהגבול של 1967. בתרגילי הסוואה מטופשים נוספו ליישובים הקיימים שכונות חדשות; אך התוצאות נותרו זניחות. באיתמר על כל הרחבותיה מתגוררים 500 איש, בעלי 2,000, בעפרה 2,000 בעמנואל 2,500, באלקנה 3,000. אלו הם ישובים בסדר גודל של טעות סטטיסטית. בסופו של דבר הלא-מתנחלים, ולא המתנחלים, קבעו את קו הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית. אריאל שרון יודע זאת. אפשר שהוא מבכה על כך ואפשר שהוא שמח; מיליון היהודים שלא התיישבו בשטחים מנעו בכך את כינונה הבלתי-הפיך של מדינה דו-לאומית. אל מול המפלה של מפעל ההתיישבות וההתנחלות, מה נותר לשרון - נביא החזון ומפקדו - לעשות? את מה שהוא עושה עכשיו: לסגת, לאסוף את השברים ולייצב גבולות חדשים למדינת ישראל, גבולות ברי הגנה, דמוגראפיים. הוא התחיל בהתנתקות מעזה, אבל עזה הייתה רק מנה ראשונה. היא תאפשר לצבור ניסיון מבצעי, לקבע תקדימים חוקיים וכלכליים, לתמרן את הימין ולבלבל את השמאל. שרון יפיק לקחים, יבצר את ממשלתו (הנוכחית או הבאה אחריה) וימשיך במה שיהיה המפעל השני הגדול של חייו: פינוי ההתיישבות היהודית מן השטחים המוחזקים שמעבר לגדר ההפרדה. כאדם לא צעיר, ירצה שרון להשלים את מהלכו ההיסטורי תוך שנים מעטות. שרון כבר הסביר לעם ישראל למה זה חייב לקרות: משום שהעם היהודי כשל ולא מימש את חזון ההתיישבות ביש"ע. הכישלון הוביל למצב של אין ברירה. אין ברירה אלא לקצר קווים ולסגת, ולכן אחרי 8,000 מפוני עזה יבואו 80 אלף מפוני יהודה ושומרון. לא איש כשרון, מדינאי החושב רק בענק, יסתפק בפחות מכך.
לא כדי לתעד את אירועי היסטוריה לשמה צוידו מאות שוטרים וקצינים שהשתתפו בפינוי עזה במצלמות וידאו. צילומיהם ישמשו חומר לימודי בתחקירים פיקודיים: איך ליעל את הפינויים הבאים, הבלתי נמנעים. יציאת עזה הייתה רק תרגיל אוגדתי. כשם שבמלחמת לבנון לא עצר שרון אחרי 40 קילומטר, כך בפינוי ההתנחלויות לא יעצור אחרי גוש קטיף ונצרים. אחרי 8,000 שפונו יבוא תורם של 80 אלף שיפונו: העברת 80 אלף המתנחלים היהודים המתגוררים כיום מחוץ לתוואי הגדר לתוך הגדר, לשטחים שאינם שנויים במחלוקת. תנועת ההתנחלות ניצבת מול שוקת שבורה. מול חלום ושיברו. נכון, כ-240 אלף יהודים מתגוררים מעבר לקו הירוק, אך 150 אלף מהם גרים במה שמכונה "גושי ההתיישבות הגדולים", ריכוזי אוכלוסייה יהודית הצמודים והכמעט-צמודים לגבולות 1967. שם נגמרת ישראל. סעו עוד קילומטרים ספורים מזרחה ותפגשו את הכישלון: ישובים יהודיים קטנים, ספק כפרים ספק שכונות, פזורים בים של אוכלוסיה פלסטינית עוינת. שתי אצבעות מכפר סבא, ליתר דיוק אצבע אחת ממנה, כבר יש מדינה פלסטינית. היא קמה שם אחרי האינתיפאדה הראשונה ובעקבותיה. על אף הרטוריקה והתקציבים, מפסגת מדריד ב-1991 ועד היום, הוקם בשטחי יו"ש יישוב יהודי חדש אחד ויחיד, מודיעין עילית שמו; גם הוא במרחק של נגיעת יד מהגבול של 1967. בתרגילי הסוואה מטופשים נוספו ליישובים הקיימים שכונות חדשות; אך התוצאות נותרו זניחות. באיתמר על כל הרחבותיה מתגוררים 500 איש, בעלי 2,000, בעפרה 2,000 בעמנואל 2,500, באלקנה 3,000. אלו הם ישובים בסדר גודל של טעות סטטיסטית. בסופו של דבר הלא-מתנחלים, ולא המתנחלים, קבעו את קו הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית. אריאל שרון יודע זאת. אפשר שהוא מבכה על כך ואפשר שהוא שמח; מיליון היהודים שלא התיישבו בשטחים מנעו בכך את כינונה הבלתי-הפיך של מדינה דו-לאומית. אל מול המפלה של מפעל ההתיישבות וההתנחלות, מה נותר לשרון - נביא החזון ומפקדו - לעשות? את מה שהוא עושה עכשיו: לסגת, לאסוף את השברים ולייצב גבולות חדשים למדינת ישראל, גבולות ברי הגנה, דמוגראפיים. הוא התחיל בהתנתקות מעזה, אבל עזה הייתה רק מנה ראשונה. היא תאפשר לצבור ניסיון מבצעי, לקבע תקדימים חוקיים וכלכליים, לתמרן את הימין ולבלבל את השמאל. שרון יפיק לקחים, יבצר את ממשלתו (הנוכחית או הבאה אחריה) וימשיך במה שיהיה המפעל השני הגדול של חייו: פינוי ההתיישבות היהודית מן השטחים המוחזקים שמעבר לגדר ההפרדה. כאדם לא צעיר, ירצה שרון להשלים את מהלכו ההיסטורי תוך שנים מעטות. שרון כבר הסביר לעם ישראל למה זה חייב לקרות: משום שהעם היהודי כשל ולא מימש את חזון ההתיישבות ביש"ע. הכישלון הוביל למצב של אין ברירה. אין ברירה אלא לקצר קווים ולסגת, ולכן אחרי 8,000 מפוני עזה יבואו 80 אלף מפוני יהודה ושומרון. לא איש כשרון, מדינאי החושב רק בענק, יסתפק בפחות מכך.