תגובתי לשכתוב האחרון - תגובה ארוכה
עונות - הכותרת מעלה קונוטציה של חילוף כללשהו, אולי ידובר בעונות השנה, ואולי ידובר בחילוף תקופות בחיי דמות או חילוף אחר, בהמשך, ביצירה ניווכח אם היצירה תענה על הציפיות שהתפתחו. שלמתה מטולאת כתם פז ונחושת ריחה שנף זך מנוקד מתק דבש רוגע וזיו, היא איננה חוששת * שני חלקי המשפט הזה מנותקים זה מזה, כמו גם לא נשמר הרצף הרעיוני עם השורות הקודמות, וגם לא עם השורה הבאה. באופק נשמע קול רעם חלש * בשתי השורות הראשונות, יש תאור יפה ומושלם המכניס את הקורא לאווירה, הדמות עדיין לא ידועה, אבל כבר יש את הציפייה לדמות כמעט מושלמת. בשורה השלישית: החלק הראשון: "רוגע זיו" כמעט ממשיך את השורות הקודמות, עובר מהתאור החיצוני לתאור הפנימי, אבל אז חסר ההמשך, מהו הרוגע ,איפה, האם זה הרוגע הפנימי של הדמות, האם זה הרוגע מסביב לדמות ??? ובחלק השני של המשפט "היא אינה חוששת" לא ברור ההקשר, על מה ולמה אינה חוששת, אין כל קדימות שתבהיר זאת לקורא, אולי השורה הבאה יכולה להסביר זאת, כי באופק נשמע קול רעם, אבל הוא חלש, אז גם משפט זה אינו מסביר, מה גם שאין לו המשך תחבירי לשורה הקודמת, מכאן שהשורה האחרונה נשארה תלושה. לובן וכפור ועבים מעליה * כרכת פריטים שלא בהכרח מסתדרים. לובן יכול להצביע על שלג, אז לא יראו את הכפור, אם הלובן הוא הכפור, אז יש להשמיט את ו' החיבור ואולי להוסיף ה' הידיעה, כלומר: לובן הכפור. סופה בקריעה ערייתה מגלה * המשפט הזה לא ממשך קוהרנטית את השורה הקודמת, אם הסופה מגלה ערייתה, משמע אין היא מכוסה בלובן, בכפור או... המטר חיש אונס ומסתיר דמעותיה כך לבדה בדממה נגאלה * הבית הזה לא מסתדר לי, ראה הערותיי למעלה. בבית הזה, כבר מבינים שמדובר באדמה, ולכן, השורה האחרונה לא כ"כ מובנת לי. למה לבדה האדמה היא לבדה ? ולגבי נגאלה ? אם המטר אנס, כיצד נגאלה ? סתירה לא מובנת לי. אם המטר אונס, במקרה של הצפות אין זאת גאולה, אם המטר מבורך אז זה לא אונס. אלא אם אלו דמעות אושר, אבל זה לא מתקשר לתאור הפומפוזי לטעמי "אונס". ילדיה שלו, פירות חטא וצער צובעים בשרה בגוני אדם דם תחשף בקלונה יחצנה התער על אף זאת הלכו ופרחו מאימם * בבית הזה "ברחת מהרעיון" התחלת בתאור יופיה וכמעט שלמותה של האדמה, תארת את דמעותיה על ימים מיוסרים, ואיך נגאלה וזנחת, עברת לילדיה ללא מעבר "חלק". ובנוסף הזכרת את בדידותה, אז הנה בניה צובעים בשרה, אז אינה בודדה. השורה האחרונה לא ברורה לי רעיונית, "על אף זאת" אם מדובר בקלונה שנחשף, אז אם הלכו ופרחו זה הגיוני, ולא על אף. על אך נאמר כאשר האמא אדמה מבורכת ומעניקה ועל זאת פרחו הבנים. אוי החמה, החימה והזעם חרכי דרדרים בגופה הנכלם אש בקרבה, יסכרנה השעם שתיקתך אדמה, תיוותר לעולם עומר, השתמשת בשפה עשירה, העימוד טוב, אבל היצירה מבחינה רעיונית אינה קוהרנטית, היא לא שומרת על רציפות. השתדלת לשמור על חריזה נכונה, ולדעתי יש מספר מקרים שהקרבת את ההבעה על מזבח החריזה. גם לגבי הכותרת, היצירה לא ענתה על הציפיות, עונות השנה לא הורגשו כאן, ואפילו לא תקופות או מעברים מתקופה לתקופה או חילוף כלשהו. קסנדרה