זיכרון
אני לא זוכר (זוכר, זיכרון... שמת לב? אי-אפשר לחמוק מזה
) איפה שמעתי/קראתי את זה אבל זה הולך ככה (עם אפיצות הכרחית, בשל זיכרון קלוקל): " 'בניית זיכרון' משמשת ככסות לאלו שלא זוכרים, לא טורחים לזכור ולא מעוניינים לזכרון". אני מעדיף ש
באמת יזכרו, במקום לעסוק ב-"פסאודו-זיכרון". מן הבחינה האדריכלית והתכנונית - אין עם זה בעיה ואין התנגשות (והנה הגענו ל-"איך"): על המתכנן לחפש שרידי הסטוריה/עבר/זיכרון
הקיימים בשטח ולהבליטם ולא ליצור יש מאין. ומה שהרבה יותר חשוב, בעיני לפחות, זה גם ליצור את
האווירה המתאימה (מה שממש ממש ממש לא קיים במדרחוב בזכרון (שאי-אפשר לערער על ההצלחה הכלכלית שלו, כפי שגם אי-אפשר לערער על "הצלחתו" הקלקלית. תשאלי את התושבים הוותיקים...). "איך יוצרים אווירה"? או!
זה כבר מתחיל להיות מסובך (ומעניין!). כאן יש צורך באיטראקציה מורכבת ומושלמת בין היסטוריונים, סוציולוגים, מומחי שימור, מתכננים, ארכיטקטים ותושבי המקום בעלי קשר להסטוריה שלו. קטונתי מלהתמחות ולהבין בשימור. זה תחום עצום ומורכב בפני עצמו, אז אל תקבלי את דברי כתורה מסיני, לכן אני מסתמך הרבה על דברי אחרים, שהעמיקו ממני (כדוגמא: ה
מאמר המצויין של אד' עופר סבר, שהבאתי כאן בפורום וכן השתלמות קצרה/עבודה שעשיתי בנושא, בהדרכת אד' ורד סלומון-ממן, הנהדרת(!), מהחברה להגנת הטבע בחיפה). חג שמח!