עדיין פגועה משיחה מלפני שנה

JustAThrowAway

New member
עדיין פגועה משיחה מלפני שנה

מתנצלת מראש על האורך, ניסיתי לתת כמה שיותר פרטים שאולי רלוונטיים.

בן הזוג ואני ביחד מזה כשנה וחצי, שנינו במחצית השנייה של שנות העשרים לחיינו. נפגשנו דרך אתר היכרויות.

סביב הפגישות הראשונות הוא הראה התלהבות אבל די מהר היא דעכה. בשלב הזה עוד לא הכרנו לעומק ולא רציתי להציק, אבל אחרי כשלושה חודשים החלטתי להעלות את הנושא. הוא אמר ששוקל להיפרד, שלא מרגיש שמתגעגע אליי כשאנחנו לא ביחד, שההודעות שאני שולחת לו רציניות מדי ושהוא מפנטז על נשים אחרות. שאלתי אם הוא מעוניין שננסה לעבוד על הדברים, והוא השיב שכן ושרוצה שניפגש לעיתים יותר קרובות (כדי לפתור את בעיית חוסר הגעגוע?). הייתה לי הרגשה שהוא לא לגמרי גלוי איתי (לאור רצף הסיבות המוזרות ולא קשורות זו לזו שנתן, ובמיוחד לא הבנתי למה הוא מתרגש מפנטזיות על נשים אחרות – ידוע לי שזה דבר שכיח), אבל החלטתי לעשות את המירב מצידי להשתפר בהתאם למה שאמר שמפריע לו.

כחצי שנה אחרי שנפגשנו, אמרתי לו שאני אוהבת אותו (דבר שרציתי לומר עוד קודם אבל דחיתי לאור ההרגשה שהוא לא הולך להגיד את זה בחזרה). פה הוא אמר שחלק ממנו רוצה להיפרד, וחלק ממנו רוצה לעבור לגור ביחד, שוב חזר על כך שאני לא "קלילה" כמו בנות זוג קודמות ושמפנטז על נשים אחרות. שוב ניסיתי להבין ממנו אם הוא רוצה לנסות לעבוד על הדברים, והבהרתי לו שאם הוא מעוניין להיפרד זה בסדר, אבל הוא צריך לומר את המילים ולקבל את ההחלטה ולא להיות פסיבי ולחכות שזה יבוא ממני. הוא החליט שלא רוצה להיפרד בינתיים (חשוב לציין שאני באמת חושבת שלא הפעלתי עליו לחץ רגשי במהלך השיחה, לא היו בכי/צעקות). בשלב הזה כבר הייתי די מוטרדת מהצורה שבה הדברים התנהלו, מהתחושה שאני מפספסת משהו שהוא לא אומר וכמובן מהתחושה שהרגשות שלי חד צדדיים. בכל זאת החלטתי שהוא שווה צ'אנס נוסף, והייתי לפני נסיעה די ארוכה לחו"ל בלעדיו (שתוכננה מראש) וקיוויתי שבשובי לשנינו יהיו יותר תובנות.

לצערי צדקתי – כמה ימים אחרי שחזרתי מחו"ל הוא שלח לי הודעה שהוא חושב שהוא מדוכא. מדובר בהצהרה שאני לוקחת מאוד ברצינות (לאור התמודדות עם דיכאון של אנשים קרובים בעבר, וכן, כנראה שאני כה רצינית וכבדה מדי כמו שהוא חשב). הצעתי שניפגש ונדבר על כך. בפגישה הזו יצא סוף סוף המרצע מן השק. הוא התחיל בכך שמרגיש שיכול לדבר איתי על הכל, שמרגיש רגוע ושלו איתי... והמשיך בכך ששם לב שירדתי כמה קילוגרמים במהלך הטיול ואמר שמרגיש שנמשך אליי יותר ככה, שרוצה שארד עוד במשקל כדי שיימשך אליי יותר, שמפנטז על נשים שרואה ברחוב בגלל שלא נמשך אליי, שמרגיש שחיי הסקס שלנו משעממים (ועד אותה נקודה ניסיתי יותר מפעם אחת לדבר איתו על מה אוהב ומה רוצה שנעשה נתקלתי בחומה בצורה וחשבתי שהוא פשוט ביישן וסגור מהבחינה הזו) והדובדבן שבקצפת, שלא אמר לי שהוא אוהב אותי עד כה בגלל המשקל שלי.

