עולם מוזר בכל מה שקשור בינו לבינה
כשהייתי בת 20 ידעתי שאני לא הולכת לקשר של חתונה אבל גם ידעתי שאני לא רוצה סטוצים, אז מרצון ניהלתי קשר עם בחור בוגר ומבוגר ממני, משהו כמו שש שנים, ממנו אשכיל ואלמד קצת על מה שאני לא יודעת בינו ובינה . כשהתגרשתי בסביבות שלושים פלוס, ידעתי שאני לא מוכנה לזוגיות, מבולבלת ולא מוצאת את עצמי מן הסתם לאחר הגירושין אבל גם לא רציתי סטוצים ולא רציתי להכנס לקשר רק בגלל שלא טוב היות האדם לבדו - כי אני עלולה להזיק גם לעצמי, גם לבחור וגם לילדים שלי - אז עשיתי הפוך ממה שעשיתי בגיל 20 - יצאתי ביליתי נהניתי השתוללתי, הייתי מחוזרת ועדיין מחוזרת למדתי והשכלתי על שני הכוכבים נוגה ומאדים
- ואני מרגישה מוכנה לזוגיות, מי שבקשר איתי יקבל אשה איכותית, שכלתנית, אמא למופת, בת זוג ובעצם ובאמת שזה קצת נשמע יהיר מידי, אבל למדתי כל כך הרבה מה חשוב יותר ומה פחות ,מה כדאי לוותר ומה לא. אני מרגישה שכלתנית יותר, מבינה, מתחשבת וגם נראית טוב לגילי - אבל אז באים הבחורים ושואלים, רגע, מה, מאז שהתגרשת לא היה לך קשר רציני? ושלא נדבר על זה שאם את נראית טוב איך זה שאת לבד - וכך מצטיירת תמונה שאולי משהו לא בסדר איתי, ואולי יש משהו בחזות שמטעה אותם ואני עושה רושם של בחורה לא רצינית, למרות שאין ביכולתי לשנות כלום מהמראה שלי - אני לא מבינה את הקטע הזה, האם על פי זה אני נמדדת? האם לא לפי האיכויות שבי של כאן ועכשיו ולא לפי העבר של עם מי הלכתי, ואם היו לי קשרים או לא? מילא, את השאלות האלה שואלים הרווקים הצעירים שפותחים פרק ראשון בחיים - אבל זה מה שאני אמורה להשאל מבעלי נסיון כמוני? איפה הבגרות, האינטלגנציה להעריך מישהי מנוסה וכו' לסיום - אם היו שואלים אותי היום האם היית רוצה להחליף את החיים שלך מהגירושין בזוגיות מוצלחת והרמונית? הייתי אומרת לא - כי בלי הידע שצברתי, בלי הנסיון חיים שלי, בלי המכשולים שהיו, בלי כל הנסיונות שעמדתי בהם בהצלחה - שום זוגיות לא היתה מחזיקה אצלי מעמד.
כשהייתי בת 20 ידעתי שאני לא הולכת לקשר של חתונה אבל גם ידעתי שאני לא רוצה סטוצים, אז מרצון ניהלתי קשר עם בחור בוגר ומבוגר ממני, משהו כמו שש שנים, ממנו אשכיל ואלמד קצת על מה שאני לא יודעת בינו ובינה . כשהתגרשתי בסביבות שלושים פלוס, ידעתי שאני לא מוכנה לזוגיות, מבולבלת ולא מוצאת את עצמי מן הסתם לאחר הגירושין אבל גם לא רציתי סטוצים ולא רציתי להכנס לקשר רק בגלל שלא טוב היות האדם לבדו - כי אני עלולה להזיק גם לעצמי, גם לבחור וגם לילדים שלי - אז עשיתי הפוך ממה שעשיתי בגיל 20 - יצאתי ביליתי נהניתי השתוללתי, הייתי מחוזרת ועדיין מחוזרת למדתי והשכלתי על שני הכוכבים נוגה ומאדים
- ואני מרגישה מוכנה לזוגיות, מי שבקשר איתי יקבל אשה איכותית, שכלתנית, אמא למופת, בת זוג ובעצם ובאמת שזה קצת נשמע יהיר מידי, אבל למדתי כל כך הרבה מה חשוב יותר ומה פחות ,מה כדאי לוותר ומה לא. אני מרגישה שכלתנית יותר, מבינה, מתחשבת וגם נראית טוב לגילי - אבל אז באים הבחורים ושואלים, רגע, מה, מאז שהתגרשת לא היה לך קשר רציני? ושלא נדבר על זה שאם את נראית טוב איך זה שאת לבד - וכך מצטיירת תמונה שאולי משהו לא בסדר איתי, ואולי יש משהו בחזות שמטעה אותם ואני עושה רושם של בחורה לא רצינית, למרות שאין ביכולתי לשנות כלום מהמראה שלי - אני לא מבינה את הקטע הזה, האם על פי זה אני נמדדת? האם לא לפי האיכויות שבי של כאן ועכשיו ולא לפי העבר של עם מי הלכתי, ואם היו לי קשרים או לא? מילא, את השאלות האלה שואלים הרווקים הצעירים שפותחים פרק ראשון בחיים - אבל זה מה שאני אמורה להשאל מבעלי נסיון כמוני? איפה הבגרות, האינטלגנציה להעריך מישהי מנוסה וכו' לסיום - אם היו שואלים אותי היום האם היית רוצה להחליף את החיים שלך מהגירושין בזוגיות מוצלחת והרמונית? הייתי אומרת לא - כי בלי הידע שצברתי, בלי הנסיון חיים שלי, בלי המכשולים שהיו, בלי כל הנסיונות שעמדתי בהם בהצלחה - שום זוגיות לא היתה מחזיקה אצלי מעמד.
