עד כמה מה שאנחנו אוכלים בעייתי?

[אלוניס]

עד כמה מה שאנחנו אוכלים בעייתי?

לרוב אנו עוסקים כאן בפן הרגשי של האכילה. כתבות כמו זאת מ-Y נט העלו אצלי את השאלה - עד כמה האוכל שאני אוכלת גם משפיע על מצב רוח, יכולות, כוחות, בריאות? ולא רק מבחינת "חריגות" אלא האוכל עצמו נטו, איכותו. בשנה האחרונה שמתי לב שאני חולה הרבה פחות, שיש דברים כמו מוצרי חלב ובננות שחזרתי לאכול. חשבתי שהריחוק מבני משפחתי ומהלחצים מהם הוא שעשה את ההבדל. אבל מה אם זו לא כל התשובה? האם יש סוגי אוכל שגורמים לכם לאלרגיה או לתגובה פיזית לא נוחה? האם זה קורה לכם דווקא ב"אוכל שאוהבים"? האם זה קורה לאחר כל פעם שאכלתם או רק במצבים רגשיים מסוימים? מה אומרת לכם התחושה הבסיסית: האם זה מרגיש יותר כתגובה של רגשות אשמה על אוכל שהביקורת העצמית טוענת שלא היינו צריכים לאכול או שזה פשוט בעייתיות של האוכל עצמו ושל הסביבה שלה אנו חשופים - אוכל מתועש, מרוסס, ואלטרנטיבות מועטות מדי למים נקיים ואוויר איכותי?

 

[יוניתאוש]

You are what you eat

את השפעות האוכל אפשר לחלק ל 3 1. האיכות - נמדדת בהרכב אופטימלי של מרכיבי המזון. מעניקה יותר אנרגיה מתמשכת כושר וריכוז. נקיון מרעלים - אורגני, לא אמור להתבטא בתחושה להוציא טעם, אלא אולי בטווח הארוך מאוד. 2. רגישויות - ביולוגיות למרכיבי מזון הקשורים למערכת העיכול או מגבלות. מחלות, טיפולים, אלרגיות וכדומה. 3. העדפות - הגוף מסוגל עד רמה מסוימת לאזן את מרכיבי התפריט ע"י חוש הטעם, בנוסף לכולנו נטיה ריגשית שמתפתחת ממש בשנים הראשונות חוויתית, בין אם במודע או שלא, מאכלים שאהבנו בילדות ישארו אהובים לתמיד. נוצר קשר דוקוטבי חוויתי בין ארוע לאוכל כלומר מה שאכלנו מתקשר לארוע ומתביע את החוויה הריגשית באוכל. זה עובד גם בחיקוי ומשמש קלף חזק בפרסומות. למי בא לטעום תותים ושמפניה ? לעומת זאת נראה לי מרחיק לכת שנרגיש רע בגלל רגשות אשם מאכילה "רעה", יותר סביר שזה עומס על העיכול. אגב הכתבה ב ynet באמת הזכירה לי שמצב העופות בארץ בכי רע, מה אפשר לצפות מתרנגולת שעולה 5 ש"ח לק"ג? לאחרונה ביקרתי באזור כפרי בצרפת בסופר "צ'מפיון" העוף בגריל שם היה כפול בגודל הרבה יותר בשרני ו"בריא" מכולת על יד התפארה על טהרת האורגני ואכן טעים יותר.

 

[gingit6]

../images/Emo5.gif

מזל שאני צמחונית

מזעזע לשאלה שלך: אני זוכרת שאחרי הזמנת פיצה, כולל האבסתה והחלקתה לגרון על ידי דיאט קולה, הרגשתי פשוט נורא. אפילו זכור לי שכיבה במיטה ומיחושים בחזה. ממש ככה. הגוף שלי הגיב ממש רגע ליציקת השמן הזאת שמכונה דומינוס פיצה (רק להבהרה, פה בבריסבן דומינוס ופיצה האט נחשבות הפיצות הכי זולות ומופצות. אפשר להשיג מגש פיצה גם ב-6 דולר פיק אפ, שזה באמת כלום). כבר חצי שנה אני לא זוכרת כאלו תחושות. אבל אני חייבת לציין שבהתחלת התהליך עם שומרי משקל עשיתי פעולה הפוכה ואכלתי יותר מידי סיבים (הרבה ירקות, אורז מלא, בקיצור הכל מלא) וגם לזה לא היה אפקט ממש חיובי... אם תבינו למה אני מתכוונת. אז מה שמצאתי זה שאני חיה בשלום באיזון. היינו- ירקות ופירות, אוהבת ויום אחד בלי גורם לי ל"קריז". באמת, זה חלק ממני. גם לחם מלא זה חלק ממני. אבל כדי לא לגרום לבלאגן ביטני (וגם כי זה יותר טעים) אורז אני אוכלת בד"כ לבן, כך גם איטריות אורז, קוסקוס, פתיתים וכו'. נכון, זה לא שיא הבריאות אבל זה מהווה אצלי מן איזון שכזה בבטן. אין ספק כשלא אוכלים שטויות או דברים מטוגנים מאוד או שמנים מאוד מרגישים הרבה יותר טוב. אני חושבת שהמצב האידיאלי הוא לכל אחד לבחור מה האיזון הנכון עבורו, ואם למישהו טוב לההפך לבריא 100%- SO BE IT. יום נעים..

