עד היום לא היה לי את הכוח אבל הבטחתי לכתוב
עד היום לא היה לי את הכוח לכתוב פה אבל רציתי להודות לפורום הזה מצד אחד ומצד שני הבטחתי לעצמי ולצוות שבבית חולים שסיפרתי לו שקראתי פה כל כך הרבה דברים לטוב ולרע שאני אהיה אחרי אני אחזור לכאן ואכתוב דבר מה, מן הבטחה כזו בשבילי בשביל אלו שטורחות וכותבות פה ותומכות ומעלות את סיפוריהן האישיים שכל כך קשים להעלות על הדף. ובשביל לכתוב עליו על התינוק המקסים והיפה שיכל להיות אבל לא יכל, רציתי לכתוב עליו משהו איפהשהוא לאנשים שיבינו. אני כבר 5 חודשים אחרי ורק היום עם המון דמעות אזרתי את הכוח לכתוב. עברנו את זה לפי כל מה שרשום כאן התהליך התרופות ידעתי כל כך הרבה ממה שכתוב כאן, הכנתי שיעורים היטב ומצד שני הידע הזה גם הפחיד נורא, הכאבים שתוארו החוויות האישיות של כל אחת ואחת רק הביאו אותי להבנה במהלך התהליך כי הוא כל כך אינדוודואלי, אבל דבר אחד הבנתי מפה והבנתי כל כך טוב, שאני רוצה לראות אותו ולהחזיק אותי בידיי, כי מגיע לו. באמת מגיע לו כל כך רצינו אותו וחיכינו לו וזה לא יצא. ועל זה אני אודה כנראה לכל אותן נשים חזקות ומדהימות שכתבו פה, כי בזכותכן נלחמתי עם כולם שיעצו והתערבו והקשו ו"חשבו עלי" והצוות היה מדהים שיתף פעולה כל כך יפה, ולקחו אותו כדי לנקות אותו והחזירו והוא היה מושלם כל כך יפה כל כך נכון וכל כך דפוק מבפנים, מכלול הבעיות שהיו לו מבפנים אפילו הדהימו את טובי הרופאים, הם היו באקסטזה כי מקרה כזה כל כך נדיר, והם המשיכו לדבר על זה שוב ושוב ובאיזה שהוא מקום הרגשתי הקלה זה כל כך עזר שכל כך הרבה רופאים ראו את אותו הדבר התפעלו מהבעיות וכולם ללא אחד אמרו שאין לו סיכויי השרדות אולי יומיים ועם ניתוח, כדי לחיות יומיים בסבל. אז שאלתי בשביל מה לתת לו לסבול כל כך ניתוח מכשירים וכאבים והוא רק ישרוד יומיים, (אולי, הם אחרו רק אולי) אפילו הלכנו לרופאים הכי טובים הכי חדשניים וגם הם אמרו שאפילו בבעיה אחת הם לא יצליחו לנתח אבל מכלול שכזה לא אפשרי. אז ככה 5 חודשים אחרי עדיין כואבת אבל מתפקדת כי צריך והגלגל ממשיך, מאוד עזר לי כל סיפורי הפורום לטוב ולרע גם בלי לכתוב ובלי להגיב כי פשוט לא הייתי מסוגלת. ולפעמים ככה זה מחלחל בלילה בשקט וזה כואב. (אני כותבת והדמעות עולות בעייני עד היום ואני חוששת שבעלי יראה ועוד פעם ילחץ התגובה שלי, הוא היה כל כך מקסים בכל התהליך כל כך איתי שלפעמים הייתי בטוחה שגם ממש כואב לו פיזית, נפשית הוא נקרע, והוא עשה כל דבר אחרי "להוציא אותי מזה" מבינה אותו ומשתפת פעולה לא קל לראות מישהו לידך מתפרק כל כך והוא חייב להיות חזק וכל החברות שלי תמכו וזו המלצה הכי חמה שכל הזמן יתקשרו גם כשזה כואב זה עוזר לדבר ואפילו על דברים אחרים ולשמוע שכולם תומכים ואוהבים ואכפת להם, והיו גם כאלו שהיו נגד שהיו להם דברי "חוכמה" דברים קשים מנשוא להגיד, ואותם סיננתי כי לעולם אל תשפטו אדם שנמצא במקום הזה, הכאב והסבל והעצב כל כך קשים). ולכולן פה בפורום אני מאחלת שנה טובה, שנה של התחדשות של תקווה, אהבה, אופטימיות והתחלות חדשות.
