עדכון, אני ../images/Emo7.gif
קודם כל תודה על הדאגה שלכן. הנה העדכון לגבי מה שעבר עלי היום.... הגעתי למרפאת הסוכרת ועברתי כרגיל את כל התהליכים - שתן, מוניטור (רגוע לחלוטין), רופ וכו'.בסה"כ אני מאוזנת היטב עם הדיאטה. הרופא שלח אותי, כמובן, לאולטרסאונד, ואמ שאם לא יסכימו להכניס אותי שיתקשרו אליו ושאני חייבת לעשות את האולטרסאונד הזה, חודש זה יותר מדי זמן (כאילו לא ידעתי) וכו'. אז באמת עשו לי קצת פרצופים, אבל אחרי כמה צעקות וכמה שיחות טלפון, הוכנסתי כלאחר כבוד לאולטרסאונד. הטכנאית מתחילה את הבדיקה ומתפעלת מהעוברית הפעילה שלי שבורחת ומתנועעת וזזה בצורה מטורפת. היא שואלת אותי אם ההשתוללויות האלה לא כואבות... "הנה הראש, הוא למטה" "הנה עצם האגן".... מבחינת התופעות המדאיגות - ריבוי מי שפיר וגודל העובר - הכל תקין. המים בכמות טובה, המשקל מוערך בסביבות 3250 שזה סביר. אבל אז הגיע קטע שאני לא מאחלת לאף אחת! פשוט - התקף לב! זו הפעם הראשונה שהייתי באולטרסאונד בלי בעלי. הטכנאית לא ממש הסבירה מה היא עושה, ואני לא ממש זיהיתי את העוברית החמודה שליבבלגן הזה שהתרוצץ על המסך. היא מדדה כל מיני דברים, ואני שמתי לב שבמשך כמה רגעים היא מודדת שוב ושוב ושוב את אותו הדבר, משהו לא מזוהה, והיא לוחצת נורא על הבטן שלי - זה ממש כאב (כשקמתי כל הבטן היתה אדומה). שאלתי אותה מה היא בודקת והיא ביקשה ממני להמתין, ומדדה שוב ושוב ולחצה שוב ושוב... פתאום היא קמה, ואמרה לי - "חכי רגע, אל תזוזי, אל תקומי" ויצאה מהחדר ברוח סערה! הלב שלי התחיל לדפוק... נשמתי עמוק והרגעתי את עצמי... רגע ועוד רגע ועוד רגע. אחרי כשלוש-ארבע דקות היא חזרה עם הטכנאית השניה, הושיבה אותה ליד המכשיר ואמרה לה בדרמטיות -"תסתכלי, תגידי לי אם גם את רואה את זה." מיד שאלתי במה מדובר, ושתיהן ביקשו ממני להמתין. מה אני? מוצג ארכיאולוגי? הטכנאית השניה הדגימה עם המתמר את אותו אזור, לחצה וסובבה ומדדה והסתכלה ואז אמרה לחברתה - "כן! תצלמי את זה!" ורק עכשיו הן הסכימו להגיד לי שצמוד לשלפוחית השתן של העוברית יש ציסטה גדולה - 4.5 ס"מ - שהן מעריכות שהיא שחלתית. "אל תלחצי, זה כלום, זה הורמונלי, זה ייספג מעצמו. את צריכה להיות במעקב, אחרי שתלדי יעשו אולטרסאונד לתנוקת..." והופס, הדפיסו תשובה ושלחו אותי בחזרה לרופא. בנות, אתן יכולות לתאר לעצמכן מה עבר עלי בדקות האלה???