 

[אלוניס]

אצלי דומינוס היה בעייתי

פעם כן ופעם לא

ולכן תמיד שיערתי שזה קשור לתקופות לחוצות או למשהו יותר נפשי/רגשי מאשר גופני. בארץ הבעיה אני חושבת פחות מוצרים שיש בהם הרבה שומן ויותר מקום הפחמימות למיניהן בתזונה. פה יש כמעט בכל דבר כל כך הרבה אחוזי שומן שאני בוחנת כל דבר בשבע עיניים ובכל זאת לפעמים יוצא לקנות משהו ולא לשים לב שהוא טעון במיוחד. לגבי קולה - פה היא לא טעימה לי. עושים אותה אחרת, המים אחרים - לא יודעת. אבל פה כבר שנה ויותר שאני לא שותה את זה. קראתי פעם שקולה גורמת לאוכל לעבור מהר מדי את שלבי העיכול וכך מגיע אוכל ברמת עיכול לא טובה לקטעים שבהם הוא גורם מיחושים והצטברות גזים בבטן. נשמע אחלה האיזון שמצאת. אני עוד מחפשת את שלי בארץ החדשה הזאת.

 

[liza26]

וזה עוזר לי???

העובדה שאכלתי 2 סופגניות ואחר כך הרגשתי בחילה שחבל על הזמן שבוע שאכלתי קצת יותר פרוסות נותן את אותותיו בהחלט הגוף בהחלט זועק וצועק ומתנקם כל פעם שאני דוחפת את ה"רעל" הזה לפה הבעיה שאני לא מקשיבה לו הרס עצמי נטו...

 

[אלוניס]

משהו בנו לא רוצה לקבל

את רוע הגזרה, רוצה להיות כמו כולם, שנהנים למשל מפיצוחים. לי פיצוחי חמניות גרמו תוך חצי שעה גג לדליפת נזלת קשה ואח"כ שלשולים. אבל כל כך אהבתי את הפיצוחים שלא רציתי להודות כמה זה לא בריא לי. כל הזמן ניסיתי שוב מתוך תקווה מגוכחת שאולי הפעם זה יהיה בסדר. וזה עוד היה השלב המתקדם! היו תקופות לא מבוטלות שבכלל לא עשיתי עבודת בילוש וקיבלתי את הדין על זה שאני לא מרגישה טוב אחרי כל מיני מאכלים. אני חושבת שרק עם תהליך ההרזיה התחלתי לשים יותר לב. היו גם לא מעט פעמים שבהן תגליות של אנשים אחרים כמו תמי למשל - עזרו לי לחשוב "רגע, למה אני רגישה ולמה אני לא מנסה להעיף את זה". זה שזור מאוד המקום של האוכל בחיינו, הדברים שאנו אוהבים לאכול והתגובה המצטברת של הגוף שלנו להנאה מצד אחד ולהלקאה העצמית של "אוף, חרגתי". נראה לי שזה מצטבר אפילו ברמת הרקמות שלנו עד שנפתח אלרגיה של ממש. ליזוש - לעיתים המודעות מטעה כי החשיבה היא שעם המודעות בא השינוי. המודעות לפי דעתי היא רק הדלת הראשונה ואחריה יש עוד הרבה מאמץ כי אנו "מתכנתים" את עצמנו מחדש. לא פעם כשחשבתי על דברים שאני מאוד אוהבת ולא עושים לי טוב - חשתי שהיקום או לא יודעת מי - מפלה אותי לרעה. למה שפתאום אפסיק לאכול חצילים, או בננות, או פומליות. מרדתי. יש לפי דעתי חלק בעניין לתהליכי ייצור של דברי מזון. אבל למשל אחרי שהלכתי לנטורופת שנתן לי רשימה ענקית של מה לא לאכול פתאום שמתי לב שדברים שקודם לא עשו שום בעיה - כן התחילו להיות בעיה. ובעלי אמר לי "עוד מעט לא תוכלי לאכול שום דבר - תפסיקי להגביל את עצמך". הבנתי שהוא צודק, שבמקום להיטפל לאוכל אני צריכה לסלוח לעצמי ולעבוד הרבה יותר על איזון האכילה. ליזה, זה היה ועבר. האם את יכולה לסלוח לעצמך? זה אולי המפתח.

