עדכון + שאלה קטנה

royy117

New member
עדכון + שאלה קטנה


שלום לכולם


מזמן לא כתבתי בפורום.. טוב יש עומס בלימודים כרגע.
אשמח לעדכן, שחברתי עובדת מזה 3 חודשים בסופר בבאר שבע (כבר חושבים על חיפוש מקום עבודה יותר מעניין),
היא כבר דוברת עברית כמעט שותף, וגם כותבת יפה מאוד! (פחות שגיאות כתיב מאשר אמא שלי
).
יש לנו דירה חמודה, ואנחנו אפילו חושבים לטוס לביקור בגרמניה!

אז ככה, המשפחה שלי עדיין לא פגשה חבר משפחה של חברתי (הם גרים בגרמניה), ולהיפך.
רציתי לשאול כיצד הייתה הפגישה של המשפחות אצלכם? מעניין אותי לשמוע איך זה היה.
כמובן שידברו באנגלית.

אשמח אם תשתפו אותי

תודה רבה!
 

prizman

New member
תסלח לי שאני אומר את זה

אבל לפחות אותי השאלה הזו מצחיקה.
חלק מהמשפחה שלי כן פגשה את החברה שלי אבל אף אחד לא פגש את שאר המשפחה שלה
וכנראה גם לא יפגוש.
גם אני לא פגשתי את כולם ולא מרגיש בזה שום צורך.

למה לדעתך המשפחות אמורות להיפגש?
 
כן גם אני לא מבינה את זה.

אמא שלי באה לביקור וככה הכירה את אלחנדרו וגם את אמא שלו (זה כי ניצלנו את החופשה בשביל לנסוע לבקר אותה, והיא גרה בעיר יפה ומעניינת שידעתי שאמי תאהב, אז נפגשנו). אם אמא שלו היתה גרה באיזה חור אין מצב שהייתי לוקחת את אמי במיוחד לפגוש אותה, או עושה איזה מאמץ שהן יכירו. זה ממש, אבל ממש לא חשוב בעיניי. מה גם שאני שונאת לתרגם ולתווך כל הזמן (וחמותי ואמי לא דוברות שום שפה משותפת).
 

שני פ

New member
למה לא?

לאנשים שקשורים למשפחות שלהם ואוהבים אותם זה כיף.
 

prizman

New member
זה לא שיש לי משהו נגד

רק שאני לא ממש משפחתי.
כן בסדר לי עם מי שכן.
 

cocacola27

New member
גם אני לא משפחתית

בעלי הוא המשפחה האמיתית שלי ויש לי בעיקר חברים. קורה שמישהו מהמשפחה נהייה פתאום קרוב יותר, אבל זה רק כי יש בינינו כימיה ולא כי זה משפחה.
אני יודעת שלאנשים יש משפחות חמות ומלוכדות אבל לי כל החיים היתה רק סבתא שלי ולא הורים או אחים קרובים, אז גם אני לא יודעת מה זה משפחתיות מהסוג החיובי.
 
שני, אני מקנאה בך

נשמע לי כל כך כיף ומחזק לחיות כחלק ממשפחה גדולה, שיש בה אהבה וכבוד אחד לשני.
כל פעם שאת כותבת על המשפחה שלך אני מדמיינת את זה ומחייכת.
זכית!
 

שני פ

New member
אכן זכיתי


זה לא מובן מאליו. עבדתי על הקשר הזה כי הוא היה לי חשוב. לכולנו לא היה קל כשגדלנו- אחד עם השני אבל השנים וההתבגרות עשו את שלהם. גם ההבנה שההורים בסך הכל ניסו לעשות הכל כדי שיהיה לנו טוב ואם נעשו טעויות הן נעשו מחוסר ידיעה.
ברור לי שלא בכל המשפחות זה כך ואני מאושרת שמשפחתי כזו חמה ומלוכדת. ערב חתונתו של אחי הקטן השמחה כפולה כי הכלה שלו היא בחורה נהדרת וגם לאח האמצעי יש חברה מדהימה. כיף לנו עם כאלה תוספות למשפחה!
 

royy117

New member
אני שמח שהשאלה הצחיקה אותך

לפי דעתי כאשר זוג מתחתן, מן הסתם נוצר קשר בין 2 משפחות..
התכוונתי למפגש בין הקרבה הראשונה, לפי דעתי זה חשוב, אני הייתי שמח
אם הוריי ואחיי יכירו את משפחתה של חברתי.
כמובן זה לא יכול להזיק
 

prizman

New member
אני מבין אותך וזו גם המחשבה המקובלת

אבל למה לדעתך ההורים שלי היו אמורים לפגוש איזה זוג תאילנדי?
לא נראה לי שזה ממש מעניין אותם.
 