חזרתי לרופא שהסתכל בתוצאות ומיד הוציא הניה לאולטרסאונד אצל רופא ולא טכנאית, ועזר לי להשיג תור בהקדם -ליום רביעי הקרוב. הוא אמר גם, שאין הרבה מה לעשות עם זה, שזה קורה, שצריך מעקב וכו', אבל לא הצליח להרגיע אותי כי אני ממש מרגישה שאני לא יודעת מה זה אומר. מה זה ציסטה? ממה היא נובעת? על מה היא מעידה? מה ההשלכות שלה? אף אחד לא ענה לי. רק מושגים כלליים.... הדבר היחיד שנאמר לי זה שציסטה בגודל 4.5 ס"מ הגיונית אצל אישה בוגרת ונחשבת גדולה בעוברית, ושבגלל שזו בת הם מניחים שזה שחלתי. אם זה היה בן היו חושדים במעיים. אבל מה זה בדיוק ציסטה עוד לא הבנתי...! בקיצור, אני נסערת, מבולבלת ודואגת! הכל כבר מוכן ומחכה לתנוקת, הייתי בהיי כששמעתי שמבחינת הסוכרת הכל מצוין...למה אי אפשר לעשות אולטרסאונד ושהכל יהיה בסדר???!! אני הולכת לחפש מידע, ואשמח אם תתרמו לי מהידע שלכן בנושא. האם למישהי זה קרה? מישהי יכולה להסביר לי מה זה ציסטה?? סליחה ע האורך ותודה לכל מי שהגיעה עד לכאן
קודם כל תודה על הדאגה שלכן. הנה העדכון לגבי מה שעבר עלי היום.... הגעתי למרפאת הסוכרת ועברתי כרגיל את כל התהליכים - שתן, מוניטור (רגוע לחלוטין), רופ וכו'.בסה"כ אני מאוזנת היטב עם הדיאטה. הרופא שלח אותי, כמובן, לאולטרסאונד, ואמ שאם לא יסכימו להכניס אותי שיתקשרו אליו ושאני חייבת לעשות את האולטרסאונד הזה, חודש זה יותר מדי זמן (כאילו לא ידעתי) וכו'. אז באמת עשו לי קצת פרצופים, אבל אחרי כמה צעקות וכמה שיחות טלפון, הוכנסתי כלאחר כבוד לאולטרסאונד. הטכנאית מתחילה את הבדיקה ומתפעלת מהעוברית הפעילה שלי שבורחת ומתנועעת וזזה בצורה מטורפת. היא שואלת אותי אם ההשתוללויות האלה לא כואבות... "הנה הראש, הוא למטה" "הנה עצם האגן".... מבחינת התופעות המדאיגות - ריבוי מי שפיר וגודל העובר - הכל תקין. המים בכמות טובה, המשקל מוערך בסביבות 3250 שזה סביר. אבל אז הגיע קטע שאני לא מאחלת לאף אחת! פשוט - התקף לב! זו הפעם הראשונה שהייתי באולטרסאונד בלי בעלי. הטכנאית לא ממש הסבירה מה היא עושה, ואני לא ממש זיהיתי את העוברית החמודה שליבבלגן הזה שהתרוצץ על המסך. היא מדדה כל מיני דברים, ואני שמתי לב שבמשך כמה רגעים היא מודדת שוב ושוב ושוב את אותו הדבר, משהו לא מזוהה, והיא לוחצת נורא על הבטן שלי - זה ממש כאב (כשקמתי כל הבטן היתה אדומה). שאלתי אותה מה היא בודקת והיא ביקשה ממני להמתין, ומדדה שוב ושוב ולחצה שוב ושוב... פתאום היא קמה, ואמרה לי - "חכי רגע, אל תזוזי, אל תקומי" ויצאה מהחדר ברוח סערה! הלב שלי התחיל לדפוק... נשמתי עמוק והרגעתי את עצמי... רגע ועוד רגע ועוד רגע. אחרי כשלוש-ארבע דקות היא חזרה עם הטכנאית השניה, הושיבה אותה ליד המכשיר ואמרה לה בדרמטיות -"תסתכלי, תגידי לי אם גם את רואה את זה." מיד שאלתי במה מדובר, ושתיהן ביקשו ממני להמתין. מה אני? מוצג ארכיאולוגי? הטכנאית השניה הדגימה עם המתמר את אותו אזור, לחצה וסובבה ומדדה והסתכלה ואז אמרה לחברתה - "כן! תצלמי את זה!" ורק עכשיו הן הסכימו להגיד לי שצמוד לשלפוחית השתן של העוברית יש ציסטה גדולה - 4.5 ס"מ - שהן מעריכות שהיא שחלתית. "אל תלחצי, זה כלום, זה הורמונלי, זה ייספג מעצמו. את צריכה להיות במעקב, אחרי שתלדי יעשו אולטרסאונד לתנוקת..." והופס, הדפיסו תשובה ושלחו אותי בחזרה לרופא. בנות, אתן יכולות לתאר לעצמכן מה עבר עלי בדקות האלה???
