עוד חדשה

אהובה39

New member
עוד חדשה

הי, ביום רביעי לפני שבוע (איך שהזמן עובר מהר), לא ראו דופק באולטרסאונד. הייתי בשבוע 10, כשלפי גודל העובר, לבו נדם כבר בשבוע 7. למזלי, הרופא שלי הצליח לקבוע לי תור לגרידה כבר ליום שישי בצהריים. התברר לי שהרופא שלי פשוט נשמה טובה. הוא ליווה אותי אחרי ה"ניתוח" לחדר התאוששות , ישב לידי וניגב לי את הדמעות עד שקראו לבעלי. בשבת קמתי לבוקר שמשי , עם תחושת הקלה ענקית, ועם "אושר" גדול בלב. הייתי באופוריה. למחרת הגיעה הנפילה. הבכי שאי אפשר לעצור, תחושת הכאב שאי אפשר להעביר למי שלא עבר את זה. כל היום היו טלפונים מאנשים שניסו לנחם. באיזשהו שלב פשוט ניתקתי את הטלפונים. עכשיו אני בשלב הכעס על העולם ועל הנשים המאושרות וההריוניות שבו. למה ההריון של החברה שלי שהגיע בטעות, נמשך כרגיל והכל בסדר. היא שכל כך לא רצתה את ההריון הפתאומי והלא מתוכנן שלה, ממשיכה הלאה, ואני שכל כך חיכיתי ורציתי את הילד הזה, הייתי צריכה לחוות את האכזבה הזו. נמאס לי לשמוע את כולם אומרים לי : "העיקר שיש לך 3 ילדים בריאים בבית". ו"לא נורא, אם תחליטי שאת עוד רוצה תיכנסי להריון שוב". ו"להרבה נשים זה קורה". כל מה שאני רוצה עכשיו זה להיות בהריון שוב. סופרת את הימים עד למחזור הבא. פתאום עכשיו מתחילות להגיע כל המחשבות הפחידות של מה יקרה אם לא אוכל להיכנס להריון שוב? ומה אם ייקח לי הרבה זמן להיקלט? מישהי כתבה פה קודם שכל מה שהיא רוצה זה שיקשיבו לה. גם אני מרגישה שכל מה שאני רוצה זה רק לדבר על מה שעברתי, ולספר כמה כואב לי בלב, ושהכאב הפיזי הוא זניח לעומת הנפש הפצועה. וכמו שאחרות אמרו: הקנאה יוצאת מהחורים. פתאום כולן מסביב בהריון. כל אישה שנייה שעוברת מולי ברחוב בהריון. ורק אצלי יש עדיין את הבטן הקטנה שמבצבצת לה ומזכירה לי שאני כבר לא. עד לפני שבוע הייתי מאושרת שהכל מסתדר לי כמו שאני רוצה , שלושה הריונות שהתחילו מתי שרציתי, הסתיימו בדיוק בתאריך הלידה המשוער שאמר הרופא, 3 ילדים בריאים ויפים (טפו, טפו, טפו). מאיפה הגיעה עכשיו הפלה? הרי אצלי הכל בסדר. מה קורה איתי? מה עשיתי לא בסדר הפעם? מין תחושת אשמה נוראית שלא מפסיקה. זהו. ארוך, קצת מבולבל. נכתב מתוך סערת רגשות, אבל יצא.
 

מקוםבלב

New member
../images/Emo201.gifשלום אהובה,

עצובה איתך על האובדן שלך. קראתי את מה שכתבת ואני מסכימה איתך. את רוצה שיקשיבו לך ויכילו את הכאב שלך. כל מגון הרגשות והתחושות שלך נורמליות לחלוטין. זהו חלק מהתהליך של הרידה והאבל . פתאום כולן בהריון . חשוב שתנסי לא לקחת אשמה אישית במה שקרה. יש הרבה סיבות שיכולות להוביל להפסקת דופק, ולא את כולן אנחנו יודעים. ואל תשכחי שעברו בסך הכל 6 ימים מאז שעברת את הניתוח. הכל כל כך טרי. הפצע עדיין מדמם. תהיי סובלנית ןעם הרבה חמלה כלפי עצמך. שולחת לך הרבה ניחומים וחיבוקים גדולים. וכמובן שאת מוזמנת להמשיך לשתף אותנו.
 
