עבודה וחיים מעבר לים

[רונס]

עבודה וחיים מעבר לים

אפשר לסכם שנשבר לנו מהמאבקים ומהקושי לחיות בארץ אם מבחינת יוקר כמחייה ואם מבחינת המיסוי המטורף על ההכנסות והחלטנו לבדוק אם הדשא מעבר לים ירוק יותר...

יש שני כיוונים אפשריים, אירופה בכל זאת בגלל הקרבה למשפחה או האפשרות של קנדה בזכות קשרים שאפשר לחמם לנחיתה רכה יותר.

הכיוון הוא עדיין לשמור על עצמאות כלכלית בתור יועץ לעסקים, למרות שלא שולל אפשרות של הצטרפות למשרד קיים לקיצור עקומות למידה.

ועכשיו השאלות לחולניקים, איך אתם התחלתם את התהליך של המעבר, האם נחתתם לתוך עבודות מסודרות, האם במסגרת של רילו? בהנחה שרק בן זוג אחד עבד בהתחלה, איך הייתה ההתמודדות? והשאלה החשובה, איך הילדים התמודדו עם המעבר? לביא בן שנתיים וחודשיים וזה שיקול משמעותי.

תודה מראש
רון

 

[foofoo77]

זה לא כזה פשוט

גם אנחנו באיזשהו מקום שוקלים עכשיו יחסינו לאן עם מדינת ישראל
לא קל ולא נעשה קל יותר משנה לשנה. להיפך העומס גדל
אני מחכה אישית לאובמה ולויזות החדשות ואז נשקול באמת
לגבי אירופה , קר לי מדי לחשוב על זה למרות שהדלת פתוחה לרווחה עם האזרחות הצרפתית שלי.

 

[סנאץ]

אנחנו בקליפורניה

הגענו מסוג של רילו מהעבודה של בעלי ורק אחרי כמה חודשי התאקלמות מצאתי גם אני עבודה.
אם אתם רוצים לעשות את זה בצורה רצינית
אז לא משנה לאן עוברים
לא הייתי עוברת אם לא היו מתקיימים כל התנאים הבאים:
ויזות אישורי שהייה חוקיים ואישורי עבודה חוקיים. (במיוחד עם ילדים אבל לא רק)
עבודה לאחד בני הזוג

בן שנתיים וחודשיים - יתאקלם יותר מהר מכם

 

[Kermit2m]

לגבי לביא

בגיל הזה, וגם בגילאים יותר גדולים, צאו מנקודת הנחה שהילד יסתדר ויקלוט את השפה מהר מאוד.

 

[dotandvir]

אני עברתי לשוודיה

בלי עבודה ובלי שפה (פשוט עליתי על המטוס והגעתי לשוודיה) אבל עם אזרחות גרמנית. היום השוודים מקפידים הרבה יותר על כך שלפחות לאחד מבני הזוג יש עבודה לפני שהם מנפיקים מספר אישי שהינו הכרח לצורך החיים בשוודיה, אפשר גם להתעקש עם משרד ההגירה אבל שום דבר אינו בטוח. יש לי לא מעט מכרים פה שהגיעו ללא עבודה ומצאו אחת - עצמאות בשוודיה עלולה להיות מסובכת ללא היכרות עם השפה אבל לא בלתי אפשרית (אני בעצמי ניסיתי להקים סטרט אפ והחלטתי לחזור לעבוד כשכיר).

לאור העובדה שאין לי ילדים אני לא ממש אוכל לענות על החלק הזה של השאלה.

דותן

 

[shuttles]

לקנדה יש חוקי הגירה קשיחים מאוד

כאשר המסלול הנפוץ דורש שיהיה לך מקצוע מרשימה. והרבה כסף.
קרא בפורום 1712.

לגבי ילדים, ועוד כאשר מדובר בבן שנתיים - אין בעיה בכלל. רק זכור שבמקרה ואתם כן מתאימים להגירה, הוא יהיה בן 4-5 כשינחת בקנדה. וגם זו לא בעיה. אם אנשים שעלו לישראל בגילאי 15-17 הסתדרו בסדר גמור, אז ילד בן 4-5 בקנדה - יסתדר פי כמה מונים יותר בקלות.
כוונתי ב"לא בעיה" היא שלגביו לא תהיה בעיה. אבל עליכם זה יקשה מבחינת חיפושי עבודה, לימודים וכו' (מסיבות ברורות). בוודאי כשלא יהיו סבתות וסבים בסביבה לשמור עליו.

מבחינה כספית, שיהיה לך ברור מאוד: קנדה היא יקרה, היא יקרה יותר מישראל (מרוב הבחינות) והמיסוי כאן גבוה. שיהיה לך מאוד ברור: לקנדה לא נוסעים לעשות כסף. זה פשוט בלתי אפשרי כאן.
למה אנחנו בכל זאת כאן? לרגע לא בגלל הכסף. רק בגלל השקט הנפשי, שיש לנו אותו כאן בשפע. כמו שרצינו. אנחנו כאן 3.5 שנים, ועדיין החיים לא הפכו להיות יותר קלים לא מבחינה כספית ולא מבחינה מקצועית (אגב, שנינו מהנדסים).
על שקט נפשי משלמים ביוקר. תרתי משמע.

