עונות

omer chen

New member
עונות

עונות שלמתה מטולאת כתם פז ונחושת ריחה שנף זך מנוקד מתק דבש רוגע וזיו, היא איננה חוששת באופק נשמע קול רעם חלש לובן וכפור ועבים מעליה סופה בקריעה ערייתה מגלה המטר חיש כופה ומסתיר דמעותיה כך לבדה בדממה נגאלה ילדיה שלו, פירות חטא וצער צובעים בשרה בגוני אדם דם תחשף בקלונה יחצנה התער על אף זאת הלכו ופרחו מאימם אוי החמה, החימה והזעם חרכי דרדרים בגופה הנכלם אש בקרבה, יסכרנה השעם היא, שתיקתה תיוותר לעולם **ובקשר לשם השיר - האם לדעתכם כדאי לשנות אותו ל"אונות"?
 

קסנדרה*

New member
עומר קראתי פעם ופעמיים

עדיין לא גיבשתי תגובה, היות וזו שפה מליצית וזו אינה שפת היום-יום שלי, ואני צריכה עוד להתעמק. לגבי הכותרת, האם אתה שואל אותנו ? הרי כותרת נבחרת, כדי לכוון את הקורא, וזה הפשט, כי יש כמה סוגי כותרות ולכל אחת כוונה ומטרה, אז איך אנחנו נוכל לייעץ לך, והרי את המטרה והכוונה היא החלק שלך הכותב. אצלי הכותרת צריכה להעלות קונוטוציה,ציפייה מסויימת ואני צריכה לוודא שהיא התגשמה ביצירה, ולא ההפך. קסנדרה האם היא הת
 

omer chen

New member
קסנדרה

הנטייה הראשונית שלי הוגשמה שכן קראתי לשיר "עונות". תוך כדי כתיבה התחוורה לי הקרבה למילה "אונות" ששלילתה - אין האונות - גם היא מבטאת את השיר. עם זאת, את צודקת. חשוב לי לכוון ל"עונות" כאשר אין האונות מתחוורת לבד ממילות השיר.
 

omer chen

New member
התלבטות שלי

האם כדאי לשנות את השורה האחרונה "היא, שתיקתה תיוותר לעולם" לשורה הבאה: "אדמה, שתיקתך תיוותר לעולם" ?. זאת מפני שקשה (אולי מדיי) להבין שאני מכוון בפשט לאדמה.
 

omer chen

New member
שיכתוב

עונות שלמתה מטולאת כתם פז ונחושת ריחה שנף זך מנוקד מתק דבש רוגע וזיו, היא איננה חוששת באופק נשמע קול רעם חלש לובן וכפור ועבים מעליה סופה בקריעה ערייתה מגלה המטר חיש אונס ומסתיר דמעותיה כך לבדה בדממה נגאלה ילדיה שלו, פירות חטא וצער צובעים בשרה בגוני אדם דם תחשף בקלונה יחצנה התער על אף זאת הלכו ופרחו מאימם אוי החמה, החימה והזעם חרכי דרדרים בגופה הנכלם אש בקרבה, יסכרנה השעם שתיקתך אדמה, תיוותר לעולם
 

omer chen

New member
תודה שי אבל

נדמה לי שדווקא צורת כתיבה זו מרתיעה אנשים מלהפעיל את התאים האפורים ומלהתעמק בשיר
 

קסנדרה*

New member
עומר ואני חושבת שההערה הזו שלך

אולי תגרום לאנשים מסוימים להירתע (אולי כי נפגעו). כי יש נימת התנשאות שאינה ראויה. עומר אולי הסגנון הזה אינו עכשווי, קצת כבד ולא כ"א אוהב אותו, אבל זה עדיין לא מקנה לך את הזכות לזלזל בקוראים שבפורום. היו ויש כאן שירים הרבה יותר מאתגרים וקוראים פה השקיעו הרבה מאד מזמנם, התעמקו והגיבו. אני התכוונתי היום להיכנס שוב, לקרוא שוב, להתעמק ולהגיב, והנה ראה באיזה סוג תגובה אני עוסקת עכשיו ? זה היה מיותר. קסנדרה
 

omer chen

New member
חלילה וחס

לא התכוונתי כלל וכלל להתנשא. אני מצטער אם מישהו הבין את דבריי בצורה אחרת. אני פשוט הערתי הערה על סגנון הכתיבה הזה ותו לא.
 

renana ron

Active member
עומר

נהניתי לקרוא את שירך - אהבתי מאד את שפתך העשירה. הרחתי את "שנף זך מנוקד מתק דבש רוגע וזיו". מעבר לזה, השיר מתנגן באוזן גם ללא מנגינה, כמו פעימות לבו של היקום. אשמח לקרוא עוד משיריך - renana ron.
 