עד היום לא היה לי את הכוח לכתוב פה אבל רציתי להודות לפורום הזה מצד אחד ומצד שני הבטחתי לעצמי ולצוות שבבית חולים שסיפרתי לו שקראתי פה כל כך הרבה דברים לטוב ולרע שאני אהיה אחרי אני אחזור לכאן ואכתוב דבר מה, מן הבטחה כזו בשבילי בשביל אלו שטורחות וכותבות פה ותומכות ומעלות את סיפוריהן האישיים שכל כך קשים להעלות על הדף. ובשביל לכתוב עליו על התינוק המקסים והיפה שיכל להיות אבל לא יכל, רציתי לכתוב עליו משהו איפהשהוא לאנשים שיבינו. אני כבר 5 חודשים אחרי ורק היום עם המון דמעות אזרתי את הכוח לכתוב. עברנו את זה לפי כל מה שרשום כאן התהליך התרופות ידעתי כל כך הרבה ממה שכתוב כאן, הכנתי שיעורים היטב ומצד שני הידע הזה גם הפחיד נורא, הכאבים שתוארו החוויות האישיות של כל אחת ואחת רק הביאו אותי להבנה במהלך התהליך כי הוא כל כך אינדוודואלי, אבל דבר אחד הבנתי מפה והבנתי כל כך טוב, שאני רוצה לראות אותו ולהחזיק אותי בידיי, כי מגיע לו. באמת מגיע לו כל כך רצינו אותו וחיכינו לו וזה לא יצא. ועל זה אני אודה כנראה לכל אותן נשים חזקות ומדהימות שכתבו פה, כי בזכותכן נלחמתי עם כולם שיעצו והתערבו והקשו ו"חשבו עלי" והצוות היה מדהים שיתף פעולה כל כך יפה, ולקחו אותו כדי לנקות אותו והחזירו והוא היה מושלם כל כך יפה כל כך נכון וכל כך דפוק מבפנים, מכלול הבעיות שהיו לו מבפנים אפילו הדהימו את טובי הרופאים, הם היו באקסטזה כי מקרה כזה כל כך נדיר, והם המשיכו לדבר על זה שוב ושוב ובאיזה שהוא מקום הרגשתי הקלה זה כל כך עזר שכל כך הרבה רופאים ראו את אותו הדבר התפעלו מהבעיות וכולם ללא אחד אמרו שאין לו סיכויי השרדות אולי יומיים ועם ניתוח, כדי לחיות יומיים בסבל. אז שאלתי בשביל מה לתת לו לסבול כל כך ניתוח מכשירים וכאבים והוא רק ישרוד יומיים, (אולי, הם אחרו רק אולי) אפילו הלכנו לרופאים הכי טובים הכי חדשניים וגם הם אמרו שאפילו בבעיה אחת הם לא יצליחו לנתח אבל מכלול שכזה לא אפשרי. אז ככה 5 חודשים אחרי עדיין כואבת אבל מתפקדת כי צריך והגלגל ממשיך, מאוד עזר לי כל סיפורי הפורום לטוב ולרע גם בלי לכתוב ובלי להגיב כי פשוט לא הייתי מסוגלת. ולפעמים ככה זה מחלחל בלילה בשקט וזה כואב. (אני כותבת והדמעות עולות בעייני עד היום ואני חוששת שבעלי יראה ועוד פעם ילחץ התגובה שלי, הוא היה כל כך מקסים בכל התהליך כל כך איתי שלפעמים הייתי בטוחה שגם ממש כואב לו פיזית, נפשית הוא נקרע, והוא עשה כל דבר אחרי "להוציא אותי מזה" מבינה אותו ומשתפת פעולה לא קל לראות מישהו לידך מתפרק כל כך והוא חייב להיות חזק וכל החברות שלי תמכו וזו המלצה הכי חמה שכל הזמן יתקשרו גם כשזה כואב זה עוזר לדבר ואפילו על דברים אחרים ולשמוע שכולם תומכים ואוהבים ואכפת להם, והיו גם כאלו שהיו נגד שהיו להם דברי "חוכמה" דברים קשים מנשוא להגיד, ואותם סיננתי כי לעולם אל תשפטו אדם שנמצא במקום הזה, הכאב והסבל והעצב כל כך קשים). ולכולן פה בפורום אני מאחלת שנה טובה, שנה של התחדשות של תקווה, אהבה, אופטימיות והתחלות חדשות.