עדכון...

[דגנולה]

עדכון...

אחרי כמה גלים של דימומים מאסיביים והתכווצויות, אתמול באולטרסאונד היה נראה שההיריון נפל לבד. עדיין יש לי דימומים, לפעמים די חזקים, ואני קצת מודאגת. מנסה כמה שיותר לנוח ומקווה שלא יתחזקו. יש לי הרגשה שאיבדתי לא מעט דם, ואני חלשה ועייפה... אבל גם לא מצליחה לנוח ולהירגע...ברגע שאני נשארת לבד אני מתחילה לבכות. אני מרגישה שהחיים שהכרתי כבר לא יחזרו להיות אותו דבר, אני מרגישה שאין לי כוחות לנסות שוב, אבל מעבר לזה, אין לי כוחות לחזור לחיים...אני אמורה לחזור לעבודה מחר - לטפל, ללמד, ואין לי מאיפה להביא את זה. מין תחושה שאין סוף לעצב...שאני צריכה רק לעודד אחרים שאני בסדר, ואהיה בסדר, ואני כבר לא כ"כ בטוחה בעצמי...

 

[מקוםבלב]

היי דגנולה יקרה,

אני שומעת את העצב וחוסר הכוח של מבין השורות. תבדקי מה עם הברזל והB12 אולי יש לך חוסרים שגם הם משפיעים על מצב הרוח. לגבי הלאה, לאט לאט. תני לעצמך להתאושש. מכירה מקרוב שאין מאיפה לתת.אולי תקחי קצת הפסקה כדי להתאושש? תלכי לטיפול כלשהוא כדי להתחזק? שולחת לך המון אהבה, חיבוקים , כוח ואנרגיות כדי שתצליחי להתרומם .

 

[דגנולה]

תודה

בדקתי לא מזמן - הם היו תקינים, אבל איבדתי הרבה דם, אז יתכן שהברזל או ההמוגלובין ירדו. האמת שכל כך קשה לי לעשות עוד בדיקות...זה הדבר שהכי קשה ומפחיד לי. למרות ההסתייגות שלי מטיפול עכשיו (לאור טראומת סיום הטיפול הקודם שלי, אחרי ההפלה הקודמת) בכל זאת פניתי שוב לטיפול הפעם בהיפנוזה, כי אני מרגישה שמצבי הנפשי ממש על סף מדאיג. אני מקווה שזה יעזור במשהו... המון תודה על התמיכה, אני זקוקה לזה כמו אוויר.

 

[קיטי08]

צר לי נורא

אבל מקוה שלפחות התהליך יסתיים בזה. כרגע אין לך כוחות וגם מחר כנראה לא יהיו את מתמודדת עם האובדן העכשווי ובעצם עם שנהם לפחות. כרגע מותר להתאבל, זה לא הזמן לאסוף כוחות. יקרתי, זה הזמן שיטפלו בך. אני חושבת שאת רחוקה ממני (מרכז), נכון? מחכה לשמוע

 

[ירושלמית88]

הפנאי מסוכן. העבודה מעסיקה את הראש

אם יש לך כוחות פיסיים, טוב שאת חוזרת לעבודה. מאז שאני פוטרתי לפני חמש שנים, אני כל הזמן עסוקה במחשבות על הריון וכמיהה לעוד אחד (הילד בן 51/2 ואני כבר עברתי את ה-35). תאמיני לי שעם כל הקושי, כשיש לך עבודה הראש עסוק ואין זמן לחשוב על אובדן. כשעבדתי, כל זמן ההריון הקשה הייתי עסוקה. עסוקה מכדי לחשוב. לעומת זאת, ההריון הקשה שעבר עלי עכשיו וההפלה היו קשים פי כמה, כי לא עבדתי. כל היום ראשי היה עסוק במחשבות למה זה קרה דוקא לי. למה בכלל נכנסתי להריון, היה עדיף שהטיפולים לא היו מצליחים. אני שוב עושה טיפולים ובכל חודש מקווה שאכנס שוב להריון ושוב המחשבות הטורדניות שהגיל שלי המופלג וכן ה-CMV שלא מרפה ממני 3 שנים (ואולי היה הגורם לבעיה של העובר), לא ישפיעו חלילה. דוקא שכשמתקרבים לגיל המעבר ואת יודעת שעוד מעט אי אפשר יהיה, את כמהה לעוד ילד (במיוחד לא להשאיר את הגדול בן יחיד)...

 

[עין בוכה עין צוחקת]

היי דגנולה

משתתפת בכאבך, ומקווה שהדימומים ירגעו אולי תקחי כמה ימים למנוחה? אני פה, די קרוב אם את צריכה משהו יפית

 

[דגנולה]

תודה...

חשבתי עליך הרבה, ואני מקווה שאצלך הדברים על מי מנוחות. גם כי קבעתי תור לרופא שלך...אבל ההיריון נגמר לפני שהספקתי. המון תודה!

 

[אמא לאופק]

אוי דגנולה

כמה שקיוויתי שהפעם זו תהיה הצלחה.. את בליבי ובמחשבותיי. שולחת הרבה חום ואופטימיות..

 

[דגנולה]

תודה...

גם אני חושבת עליך הרבה. לא יודעת מאיפה מביאים את הכוחות...מקווה שפשוט יבואו מתישהו.