עדכונים שאחרי

[efroch99]

עדכונים שאחרי../images/Emo155.gif

(השירשור למטה לא קופץ וחבל, ווילג' וג'לולגית - מוזמנות להעתיק תשובות לכאן!) חלק א (המשפחה שלי) היה יפה, אינטימי ומרגש. היה לי איחוד עם דודה שלי שלא ראיתי כמה שנים, שכל פעם גרר משתינו התפרצויות בכי; בני הדודים שלי בני 18 ו- 21 - פשוט ילדים לתפארת, כמה אני אוהבת וגאה בהם. בתור בת יחידה, בני דודים זה הכי הדבר הכי קרוב שיש לי לאחים, והחוויה שיש עוד אנשים שקוראים לסבא וסבתא שלי "סבא וסבתא" זה משהו שתמיד מנער אותי מחדש - ומרגש אותי בצורה מאוד חמימה ונעימה. סבא שלי ישב קצת בשקט בצד, מרגישים עליו את הגיל ואת הבילבול...

האוכל היה טעים, היה מצחיק ונעים ופשוט הרגשה של משפחה שנעים וטוב לה ביחד. לגבי חלק ב' - המשפחה שלו - עדיף לא להרחיב על גבי הממשק הפתוח - למרות שיש לי כמה דברים לומר בהקשר של הפורום. מספיק להגיד שהחלק הכי מרגש שם היה לראות אמא חתולה עם שלושה גורים בני שבוע. בתור אחת שכל פעם רואה את הפיצקים במצב הזה כשכבר אין להם אמא, וצריך לספק להם כל מיני תחליפים, היה כיף לראות לשם שינוי גורים שגדלים כמו שצריך, עם אמא צמודה שיודעת הכי טוב לתת להם את כל מה שהם זקוקים לו.

 

[TheVillageIdiot]

מעתיקה...

יום ראשון אני קובעת קשירת חצוצרות.

שמונה ילדים, עייפים, משועממים, לא יכולים לשבת בשקט אפילו לרגע, במיוחד אחרי שקיבלו את המתנות והתחילו לבכות או לעשות פרצופים במקום להגיד תודה לסבא וסבתא כי "כבר יש לי כזה" או "זה לא שווה כלום". לא היה אחד שלא שרד את הערב מבלי לבכות בהיסטריה מסיבות שונות ומשונות. ריחמתי עליהם נורא, גם אני די סבלתי.

 

[גיליבי]

לא צריך ליל סדר בשביל זה...

אתמול בחנות - ילדה צווחת לאמא שלה בקולי קולות שהיא רוצה ללכת הביתה. האמא מתעלמת. הילדה ממשיכה לצווח. המוכר בסוף מתערב ושואל על מה המהומה. האמא מסבירה שהילדה רוצה לחזור הביתה לראות את אופרת הסבון החביבה עליה בטלביזיה, אבל לה יש סידורים בעיר. האמא והילדה מתחילות להתווכח על חשיבות הצפייה באופרת הסבון (חייבים לדעת מי התחתן עם מי, מי בגד באשתו עם אחותה ואז התגרש ממנה כדי להתחתן עם אמא שלה וחוזר חלילה) , מה הערכים שהיא משדרת (טוב שיש אחיות ולעת מצוא גם אמהות) והתרומה שלה להעשרת הילד - פיתוח הדמיון (2 נשים באותו הגיל יכולות להיות אם ובת, בעיקר אם שתיהן נראות עשויות מפלסטיק) ופיתוח הזיכרון (כדי לעקוב אחר עצים משפחתיים סבוכים) וכן הלאה וכן הלאה, עד שיצאו מהחנות. נשמע גן עדן להיות אמא לפרזיטים קטנים.

 

[נונה17]

זה מזכיר לי את הסדר היחיד בחיי

שחגגתי בירושלים, לפני 13 שנה, ואחריו אני דוחה בבוז את הביטוי "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". בד"כ חגגנו עם חלק מהמשפחה של אבא שלי, בלי ילדים קטנים ועם אנשים שפויים ונורמליים, קראנו בהגדה עד האוכל וזהו, והכל היה אפילו די נחמד. באותה שנה רוב המשפחה של אבא שלי, כולל אבא שלי, נסעו לחו"ל ואחותי ואני נתקענו עם המשפחה מצד אמא שלי שאנחנו בקושי מכירות ונסענו עד ירושלים עם הפקקים האיומים של ליל הסדר ועם סבא וסבתא שמקטרים כל השעתיים וחצי שהנסיעה לקחה, הכל היה כהלכתו, 30 איש ובערך 6 ילדים שלא יכלו לשבת שנייה אחת בשקט (די מסכנים. גם אני הייתי מתחילה לבכות אם זה היה הולם את גילי ומעמדי). אחותי ואני שאלנו את נפשנו למות. אני חושבת שמאז התחלתי לחפש דרכים יצירתיות להתחמק מכל העניין.