[הערת ביניים – תמיד אמרו לי שיש לי עיניים יפות ופנים יפות אבל תמיד סבלתי מעודף משקל וטונות של חוסר ביטחון שבאים עם זה. מאז תחילת שנות העשרים שלי המשקל שלי היה יציב למדי, על ערך שמבחינת BMI נחשב "עודף משקל". בהחלט הייתי שמחה להוריד כמה קילוגרמים נוספים, אבל עד השיחה הזאת הייתי בתהליך של לתפוס את עצמי כפחות "ברווזון מכוער" (במערכת היחסים הקודמת בן הזוג אמר לי לעיתים קרובות כמה אני יפה בעיניו) ולהגיע למקום של פחות שנאה עצמית (דבר שקריטי בעיניי לירידה במשקל). בן הזוג לעומתי עם כרס בירה קטנטנה אבל במשקל תקין לחלוטין ותמיד היה (וגם לחלוטין לא מבין מה כרוך בירידה במשקל, מבחינתו זה "לעשות יותר ספורט" וגמרנו), ומהרגע הראשון היה מאוד מושך בעיניי ולא היססתי לומר לו את זה.]

השיחה הזאת הותירה אותי שבורת לב, מאוד כועסת (כי לגמרי לגיטימי בעיניי לא להמשיך מערכת יחסים על בסיס חוסר משיכה – אבל זה משהו שצריך להיעשות אחרי סדר גודל של שלוש פגישות, לא אחרי שנה ביחד שבה אני חושבת לתומי שאין בעיה מהבחינה הזאת) ומאוד פגועה (אין כמו האמירה "לא יכול לומר לך שאני אוהב אותך בגלל המשקל שלך" כדי לגרום למישהו להרגיש שהוא לא שווה כלום). התייעצתי עם כמה וכמה חברים, תוך ניסיון לצטט את המילים שלו מהשיחה במדויק ולא לעוות אותן בגלל שאני פגועה. קיבלתי מנעד תגובות שנע בין "אני לא יכול/ה להגיד לך מה לעשות" העדין יחסית ובין "תזרקי אותו עכשיו". ברוח התגובות המתונות יותר פתחתי עם בן הזוג שיחה נוספת שבה הוא סיפר שמההתחלה קיווה שארד במשקל והתאכזב לגלות שזה לא קורה והרצאה דוחה על ההבדל בין "יפה" ו"סקסית". בשלב הזה לא יכולתי להתאפק והבהרתי לו (שעד אז לא הבין כמה נפגעתי) כמה אני קרובה ללהיפרד ממנו. הוא התחיל לבכות, אמר שהוא כן אוהב אותי ושהוא מבין שלא תמיד אפשר לקבל "מצויין" וצריך להסתפק ב"טוב מאוד".

בקרוב לשנה שעברה מאז השיחה האחרונה הזאת, הגישה שלו כלפיי וכלפי מערכת היחסים השתנתה ב-180 מעלות. הוא מגלה הרבה יותר חיבה, אומר שהוא אוהב, הציע שנעבור לגור ביחד (מה שעשינו וללא בעיות מיוחדות שהתעוררו עד כה). על פניו, הכל טוב. אבל... אני לא חושבת שעבר יום אחד מאז השיחה הזאת שבו לא חשבתי עליה. אני כועסת על עצמי שלא נפרדתי ממנו אז. מרגישה כבחירה שניה, כפשרה. מרגישה שהוא כנראה הבין שפגע בי והרגיש רדוד אבל לא חושבת שהגיוני שחוסר המשיכה שלו השתנה עקב ההבנה הזו. אני מוטרדת יותר מתמיד מהמשקל שלי (לא עליתי במשקל מאז אבל גם לא ירדתי ואני תוהה אם באופן תת מודע אני מנסה להעניש אותו), וכל פעם שהוא לא מעוניין בסקס משוכנעת שזה כי הוא לא נמשך. תהיתי אם לשתף אותו ברגשות שלי (אני לא חושבת שהוא מודע לכך שעדיין מדובר באישיו מבחינתי), עד כה לא עשיתי את זה מתוך חוסר רצון להזכיר לו כמה הוא פגע בי, אבל ככל שאני חושבת על זה, אני לא יודעת מה אפשר יהיה להשיג מהשיחה הזו – אם יגיד שהוא כן נמשך, לא חושבת שאוכל להאמין לו. אם יגיד שהוא לא נמשך, ההרגשה המגעילה מהפעם הקודמת שאמר את זה תחזור, רק גרועה הרבה יותר לאור השנה ש"בזבזתי" מאז.