אהובה יקרה

אני קוראת את מילותיך, וכאילו הן נכתבו על ידי. אני כל כך מזדהה איתך ועם תחושותייך. ממש אותו דבר. הלוואי והיו לי את המילים הנכונות כדי לעזור, אבל אני לא מוצאת אותן. אני יכולה לספר לך את מה שאני עשיתי. אחרי העצב והבכי שנמשך בלילות, לתוך הכר, או במקלחת, כדי שהילדים לא ישמעו, הייתי נכנסת לחדרים שלהם, מסתכלת על האוצרות שלי ומדה לכל רק מי שירצה שיש לי אותם. יכול להיות שאפילו פינקתי אותם יתר על המידה - אבל.... הם נהנו והכי חשוב אני נהנתי לראות אותם נהנים. שאלתי את עצמי המון שאלות ולאף אחת לא היתה לי תשובה, אז עזבתי אותם לגמרי. ניסיתי לשכנע את עצמי שבפעם הבאה יהיה טוב יותר ומוצלח יותר, ויפה יותר וחכם יותר ומאושר יותר. הקלישאה הנודעה - יעבור עם הזמן - במקרה הזה היה לי מאוד נכון. ואני עדיין מסתכלת בקנאה על כל אחת עם בטן מפוארת........ מאחלת לך את כל הטוב.
 

אהובה39

New member
תודה על התמיכה

גם אני מרגישה שחיבוק מהילדים (במיוחד מהקטן) נותן לי כוח. מנסה לעבור כל יום עם מחשבות חיוביות ואם אפשר אז בלי לחשוב בכלל, ובעיקר מעסיקה את עצמי. כל יום שעובר מקרב אותי למחזור המיוחל, בתקווה שהוא יגיע ואוכל לנסות שוב.
 
כמה כמה שאני מזדהה איתך...אהובה יקרה

כמה שנאתי לשמוע את הרופא אומר את זה "את צעירה" "יש לך 3 ילדים בבית"(את זה שכחתי לציין ואני מתנצלת מראש ) אבל מה אכפת להם זה הריון שלי ושל בעלי זה ילד שרצחינו , מה הם מגדים לנו אותו (הרופאים) תתחזקי ותתאמצי רק בשביל הילדים שנמצאים בבית מה שאנחנו נשדר להם כך הם יקבלו(אצלי הם ידעו שאני בהריון) להזכיר הייתי בשבוע12 והאולטרסונד יראה שבוע 10, זה מה שכאב לי יותר ששבועיים סחבתי עובר מת!!!!!! שיהי לכולנו כוח בנפש ולחשוב קדימה אל עתיד ורוד יותר. סופ שבוע נעים ורגוע והמון כוחות שבת שלום
 

אהובה39

New member
גם אצלי הילדים ידעו.

הם מאוד שמחו לעוד אח/אחות. הגדולים קיבלו את הבשורה טוב, אבל הקטנציק שאל המון שאלות. מסכן. הוא לא הצליח להבין איך זה שרגע אחד יש לאמא תינוק בבטן ורגע אחרי כבר אין (טוב, גם אני לא כל כך קולטת את זה). ההרגשה שהיה לי עובר מת בבטן 3 שבועות באמת היתה נוראית. אני חושבת שבעיקר בגלל זה הרגשתי הקלה גדולה אחרי הגרידה. דווקא הרופא שלי היה מאוד אמפטי ומבין ומתחשב. לא שמעתי ממנו פעם אחת הערה שלא במקום. הוא כל כך הפתיע אותי כשהפגין רגישות ואנושיות מעבר למה שציפיתי כשישב לידי בחדר התאוששות וניגב לי את הדמעות. מסביב היו תגובות מאכזבות מאנשים קרובים, שנפגעתי מהם. היחידה שממש הבינה היתה חברה שעברה את אותו הדבר ונתנה לי לדבר והקשיבה לי. היא נתנה לי המון כוחות ותקווה. תודה על ההקשבה מצדכן. באמת מעודד שיש מקום שבו אפשר לשפוך את הלב.
 
