עוד פוסט סטנדרטי

עוד פוסט סטנדרטי

כשאתה בן 25 ולא עשית כלום כשאתה נופל בין כל הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים והעובדים הסוציאליים של המערכת הציבורית שכל כך עמוסים עד שהם רואים דרכך כשאתה מחכה 4 שעות כי "אתה נראה יותר טוב מהאחרים" כשאין לך אנרגיה לעשות כלום אחרים חושבים שזה עצלנות גם אתה חושב ככה עמוק בפנים כשאתה לא יכול לספר לה למה אתה לא יכול לבוא ליום הולדת שלה כשאתה יודע שתהיה שם לחוץ ויהיה לך רע כשאתה מרגיש שכל מה שאתה רוצה כשאתה פוגש אותה זה חיבוק של שעות ושאתה חרד לצאת החוצה למקומות כשאתה מזיע כשאתה אובססיבי כשאתה מנסה לצאת מהמעגל וללמוד באוניברסיטה ושוב נופל כשאנשים שהיו איתך בתיכון מזמן הרחק קדימה במירוץ הגדול של החיים כשהכול מרגיש נכון וטהור רק ברגעים של עצב עמוק ורחמים עצמיים כשהפתרון שקופץ הוא התאבדות כשזה קורה הרבה יותר מבעבר כשאתה מרגיש שאתה מלא רעל וסרטן בפנים כשאתה נגעל מעצמך ולא משנה איך תשנה את ההופעה כשהילד הרזה שהיית הופך לשמן כי אין לך את האנרגיה לעשות משהו כשאתה צובר עשרות עיתונים שההגיון אומר שלעולם לא תקרא כשאתה מעולם לא יכולת להסתכל במראה בשוויון נפש כששום דבר לא מותיר עליך חותם ומוציא אותך מהמעגל והדפוסים שלך כששוב האופציה שישר קופצת לראש ומנחמת היא להתאבד כשאין לך אהבה להעניק לאחרים כשאתה בז לעצמך על החולשה הפתטית שלך כשאתה עייף ממילים ומתחיל להבין שגם הן נטולות משמעות כשאתה מלא ביקורת ושנאה לעצמך לאחרים כשאתה רוצה רק לברוח ולא יודע לאן לישון להכנס לרחם, לאינקובטור ולנעול את המיכסה כשאתה מרגיש כמו ילד ומפחד כמו ילד כשמזמן היית אמור להיות גבר אם מישהו יודע בכלל מה זה גבר ואיך הוא אמור להיות כשאתה מבין שאתה לבד ואין באמת מישהו שתמיד יהיה איתך, שיעדיף את טובתך על טובתו כשבא לך לבלוע כדורים רק כדי שיבינו, שיתחברו לכאב שלך, כדי לפרוץ את האטימות, כדי שהמערכת תתייחס לצרכים שלך כי אתה "נוטה לאובדנות" אבל משום מה אתה מפחד לגרום לעצמך נזק פיזי בלתי הפיך כשאתה מת לצרוח את עצמך אבל לא יודע איך כשאתה יודע שגם מה שנכתב עכשיו הוא מילים מרפרפות במרחב וירטואלי שיגררו רק כמה מילים מנחמות, משפטי הזדהות פושרים "פרווה", וכמה משפטים מנוסחים רשמית של מתנדבי "סהר" בנוסח זהיר וידוע מראש
 

sarter2

New member
אל תתיאש.......

לעולם........ עברת מספיק. אל תתיאש........
 
מתייאש ואופטימי

וחוזר חלילה יש נחמה ביאוש הטוטאלי הזה זה המקום היחיד בו יש תחושה הרמונית ושלמה שלא לדבר על הרחמים העצמיים המענגים ותחושת הטוטאליות
 
זה צעד ראשון ראוי

עכשיו שאתה מכיר בדברים שמפריעים לך ובמחלות שלך הגיע הזמן לטפל בהן. קודם כל אתה צריך להבין שאתה רק בן אדם ואתה לא יכול להיות מושלם מכל הבחינות. לאחר מכן עלייך ללמוד על עצמך, לעשות דברים שאתה אוהב ורוצה לעשות ולטפל בעצמך. אל תסמוך על המערכת שתטפל בך כי יש בה כשלים ובעיות רבות שעלולות למנוע זאת ממך, לכן עלייך להתחיל לעזור לעצמך ביחד עם המשפחה שלך ועם עזרה מקצועית (שיכולה להיות גם עזרה מהמדינה אך מניסיוני לוקח להם זמן רב שלדעתי יפגע בך בצורה די קשה).
 

sarter2

New member
אני מסכים עם שי........

