עדיין שותקת.

עדיין שותקת.

מוקדש לזכרה של יהודית נאות. נותרו בי עוד שתיקות, לא נותר בי מדון. עוד אזעק בלחישות, בתפילה אליך אדון. אפופה ודוממת, דמעתי תיזל בחרון. אני עדיין שותקת, כמו בובה בארון.
 

aiziq

New member
שתיקה שלום ../images/Emo13.gif

יפה שכתבת לזכרה של השרה נאות- אכן דמות טראגית. יחד עם זאת אני חושב שיש עוד על מה לעבוד כאן, במיוחד מבחינת האחידות של המסר בשיר. שימי לב לדוגמה: לא נותר בי מדון מנוגד לדמעתי תיזל בחרון. כמו כן, לומר על מי שנגזר עליה לשתוק שנותרו בה עוד שתיקות זה קצת חוטא לאמת משום שבעל כורחה היא שותקת כל הזמן
. ויש גם כמה דברים יפים כגון הלחישה הזועקת. ובכל אופן, מאחר ואמרת לי שזה לך שיר ראשון מזה 3 שנים אאחל לך ברוכה השבה למחוזות השירה ושהות נעימה ופורה כאן בפורום
. שלך, איציק.
 
חשבתי על הכל איציק.

מדון וחרון זה לא בדיוק מילים נרדפות. לא נותר בה כוח לריב (מדון) עם המחלה, אך דמעתה עדיין זולגת בכעס (חרון). גם על השורה הראשונה חשבתי. יותר מדוייק לכתוב - נותרו בי רק שתיקות, אבל האמת היא שכל השיר מבוסס על השורה הראשונה והאחרונה שמסיבה כל שהיא הדהדו לי בראש היום כשהתעוררתי ולא רציתי לשנות אותן. תודה רבה על התגובה איציק. מקווה שהבאור שלי עזר.
 
שתיקת כוכבים../images/Emo39.gif

מצטרפת לתגובה של איציק. הבאור שלך אמנם עזר להבין את כוונתך, אלא שמרגע שכתבת את השיר ופרסמת אותו - הבאור לא רלוונטי. החריזה יפה והשפה עשירה. הסיום חזק וטוב.
 
מה לא רלוונטי בהסבר שלי?

חוץ מזה שלא כתבתי את השיר על יהודית, רק הקדשתי אותו בשבילה ולכן השורה הראשונה רלונטית בהחלט ואין בשיר ניגודים.
 

אאולי

New member
שיר יפהפה,אהבתי כל מילה ושורה|המלצה

השיר כתוב ועשוי נפלא.
 

ש מ א ן

New member
שתיקה יקרה (מפז)....

אני התרגשתי לקרוא את היצירה הקצרה הזאת. שמאן
 
למעלה