 

[liza26]

את יודעת על מה אני לא סולחת לי?

שאני לא מאמינה שזה יפסיק שאני שוב אוכל סופגנייה ושוב תכאב לי הבטן.... שיש דברים שאני אמשיך בהם עם כל המודעות והכל.... ויש דברים שלא-לדוגמה פיצוחים, בפעם האחרונה שאכלתי ככה מכל הלב , הקאתי את הנשמה שלי ומאז אני מקציבה לי לא יותר מ-5 גרעינים או בטנים כי אני פשוט פוחדת מהתוצאה.

 

[אלוניס]

כלומר - הכאב הרציני שם

הוא לא הגופני אלא הכאב מול היעדר ביטחון עצמי פנימי. את רואה בכל רגע כזה שבו אכלת משהו, שכמו שיונית אומרת - משדר חום מהילדות, דבר רגיל וסביר בחג - את רואה בו כישלון, היעדר חוט שדרה. המסר הזה מתרגם אצלך למשהו פיזי ממש. ואז כשהוא קורה שוב - את תוהה אם את מענישה את עצמך על משהו. האם נראה לך שיכול להיווצר שינוי אם למשל תגידי לעצמך מראש לקראת כל חג חנוכה - בחג הזה אני אוכל 4 סופגניות במצבים כאלה וכאלה ובשאר אני אגיד "לא, תודה". תכנון כזה נותן לך כוח והוא גם מאפשר לארגן את שאר התזונה כדי שלא יהיו ימים יותר מדי לא מאוזנים. לעשות מזה משהו כמו ה"ארוחות השחיתות" של אלי. חנוכה לפי מה שאת אומרת זה חג שקשה להתחמק ממנו. יש חגיגות בעבודה, ועם הילדה. ביום חמישי שעבר באו לבקר זוג חברים שהיכרנו בקהילה. הם הביאו איתם מגש מלא עוגות מקונדיטוריה. עוגת תפוחים, כל מיני דברים עם וניל, פירות ופרג. וגם דברים שלא הכרתי. מכיוון שזה היה עדיין אמצע היום תיכננתי מה לעשות למרות ההפתעה: קודם כל הוספתי ליד צלחת גדולה עם פירות חתוכים. אח"כ הוספתי סכינים כדי שאפשר יהיה לקחת חתיכות קטנות ולא פרוסה שלמה ממשהו. ככה בעצם אכלתי בערך חצי פרוסת עוגה בסך הכול ו2-3 פירות במשך 4 שעות ביקור שהיה כיפי ברמות. לא הרגשתי בעונש ולא חרגתי יותר מדי בנקודות. ויכולתי לאזן בארוחת ערב. את השתייה החמה שלי לא המתקתי בכלל. נראה לי שתכנון ייתן לך תחושה טובה יותר.

 

[liza26]

החגים זה תמיד נושא בעייתי עבורי

כי כל נושא חוויתי אצלי קשור באוכל וזה לא רק הסופגניות, כי בחישוב כללי, אני באמת לא אוכלת כזו כמות בכל חנוכה זה יכול להסתכם אפילו בפחות מ-4 .... התכנון מראש עוזר, אין ספק , זה עוזר לי במיוחד באמצע השבוע לשמור על סדר .... הבעיה זה הנשנוש הבלתי פוסק ,האכילה האוטומטית הזאת, בלי המחשבה ולפעמים גם עם המחשבה שקצת קשה לתכנן אותה מראש אולי זהפשוט משהו שצריך לעשות. להפסיק את זה ולהתמיד.

 

[דליה גולן]

תיעוב עצמי ליזה?

 

[liza26]

ברגעים מסויימים- בהחלט

הבחילה היא לא מהאוכל- היא ממני....

 

[אלוניס]

אולי זה בעצם

הכעס שדיברת עליו כאן, ואת ממשיכה להוציא אותו על עצמך? את בזה לעצמך כמעט לפי מה שאת מתארת. ואני תוהה למה בן אדם כל כך מקסים כמוך מגיע למחשכים האלה. מול מה את משווה את עצמך? איזה אידיאל עומד שם ולועג לך? שולחת לך חיבוק גדול!!!!