אני עכשיו מנסה להיעזר במדינה........חחחחח\ מאז שאני בטיפול שם היא רק עושה לי נזקים............... חחחחחחח אבל צריך להיות יותר חכם........... מבין....... תקח מה שאתה יכול.......... ותעשה....... מהם צחוק...................... אל תתן לאףאחד לקרוא אותך.................. לעולם........ השתמש בהם........ כמו שהם משתמשים בך........ והכי חשוב אל תתיאש........
 

sarter2

New member
תראה אלה תהליכים ארוכים........

בעיקר בגלל.......... שהרבה דברים נדפקו בילדות.................. ובגיל ההתבגרות........ ובין לבין........ עוד האשימו אותנו........................ אני ארחיב בהמשך...........
 
הצעד הראשון הראוי הזה

אני כבר שנים שמודע להכול בצורה הכי חדה שיכולה להיות. אני המבקר הכי טוב של עצמי ולדעתי הבנדם שהכי מודע לעצמו מכל מישיצא לי להכיר אי פעם. אולי בגלל שזה מה שמעסיק את רוב קיבולת המחשבה שלי רובו המוחלט של הזמן, וכן, גם במקום לחיות את החיים עצמם. עברתי אבחון במחלקת אשפוז יום ויש לי אפילו אחוזי נכות מביטוח לאומי, אני רק מחכה שהפרוצדורה תוביל אותי להוסטל בו אני מרגיש שבעיותיי תטופלנה באופן הטוב ביותר. רק שזה נמרח ונמרח בגלל הפרוצדורות הארוכות עד ללא נשוא במערכת הציבורית נטולת המשאבים של המדינה שלנו. אז אני יושב ומחכה, חזרתי לבית של ההורים שלי, כי בינתיים אין לי מקום אחר ולא הכי טוב לי פה משלל סיבות, אבל... אין ברירה אחרת בינתיים. אני לא יכול להתחייב לחוזה שכירות ארוך טווח במקון אחר כשאני מחכה להתקדמות בתהליך הטיפול. אז מחכים... החיים שלי בהקפאה, אבל אני כבר רגיל לזה. המשפחה- הכול רצוף משקעים וכעסים שיוצאים ומודחקים חליפות. הם עוזרים בסידור הפרוצדרות שלזה לא תמיד יש לי אנרגיה אבל באשר לתהליך הריפוי עצמו... אני לא רואה פתרון אחר חוץ מהוסטל, כבר די ויתרתי על חלומות גדולים בינתיים. וזהו
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
ברוטוס ברוטוס

"...כשבא לך לבלוע כדורים רק כדי שיבינו....." רק רוצים להגיד שאנחנו מבינים ואנחנו כאן כדי להיות איתך בכאב הזה שלך. רוצים להקשיב למה שיש לך לומר רוצים לשלוח לך חיבוק וירטואלי של שעות,כזה שיעביר לך את המסר שאתה לא לבד, אנחנו כאן איתך.
 
כשאתם אומרים שאתם מבינים

אתם באמת מבינים? באמת הרגשתם כך? הייתם במצב כזה? או שזה מס שפתיים שבא ממקום של רצון לעזור שנתקל בקיר עבה של חוסר אונים שמשאיר רק מקום להצעת חיבוק וירטואלי? בכל מקרה מקבל את החיבוק הוירטואלי (העיקר שתרגישו יותר טוב
אני פה בשבילכם)
 

שיבשולה

New member
שלום ברוטוס ברוטוס!

חשבת שההשמנה וחוסר הכוח שלך יכול להיות גם תולדה של בעיה פיזית ביולוגית? אי תפקוד של בלוטת התריס? כצעד ראשון לך לרופא המשפחה שלך ותגיד לו שאתה מרגיש חסר אנרגיה ועייף מאוד בזמן האחרון ושגם עלית מאוד במשקל ותדגיש (גם אם זה לא נכון!!!!!) שאתה לא מרגיש בדיכאון..(כך גילו אצלי שבלוטת התריס פשוט הפסיקה לתפקד... יתכן שזה גם המקרה אצלך. ודבר גורר דבר. גם אם כל בני גילך נראים לך מסודרים בחיים ומצליחים יתכן שזה לא כך.. בכל אופן תפסיק למדוד את עצמך על פי אחרים.. אחרת אתה לא תתקדם לשום מקום כי כל הזמן תשווה. אם עדיין לא מצאת את דרכך אני מציעה שתלך לאיבחון מקצועי (אני עשיתי בדיוק בגילך במכון הדסה בירושליים והייתי כבר נשואה מחוייבת ואמא לילדה.. ורק אז הגעתי למסקנה שאני רוצה מאוד ללמוד יחסים בין לאומיים ובעצם לא היה לי כסף לכלום.. אז עשיתי קורס מקצועי ביבוא יצוא..) יש בעיה עם אנשים שאוהבים ומכירים אותנו ומכוונים אותנו לפעמים למקומות לא רצויים אם כל הרצון לעזור (זה היה המקרה שלי..). אתה מוכרח גם לפנות לטיפול פסיכולוגי. זה יחזק אותך. יתן לך מן מראה שתוכל לקחת לפעמים קצת מהכאב ולהכניס את החיים שלך לפרופורציות. מאוד מקווה שתרגיש טוב יותר המון אושר
 