ועוד דבר חשוב: למרות שאני לא מהתחום שלך, אני חושבת שיעוץ עסקים בקנדה יהיה מאוד, אבל מאוד שונה מזה שבישראל. מסיבות ברורות - האופי, החוקים והתהליכים הם שונים. וזה אומר - שינוי מקצוע לפניך. שגם את זה הרבה מאוד אנשים עושים. מדינה חדשה - אפשרויות (ודרישות) חדשות.


את אירופה אני לא מכירה.

 

[shuttles]

אה, לשאלת "איך הגענו"

המקצועות של שנינו לא היו ברשימות של משרד ההגירה, ולכן לא יכולנו ללכת לפי המסלול הנפוץ. עקפנו את המסלול ע"י כך שנרשמתי ללימודי תואר שני כאן (המון כסף + שנתיים ללא עבודה כמובן). בעלי קיבל אישור עבודה, כי זה הנוהל. עברנו, אחרי כמה חודשים של חיפושים הוא מצא עבודה בעלת אופי קבוע וכך יכולנו להגיש בקשה להגירה (במסלול הגירה של עבודה מסודרת בקנדה).
יקר מאוד, אבל לא היתה לנו אפשרות אחרת.
חשוב לזכור שהשכלה מקומית מאוד (מאוד) מקלה על ההתקדמות המקצועית כאן.

 

[אתי@]

למה את מתכוונת ב-שקט נפשי?

 

[shuttles]

פשוט שקט לי

שקט לי בבית, שקט לי ברחוב, שקט לי לגבי העתיד שלי, שקט לי לגבי עתיד הילדים שלי. אני לא שומעת צפירות של מכוניות, רעש כללי וצעקות, אני לא חשופה כל הזמן לכותרות אדומות בלופ, שום דבר לא מכוון כדי להכניס אותי ללחץ, אני לא דואגת שיפלו טילים, אני לא דואגת שייגמרו המים, אני לא דואגת שאשאר בלי טיפול רפואי. כל מה שאני צריכה לעשות זה להרוויח מספיק כסף בשביל החיים השוטפים שלי, אפילו אם הם לא כוללים חופשות, בית גדול וביקורים במסעדות - אלה לא חשובים לי. ואת הכסף אפשר להרוויח גם בשתי עבודות, אם צריך, כך שאני לא דואגת.
שקט לי.

 

[אתי@]

 

[גוזליה]

 

[Tangled]

אני אענה לך כמי שחייה שם ארבע שנים

ודווקא בחרה לחזור לארץ למרות שיכלה להשאר

קודם כל רונס, אני מסכימה עם כל מילה של Shuttles. זה לא בדיוק עובד כמו שאתה חושב. זה שאתה מחליט שאתה רוצה להגר למקום X זה יופי, אבל זה לא אומר שאתה יכול וגם אם אתה יכול כדאי לבדוק את המקום המיועד לעומק אחרת תהיה אכזבה גדולה (למשל לנסוע כדי לעשות כסף ואז לגלות שהגעת למקום הלא נכון).

לגבי השקט, אוי, לזה אני ממש מתגעגעת. זה שקט קיומי כזה, הכל זורם לאט, אנשים מחייכים ומנומסים, סופי שבוע ירוקים שבהם מטיילים, הכל ירוק, כל טיול לא מלווה בפגישה עם כל עםישראל, אפשר לבלות שעות בשמורה ולפגוש אנשים בודדים אם בכלל, נופים מדהימים, רב-תרבותיות וסובלנות, ריחוק מהחדשות, שום דבר לא בוער בטוסיק של אף אחד. יש חוקי שכירות שמגינים מאוד על הדייר ויש משכנתא נוחה ואין מילואים.
אני זוכרת כמה צחקנו שהגענו לשם, פתחנו חדשות והסיפור החם היה על נער שהעביר ברווזים מאגם אחד לאחר וגרם לאסון אקולוגי. שעות על גבי שעות דנו בזה ואני לא מזלזלת בחומרת הבעיה.

 

[Tangled]

סופי שבוע ארוכים לא ירוקים

 

[Tula1]

גם ירוקים, לא?

קנדה מדינה יפהפיה, אין ספק....וגם מאוד ירוקה

 

[Tangled]

או לבנה

תלוי מתי מסתכלים עליה

 

[אתי@]

נשמע מושלם. למה חזרת?

