עוד יום
אתמול בבוקר קיבלתי את החיים שלי במתנה. הייתי אמור למות, בחיי. מצאתי את עצמי בגובה חמישים מטר כשהחיים שלי תלויים בכבל שנתפס בטעות על איזה זיז. כשל טכני שאירע, ואני מצאתי את עצמי בחיים בכוחו של נס*.
באמת, בלי להגזים, אני כותב עכשיו את הפוסט הזה ללא שום שריטה לאחר אירוע שהיה אמור להסתיים במוות ורק נס יוצא דופן מנע את זה.
טיבם של ניסים שהם מחדדים את כוחה של המציאות עם כל פניה.
הפנים של הילדה שלי. היא היתה אמורה להיות היום יתומה בבית מלא שכול. זוגתי. החברה שלי. המשפחה.
ולאחר אירועים כאלו, אדם מודה על מזלו הטוב לעוד בוקר שגרתי. לעוד כוס קפה. לעוד חיוך שלה. לעוד נשיקה לתלתלים הרכים. לעוד ליטוף לחתול.
על עוד יום בחיים.
לפעמים נדמה לי שאולי בכל יום אני צריך לשמוח על הטוב כאילו שקיבלתי את החיים במתנה שוב, בכל בוקר.
כשאני מתעסק במה שאין לי אני מאבד את מה שיש לי.
וטוב לי. החיים שלי מאושרים. יום אחד החיים שלי יחלפו לי מול העיניים. אני מוודא שהם יהיו שווים צפיה.
אני יודע שזה לא מקובל לשים כאן שירים שלמים, אבל אני פשוט יודע שנעמי שמר היתה מרשה לי. כי כרגע השיר הזה מתנה תוקף, והוא נורא ואיום.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק,
על בתנו התינוקת
שמור אלי הטוב.
על האש המבוערת,
על המים הזכים,
על האיש השב הביתה
מן המרחקים.
על כל אלה, על כל אלה,
שמור נא לי אלי הטוב.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק.
אל נא תעקור נטוע,
אל תשכח את התקווה
השיבני ואשובה
אל הארץ הטובה.
שמור אלי על זה הבית,
על הגן, על החומה,
מיגון, מפחד פתע
וממלחמה.
שמור על המעט שיש לי,
על האור ועל הטף
על הפרי שלא הבשיל עוד
ושנאסף.
מרשרש אילן ברוח,
מרחוק נושר כוכב,
משאלות ליבי בחושך
נרשמות עכשיו.
אנא, שמור לי על כל אלה
ועל אהובי נפשי,
על השקט, על הבכי
ועל זה השיר.
נעמי שמר/על כל אלה
החיים שלי נפלאים. כשקמתי הבוקר הבנתי שיחד עם ההבנה שקיבלתי את החיים שלי במתנה, לא באו מסקנות מרחיקות לכת על שינויים בחיים. כי טוב לי.
וכל מה שאני באמת צריך זה שיישאר ככה. אני מאחל את התחושה הזו לכל מי שאני אוהב.
לילה טוב לכולם.
* ככל הנראה אני חייב תודה לשטן. ידוע שמי ששומר על מהנדסים הוא השטן.
אתמול בבוקר קיבלתי את החיים שלי במתנה. הייתי אמור למות, בחיי. מצאתי את עצמי בגובה חמישים מטר כשהחיים שלי תלויים בכבל שנתפס בטעות על איזה זיז. כשל טכני שאירע, ואני מצאתי את עצמי בחיים בכוחו של נס*.
באמת, בלי להגזים, אני כותב עכשיו את הפוסט הזה ללא שום שריטה לאחר אירוע שהיה אמור להסתיים במוות ורק נס יוצא דופן מנע את זה.
טיבם של ניסים שהם מחדדים את כוחה של המציאות עם כל פניה.
הפנים של הילדה שלי. היא היתה אמורה להיות היום יתומה בבית מלא שכול. זוגתי. החברה שלי. המשפחה.
ולאחר אירועים כאלו, אדם מודה על מזלו הטוב לעוד בוקר שגרתי. לעוד כוס קפה. לעוד חיוך שלה. לעוד נשיקה לתלתלים הרכים. לעוד ליטוף לחתול.
על עוד יום בחיים.
לפעמים נדמה לי שאולי בכל יום אני צריך לשמוח על הטוב כאילו שקיבלתי את החיים במתנה שוב, בכל בוקר.
כשאני מתעסק במה שאין לי אני מאבד את מה שיש לי.
וטוב לי. החיים שלי מאושרים. יום אחד החיים שלי יחלפו לי מול העיניים. אני מוודא שהם יהיו שווים צפיה.
אני יודע שזה לא מקובל לשים כאן שירים שלמים, אבל אני פשוט יודע שנעמי שמר היתה מרשה לי. כי כרגע השיר הזה מתנה תוקף, והוא נורא ואיום.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק,
על בתנו התינוקת
שמור אלי הטוב.
על האש המבוערת,
על המים הזכים,
על האיש השב הביתה
מן המרחקים.
על כל אלה, על כל אלה,
שמור נא לי אלי הטוב.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק.
אל נא תעקור נטוע,
אל תשכח את התקווה
השיבני ואשובה
אל הארץ הטובה.
שמור אלי על זה הבית,
על הגן, על החומה,
מיגון, מפחד פתע
וממלחמה.
שמור על המעט שיש לי,
על האור ועל הטף
על הפרי שלא הבשיל עוד
ושנאסף.
מרשרש אילן ברוח,
מרחוק נושר כוכב,
משאלות ליבי בחושך
נרשמות עכשיו.
אנא, שמור לי על כל אלה
ועל אהובי נפשי,
על השקט, על הבכי
ועל זה השיר.
נעמי שמר/על כל אלה
החיים שלי נפלאים. כשקמתי הבוקר הבנתי שיחד עם ההבנה שקיבלתי את החיים שלי במתנה, לא באו מסקנות מרחיקות לכת על שינויים בחיים. כי טוב לי.
וכל מה שאני באמת צריך זה שיישאר ככה. אני מאחל את התחושה הזו לכל מי שאני אוהב.
לילה טוב לכולם.
* ככל הנראה אני חייב תודה לשטן. ידוע שמי ששומר על מהנדסים הוא השטן.