סתם דברים שרציתי לכתוב...

someone121

New member
סתם דברים שרציתי לכתוב...

קודם כל, אני מצטער שאני "מטריד" ושוב כותב בפורום הזה . אבל פשוט אני מרגיש צורך לכתוב ולשתף עוד אנשים בבעיות שלי. לא שזה יעזור כי בלאו הכי אני לא אעשה כלום כדי לעזור לעצמי ואני גם מניח שאין הרבה מה להגיד במקרה שלי. כתבתי כאן בערך לפני חודש ( וגם הגבתי לשני אנשים אם זה משנה משהו...). כתבתי שאני סטודנט נטול חיים והומו (אבל "חוסר החיים" מנטרל את המשמעות של עובדת היותי הומו - אין לי שום נסיון מיני אפילו לא מינימלי). אני חושש שאנשים , גם כאלה שבעצמם מתמודדים עם בעיות לא פשוטות בחייהם (ומן הסתם, בפורום הזה יש לא מעט כאלה), יתקשו להבין לאיזה שפל הבאתי את עצמי. מישהו מכם אי פעם הכיר בן אדם שמעולם לא יצא לבלות ?.זה אני. מאז היסודי (בערך) אני נמצא במצב של ניתוק מהחברה. מה גרם לכך ? שילוב של מופנמות ואישיות בעייתית. בעייתית - במובן שאני בן אדם רציני מדי, לא "זורם", נטול כול יכולת לפתח שיחה עם אנשים באופן כזה שהם יהיו מעוניינים בחברתי . תמיד הייתי כך. ולמרות הכל, ניסיתי להשתלב. עשיתי שלוש שנים צבא - שם נוכחתי לדעת שאני מקרה אבוד. לא אפרט כרגע. אני יודע שאני אידיוט. כמה אנשים שאתם מכירים חושבים כך על עצמם ? אבל אני פשוט יודע את זה. הרבה פעמים אני מנסה לעודד את עצמי ולחשוב :" הוצאתי בגרות מעולה , פסיכומטרי גבוה" - אבל אני יודע שאני מרמה את עצמי. אני פשוט לומד ומשקיע. ( ואני גם לא באמת חושב שמשהו מהדברים הנ"ל מעיד על חוכמה ). אני יודע שאני אדיוט כי אני מתנהג כך. אבל אני גם יודע שיש עוד אידיוטים בעולם - ובכל זאת יש להם חיים טובים (או לפחות יותר טובים משלי). החיים שלי פשוט תקועים. למען האמת, אני לא יודע מה אני רוצה. בפעם האחרונה שכתבתי כאן מישהי כתבה לי שאני צריך לקבל את עצמי. אני לא בטוח שאני מבין מהי המשמעות של "קבלה עצמית". הרי הבעייה שלי נעוצה באישיות שלי. האישיות שלי היא זו שדנה אותי לחיים העלובים שיש לי ועוד יהיו לי. העובדה שהחברה לא מקבלת אותי היא זו שגורמת לי לא לקבל את עצמי ( ולא ההפך). אני יודע שזה נשמע כאילו אני שקוע ברחמים עצמיים ולא עושה שום דבר כדי לשנות את מצבי. זה, אגב, נכון. אני תמיד מקווה שיקרה איזשהו "נס" ואני אמצא איזה בחור הומו שלומד יחד איתי . אבל ה"נס" הזה לא קרה וגם לא יקרה. וגם אם יהייה כזה - הומואים, הם בסופו של דבר, בני אדם רגילים ואף אחד לא ירצה טיפוס כמוני. הדרך היחידה עבורי היא להשתנות.אבל אני לא יכול.פשוט לא יכול. אני מנסה לא להעסיק את עצמי יותר מדי לגבי העתיד שמצפה לי אבל אני מתקשה להיות אופטימי. ואפשר להבין את זה. החיים שלי פשוט מתבזבזים. אנשים בגילי מבלים, מטיילים בעולם - יודעים לחיות. ומה איתי ? כלום. פשוט כלום. אילו תמיד היו החיים שלי. כמו שכבר כתבתי - מעולם לא יצאתי לבלות (אלא אם כן אתם רוצים להחשיב בילויים עם ההורים שלי כשהייתי קטן...). זה נשמע מופרך. אבל זאת האמת. אני לא יודע מה זה לחיות בכלל. אין בחיי עליות ומורדות - יש קו ישר ( רק בתקופת הצבא היה מורד ...) אני לא בן אדם עם נטיות אובדניות. ההפך. אני פשוט חי את החיים שלי כפי שהם. טוב, אני חושב שכתבתי מספיק...
 

popik23

New member
להגיד לך את האמת

המצב שלך באמת נשמע מאוד קשה. לי היתה תקופה בתיכון שהרגשתי כל כך שונה ומכוער שניתקתי את עצמי מכל החברים שהיו לי(והיו לי המון) והתבודדתי במשך כמעט שנה וחצי, לא הייתי יוצא אלא רק בא לבי"ס, מתנחם בזה שאני מקבל ציונים טובים ונחשב לחכם. סבלתי כך כך בתקופה ההיא, אני כבר לא זוכר אותה כל כך, אני גם לא מנסה להזכר בה כי היא היתה סבל מתמשך, כל יום ראשון כולם היו מספרים על הסוף שבוע המעולה שהיה להם, ואני? הייתי "עסוק" בלראות טלוויזיה ולשחק במחשב. תודה לאל שבצבא הכל השתנה כל כך לטובה כי לא הייתי מסוגל להמשיך איך שהייתי. כשאתה אומר שאתה חי ככה כל החיים שלך זה נראה לי כמו גהנום, אתה לא צריך לעשות את זה לעצמך. חשבת פעם פשוט לעצור את החיים שלך? אני במקומך הייתי עוזב הכל(ללימודים תמיד אפשר לחזור) ומקדיש את החודשים הקרובים לטיפול אינטנסיבי בכל דרך שיכולה להיות-אם זה מטפל קליני, קבוצת תמיכה, קבוצת פסיכודרמה, או כל דבר אפשרי שיוכל אולי להסב לך קצת אושר ותקווה לחיים טובים יותר.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
מישהו יקר

לא, לא נגיד לך שאתה לא אדיוט אם זה מה שאתה מרגיש גם לא ננסה לומר לך לקבל את עצמך כפי שאתה אם זה לא מה שאתה רוצה. אבל רוצים לומר לך שכאן איתך בכל דרך שתבחר בה. כאן או בשיחה אישית איתנו בשעות התורנות-21-24 ורוצים לומר לך-יש אפשרויות נוספות חוץ מהאפשרות לחכות לנס המיוחל. כמו למשל האתר הזה,או זה.
 
למעלה