קסנדרה*

New member
תגובתי לשכתוב האחרון - תגובה ארוכה

עונות - הכותרת מעלה קונוטציה של חילוף כללשהו, אולי ידובר בעונות השנה, ואולי ידובר בחילוף תקופות בחיי דמות או חילוף אחר, בהמשך, ביצירה ניווכח אם היצירה תענה על הציפיות שהתפתחו. שלמתה מטולאת כתם פז ונחושת ריחה שנף זך מנוקד מתק דבש רוגע וזיו, היא איננה חוששת * שני חלקי המשפט הזה מנותקים זה מזה, כמו גם לא נשמר הרצף הרעיוני עם השורות הקודמות, וגם לא עם השורה הבאה. באופק נשמע קול רעם חלש * בשתי השורות הראשונות, יש תאור יפה ומושלם המכניס את הקורא לאווירה, הדמות עדיין לא ידועה, אבל כבר יש את הציפייה לדמות כמעט מושלמת. בשורה השלישית: החלק הראשון: "רוגע זיו" כמעט ממשיך את השורות הקודמות, עובר מהתאור החיצוני לתאור הפנימי, אבל אז חסר ההמשך, מהו הרוגע ,איפה, האם זה הרוגע הפנימי של הדמות, האם זה הרוגע מסביב לדמות ??? ובחלק השני של המשפט "היא אינה חוששת" לא ברור ההקשר, על מה ולמה אינה חוששת, אין כל קדימות שתבהיר זאת לקורא, אולי השורה הבאה יכולה להסביר זאת, כי באופק נשמע קול רעם, אבל הוא חלש, אז גם משפט זה אינו מסביר, מה גם שאין לו המשך תחבירי לשורה הקודמת, מכאן שהשורה האחרונה נשארה תלושה. לובן וכפור ועבים מעליה * כרכת פריטים שלא בהכרח מסתדרים. לובן יכול להצביע על שלג, אז לא יראו את הכפור, אם הלובן הוא הכפור, אז יש להשמיט את ו' החיבור ואולי להוסיף ה' הידיעה, כלומר: לובן הכפור. סופה בקריעה ערייתה מגלה * המשפט הזה לא ממשך קוהרנטית את השורה הקודמת, אם הסופה מגלה ערייתה, משמע אין היא מכוסה בלובן, בכפור או... המטר חיש אונס ומסתיר דמעותיה כך לבדה בדממה נגאלה * הבית הזה לא מסתדר לי, ראה הערותיי למעלה. בבית הזה, כבר מבינים שמדובר באדמה, ולכן, השורה האחרונה לא כ"כ מובנת לי. למה לבדה האדמה היא לבדה ? ולגבי נגאלה ? אם המטר אנס, כיצד נגאלה ? סתירה לא מובנת לי. אם המטר אונס, במקרה של הצפות אין זאת גאולה, אם המטר מבורך אז זה לא אונס. אלא אם אלו דמעות אושר, אבל זה לא מתקשר לתאור הפומפוזי לטעמי "אונס". ילדיה שלו, פירות חטא וצער צובעים בשרה בגוני אדם דם תחשף בקלונה יחצנה התער על אף זאת הלכו ופרחו מאימם * בבית הזה "ברחת מהרעיון" התחלת בתאור יופיה וכמעט שלמותה של האדמה, תארת את דמעותיה על ימים מיוסרים, ואיך נגאלה וזנחת, עברת לילדיה ללא מעבר "חלק". ובנוסף הזכרת את בדידותה, אז הנה בניה צובעים בשרה, אז אינה בודדה. השורה האחרונה לא ברורה לי רעיונית, "על אף זאת" אם מדובר בקלונה שנחשף, אז אם הלכו ופרחו זה הגיוני, ולא על אף. על אך נאמר כאשר האמא אדמה מבורכת ומעניקה ועל זאת פרחו הבנים. אוי החמה, החימה והזעם חרכי דרדרים בגופה הנכלם אש בקרבה, יסכרנה השעם שתיקתך אדמה, תיוותר לעולם עומר, השתמשת בשפה עשירה, העימוד טוב, אבל היצירה מבחינה רעיונית אינה קוהרנטית, היא לא שומרת על רציפות. השתדלת לשמור על חריזה נכונה, ולדעתי יש מספר מקרים שהקרבת את ההבעה על מזבח החריזה. גם לגבי הכותרת, היצירה לא ענתה על הציפיות, עונות השנה לא הורגשו כאן, ואפילו לא תקופות או מעברים מתקופה לתקופה או חילוף כלשהו. קסנדרה
 