אחרי כל החפירה הזאת אומר שכבר החלטתי כצעד ראשון להתחיל טיפול (פרטני). אין ספק שחוסר הביטחון שלי הוא קרקע פוריה שהחריפה את הבעיה הזאת.
ובכל זאת לאחר לא מעט חודשים של קריאה שקטה בפורום הזה אשמח לדעות נוספות – האם העובדה שאני מוטרדת מהנושא עדיין היא לגמרי בלתי סבירה (אולי אני צריכה לנסות לאמץ גישה של – כל עוד הוא נשאר איתי זו החלטה שלו)? האם כדאי כן לאזור אומץ ולפתוח את הנושא מולו?

אשמח לכל דעה/תובנה, תודה למי ששרד עד כה
 

נוסעת27

New member
היי לך :)

תשמעי. אני קוראת את מה שאת כותבת וקוראת בחורה רהוטה, אינטלגנטית, שקולה ורגישה ומנסה להבין איך בתוך כל זה צמח לו חוסר הביטחון הזה. בגלל כמה קילוגרמים עודפים?
אני שמחה ממש לשמוע שהתחלת טיפול כי אני חושבת שזה יעזור מאוד בהמון לבטים ודברים שפנית לכאן בגללם.
&nbsp
אני זיהיתי שהבעיה הכי גדולה בקשר שלכם עד כה זה חוסר הפתיחות. וחוסר הביטחון שלך. הוא הסתיר ממך כל מני דברים שעברו בראשו שלאט לאט נגלו לך. נשמע שהוא באמת התלבט הרבה או השתמש בתירוצים שונים כתירוץ כדי לחבל באינטימיות שהחלה להיבנות.
&nbsp
תראי, זה נכון הגישה של "אין מושלם" וזאת מציאות בוגרת ושכלתנית כי באמת אין דבר כזה. אבל מכאן ועד לגרום לך להרגיש כמו פשרה יש הבדל ענק. גם אני ובן זוגי לא מושלמים וכל אחד יודע את זה על השני. זה לא אומר שהתפשרנו, זה פשוט אומר שאנחנו לא ילדים קטנים שמצפים לשלמות.
&nbsp
נשמע שהוא דחק עוד ועוד, רוכב על חוסר הביטחון שלך, מנסה לטלטל את הספינה. ברגע ששמת סטופ לביזיון הזה- כאן הרגע שהוא התאפס, קיבל את הכאפה שהוא כל כך חיפש מסיבה לא ברורה.
ועכשיו, את פתאום שמה את עצמך במרכז, עובדת על עצמך, חושבת על הצרכים שלך, ומתחילה להבין כמה לא בסדר מה שהיה כאן. הפגיעה שלך מובנת. העובדה שזה נשאר איתך שנה זה לא מפתיע. כי זאת אבן היסוד עליה נבנה הקשר. חוסר המרוצות שלו, הביקורת שלו, התחושה שאת פשרה, ברווזון מכוער. זאת פגיעה שנורא קשה להשתחרר ממנה. וכעת את עושה את מה שהוא עשה קודם- מסתירה ממנו את מה שאת מרגישה, את הסייגים שלך מהקשר.
&nbsp
קשה באמת לייעץ לך, זה תלוי כמה את אוהבת אותו, כמה דברים טובים יש בו שכן מחזיקים אותך. השאלה למה את שם. האם את שם כי הוא טוב לך והקשר טוב לך, או שאת שם מחוסר ביטחון. כי לי יש תחושה שההתעוררות הזאת והכעס הזה באים מהמקום שהתחלת כן לשים את עצמך במרכז וכן לתת לעצמך ערך ולהבין שאף אחד לא יכול או מורשה להוריד אותך ככה.
&nbsp
את מתארת קשר ששנה שלמה מתנהל אחרת ממה שהיה אז, אבל את סוחבת פגיעה וזה לא ייעלם כי יש לפגיעה הזאת בסיס. הטיפול בהחלט יהיה הדרך הכי טובה לברר עם עצמך מדוע את נשארת. אם זה מהפחד להיות לבד ולאבד או כי באמת הקשר הזה נותן לך משהו טוב ואמיתי. המפתח יהיה להעלות את הערך העצמי שלך.
&nbsp
ואם את שואלת אותי, באופן אישי, בתור אחת גם עם עודף משקל ועיניים יפות שהחבר שלה אוהב בנות רזות בד"כ? אף אחד, בשום מצב, לא צריך לגרום לך להרגיש נמוך כל כך. בן זוגי מעולם לא העיר אפילו רבע משפט על המשקל שלי, כי זה לא מעניין אותו ואם זה היה מעניין אותו לא היינו יחד. נקודה. לא מבחינתי ולא מבחינתו. וזה לא משנה אם זה משקל או כל פאק אחר. לכל אחד יש פאקים ובן הזוג אמור לאהוב אותו עם כל החבילה ולא להתחיל קשר מתוך תקוות סודיות שהוא ישתנה למשוואה שאנחנו שואפים אליה. וכדי להשיג דבר כזה את בראש ובראשונה צריכה לאהוב ולקבל את עצמך בכדי לדרוש זאת גם מאחרים.
&nbsp
בהצלחה :)
 