 

[liza26]

האידיאל שהייתי לפני כמה שנים

עןמדת שם מולי ודופקת לי במוח על כל מה שהפכתי ..... אני אוסיף הודעה בשרשור של דליה כי זה בהחלט קשור להרס עצמי.

 

[דליה גולן]

מסכימה איתך

זה קשור להרס עצמי. ובעבר פתחתי שרשור בנושא הזה בדיוק. שוה לדבר על כך באריכות מכיון שזו תופעה שחוזרת על עצמה ו-הרסנית. - על אף שמצליחים להשתלט עליה עם הזמן ולמתן אותה. יש לזה שורשים שכדאי מאד לגלות מאין הענין הזה נובע. * לא יכולה להאריך יותר מזה עכשיו

 

[יוניתאוש]

למה להצליף בעצמך?

קל מאוד להגרר למסקנה שזהו הרס עצמי אבל זה לא לדעתי. הרס עצמי הוא כאשר את אוכלת מראש כדי לחטוף בחילה במקרה השכיח כמו שתארת יש צרוף של 2 חולשות 1. הרגש שהסופגניה מתקשרת עם משהו מאוד חם ומשמח כפי שתארתי וזה נוצר ספציפית לכל מאכל בשלב הילדות. 2. הנטיה לשכוח את הבחילות האלו + מעט תחושת רעב הסיבה שלמאכלים שמנים יש אפקט בחילה מושהה. וכמובן מכוחו של הרגל. לדעתי אם זה יחזור עוד מספר פעמים תיווצר בשלב מסוים התמרדות נגד אותו מאכל - כך יצר ההסתגלות עובד בתנאי שלא תכניסי לעצמך מסקנות יאוש שגויות וסחרור...

 

[אלפקה פקה]

אני כרגע בתקופה של אכילה ממש גרועה

הרגלים נכונים של אכילה מעולם לא ממש היו לי, אבל תמיד זה נשמר תחת שליטה. ותמיד היה לי רצון להיות מאלה שאוכלים מה שבא להם ולא קורה כלום. ומאז שחזרתי להתאמן, נהייתי האנשים האלה - אוכלת ואוכלת, ונראה שהגוף שהיה צמא לחזור לאימונים שורף קלוריות בקצב אסטרונומי. אחרת אין לי הסבר לכך שאני לא עולה במשקל, ויש הטוענים שאפילו רזיתי, כשכמויות האכילה שלי לא נתפסות בכלל. וברגע שהתגשם ה"חלום" לאכול מה שבא לי ואין השלכות... אני אוכלת פשוט זוועה. אני מעבירה ימים על שוקולד ובמבות ורק בנס מכריחה את עצמי לדחוף איזה חלבון. אוכלת פחמימות בלי הגבלה בכלל, ממתקים, הכול. השמנה - אלוהים יודע איך, אבל אין. תחושה מעפנה בגוף - יש ויש. כי אני אוכלת נורא ואיום ואני מרגישה איך זה מעייף אותי ומוציא ממני אנרגיות.

 

[אלוניס]

אלפקוש - מה קורה?

את אומרת שהכושר עושה לך פלאים ומצד שני התזונה שלך דואגת לחסל את האנרגיה שזה נותן לך. אני פשוט חוששת שהשלב הבא יהיה חזרתם של הרגלים ישנים ואז חלילה קריסה אם מסיבה כלשהיא (טפו טפו טפו

) משהו עם הספורט פתאום גם לא יזרום. במשך כמה זמן היה לך את ה"חלום" הזה? יש לך מושג למה זה קורה דווקא עכשיו? האם חלק בך מפחד מהאנרגיה החיובית? חיבוקים ממני!

 

[scaramush]

ככה תמיד מתחילה ההשמנה

גם אצלי. מתחילים לאכול גלידות/וופלים/עוגות ומשום מה הגוף לא מגיב מיד בעליית משקל , ואז בבום זה קורה. זה גם מה שמביא אותי לומר שהמצב ה"רזה" הוא זמני תמיד. וזה גם עושה לך רע ומוציא אנרגיות. תתחילי מהשכל להפסיק עם זה ואז אולי הרגש יצטרף? תסתכלי על תמונות "לפני" ו"אחרי" שלך? תנסי ללבוש בגד מהתקופה הקודמת? תאמיני לי, השומנים יחזרו....ובגדול. פתאום תהיה עליהה של 3 ק"ג בבת אחת!

 

[אלוניס]

וואלה - ממש ככה היה לי

חשבתי שההליכות שומרות עליי והרשיתי לעצמי המון ממתקים וכאלה ובהתחלה באמת לא שמתי לב לשינוי - זה באמת הרגיש כמשהו שלחלוטין בא לי בבום. 13 ק"ג - ראבק!