תודה על כל הנסיון לעזור באמצעות

עצות מעשיות. אז כן, הלכתי לבדוק את הענין של בלוטת התריס וזה לא זה. זה פשוט תולדה של עצלות\חוסר אנרגיה\חוסר פעילות גופנית. ובקשר למציאת כיוון- גם זאת לא הבעיה, אני מודע ליכולות שלי ולחום מסויים שהייתי בוחר ללמוד אם הייתי בשל ומוכן לכל מה שכרוך במסלול ארוך טווח של לימודים. יש לי ממוצע בגרות גבוה וציון פסיכומטרי לא רע בכלל (שכבר התיישן ועלי לחדשו אם ברצוני ללמוד שוב), הבעיה לא טמונה שם. נמאס לי מכל דפוסי ההתמודדות שלי ואני לא מוכן להכנס לעוד התחיייבות ארוכת טווח לפני שאני מטפל ומבריא את עצמי. נמאס לי מדפוס של מוטיבציה שלילית ולחץ והתחמקות וחששות. אני רוצה ללמוד ולהתקדם ואם ירצה השם גם לפתח קריירה בזרימה חיובית, נכונה ובריאה. ובשביל זה אני צריך לרפא את היסודות הרקובים. ובאשר לטיפול פסיכולוגי- אשרי האדם שמוצא מטפל ראוי. אני כבר אחרי שלל פסיכולוגיות, פסיכאטריות וקב"נים ובמבט לאחור אפחד לא עזר ממש, לא היה בידיהם את העוצמה המנטאלית להרים אותי ולכוון אותי כמו שצריך. אולי צריך לבצע ריוויזיה חריפה בכל מה שלומדים במקצוע הזה. אבל את זה אני אומר רק מנסיון מפוקפק של חצי שנה בפקולטה למדעי ההתנהגות. היום אני בשל יותר, ואני מאמין שאדע בדיוק לאן לכוון את הטיפול ולהציב מטרות נכונות והחשוב מכל- לדעת בוודאות עם המטפלת היא הנכונה והמתאימה לי. אם הייתי מקבל מטפלת מתאימה בגהה, אולי כבר אז הייתי מגיע לשלב של ההוסטל והייתי חוסך שנתיים מהחיים שלי.
 

שיבשולה

New member
../images/Emo24.gif אתה נשמע כאילו אתה מכיר את

עצמך בצורה נהדרת. יודע את כל הבעיות.. מכיר את כל המעצורים.. מודע למה שצריך להיות ושיכול להיות ומה שהיה ומה שבלתי אפשרי.. כל התוכניות אצלך מוכנות ויש לך משהו שעוצר אותך משלב הביצוע.. אני מבינה שיש לך ברירות בין ביצועים שונים או לחזור לטיפול טוטאלי או לחזור ללימודים טוטאלים. יש לך אבל בעיה להתחייב ומן פחד שלא תשלים את מה שהתחלת.. ומחשבה על הזמן שבזבזת בדרך.. בשלב ההתלבטות.. אולי ההתלבטות היא הדרך שלך.. אני מאחלת לך הצלחה בבחירות והצלחה בביצוע... המון אושר
 