בת האש

New member
אני אישה שמעריכה מאוד אמת וכנות

ולכן אתחיל לא מהחלק החשוב בהודעה שלך, אלא מהחלק שצורם לי. אמרת שהוא לא מבין מה צריך בשביל לרדת במשקל. גם את לא יודעת. ואף אחד לא יודע. המחקרים - ויש באמת המון המון מחקרים, חוקרים את הנושא כבר יותר משבעים שנה - מראים שאין שיטות שעובדות לרדת במשקל.
כלומר, כולן עובדות בטווח הקצר, אבל אם בודקים בטווח של חמש שנים, אז אחוזי ההצלחה הם 5%. שאר האנשים העלו את משקלם חזרה, ובדרך כלל עם "בונוס".
&nbsp
למען האמת, לדעתי אחת הסיבות המרכזיות לכך שהחברה בכללותה שמנה יותר היא ההיסטריה סביב העניין שגורמת לאנשים לעשות דיאטות. דיאטות זה משמין! כל דיאטה. ודיאטות גם גורמות נזק מטבולי ארוך טווח - חמש שנים אחרי שאנשים מפסיקים דיאטה הגוף שלהם עדיין בסטרס ובמצב של ציפייה לרעב, אוגר קלוריות יותר (ועוד כל מיני מרקרין מטבוליים ששכחתי מאז שקראתי את המחקר הזה).
&nbsp
עכשיו לחלק החשוב - אני לא מוכנה להיות עם אדם שהמשיכה שלו אליי תלוייה במשקל. כי אני יודעת שיש לי סיכוי לא קטן להעלות במשקל מתישהו בחיי. ואני יודעת שלהוריד במשקל כמעט בלתי אפשרי. (זה לגבי העונש התת מודע - את לא יורדת במשקל מהסיבה שכל שאר האנושות לא יורדת במשקל - כי לאכול פחות ולעשות ספורט לא עובד. בכלל. מה שלא סותר את העובדה שספורט זה בריא מאוד. אבל לא מרזה...)
&nbsp
אני חושבת שבסוף הייתי פותחת את הנושא מולו. בעיקר, כי להפרד ממנו בלי לפתוח את הנושא ממש חבל, ולהישאר איתו לא הייתי יכולה.
&nbsp
הייתי מציעה לך לטפל בכל האישיויים שלך עם משקל. כל החברה שלנו סובלת מהפרעת אכילה קבוצתית, וממש מלמדת נשים לשנוא את עצמן. אבל זה קריטי לחיים שלך ולבריאות שלך (נשים שהיו מרוצות הגוף שלהם בריאות פיזית ונפשית יותר מכאלו שלא).
&nbsp
ובסך הכל, ממש לא הייתי ממליצה לך להגיד שכל עוד הוא נשאר זו בחירה שלו. את רוצה ילדים מתישהו? הריון זה משמין, וגם אם חלק מהנשים מורידות את המשקל, חלק לא. אני לא יודעת אם בן הזוג שלך אוהב אותך, אבל אם כן, זו בברור אהבה תלוייה בדבר. את רוצה גבר שינטוש אותך אחרי ההריון כי השמנת?
אני לא חושבת שחוסר הבטחון שלך החריף את הבעיה. אולי רק מנע ממך להרגיש מייד את עוצמת הצרימה ולזרוק אותו לפני שנתיים. אני חושבת שבן הזוג שלך פוגע בבטחון העצמי שלך, ושאת ראויה למישהו שאומר לך כל הזמן כמה את יפה...
&nbsp
אני מסכימה עם התגובה של נוסעת.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

