עד כמה ארועי היום משפיעים עליכם ?? למשל האסון בחתונה

מילקי 555

New member
עד כמה ארועי היום משפיעים עליכם ?? למשל האסון בחתונה

כאשר אני שומעת על אסונות שקורים כמו למשל האסון בחתונה
עם השנדליר שנפל ואישה נהרגה מזה עליי זה משפיע .
למשל גם ילד שטבע בבריכה .
עליי זה משפיע על מצב הרוח .
אני מניחה שכל אדם ששמע על האסון בחתונה אומר שזה נורא .
הרוב אומרים נורא וממשיכים הלאה אצלי זה נכנס לי ללב ולראש .
אין לי הסבר למה ארועים מסויימים משפיעים עליי יותר מאחרים.
היום אגב נכנסתי לעמוד הפייס של האישה שנהרגה באסון מדובר באישה בת 54 אם לשלושה ילדים .הייתה לה חברת קייטרינג ורואים גם שהיא מאד נהנתה בחיים .תמונות מהמון טיולים .מארועים שעשתה צילומים של אוכל מדהימים .
בכל התמונות היא מחייכת רואים שהייתה אישה עם אנרגיות טובות .
יש לה שלושה ילדים ובעל ומשפחה .היא הייתה בהרבה ארועים .בטח באותו ערב היא חשבה שזה יהיה עוד ארוע משמח .
יוצא לי לחשוב עליה ולא ברור לי למה לא הכרתי אותה .
זה גם מאד מכעיס מה שקרה כי ארועים מהסוג הזה קרו בארץ בעבר כולם זוכרים את האסון הנורא בורסאי .אבל היה גם את אסון המכביה. ואת האסון בחזרות לטקס המשואות שבו נפל עמוד תאורה על חיילת והרג אותה .זה קורה פה הרבה הרשלניות האלה וזה מכעיס ומקומם.
שמעתי בחדשות שהאולם פעל ללא רישיון .
אין לי הסבר למה האישה הזאת נכנסה לי לראש הבן שלה אמר אתמול ברדיו שהמשפחה שלהם מרוסקת .
מהרגע שפרסמו את שמה ותמונתה היא לא יצאה לי מהראש.
הסיטואציה ללכת לארוע משמח ונופל עליך משהו עצום כזה .
הבנתי גן שהיא החזיקה ידיים עם בעלה ואז המנורה הזאת נפלה עליה והיא נהרגה והוא ניצל .
למה למשל למה דווקא היא נהרגה ?? בפייס ראיתי שבנות משפחה כתבו שעשר דקות קודם הן התחבקו .אחת אחרת כתבה לה לא ראיתי אותך בכלל בארוע ..
בשיחה עם האמבולנס למוקד מד"א שמעו את הצעיר שהזמין את מד"א אומר "נראה לי שיש כאן אחת שהיא מתה".
אני לא מבינה למה היא השפיעה עליי ככה כאילו שאני מכירה אותה ואני לא . לא הכרתי אותה .תסתכלו מסביב אף אחד חוץ מבני משפחתה לא חושב עליה .לא חושב על כך שאתמול היא נקברה .
על אישה שמחה שהלכה לארוע ולא חזרה זה בילתי נתפס .
עכשיו עוד מדברים על זה בחדשות .אני חושבת גם על המשפטים "היו יכולים להיות עשרות נפגעים "וזה נכון היה מזל גדול אבל לה זה כבר לא משנה וגם לא למשפחה שלה .אישה שמחה פתאום נעלמת .פתאום. אין לי הסבר למדוע היא לא יוצאת לי מהראש.
אגב גם אם האישה שבעלה המוסיקאי רצח אותה .זוכרים ?? את האישה דפנה שהייתה בעלת בית הקפה בנווה צדק שסבלה אלימות מהאדם הזה והוא קינא לה ובה שהיא כזאת מוצלחת הוא היה אותה וגם כמובן אלימות מילולית ואז כאשר היא עזבה אותו הוא רצח אותה ואז ברח שלושה ימים עד שתפסו אותו .בימים הראשונים גם היה לי קשה כאילו אני מכירה אותה וזה עבר .
אבל כאשר דיברו על זה לא מזמן בטלווזיה נזכרתי בה שוב .
רוב האנשים לא מגיבים ככה הם אומרים נורא וממשיכים כי לרוב האנשים גם יש את הקשיים שלהם בחיים וגם לי יש קשיים אבל עדיין
דברים משפיעים עליי .
כמו האישה השמחה שהלכה לארוע ולא חזרה .ואגב יש לה שם
קראו לה אביבה חיון .
מסכנה חשבה שזה יהיה עוד ארוע אחד מיני רבים שהיא הייתה בהם בעבר אבל לא .זה לא היה ..אנשים באולם ניסו לעשות החייאה וגם מד"א כאשר הגיעו ניסו אבל זה לא עזר הם אמרו "שכבה אישה על הריצפה שנפצעה אנושות והיא הייתה ללא דופק ביצענו החייאה אבל לצערנו נאלצנו לקבוע את מותה במקום".
מקווה שלא כאב לה ...
 
