עברה שנה...
אני מאמין שהפורום הזה קיים לספר על דברים טובים שקרו בנוסף לרעים. קשה לי להאמין שכבר עברה שנה מאז אותו שברון, מאז אותה התפרקות... למי שלא זוכר, לפני שנה התאהבתי לראשונה. כהרגלי, מפגר אחרי כולם, לי זה קרה בגיל 20, לא נורא. הנורא הוא שהתאהבתי בבן האדם הלא נכון, בחור מבוגר ממני, שקצת שיחק בי, לא ידע מה הוא רוצה מעצמו וניצל את התמימות שלי. אחרי שזה נגמר, ושנארתי עם הלב קרוע לשניים זה היה הקש ששבר את גב הגמל חודש קודם לכן המשפחה התפרקה אחרי גירושין לא כ"כ יפים, מצבי הבריאותי היה בכי רע ולא היה לי טוב בעבודה... התרסקתי לרסיסים וכל מה שיכלתי לעשות זה לישון ולבכות. בתקופה של 3 חודשים בקושי תפקדתי, ירדתי 10 ק"ג במשקל, ולעבודה הייתי גורר את עצמי כי ידעתי שאין מי שיפרנס את האובר בבנק. אבל כמו שכמה אנשים חכמים אמרו לי: "גיא, אחרי כל ירידה, יש עלייה. גם היא מתונה, אתה תראה שזה יעבור בסופו של דבר כי זה כורח המציאות." כמובן שבאותה תקופה רציתי להוריד כאפה לכל אחד שזרק עלי את התיאוריות החמודות האלה, אבל התקופה הטובה הגיע בסופו של דבר. התחלתי לאט ובזהירות לצאת לדייטים, הכרתי אנשים וחברים חדשים, לאט לאט התמונה באטרף הפכה לגלוייה, עשרת הק"ג חזרו גם הם בתוספת של עוד 5, המצב בעבודה השתפר פלאים, ואני אפילו מתחיל ללמוד ב1 לנובמבר. ואם גיא של היום היה הולך לגיא של לפני שנה ומספר לו שהוא (אני) היה במצעד הגאווה השנה ואפילו נהנה, אתם חושבים שהוא היה מאמין? ממש לא, וגם אני עדיין לא מאמין. לפני שנה פחדתי מהצל של עצמי, ושאנשים לא ידעו. בשורה התחתונה אני רוצה להודות להרבה אנשים, שחלקם קוראים בפורום הזה (שלומי, גיא) שעזרו לי לעבור את הזמנים הקשים האלה, ונמצאים איתי לחגוג את הימים היותר טובים של היום. בנוסף, אני רוצה להודות לחברי הפורום, ששלחו לי חיבוק חם, והיו פה לנגב את הדמעות שהייתי שבור. שלכם, גיא.
אני מאמין שהפורום הזה קיים לספר על דברים טובים שקרו בנוסף לרעים. קשה לי להאמין שכבר עברה שנה מאז אותו שברון, מאז אותה התפרקות... למי שלא זוכר, לפני שנה התאהבתי לראשונה. כהרגלי, מפגר אחרי כולם, לי זה קרה בגיל 20, לא נורא. הנורא הוא שהתאהבתי בבן האדם הלא נכון, בחור מבוגר ממני, שקצת שיחק בי, לא ידע מה הוא רוצה מעצמו וניצל את התמימות שלי. אחרי שזה נגמר, ושנארתי עם הלב קרוע לשניים זה היה הקש ששבר את גב הגמל חודש קודם לכן המשפחה התפרקה אחרי גירושין לא כ"כ יפים, מצבי הבריאותי היה בכי רע ולא היה לי טוב בעבודה... התרסקתי לרסיסים וכל מה שיכלתי לעשות זה לישון ולבכות. בתקופה של 3 חודשים בקושי תפקדתי, ירדתי 10 ק"ג במשקל, ולעבודה הייתי גורר את עצמי כי ידעתי שאין מי שיפרנס את האובר בבנק. אבל כמו שכמה אנשים חכמים אמרו לי: "גיא, אחרי כל ירידה, יש עלייה. גם היא מתונה, אתה תראה שזה יעבור בסופו של דבר כי זה כורח המציאות." כמובן שבאותה תקופה רציתי להוריד כאפה לכל אחד שזרק עלי את התיאוריות החמודות האלה, אבל התקופה הטובה הגיע בסופו של דבר. התחלתי לאט ובזהירות לצאת לדייטים, הכרתי אנשים וחברים חדשים, לאט לאט התמונה באטרף הפכה לגלוייה, עשרת הק"ג חזרו גם הם בתוספת של עוד 5, המצב בעבודה השתפר פלאים, ואני אפילו מתחיל ללמוד ב1 לנובמבר. ואם גיא של היום היה הולך לגיא של לפני שנה ומספר לו שהוא (אני) היה במצעד הגאווה השנה ואפילו נהנה, אתם חושבים שהוא היה מאמין? ממש לא, וגם אני עדיין לא מאמין. לפני שנה פחדתי מהצל של עצמי, ושאנשים לא ידעו. בשורה התחתונה אני רוצה להודות להרבה אנשים, שחלקם קוראים בפורום הזה (שלומי, גיא) שעזרו לי לעבור את הזמנים הקשים האלה, ונמצאים איתי לחגוג את הימים היותר טובים של היום. בנוסף, אני רוצה להודות לחברי הפורום, ששלחו לי חיבוק חם, והיו פה לנגב את הדמעות שהייתי שבור. שלכם, גיא.