nowonder

New member
כתבת משהו קריא, מודע ועושה מאמץ להיות מאוזן

אבל בחיי, עזבי רגע את המודעות העצמית, ההוגנות, ההצגה המאוזנת של כל הצדדים הנוגעים בדבר וכולי. בשורה התחתונה, זה מבאס את התחת להיות עם מישהו שלא עומד לו עלייך. לא משנה אם זה כי את רזה מידי, שמנה מידי, יפה בדיוק מידי, עם שיער חלק ארוך או עם תלתלים.
וזה גם לא משנה אם זה נופל על חולשה שלך או על חוזקה שלך. במקרה אצלך זה נפל על נקודה של חוסר ביטחון. אבל תאמיני לי, שגם אם הוא לא היה נמשך אלייך בגלל השיער שלך, או מתלבט בקשר לסקסיות שלך בגלל המפרקים שלך, זה היה מוליד אצלך את אותה תגובה.
&nbsp
את רוצה טיפול פרטני, לכי על זה. זה יעזור לך בטווח הארוך, ובאופן כללי זה נחמד לשבת מול מישהו שחייב להקשיב לך. אבל שתדעי, ששום טיפול פרטני לא ישנה אותו. ולא ישנה את העובדה שהוא מצא לנכון להגיד לבחורה שהוא איתה כמעט שנה, שהוא לא מוצא אותה סקסית מספיק בשבילו, ושהוא איתה כי הוא מבין שהוא צריך להסתפק ב"כמעט טוב מאוד".
הבעיה היא ממש. אבל ממש לא בך.
 
אפשר לומר לך משהו ועכשיו באישי?

את תקראי הרבה תגובות כאן שיגידו לך לכאן ולכאן , חלק תזרקי אותו , חלק מה העונש שלך והרבה ידברו על כמה את רגישה וטובה.

מדבריך הבנתי שאת לא מחפשת את אלה-
מדבריך הבנתי שאת מחפשת פתח להמשיך -
מדבריך הבנתי שאת מדבר ממקום של פגיעה והרבה כאב ומנסה להיות אובייקטיבית . אבל זה קשה נכון? זה קשה כשמדובר בך עצמך ...

וכנגד כל המידות הטובות שלו קם לו לרועץ המצב שלהיות אובייקטיבים לסובייקטיביות שלנו זה לא אפשרי ולכן אמרתי לך שאת נשמעת רגישה וטובה לא כמחמאה אלא ביחס אליו . אלא בנטיית הלב.

אבל האם זה המצב? אינני יודעת יותר ממך. את כותבת הודעה אחת ואף אחד כאן לא חזה בנסתרות ובאבני החושן לתת את האמת. רק את יודעת וגם את שאת יודעת - גם הוא רק מחצית ממה שבן זוגך יודע וחווה.

גרמת לאדם לבכות בדברך על פרידה- מי פה מהאנשים יוכל לקבוע האם מאהבת אמת מצורך וכמיהה בך או רק משקרים עצמיים ? מי זולתו ואפילו לא את?

לכן אני חוזרת ואומרת כנגד כל היפה והטוב שתכתבי רק שני אנשים בקשר עתידים לתת את האמת- את והוא. שימי לב לא לתת לדברים להשתלט עליך ושימי לב שאת באמת נאמנה לרצון הזה באובייקטיביות של מישהי ששקועה עמוק עמוק בסובייקטיבי.

זו עצתי לא רק לך אלא לכל אדם .
עלי והצלחי ומקווה שתמצאי את אשר ליבך מחפש.
 
אני רוצה לתקן אותך

את לא בזבזת שנה, את בזבזת שנה וחצי מהחיים שלך על לנסות להשיג חיבה וחום ממישהו שפשוט לא מקבל אותך כמו שאת. את חיה בסביבה רעילה, רק שהיא עכשיו מסויידת בצבעי פסטל. למרות שבהתאם ל'מהפך' הוא עכשיו מקפיד להגיד לך יותר דברים נחמדים, אני לא שומעת שאת מרגישה מזה יותר אהובה. או באופן כללי אהובה. והעונש שאת מטילה הוא לא עליו אלא על עצמך.
כי לחיות בתוך מערך כזה של סקנד בסט הוא לגמרי הבחירה שלך <מאיזה אינטרס הוא שם בכלל לא מעניין>. על מה את מענישה את עצמך כל כך? על מה בדיוק זה מגיע לך? על כמה קילוגרמים עודפים? טיפול זה בהחלט התחלה טובה לברר למה את גוזרת את זה על עצמך, ואיך את מפסיקה את ההתעללות העצמית הזו.
 

אייבורי

New member
האמת הוא מבאס טילים

&nbsp
את נורא עסוקה בבטחון העצמי שלך, במוכנות שלך לתקן, במשקל שלך במה כן במה לא היית צריכה לעשות.
אבל בתכלס, לא הצלחתי להבין, למה בכלל את רוצה את מר כרס בירה קטנה.
הוא נשמע אדם ככה ככה (בחיי אני משתדל לעדן)
סוג של שפן
סוג של אכזר
סוג של תחת
&nbsp
במחשבה שניה, נראה לי שדווקא האדישות וחוסר הנתינה שלו, גרמו לך לנסות לכבוש את היעד המבוצר.
עכשיו אחרי כיבוש היעד, נשארת עם תחת בן אדם.שלא עומד לו שלא רוצה לזיין אותך
ואת לא באמת מרגישה אהובה ושמחה.
&nbsp
אז למה את כן נשארת איתו ?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
איך אני קורא את הסיפור שלך

היית צריכה לשוחח איתו שיחה רצינית כבר אחרי החודש הראשון, כשהיה ברור שההתלהבות שלו ירדה. באותה שיחה הוא היה כנראה אומר לך את מה שהוא אכן אמר חודשיים אחר כך, בשיחה הראשונה שציטטת. אז (כלומר אחרי חודש) היה הזמן הנכון לעזוב אותו ולחפש מישהו שאוהב אותך, מעריץ אותך, ומשוגע עליך.