גם לי זה קשה, לכן לא מרבה להחשף לחדשות.

כי המידע שנותנים לך שם הוא תמצית כל האסונות והרוע של כל הארץ, פלוס קצת מהעולם. יספרו לך על אנשים שרצחו, אבל לא תמיד על אנשים שהצילו חיים. על רשלנות שהרגה, אבל לא על כל אותם ניסים בהם גילו ותיקנו רשלנות ברגע האחרון ובסוף איש לא נפגע. ולא יספרו לך על כל האנשים הקטנים והטובים, שמרכיבים את רובה של הארץ הזאת (לענ"ד), שעושים את מלאכתם נאמנה, ומשתדלים לעשות טוב, ומגליפ נדיבות מפעם לפעם. לא יראו לך את כל מפעלי העזרה ההדדית, אולי פעם בשנה יזכירו עמותות - כשיש איזה יום התרמה גדול - וגם אז יתמקדו במסכנות של האנשים להם העמותות הנ"ל עוזרות.
אז כשאת מקבלת בבום לפרצוף מנה יומית של אסונות - ואת הרי אדם רגיש - פלא שזה מדכדך אותך?
(תחשבי על 54 השנים המאושרות שאותה אישה זכתה להם, על הילדים שהיא הביאה לעולם, עלהחיים המלאים שחחיתה. נסתרות דרכי האל, אבל מסתבר שתמה שליחותה בעולם, והיא עולה לעולם טוב יותר.)
 

UniverSon

New member
לא משפיע בדרך כלל

אסונות שקורים רחוק ממני לא משפיעים עלי לאורך היום וזה בגלל ההבנה שלי שאני לא יכול ולא צריך להתייחס לכל דבר שקורה.
ככל שדבר קרוב אלי ריגשית או פיזית אז ההשפעה תיהיה גדולה יותר במהלך היום.
מה שכן בטוח לראות ולשמוע על משהו רע שקרה לא יעשה טוב, ולכן מומלץ להימנע כי דברים רעים קורים כל הזמן בכל העולם. אין לזה סוף.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
דברים שנכנסים ללב

מילקי יקרה,
הזכרת מקרים באמת עצובים מאד, ואת מעלה שאלות שעוסקות בעיני ברמת ה'חדירות' של כל אחד.. עד כמה נותנים לדברים להכנס, לחדור פנימה, לחלחל לתודעה, לשקוע, להשפיע..
עד כמה אנשים כואבים את מצוקת האחר, ועד כמה היא מלווה אותם גם אחרי זמן מה..
וניכר כי יש בך רגישות והזדהות גדולה מאד עם הזולת, רגישות שאולי יכולה לפעמים גם להכביד, וגם אולי לעורר חרדה אישית של 'אם זה היה קורה לי' ומחשבות על חוסר ההוגנות והקלות שבה המציאות יכולה להשתנות עבור כל אחד..
ואולי גם בין השורות, עולה הצורך שלך להגן על עצמך טוב יותר, לסגל מעין עמידות ומעטה הגנה שיווסתו את כל הדברים שחודרים פנימה ומשפיעים.. כי זה באמת יכול להיות מאד מכביד ומתיש, וגם לשאוב כוחות שלפעמים צריכים לעצמנו, בעיקר בתקופות פגיעות ורגישות יותר..

&nbsp
 

Renat Zeitune

New member
לי עושה רע לשמוע דברים רעים ואפילו המטפלת שלי אמרה לי

לא להחשף לחדשות כי זה מיד מכניס אותי לחרדות אם זה בשורות רעות כמו האיום הגרעיני או דיכאון ותחושה רעה אם זה התעללות בחסרי ישע.
 
שלום

חיי אדם מתנה מקודשת שניתנה לעולם הזה, וכשהם נאבדים עצוב מאד. צריך להזדהות עם האדם שמת, ולהצטער על הנזק שנגרם לו באובדן חייו. כך חשוב לעשות בכל מקרה שיודעים על אדם טוב שניזוק איכשהו. חבל שלא נוכל להחזיר את המתים. כל בני-האדם שווים בערכם, אבל מובן שטבעי להתחשב יותר בקורה לאנשים הקרובים לנו כמו החיים במדינתנו ומשתפים אתנו רצונות והתנהגויות. נזקים קורים כל הזמן וקשה להימנע מהם, כל אחד משתדל לדאוג לעצמו וצריך גם להגן על עצמנו ואחר-כך גם לעזור לאחרים. נקווה שיהיה שלום.
 