 

[gלולוגית]

מעתיקה מההעתקה ../images/Emo178.gif

סדר עם 18 איש

הצעיר ביותר בן 21

רק סבתא אחת

רוב לצעירים

(10 שמוגדרים 'ילדים' רובם סביב השלושים וקצת מתחת) הרבה צחוקים

שירים בלחנים של כל העדות

טונות של אוכל

(אפשר לעשות עוד שלושה ליל סדרים עם השאריות) מחמאות לפלפלים הממולאים

סאגה שלמה ומשעשעת במיוחד סביב צילום תמונות

ולא לשכוח את הקינוחים, 3 עוגות ופיצפוצים בשוקולד

וגם שיחה אחת על אי הבאת ילדים לעולם ויצירת משפחה אלטרנטיבית (שעברה בשלום

). בהחלט הסדר המוצלח של השנים האחרונות

 

[gלולוגית]

ועידכון מהערב

אחד מאחיי שטעם את הפלפלים אמר שהם בטעם של סבתא לילי! וזאת גבירותיי, משימה בלתי אפשרית

 

[MeNzA]

../images/Emo45.gif

כל הכבוד

 

[gלולוגית]

../images/Emo9.gif

 

[גאטו נגרו]

נו, אז איך היה?

הסדר במשפחה של האיש היה מעיק הרבה פחות ממה שחששנו (שנינו). המאכלים שהכנתי נחלו הצלחה מסחררת. גם המתנות שקניתי (הברקה של הרגע האחרון) התקבלו בשמחה גדולה (אמיתית). ה-GPS של האיש כיוון אותנו בינות לכל הפקקים (הגענו במהירות שיא!) וכמובן, חזרנו הביתה עם אוכל ליומיים הקרובים באמתחתינו

 

[dotandvir]

היה "לא סדר" נחמד מאוד

בא אלינו זוג חברים ואירחנו בפעם הראשונה בדירה החדשה - היה אוכל שאני הכנתי ויין. ישבנו דיברנו ונהנינו. להגדה ולמצות לא היה זכר. איש לא התגעגע לרבי טרפון וחבורתו חולת ה-OCD או לפרעה (מעדיפים חופש הכל כלול בקלאב במצריים). דותן

 

[I s t a r]

היה כיף ../images/Emo57.gif../images/Emo70.gif

אירחנו 6 אנשים - אחת מוסלמית וחמישה נוצרים שמעולם לא חוו ליל סדר. עשינו קידוש, שרנו את רוב השירים והאורחים מחאו כפיים וניסו להצטרף , אכלנו אוכל פשוט מדהים שבושל והוכן ע"י ה

גם קראנו קטעים מההגדה בעברית והאורחים קראו באנגלית , לגברים הכנו כיפות מנייר והיה מאוד מרגש ומיוחד -גם עבורם וגם עבורינו

 

[MeNzA]

וואו מגניב

ספרי עוד מה היה ואיך בכלל הגעתם למצב הזה

?

 

[luliy]

אני "חגגתי" פעם ראשונה בחיי

בבית. שבוע שלם של שילשו....

כמה "כיף" היה להוריי לחגוג את הפסח(אצל דודתי) בידיעה שביתם שוכבת במיטה וחולה. ילדים זה שמחה

 

[I s t a r]

היי - מדובר בקבוצת חברות

שאני כבר מחשיבה סמי-משפחה, ששפר עלי מזלי והכרתי מיד כשהגעתי הנה. כל השנים מעולם לא עלה על דעתי לעשות דבר כזה אבל בשניםפ האחרונות בילינו כל פסח בישראל והשנה כשהיה ברור שזה לא יקרה, החלטנו לעשות משהו בבית ואני חשבתי שיהיה מעניין להזמין אתן ..אבל האמת היא שלא חשבתי שהם ייענו להזמנה ואפילו יביאו את בני זוגן! אני חושבת שזה היה להם אירוע מעניין מאוד וגם כיפי..אבל החננות האלה לא מסוגלים להכיל ארוחה ישראלית מלאה ..

בשבילנו הייתה חוויה באמת מיוחדת ובשבילם חוויה שונה ומהנה, כבר פעמיים הם הזכירו ש"בפסח הבא אנחנו ..." כאילו שזה אמור עכשיו להפוך לאיזה מנהג..אין לי מושג אם זה בצחוק או ברצינות אבל זה נחמד

 

[MeNzA]

חחח מה הכנתם?