מכאן ואילך כל מה שקורה הוא טעות שחוזרת שוב ושוב ושוב, כשבכל לופ את מסתבכת עם עצמך יותר ויותר.

אחרי שיחת שלושת החודשים בוודאי שהיה צריך לעוף. אלא שפה מגיע המילכוד: אם אכלת חרא פעם אחת, ואמרת לטבח שהאוכל היה טעים, אז בפעם השניה שמגישים לך חרא כבר קשה לסרב. זה מהמנגנון שאת לכודה בו. וזה קרה כמובן בפעם השלישית, הרביעית, ולמעשה מדי יום ביומו מאז.

החדשות הטובות הן שאת יודעת בדיוק את הסיבה שעשית את הטעות: חוסר הביטחון העצמי שלך.

ואני חושב שאת טועה אם את חושבת שכל חוסר הביטחון העצמי שלך קשור למשקל. אמנם אין ספק ש"עודף משקל" (במובנו הקליני-רפואי) בהחלט עוזר לאנשים להרגיש רע עם עצמם. אבל מי שנולדה עם ביטחון עצמי גבוה תהיה שמנה סקסית שאוהבת את עצמה ושאף אחד לא יקרקס אותה. לעומתה, ילדה/נערה/אישה חסרת ביטחון עצמי, גם אם יהיה לה גוף של דוגמניות, עדיין תהיה חסרת ביטחון.

לכן, הבעייה ביא בוודאי לא במשקל.
והבעייה היא גם לא בבחור. לא כתבתי עליו מילה אחת, כי הוא לגמרי לא העניין כאן. הבחור הוא פשוט תמונת מראה שלך: עוד אחד שכמוך מוכן להתפשר עם מישהי שהיא לא מה שהוא רוצה או צריך באמת, ואין לו מספיק ביטחון עצמי לקום וללכת ולחפש אהבה שלמה ואמיתית. לא יעזור שתכתבי עכשיו על כל המעלות שלו וכמה הוא בחור מבוקש, כי זה לא ישכנע אותי. אם הוא נשאר עם אחת שהוא לא משוגע עליה - אז הוא סובל מאותה בעיה כמוך. מבחינה זו, ורק מבחינה זו, אתם כן מתאימים. (כמובן שאני אומר זאת בסרקזם). להזיכרך, אתם לא בני ששים. זה עוד לא הגיל לפשרות. ואגב, לדעתי גם גיל ששים הוא עוד לא הגיל לפשרות. שום גיל הוא לא הגיל לפשרה מהסוג הזה.

אז כל זמן שלא יקרה שינו ימשמעותי בגישה שלך לחיים, את תמשיכי לאכול את החרא הזה. ואם להיות בוטה (תסלחי לי על כך - אני יורד עליך כי אני דווקא חושב ומרגיש שאת בחורה כן שווה, ואולי מאוד שווה) - זה לא הוא שבישל לך את החרא. הוא רק בישל את המנה הראשונה. מי שממשיך לבשל לך את החרא (כלומר, להיות עם מישהו שלא משוגע עליך) - זו רק את.

אני שוב חוזר ואומר: אין לי שום דבר נגדך. אני מרגיש מאוד בעדך. ולכן אני רוצה קצת לזעזע אותך ולהראות לך תמונה הכי חדה שאשפר. כדי שלא יהיה לך מקום להתבלבל.

לסיום, עשית את הדבר הנכון. הלכת לטיפול.
אני מאחל לך המון אומץ ועבודה קשה בטיפול והמון הצלחה.
ומשם, כל מה שצריך לקרות יקרה מעצמו, בלי שום עזרה מהפורום או מאף אחד אחר.
אבל את חייבת לרדת באומץ מלא לעומק באר חוסר הביטחון שלך, ולזרוק לשם רימון יד, ולא לפחד שהוא יתפוצץ. זה לא קל. אבל זה אפשרי.

בהצלחה.