מילקי 555

New member
כמה עולה הכרית ?? שאלתי ?? יקרה

כמו בסרט "אישה יפה " עם ג'וליה רוברטס זוכרים את הסצנה שהיא לבושה כמו זונה ונכנסת לחנות בגדים יוקרתית ושואלת כמה עולה השמלה ?? והמוכרות רק אומרות לה " מאד יקר" ובסוף גם מגרשות אותה מהחנות .
אותי לא גירשו אבל .יש כאן במרכז ליד הבית חנות של כלים וחפצים ל ית מעולם לא נכנסתי אליה אבל כתוב "סוגרים חיסול כללי " ומחוץ
לחנות יש כרית יפה כזאת שחורה אז שאלתי כמה היא עולה ?? "יקרה".
אז נכנסתי פנימה "נו כמה ??" "כמעט אלף שקל זאת כרית של ולנטינו" "אה אמרתי " .הסתובבתי קצת וראיתי מנורה "מנורה מאידנוזיה" היא עולה 150 ש"ח אבל יש לה שני חורים כאלה וטוב שכך אחרת הייתי קונה אותה .
אבל כנראה אני נראית אדם בלי כסף "יקרה" מאיפה לו לדעת אגב ?? אני אולי נראית בלי כסף אבל יש לי דירה ."יקרה " .כמו שהזונה מהסרט היה לה כסף לקנות בחנות אבל המוכרות חשבו שלא.
"יקרה".
 

יוסלה14

New member
כל ארוע טראגי כל מקום בעולם ,,משפיע


כי כלנו ריקמה אנושית אחת
ואי אפשר לומר ,,,טוב,,,"זה קרה ביפן בנהריה בעפולה ולא קרה לקרוביי אז מה איכפת לי"?
לא, חלילה
מה ,מישהו מישהי ניספה בטיבט הוא לא אדם?
אין לו מישפחה הורים ילדים גיסים קרובים? יש לו
והצער האנושי הוא אוניברסלי ואדם באשר הוא אדם ,,,,ניכר באפן הסולידריות שלו עם שאר המין האנושי
אחרת בעצם מי אנחנו?
ואני היוסלה באפן אישי חש כאב חד מפלח אותי כמה דקות
וחושב אם יש בכוחי הדל לעזור אים לא ,,,אתפלל עליהם בשקט בחשאי במקום שלא רואים
תודה מילקי שהעלת את הנושא האנושי הזה וזה מעיד גם עלייך כמה באמת את אנושית ורחומה
 
אז למה לא לקחת גם את הצד השני?

למה לא להתמלא אושר כשתינוק נולד בטיבט? כשזוג התחתן ביפן? כשמישהו פתח עסק חדש בעפולה? כשילד צחק בקרית גת?
 

מישהי1631

New member
מפחדת נורא מדע"ש

למרות שהם רחוקים מפה. הידיעה שיש אנשים שעושים מעשים שאני לא מסוגלת לחזור עליהם בכתב. כמו חלום בלהות שמתגשם. מנסה "לנחם" את עצמי שאלו מעשים חריגים, ואלמלא היו כאלה, לא היו מדווחים עליהם בהרחבה בתקשורת.
למדתי פעם באוניברסיטה קורס בתקשורת המונים, ואני זוכרת שאמרו שדווקא מדינות מערביות דמוקרטיות מדגישות חדשות רעות. ברוסיה הסטליניסטית, למשל, דיברו על טרקטורים וקולחוזים חדשים והעלימו רציחות המוניות.
 

אופירA

New member
מנהל
התקשורת חולת נפש

מי שנפשו רגישה ירחיק עצמו מקריאת כתבות על מלחמות ופיגועים ורציחות ועינויים. פשוט יסתלק כבורח מאש ולא ייכנע לסקרנותו לראות מה היה.
ובטח שלא סרטים שעלילותיהם קשות והבמאי מפורסם בכך שהוא אוהב צבעים אדומים וסצנות קשות.
 

מישהי1631

New member
לא יכולה לראות סרטים מפחידים.

תמיד התווכחתי על זה עם הבחורים שיצאתי איתם. רואה רק רומנים היסטוריים וקומדיות רומנטיות. כשבעלי רואה סרטים אדומים בטלוויזיה, אני מכסה את העיניים כשאני עוברת בסלון.
זכור לי, בעבר הרחוק, הסרט "מגרש השדים". אחרי חצי סרט ברחתי לשירותים, ואת שארית הסרט "ביליתי" בשירותים המגעילים של הקולנוע. הבחור שהייתי איתו נשאר עד הסוף, וכשיצאנו, הידיים שלו רעדו כל-כך, שהוא לא הצליח לרכוס את המעיל.
 
למעלה