ממשיכה...

מקווה בשבילי בשבילך שיום יבוא ונגיד הצלחנו, אני גם מחכה למחזור שלי יותר מתמיד רק מחר שבוע מיום שבצעתי את הגרידה. סבלנות זה מה שאני יכולה להגיד.
 

liat5555

New member
היי אהובה

את לא מבינה אפילו כמה אני מרגישה שזו אני כתבתי את מה שכתבת, זה פשוט אותן תחושות שהיו ואותן מחשבות שחווייתי בדיוק לפני שבועיים, שעברתי הפסקת הריון בלידה בשבוע 22. אני גם מחכה כבר למחזור הבא כדי לנסות להכנס להריון, מרגישה שכל יום שעובר זה בזבוז זמן שבו יכולתי להיות בהריון כמו כל החברות מסביב שפתאום בהריון. גם אני נכנסתי בקלות להריון עם הילד המקסים שלי הראשון, וגם עכשיו אבל לא חשבתי שכך זה יגמר, ואני אחת שבעבר היתה נשואה לגבר עקר ונאלצה לעבור הפריות מבחנה מתרומת זרע ע"מ להביא ילדים, שאמנם לא הצליחו והיום אני רואה שזה היה לטובה, כי היום יש לי בעל אחר וילד מקסימים, והנה פתאום אחרי שעברתי בעברי את כל הקושי בהבאת ילדים פתאום היה קל להכנס להריון, ובום הפצצה שהגיע לפני שבועיים. אז אני מאוד מקווה שהפעם הבאה תלך בקלות ובמהירות וילד/ה בריא גם לי וגם לך ולכל הבנות האחרות שרוצות ומנסות להביא ילדים.
 

אהובה39

New member
ליאת,

מאחלת לך שגם ההריון הבא יגיע מהר ושייסתיים עם בשורות טובות.
 
מנסיון אישי

הקנאה פשוט הרסנית , מוציאה ממך דברים לא טובים. היתה לי תקופה ארוכה של קנאה ומרירות , ובקושי רב מאד , החלטתי לצאת מזה. ראיתי שזה עושה אותי חולה. אז...אני לא אגיד לך שאני לא מסתכלת על נשים בהריון ואומרת בליבי " איזה כיף להן ,ולמה אצלי לא ? וכאלה...- אבל קיבלתי על עצמי לאחל רק טוב - ואם קשה לי לאחל טוב - אז לא לאחל שום דבר, ולחשוב על משהו אחר. את הכאב אני כל כך מבינה. עוד דברים שעוזרים לי: אני מזכירה לעצמי שאלוהים נתן ילדים גם לנאצים , וגם לאמהות של מחבלים מתאבדים - אז זה שאני עוברת את מה שאני עוברת , זה לא מלמד על האהבה שלו אלי. הוא אוהב אותי - אפילו אם אני לא מרגישה את זה . כל סיפור שספרו לי על מישהי שילדה מעל 40 ו, אני מספרת אותו. הסיפור החביב עלי : חברה של חברה , שהתחתנה מעל 40 , אחרי שלוש שנים נכנסה להריון באופן טבעי. היא אומרת שהיא ובעלה עשו כל מיני "סגולות" לפי עצתו של מקובל אחד מירושלים. מה שיפה זה , שהבחורה היתה שמנמונת , מעשנת , ונטלה תרופות נגד דיכאון , ויש לה בובה של ילד. אז אני לא כל כך מאמינה בסגולות...אבל דיברתי עם הבחורה הזו באופן אישי וגם ראיתי את הפשוש. אני אומרת תודה , שבכלל הייתי בהריון - יש שלא זוכות גם לזה...
 
למעלה