בדיוק... אבל האמת היא שזה כנראה קשור גם

קצת בגיל. בגילאים שלי ושלך ובשלב הזה בחיים, זה כבר ממש לא נראה לעניין שההורים ייפגשו.
כשאתה בן 20 ורוצה ילדים וכל הג'אז הזה אולי המצב שונה (אני לא יודעת, כי אף פעם לא הייתי במצב הזה).
בכל אופן אני אף פעם לא האמנתי בקלישאה הנבובה ש"מתחתנים עם המשפחה ולא רק עם בן או בת הזוג".
זה נכון רק כשבני הזוג רוצים שזה יהיה ככה ונותנים לזה לקרות. זה לגמרי לא נכון אצלנו, למשל.
 
כל עוד ברור שלא יהיו ילדים

אותי אישית, בתור אמא, לא היה מעניין לפגוש את ההורים של בני/ות זוג של הילדים שלי.
כן הייתי שמחה לפגוש את בני/ות הזוג, כי הם חלק חשוב ביותר בחייהם של ילדיי, אבל מעבר לזה - רק אם יוצא במקרה. לא הייתי יוזמת את זה או רוצה שזה יאורגן במתכוון.
אולי רק אם יש איזה תחום עניין משותף, שנראה לילדים שלנו שיתאים בגללו להפגיש בינינו,
אבל לא רק מתוקף היותנו ההורים שלהם.

אם יש ילדים, זה כבר סיפור אחר...
זה כן משהו שמחבר את שתי המשפחות ו"מחתן" אותן באופן מסויים.
זה לא אומר שהם צריכים להיות בקשר טוב וכו', אבל בהחלט יש צורך להכיר אחד את השני לפחות. זה המינימום.
ובכלל, מנסיוני האישי (ושל חברים), הילדים הם הם החתונה (הקתולית!) האמיתית.
כי בין חתונה לבין ידועים בציבור אין כל כך הבדל, עד כמה שאני יודעת,
ובין זוג עם ילדים או בלי ילדים יש הבדל עצום.

דרך אגב, ההורים שלנו הכירו רק חלקית, כלומר רק האמהות הכירו, כי אצל שנינו ההורים גרושים והאבות לא הביעו כל עניין...
עכשיו אני בנתק מאמא שלי - סוף סוף יצאתי מעבדות לחירות!!! - (רק אני, לא הילדים שלי ולא בעלי), אבל הקשר בין האמהות שלנו ימשיך להתקיים כשחמותי באה לבקר, כי היא פשוט בנאדם כזה, שיודע לשמור טוב על קשר עם אנשים ויש לה יחסי אנוש מעולים וכד'.
היא יודעת הכל על אמא שלי, את כל סיפורי הזוועה, אבל היא יודעת גם לשמור אתה על קשר כזה, שיעשה לכולם טוב.
טוב, חמותי בנאדם מיוחד ונדיר, אז אולי זו לא דוגמא.
 

prizman

New member
אולי זה קשור לילדים, אין לי מושג.

היו לי כמה בנות זוג בישראל שחייתי איתן בין 3-5 שנים, מעולם ההורים שלי לא פגשו את ההורים שלהן.
אני כן פגשתי כמו שהן פגשו את שלי אבל כאן זה נגמר. מדוע ההורים שלי ושלהן היו אמורים להפגש?
מה הם אשמים בכל העסק הזה?
ואם בת זוג הייתה נפרדת ממני כל חודש הם היו אמורים לפגוש כל חודש זוג הורים נוסף?

ההורים שלי גם לא מכירים ולא יכירו את הבת של זוגתי. למעשה עם אמא שלי זה די פשוט כי היא מתה
אבל גם אין לי שום תוכנית שאבא שלי יכיר אותה. נראה לי חסר משמעות לחלוטין למרות שאולי הוא חושב
אחרת, לא שאלתי אותו.

תוך כדי הקלדה עולה לי שיש כאן משהו אחר וזה עניין המשפחתיות שהוא דבר שכנראה נזם ובטח אני
חפים ממנו. זה הקו המקשר בין הרצון להפגיש הורים ובין הרצון ללדת או להוליד. כאילו כמה שיש יותר
משפחה מסביב ככה זה טוב. עלי זה מעיק. תני לי ערימה של ספרים טובים ואני מסודר.

מה שמצחיק הוא שיש לי אקסית אחת בישראל שאנחנו בקשר שוטף. היא בחורה משפחתית אז אם אני
מתקשר אליה בערב חג כלשהו הרבה פעמים אני מוצא אותה אצל אמא שלה ואז אני מבקש ממנה גם לתת
לאמא שלה את הטלפון כדי להגיד חג שמח כי זו גם אשה מהסוג של יחסי אנוש וכו' אם כי בנושאי דת
הצלחתי להרגיז אותה רבות.
ובכל זאת עם המשפחתיות הזו שלה היא לא נשואה ובלי ילדים, די באשמתי כנראה. האקסית הכוונה, לאמא
שלה מן הסתם יש ילדים
 
הם לא "אמורים" להפגש

לפחות לא לדעתי.
אלא שזה צורך שהם חשים, ובתור אמא אני מבינה אותם על כך (ולא מצפה ממך שתבין, כפי שאתה אולי לא מבין את הצורך שלי כן להוליד).
אם הם לא חשים את הצורך הזה, לדעתי האישית עדיף שלא להפגש באופן מאולץ.