נ.ב. ולא, אני לא חושב שהזמן עושה לכם משהו טוב. כל מה שקורה זו התרגלות והסתבכות עמוקה יותר ויותר, כי אתם ממשיכים להשקיע זה בזו. אבל זה כמו לבנות עוד עוד קומות על בניין שבנוי על יסודות רעועים. זה שבונים עוד כמה קומות נראה כאילו משפר את המצב - אבל למעשה זה רק מחמיר אותו, כי ההתמוטטות שתגיע תהיה יותר ויותר קשה. סליחה על הפסימיות - אבל זה מה שאני חושב.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
אני לא יודעת. לפעמים כשמערכת יחסים מתקדמת

התחושות משתנות. יכול להיות שהתחושות שלו השתנו, ושהוא כבר לא מרגיש שאחרות טובות יותר, אלא אוהב אותך ונמשך אלייך. מאחר שנפגשתם באתר היכרויות, היכרתם רק חצי שנה כשהוא אמר מה שאמר (לא רק יצאתם במשך חצי שנה, אלא זה כל זמן ההיכרות). יכול להיות שבשלב הזה הוא באמת עוד לא נקשר אלייך. יכול להיות שהוא גם היה קצת רדוד. אבל זה לא בהכרח אומר שזה המצב היום.
אבל - אולי זה כן. אולי שום דבר לא השתנה. מה שבטוח - אותך זה מטריד. אני לא יודעת אם יש דרך אמיתית לברר מה המצב היום. אולי טיפול זוגי יאפשר לשוחח על העניין? ואם יתברר שזה עדיין המצב, אולי כדאי באמת להיפרד ממנו. כי את לא רוצה להיות כל החיים עם מישהו שלא אוהב אותך ולא נמשך אלייך.
אני, בניגוד למייעצים מעליי, מתקשה לייחס חשיבות מאוד מאוד גדולה למה שנאמר אחרי חצי שנה של היכרות. תכלס, אם מישהו כרוך אחריי מהשנייה הראשונה זה די דוחה אותי, וגורם לכך שלא ארצה אותו (במיוחד אם הוא עוד לא הספיק להכיר אותי ממש, ואז התחושה היא שהוא סתם רוצה זוגיות, ולאו דווקא אותי ספציפית). נכון שבמקרה שלכם הוא פגע בנקודה רגישה, ויכול להיות שזה מעבר למה שאת מסוגלת לסבול - את צריכה להחליט אם את כן או לא מסוגלת לחיות עם זה, בין אם התחושות שלו השתנו ובין אם לא.
 
ראי

בתחילה למקרא השתלשלות סיפוריך האינסטינקט הראשוני שלי היה לומר - זרקי אותי בלי חן וחסד. דבר שאינני נוהגת לומר הרבה ואף משתדלת לא לכוון כלל לדעה.

יכולתי למנות אינסוף סיבות ולצטט לך מדבריך למה חלפה בי המחשבה שזה סר טעם, אציין רק כמה כאלה על הנייר :

*הציפיה ממך שתשתני בלי בכלל לקבל מי שאת בהתחלה.
* משיכה על בסיס משקל שהיא לגיטימית- אבל הוגדרה מלכתחילה בזה שאת *תשתפרי* (ובינינו כשאוהבים חזק חזק אדם זה מתעלה על שיקול המשקל- ונמשכים יותר למי ומה שהוא משדר).
*הבילבול העצמי שלו שמגיע בצורת בילבול כלפי מה ומי הוא רוצה שתהיה בת זוגתו .
* העובדה שלא התגעגע אליך - מה שמעיד על בעייתיות ברגש שטוען לו . יותר מזה כשלא מסוגל לומר שאוהב.
* הילדותיות וחרדת הנטישה שגורמת לגבר בוגר לפרוץ בבכי ולחרטט לך את המוח בהרצאות על טוב , בסדר סקסי ומושך.

אוקי - ומודה שהסוף הפתיע אותי , שינוי של 180 מעלות , מגורים יחד, חיבה וכן הלאה.

אז ראשית כל בוא נבהיר שאת אדם רגיש , מתחשב ובוגר ולא כמחמאה- ביחס אליו כך נדמה . מה שכן הוא אדם- וככזה אדם יכול להשתנות ורוצה להשתנות .
יש כלל שאומר "עולה עמו ואינה יורדת" והוא שאוב מהיהדות ומשמעו שאם אדם נשא אישה שחייה הקודמים היו נחותים בכמה מידות - למשל כספית או תרבותית הרי שחובתו גם לאחר גירושין לדאוג לשקול לה מזונות כפי שהתרגלה לחיות עמו. שכן עולה עמו ואינה יורדת.