ואיפה את בעולם ?

 

[1crazyhorse]

יש לי "בעתת חגים". לא משתתפת בעסק הזה.

שילוב של עיקרון אנטי דת-מסורת-המון לחוסר עניין אישי לעובדה הפשוטה שאין לי ממש משפחה. והמשפחה האלטרנטיבית שלי לא איתי בחג הביזארי הזה כי היא חוגגת, כל אחד לשיטתה. כך שגם השנה הייתי בבית, בצריכה מאסיבית של ספרים וסרטים ושוטטות מועטה ברחבי הוירטואל. נתקלתי בכתבה של מיא עשת - שאף היא בבעתה מהחג הזה (ובכלל בבעתת חגים), כמוני. זה די שעשע אותי. אצלי אין שום הבדל בין קודש לחול. אין טקסים, מלבד אלו שהייתי ממציאה בעצמי. ולמרות שפסח הוא על חירות, נושא כלבבי. מצאתי עוד טור של מיה על הבעיה של נשים בגילאי ארבעים למצוא גבר שווה להן במדינה השמרנית והשובניסטית וקצת התבאסתי. עדיין- האופטימיות שלי לא איכזבה אותי. היא לא הצליחה להעציב אותי. גם לא שקראתי את השורה: "אנחנו את חובתנו למוסד כבר שילמנו והתרבנו". כאילו- "אני לא ממש נון קונפורמיסטית, אני בסדר, אז תרגיעו". זה מה שקראתי בין השורות. אבל אולי אני טועה.. כל אלו שברכו אותי במסנג'ר בחג שמח נדהמו לגלות שאני לא "חוגגת". לא שהם נרתעו, בכל זאת יש להם אינטרס אישי בי, אבל אני מתקשה להבין איך זה שאני נתקלת דווקא בהפוכים ממני, שהרי אם להסתמך על חוק "דומה מושך דומה" זה לא אמור לקרות לי ושוב חשבתי על כינון חברה/קבוצה אלטרנטיבית בארץ - אנשים עם חשיבה עצמאית וחופשית. אולי מספיק שאפנטז ואתחיל לעשות? לפחות נגמלתי מהקושי שלי להגיד חג שמח. השתחררתי מזה. אם זה מה שעושה לאנשים טוב, אולי ארים גבה אבל אשמח עבורם.

 

[SOLEIL dE]

קרייזי,עזיזתי...

גם אני אמרתי לך " חג שמח" - כאילו ,מה? לא ידעתי שאת וחג זה לא הולך יחד? כן ,ידעתי, אך בכל זאת אמרתי. למה? גם אני לא בקטע של חגים, אבל מברכת תמיד את כל האנשים שאני מכבדת /אוהבת/מעריכה- חג זאת עוד הזדמנות להגיד משהו נחמד, משהו מחמם את הלב, להביע איכפתיות ולכן אני תמיד אומרת גם " פסח שמח וכשר", גם " רמדאן קרים", גם "חג הפסחא שמח"- לכל אחד לפי הדת שלו,גם אם אני יודעת שהוא בכלל לא דתי. מה שכן, אני לא אומרת את זה אוטומט לכולם- רק למי שאני באמת רוצה לאחל שמחה אני אומרת " חג שמח"

 

[1crazyhorse]

כן. כשהבנתי את הטמטום שבעניין זה עבר לי

זה היה בתקופת המיזנתרופיות הזעפנית שלי שמצאתי צביעות אפילו ב"מה שלומך" התמים (-: פחחחח עלי, מה שנקרא. למזלי התקופה ההיא היתה קצרה מאוד וחלפה עברה לה מהעולם..

 

[SOLEIL dE]

אפרופו "מה שלומך"...

גם עם זה אני נוהגת כמו עם " חג שמח"- לא שואלת לשלומם של אנשים ששלומם לא מזיז לי- מסתפקת ב"שלום" או "בוקר טוב" יבשים -מינימום נימוס נדרש גם עם אנשים שאני לא מחבבת...

 

[ענת אלון]

"מה נ'שמע?"

נכון זה מעעעעעעעעעעעעצצצצצצצצצצצצצצבבבבבבבבבבבןןןןןןןןןןןן??????? אנשים ששואלית מה שלומך / מה'ניינים או כל דבר אחר וממשיכים ללכת.אפילו אנשים שאני יודעת ששמחים לראות אותי וזו ה"קריאה" הרגילה שלהם. אם זה בא באמת מתוך התעניינות - אכן אין בזה שום בעיה. או חדירה לפרטיות? תלוי מתי..