תראה, אולי יש כיוון אחר שתוכל דרכו להבין את זה.
האם (בעיקר כילד) היה לך קשר מיוחד עם סבא/סבתא שלך? עם דודים?
כשאתה מוליד זה משהו שבדרך כלל חשוב לך - שהילדים ירגישו שהם חלק ממשפחה מורחבת גדולה.
זה תורם להם המון מבחינות רבות.
אולי מכאן נובע הרצון להכיר את שאר המשפחה של הנכדים.
זה רק נסיון למצוא תיאוריה שתסביר צורך מסוים.
 

prizman

New member
אנחנו מסתכלים על הדברים ממקומות שונים

וזה בסדר גמור לדעתי.
אז לא, אני לא חושב שהאמא של זוגתי תרגיש משהו אוטומטי כלפיה. אני לא חושב שאיזשהו
מישהו מרגיש משהו זה חיוני, אבל כשזה קורה זה ממש בסדר מבחינתי.
שלא יתקבל הרושם שיש לי בעיה עם הרגשות האלה, זה ממש לא כך.

לי יש דרך חיים מסויימת, אפשר לקבל אותה ואפשר גם לא. אבל זו דרך חיים.
הקטע הוא שאנשים פסלו אץ דרך החיים שלי ספציפית ואני לא מדבר עלייך אישית טיפה
מרגיזה.

אותי פחות למעשה, זה לא ממש מפריע לי שמישהי מותחת עלי ביקורת על כל שבחרתי
לא להוליד, לאחרים זה כמסתבר מפריע יותר.

כילד לא ממש הבנתי את הקטע עם דודים ודודות. אולי זה לא היה כאן אבל זה לא עניין שאני מבין,
כתבתי על זה.
זה בסדר, אני מבין שזו את.
אבל אני לא. את מקבלת את זה?
 
מצחיק

גם עלינו מותחים ביקורת.
החברים הגרמנים.
על חוסר ההתחשבות שלנו באיכות הסביבה ופיצוץ האוכלוסין ומה לא,
וכמה שאנחנו א-סוציאלים, כי אנחנו משפחה "מרובת ילדים" (שלושה).

ברור שאני מקבלת את מה שכתבת.
מצטערת אם הבנת את דבריי כביקורת, כי אין לי כזאת.
יש לי בעיה עם תוקפנות כלפי ההורות, והדחף להורות. כאילו שזו איזו מחלת נפש,
וגם כאשר אנשים לא מקבלים את זכות הקיום של ילדים בעולם (שונאי ילדים למיניהם), ומתקיפים את הילדים שלי.
מעבר לזה זה לא ענייני אם אדם מחליט להוליד או לא, ואני מקבלת ומכבדת כל החלטה (ויש לילות שאני אפילו מקנאה במי שהחליט שלא להוליד
).
 

prizman

New member
אז לא

אין בשום דבר ממה שכתבתי ביקורת כלפייך.

יש דעה לגבי החיים שלי ורק זה. אין ביוקרת לגבי אורח החיים של אחר.
זה הכל.
תלדי או שלא, לא חושב שמענייני להתערב בכך.
 
אה, ובעניין המשפחתיות

אני מטבעי משפחתית, כל עוד יש כבוד לפרטיותו של האחר ולבחירותיו.
במשפחה שלי זה לא קיים, אז אני מתרחקת מהם.
במשפחה של בעלי זה קיים.
שילוב מנצח של חום, אהבה וקבלה בזרועות פתוחות, יחד עם כבוד גדול לפרטיות שלנו, לבחירות שלנו ולדרך החיים שלנו (שהיא ממש לא קונבנציונאלית).
נראה לי שיש כאן שטח אפור...
זה שהמשפחה שלי מציקה לי ואני מתרחקת מהם, זה לא אומר בעיניי שאני לא משפחתית.
יש בי בהחלט צורך עז להיות חלק ממשהו גדול יותר, מקבוצה מסויימת.
ואם זו המשפחה של בעלי, אז מה טוב.
אם שתי המשפחות היו דפוקות, הייתי מוצאת קבוצה אחרת.
זה עדיין סוג של "משפחתיות", כי הקבוצה הראשונית אליה משתייך כל אדם היא המשפחה שלו.
אפשר בהמשך החיים למצוא את ה"משפחה" שלך בכל מיני מסגרות והזדמנויות.
 
למעלה