אני מאמינה שזה נכון גם בזוגיות טובה- אדם טוב מעלה עמו את בן זוגו ולא מוריד ויתכן וזה המצב .

כעת אענה לשאלותיך:

* האם העובדה שאני מוטרדת מהנושא עדיין היא לגמרי בלתי סבירה (אולי אני צריכה לנסות לאמץ גישה של – כל עוד הוא נשאר איתי זו החלטה שלו)?

העובדה שאת מוטרדת מזה היא לגמרי והרבה יותר מסבירה.
לאור אישיותו ולאור מה שהצגת הוא ניכר כאדם מבולבל, לא בטוח ברצונותיו ומוכה חרדת נטישה.

אני הייתי שואלת בראשי גם לאחר הצלחה זוגית :
האם כל מה שאמר נמחק? האם הוא איתי מכורח הנסיבות? האם הוא פוחד יותר שאעזוב וחרד לגבי זה ולכן השינוי או האם באמת השתנה והתבגר?.

האם השינוי קוסמטי או עמוק ומצביע על שינוי עמוק באדם?.

כמובן שקשה לדעת ודבר כזה יכול להתברר רק בטיפול ובבירור מעמיק בינכם.

לכן ובהתייחס להמשך השאלה-
הדבר הגרוע ביותר שתוכלי לעשות הוא
1. להחניק את התחושות שלך ולהרקב בחוסר ביטחון ובתמיהה, בחוסר הביטחון שאת חשה מול דבריו ויכולת לתת בו אמון . הדבר הזה יתפח בך כמו גוש סרטני ויעלה בכל פעם דפוסים הרסניים שיצמחו עוד ועוד.

2. הדבר הגרוע ביותר שאת יכולה לעשות בעבורו זה מלבד ההדחקה שלך - שתצא כאגרסיה עליו - היא להתעלם מתחושותיך ולא לשתף אותו . היה ואת צודקת והכל קוסמטי בכך שאת מונעת מתקשורת אמיתית לצמוח בינכם את מקבעת אותו במצבו , את מקבעת אותך במצבך - והיה והתשובה לא תמצא חן בעיניך הרי שבסופו של דבר כמו בעבר גם הוא יתפוצץ מזה וחוסר הנוחות והשקר העצמי יצאו עליך או יגמרו בפרידה.

3. אזרת אומץ בעבר וממה שניתן לראות "עלה עימך ולא ירד" , אני מאמינה שמאהבתך ובגרותך עליך לעשות כפי שעשית בעבר ולקחת כל ריזיקה ולשתפו בתחושותיך . אהבה היא עבודה בלתי נגמרת והיה ומצאת אדם שראוי אפילו ואפילו - רק ברצונו להיות איתך לכך , עם כל קשייו כאדם- הרי שזה לא רק מן הראוי אלא מחובתך .

מקווה שעזרתי : )
 

JustAThrowAway

New member
המון תודה לכולם

(מתנצלת שאני לא מגיבה אינדיבידואלית גם למי שהעלה נקודות שיכול להיות מעניין לדון בהן, אולי זה יישאר לטיפול
)
קראתי כל תגובה כמה פעמים, אף אחת מהן לא הייתה מה שציפיתי אבל כל אחת מהן Resonated with me בדרך זו או אחרת.
תודה!
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
להשכלה כללית

סקרן לשמוע מה ציפית?
רק אם בא לך לפרט. זה עשוי להיות מעניין.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

JustAThrowAway

New member
מריוס, אני חושדת שאתה יודע את התשובה

אתה ניסחת את התגובה שלך הפעם בצורה כל כך בהירה מסיבה מסוימת, ואני מניחה שחלק ממנה היה הניסוח ששאל אם זה שאני מוטרדת זה "לחלוטין בלתי סביר" - נראה לי שמבינים מזה שציפיתי (כנראה יהיה מדויק יותר לכתוב שקיויתי) לשמוע שאני לפחות קצת מגזימה, מתעסקת בפנקסנות, מסרבת לשחרר. אגב, למרות האכזבה והסטרס הראשוני מהקריאה של התגובות אני מרגישה כרגע יותר רגועה. כנראה שהציפיה באה ממקום יותר שכלתני ולא אמוציונלי...
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
בכל אופן, אף אחד כאן לא יודע את האמת המוחלטת

וגם ספק אם יש כזו.
הבחירה איך לפרש את המציאות היא רק שלך, וגם הבחירה מה לעשות עם זה.
דיעות ויועצים תמיד יהיו, ותמיד הם יחשבו דברים רבים ושונים.
אז קחי את זה בפרופורציה

____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
&nbsp
&nbsp
 
למעלה