omer chen

New member
קסנדרה

השיר כשמו, מדבר על עונות מזוית ראייה קצת אחרת. הבית הראשון עוסק בסתיו: "רוגע וזיו, היא איננה חוששת" אינני מבין מדוע לא מתקשר לך כי האדמה מתוארת כתמימה - היא איננה חוששת כי יש רוגע וזיו. "באופק נשמע קול רעם חלש" צריך לרמז על משהו לא טוב שהולך לקרות והיא מתעלמת. הבית השני עוסק בתיאור החורף: כפור הוא לאו דווקא שכת קרח דקה ויכול לבטא גם קור עז. הלובן, הכפור והעבים מעליה מעיד על נחיתות. אין אי קוהרנטיות לדעתי בכך שהסופה שהגיעה מגלה את ערייתה בעוצמה. המטר אונס את האדמה - על כן לא יכול להיות שאלו הן דמעות של אושר - היא בוכה אך אף אחד לא יראה זאת בגלל המטר. בדממה שלה (שמעיד גם על הרעש שמסביב וגם על דמה) היא נגאלה - פירוש המילה נגאלה הוא דו משמעי - יכול להיות גם נעשתה טמאה והזדהמה שלכך כיוונתי. הבית השלישי עוסק באביב: כאן כבר פורחים ה"ילדים" ובכוונה ציינתי "ילדיה שלו". "על אף זאת הלכו ופרחו מאימם" הכוונה היא על אף שידעו כי אם יפרחו היא "תחשף בקלונה" ככתוב שורה מעל. כאשר לא תמיד זה נעשה מרצון - יחצנה התער מרמז גם על הקציר, אולם אין זה משפיע על כעסה אליהם. האם גם אחרי שהסברתי את כוונותי את עדיין חושבת כמקודם, קסנדרה? חשוב לי לדעת. תודה מראש
 

קסנדרה*

New member
כן, עומר, ואסביר

ההסבר שלי יהיה מורכב מ-2 חלקים: א. אין רלוונטיות לסבר השיר לאחר פרסומו. השיר צריך להסביר את עצמו, ואם השיר לא הסביר את עצמו, משמע שיש לעבד אותו עוד, עד שהקורא שמנתח אותו, לא רק קורא קריאת התרשמות, אלא מנתח כל מילה והקשרה, כל שורה והקשרה, כל בית והקשרו, והיצירה כשלמה כיצד עונה לציפיות מהכותרת, על המעברים ועוד. השיר צריך לשוחח עם הקורא. ב. גם ההסברים שלך, למרות המאמצים לא הסבירות את אותן נקודות עליהן התעכבתי. זה שהרעיון מובן לך הכותב, וזה שאתה מבין למה התכוונת, זו התחלה מצויינת (חלילה לא בציניות, אלא בכוונה מאד רצינית), ועכשיו תפקיע את השיר לקורא. כשאתה מסיים לכתוב שיר, לאחר כל השכתובים והעיבודים, תנתח אותו, תנסה להיות הקורא של עצמך, כמה שזה קשה, זה אפשרי (מנסיון), אמנם צריך תרגול, אבל מרגע שנרכשת מיומנות זו, התפיסה לגבי הקורא משתנה ומפסיקים להסביר. בהצלחה קסנדרה
 

omer chen

New member
איני מבין את תשובתך

אינני חושב שהכותב צריך לשים נר לרגליו את הקורא אלא את עצמו. הקורא יכול שיבין תחילה כראות עיניו את היצירה אבל הוא צריך גם לחתור לכוונת המשורר. לא כך? ודוק, אין כוונתי כי השיר הוא חידה או סיפורת בלשית, אבל אחד הדברים שאני אוהב בניתוח שיר הוא שהוא נחלק ל-2: כוונת המשורר ואיך שהקורא בוחר לקרוא את השיר. ניתן לעשות את שניהם וניתן לבחור באחד מהם. זה גם יפה שיש לנו בחירה, לא? :) בכל אופן, מודה לך מאוד על ההתייחסות
 

omer chen

New member
ודבר נוסף

דבריך הם סתירה שכן את לא הבנת את השיר (או אותי יותר נכון). אין זה אומר שאחר לא יבין אותו כמוני.
 

omer chen

New member
אך הכל בעיני המתבונן

זוהי הביקורת שלך ואני מעריך אותה ואותך. התעכבתי על הדברים לא מתוך מגננה, אלא מתוך רצון להבין. תודה קסנדרה ומצטער על ריבוי ההודעות.
 
למעלה