 

[Tangled]

את פותחת פה פתח למגילה

התשובה שלי רק נראית מושלמת כי שאלת על שקט, ובזה קנדה באמת יותר מוצלחת.
אני חושבת שבשורה התחתונה חזרתי בשביל ובגלל המשפחה. כואב הלב לגדל ילדים שרואים את סבא וסבתא פעמיים בשנה, שלא זוכרים את בני הדודים שלהם. הקרבה למשפחה היא לא תמיד כזה שוס גדול, אבל במקרה שלנו זה כן והיה חבל לי שאנחנו מפסידים את זה.
למי שקורא וחושב לעצמו עכשיו, המשפחה שלי לא משהו, נשמע מושלם, אני אורז את המזוודות הנה עוד כמה דברים שהיו שיקולים נגד:

אנחנו לא נסענו על מנת להגר, נסענו כדי ללמוד, זה שונה. לא עזבנו כי נמאס לנו מהכל (אם כי, אני יכולה לגמרי להבין את אלו כן).

לי הפריע מאוד מזג האוויר. שלג יפה מאוד בתמונות, במינוס 20 זה נעים קצת פחות. נכון שהכל מחומם, אבל בין החימומים צריך להתנייד וילדים רוצים לשחק בחוץ וגם להם יש סיבולת מוגבלת. ויותר מהקור, הפריע לי שהיו שבועות שלמים בלי שמש. אני למדתי שאני צריכה שמש כדי לחייך בבוקר ועוד חייתי בעיר שיחסית יש בה הרבה

מערכת הבריאות, היא איך לאמר בעדינות, לא משהו. בקנדה יש רק רפואה ציבורית ואין רפואה פרטית. זה אומר שכולם אוכלים את אותו הח*א. בארצות הברית זה עוד יותר גרוע כמובן. רופאים שמלאים בלקוחות לא מקבלים חדשים ואפשר שנים לחיות בלי רופא ילדים או משפחה קבוע. יש קליניקות שמקבלות חולים מזדמנים, רמת הרופאים בהן בהתאם.
כמה דוגמאות: התקן מוציא רופא משפחה. אם הוא לא מצליח צריך גניקולוג. זמן המתנה - 11 חוד', כי זה לא דחוף. נכון, באמת לא דחוף. למי שחי בארץ זה רק מאוד מוזר.
להגיע למיון עם חשד להריון חוץ רחמי ודימומים ולהבדק על ידי סטאז'רית שכרגע נמצאת בפסיכיאטריה.
טיפולי פוריות אגב, לא כלולים בסל. עלות של טיפול אחד היא משהו כמו 10000 דולר לטיפולים הפשוטים יחסית.
לא מקבלים ביד בדיקות דם, לא מקובל שהבעל יתלווה לסקירות ולא מקובל להראות לפציינטית מסך אולטרסאונד (יש כאלו שמסוגלות לפענח לבד ועדיין לא מקובל). כמובן שאי אפשר לבדוק כלום באינטרנט

החינוך הציבורי הוא סביר, אבל אמא יהודייה פולניה רוצה את הכי טוב לילדים שלה, לא? אז היא תשאף לפחות לשלוח לחינוך פרטי. עלויות 12000-40000 לשנה. בדולרים. ואם רוצים חינוך ציבורי טוב, בקנדה כמו באמריקה זה בדרך כלל תואם למחירי הנדל"ן בשכונה. אם תשקיעו בשכונה של בתים שעולים קרוב או יותר ממיליון דולר, לא תצטרכו חינוך פרטי, אבל תשלחו בכל זאת, כי כל הילדים של השכנים הולכים

להמשיך?

 

[אתי@]

את לא חייבת

הבנתי.

 

[Tangled]

מה שניסיתי להגיד שזה מאוד לא חד משמעי ואפשר למלא ספרים שלמים על בעד או על נגד. אני יכולה באותה הצלחה לכתוב הודעה שלמה על דברים טובים (חוץ מהשקט והשלווה). בסופו של דבר, האנשים הם אותם האנשים, לא משנה איפה הם גרים, ומי שמצליח בארץ יצליח כנראה גם שם (אחרי זמן ומאמץ כי הוא יהיה מהגר) ולהפך. מי שנוסע לחפש הצלחה מעבר לים כנראה לא ימצא אותה.

 

[Kermit2m]

"בארצות הברית זה עוד יותר גרוע כמובן"

לא מבינה איך החלטת שבארה"ב יש רק רפואה ציבורית ואין פרטית... בעיני הרפואה בארה"ב נהדרת, אם כי יקרה. וכאן מקובל מאוד להראות לפצייאנטיות את מסך האולטרהסאונד ושהבעל מתלווה לבדיקות.
ויש לי גם השגה לגבי החינוך הציבורי. באיזורים הטובים, לא כל הילדים של השכנים הולכים לבית ספר פרטי, ממש לא. בתי הספר הציבוריים באיזורים טובים הם מעולים בדרך כלל, ומי ששולח את ילדיו לחינוך פרטי הוא בדרך כלל מי שחשוב לו שילדיו יקבלו חינוך דתי (נוצרי או יהודי).