אופירA

New member
מנהל
כיווני חשיבה

ולא רק מילים מנחמות מנוסחות רשמית... בן 25 ולא רואה כיוון. לא מגדיר טוב את הבעיה, ולכן נוטה וחוזר ונוטה לכיוון של צעקה - ניסיונות התאבדות. אני רוצה לעזור לך להגדיר את הבעיה, בשביל שתוכל להבין את הכיוון: אתה לא אפס. אתה לא שלילי. אתה לא שוגה. יש לך מגבלה מסויימת - שנקראת חולשת הנפש. זה לא פתטי. זה נתון, ועם נתונים צריך לחיות ולדעת איך - כמו שאחד יש לו אף ארוך ומבנה גוף מסויים, שחבל על הזמן שהוא ינסה להיות דוגמן. אז הוא בכלל לא מנסה, הוא הולך להיות מתכנת מחשבים או חבר כנסת... אתה מנסה להיות כמו כל האנשים בגילך. זה לא יילך, כי יש לך מגבלה - חולשה בכוחות הנפש. ועם הנתונים הללו - אתה צריך לראות איך אפשר לעשות את המקסימום. אבל אל תתחיל לנסות להיות כמו כולם. יש להם כוחות נפש שאין לך (ולי). אין לך אנרגיה, אז אתה חושב שאתה עצלן (ולכן גם האחרים חושבים). תלמד למה אין לך כוח, ותדע שזה נתון: לתפקודים מסויימים אין לך כוחות, והם לא בשבילך. זה לא בזוי. זה אתה, ואתה חיובי. אם תקבל את עצמך בשלווה עם הנתונים שלך, החברה גם תקבל אותך בברכה, כמות שאתה. במקום להשקיע כוחות בלנסות לעשות מה שאתה לא מצליח (ויודע מניסיון שאתה לא מצליח - לקרוא עיתונים, ללמוד באוניברסיטה במסגרת רגילה) - תשקיע כוחות בלהכיר את נתוניך, ולמצוא לא רק את גבולות היכולת שלך, אלא גם את הדברים שבהם אתה מוצלח במיוחד. הכישורים המיוחדים שלך. אפילו דברים קטנטנים, כמו היכולת להקשיב לזולת, היכולת להרגיש את הזולת. תוריד את הקצב של החיים, ועם הקצב החדש תנסה לראות מה אתה כן יכול לעשות. תלמד לאהוב את עצמך כמו שנבראת, בלי ללעוג לעצמך - כמו שחולה סרטן לא בז לעצמו ושונא את עצמו, אלא לומד את הנתונים החדשים, את המגבלות החדשות, ואומר: זה מה שיש ועם זה ננצח! ואז לא תצטרך לברוח מעצמך. ויהיה לך גם אהבה לאחרים. אתה מרגיש כמו ילד - כי יש לך חולשה נפשית, כמו שאצל ילד הנפש יותר חלשה. אם לא תנסה להיות הגבר שאתה לא, תוכל להיות הגבר שאתה כן. והכי חשוב - תשכח מלסמוך על המערכת. תיקח את קצבת הנכות ואת כל מה שאתה מצליח להשיג, אבל לעולם אל תסמוך על עזרת המערכת. זה פשוט לא קיים. כל מה שתצליח להוציא ממנה - זה צ'ופר בשבילך, ואל תצפה לכלום. פשוט אין שם יכולת לעזור לך. אז אל תישען!
 

sarter2

New member
ויותר מזה.........

מצא דברים שאתה כן יכול לעשות............. אין דברים קטנים ודברים גדולים.................. יש דברים........ אתה יודע התודעה רק משגעת אותך................. וזה חבל........ תפסיק את "המתעלל הפנימי" ויתחלי להיות לך יותר טוב.......... עיתונים..-הצחקת אותי............ מה יש שם....... בדיוק........ אם תשים לב.......הלוגיקה שם די פשוטה.........השלטון לא משתנה הבינוניות לא משתנה........ אונברסיטה....... חחחחחחח ומה תמצא שם.............. תלמד לבד....... ביכולות שלך........ בלי תחרות או כמו שפוקו אומר.............. השלטון מעונין במכונות לא באנשים חושבים........ משם לא תצא חושב אלא יותר מושכל....... נו אז.........יהיה לך יותר כסף.... עוד תואר....... תיצור ותעזוב את העיתונים והתחרות................ תנסה להתחזק לאט לאט....... תמיר את האנרגיה שלך כנגד עצמך אל טובתך........... ותגיד לתודעה השולטת די את עושה השוואת בין דברים לא נכונים את משלה אותי........ אז למה לך.... אני כאן.. אוהב
 
אני נאלץ לא להסכים איתך

למרות הכוונה הטובה שבסיס התגובה שלך. אכן בן 25, כן רואה כיוון (הפוסט הזה נכתבממקום של יאוש רגעי טוטאלי ואינו מעיד על מי שהיני בד"כ), הצעקה הנ"ל הייתה בהחלט חד פעמית בעוצמתה, ומעולם לא ניסיתי להתאבד- זה ישמע אולי מוזר אבל יש משהו מנחם באופציה הזאת שיש לאן לברוח, שיש תמיד אמצעי באמצעותו אפשר לזעזע ולטלטל ולגרום לאנשים מסביבך להבין. אני לא אפס, אני כן שלילי, מאוד שלילי, כלפי וכלפי הסביבה, וזה סימפטום של הבעיה שבפנים. ובאשר לשוגה- מי יודע...? קצב החיים שלי הוא הכי מואט שיכול להיות- פחות מזה זה כבר צמח בבית לוינשטיין. החולשה הנפשית קיימת, אבל להשלים אית מרגיש לי מאז ומתמיד תבוסתני. אני יודע שאני אמשיך לחלום. אני מאמין שברגע שאני אוציא את מה שאני צריך להוציא החוצה המחסומים יישברו ואנרגיה גדולה תשתחרר לעשות בה כרצוני. הכול ענין של מאזן אנרגיה. ובאשר לראיה השלילית של המערכת, אני זקוק למערכת, לסביבה כוללנית שתעזור לי. לא ייתכן שכולן דפוקות ולא עוזרות לאנשים. אולי צריך להבדיל בין מקומות כמו ביטוח לאומי ומרפאות חוץ בהן האדם הואכמו מוצר שרץ מהר על פס ייצור למקומות אחרים. אולי ויכול להיות שבאמת כל המקומות דפוקים ואז אני באמת לא רואה תקווה ופתרון למצב שלי. אבל אם יש משהו שלמדתי זה לקחת בערבון מוגבל את הנסיון של אנשים אחרים. בכל מקרה, הייתי נזהר בכל הקשור לאמרות כוללניות ומוחלטות כגון: "לעולם אל תסמוך על עזרת המערכת"- אתם מתכוונים לעזור אבל אולי אתם שורפים גשרים עתידיים לאנשים שנמצאים במצב כל כך מיואש עד שלא תהיה בידיהם האפשרות לשפוט את הדברים נכוחה וייקחו את דבריכם כאמת מוחלטת- אולי אתם מונעים מהם טיפול מועיל.
 

אופירA

New member
מנהל
מצויין!

אני שמחה שאתה לא מסכים איתי, ושיש לך עמדות מוצקות שלך וגישה של שיקום עצמי משלך! והגישה שלך בפירוש מדברת על תקוה ועל כיוון - אתה מתאר אמונה בכך שעיבוד של בעיה פנימית תשחרר אנרגיה חסומה, אתה מודע לחולשה הנפשית ומבטא היטב את הקושי להשלים איתה, מול התקווה לפתרון. והעיקר - אתה מדבר על רצון נכון ובריא לשימוש במערכת השיקומית, שאתה זקוק לעזרתה. אז אני מאד שמחה שאתה לא מקבל את עצותי, ומעביר עליהן ביקורת, כי הדרך שלך נראית מובנית ובריאה, וההסתכלות שאתה מבטא בהודעה זו נראית נכונה ומסודרת! אני חושבת שאין בכלל שאלה שאין מה להישען על עצות של אנשים אנונימיים בפורום, על בסיס ניסיונם, ועל מה שהם אומרים כתגובה למה שהם קולטים מהודעה לא מפורטת אחת. התגובות והעצות לא רק שלא מחייבות אותך, אלא נועדו רק לכך שתעשה בהם שימוש שמועיל לך ועושה לך טוב. אתה חייב להעביר עליהן ביקורת אישית, ולומר - זה מתאים לי, זה בפירוש לא מתאים לי! אתה חייב להיות בעל דעה עצמאית ותחושה עצמאית! אני בטוחה שתעשה שימוש טוב בעזרה של המערכת. לא כל מה שלא עוזר לאחד, לא יעזור גם לשני. הדברים שאמרתי מסתמכים על ניסיונה של בחורה צעירה שנשענה יותר מידי על עזרתה של המערכת ופיתחה ציפיות גבוהות מידי, ולא היתה לה דעה עצמאית והיא לא סמכה על עצמה, כמוך. עבורה זה היה קטלני. עבורך, עם הגישה שלך, זה בהחלט מתאים. הרי אתה צריך את העזרה השיקומית של המערכת. אבל לגבי האמירה שלך: "אני שלילי כלפי עצמי וכלפי הסביבה כסימפטום של הבעיה הפנימית" - אני רוצה לסייג את הדברים באמירה אחרת, מדוייקת יותר - התנהגותך כנראה שלילית, עקב הבעיה - כדבריך. אבל אישיותך אינה שלילית!!! אתה אינך שלילי! תאמין בזה. אל תאשים את עצמך בהתנהגות, שאתה יודע שאינה נובעת מאישיות אלא מבעיה נפשית. המון הצלחה בדרך הטובה!
 
למעלה