סרטן

Pucha

New member
סרטן../images/Emo10.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

שלום אנשים. אני צריכה עצה בנוגע למשהו, ודיי קשה לי לשאול את זה, כי אני לא בטוחה שכולם יבינו את הסיטואציה בה אני נמצאת. זה לא קשור אלי. אוקי, יש לי ידיד טוב מאוד שאמא שלו חולה בסרטן. גילו את זה שנה שעברה. סרטן בגרון אם אינני טועה. היא עוברת טיפולים רבים, וכבר מגיעה עם פאות לעבודה בשל העובדה ששיער נושר מטיפולים נגד סרטן. האישה הזו עובדת עם אמא שלי. עוד אישה שעובדת עם אמא שלי חולה בסרטן, אך אני לא מכירה אותה, ולא יכולה לתת פרטים. יש לי חברה שלאמא שלה היה סרטן השד, ונאלצה לעבור כריתת שד. חברה נוספת יש לי שיש לאמא שלה סרטן, כנראה במצב ממש סופני, כי היא כל הזמן בוכה, והיא בדכאונות, ולא רוצה לדבר על זה. במסיבת גיוס שלי, חברה טובה שלי אמרה שהיא לא יכולה להגיע. כאשר שאלתי למה, היא ענתה שגילו אצל אמא שלה גידול סרטני בשלב מאוד מתקדם. היא לא מגיבה לתרופות, והיא ב"הוסטל", מקום שלא מבצעים בו טיפולים, אלא רק נותנים משככי כאבים. היא הסבירה לי שלא נשאר לה זמן רב לחיות. כואב לי מאוד הלב על חברה שלי, כיוון שהיא לא בקשר עם האבא שלה, ואמא שלה חזרה בשאלה, וכל המשפחה ניתקה קשר. אני מתכוונת לומר שהמשפחה היחידה של חברה שלי זו אמא שלה, ואם אין לה אותה... אחרי שאני רואה מה קורה מסביבי, שכ"כ הרבה אמהות חולות בסרטן, מן הסתם אני גם חוששת, שכל פעם שאמא שלי מתלוננת על כאב, שזה עלול להיות משהו רציני. תמיד אמרתי לה ללכת לבדיקות, אבל היא אומרת שאין לה זמן, אין לה כוח, לא איכפת לה... ואז אחרי ששמעתי על החברה הטובה שלי, באמצע מסיבת הגיוס אני הלכתי לאמא שלי, וסיפרתי לה על זה. אמרתי לה שאני רוצה שהיא תעשה גם בדיקות, כי היא רואה איך זה קורה לכולן. היא לא הגיבה. לא משנה כמה אני מבקשת מאמא שלי שתעשה בדיקות, היא תמיד מתחמקת. אז אם לא איכפת לה מעצמה, שתעשה את זה בשבילי, כי אני כ"כ אוהבת אותה, ואני כ"כ תלוייה בה, אני אמות אם יקרה לה משהו! אבל אני לא מצליחה להעביר לה את המסר. קשה לי גם להסביר לה שהיא חייבת לבצע הבדיקות, אם לא בשבילה, אז בשבילי. מה גם, שאין לי מושג איפה מבצעים בדיקות, לאיזה רופא צריך ללכת, מה כל הפרוצדורה, ככה שאני לא יכולה לומר לה לאן ללכת. אני מאוד אודה לכם אם תעזרו לי למצוא דרך להפנות את תשומת ליבה של אימי למצב, לא לתת לה אפשרות להתחמק מהבדיקות כי "אין לה זמן", או כי פשוט לא איכפת לה מה יקרה לה והיא סומכת על אלוהים. כי אני לא סומכת על אלוהים. כשאני מנסה לסמוך עליו, דברים רעים קורים. להאמין באלוהים, עבורי זה כמו להאמין שהכלב שלי יביא שלום לעולם. אז שוב- בבקשה, כל עצה תתקבל בברכה. ואני בטוחה שאתם יודעים שעניין הזמן באיבחון סרטן הוא מאוד חשוב. תודה- פוצ´ה.
 
קודם כל, תנשמי עמוק וצאי מהלחץ

גם אם אמא שלך מתלוננת על אי אלו מחושים, הסיכוי שזה סרטן או אימחלה רצינית הוא קטן מאד. אבל בכל זאת, היא כבר אינה בת 16, וכדאי מאוד שתיבדק מדי שנה. אז מה עושים? לוקחים את אמא, מושיבים אותה לשיחה רצינית. תסבירי לה שחשוב לך שהיא תיבדק, כי את לא רוצה לדאוג לה כל הזמן. אם את רוצה לברר בנוגע לפרוצדורות שונות, תפני לרופא המשפחה שלך. תקבעי תור, תני לו נתונים על גילה ומצבה הבריאותי, והוא יוכל להמליץ לך על בדיקות רצויות. אני חושבת ששיחה כזאת תוכל גם להרגיע אותך, כשתשמעי מפי הרופא שבאמת לא כל כאב ראש הוא סרטן. אני מאחלת לך ולאמא המון בריאות
שירה
 
כמה שאלות

האם אימך נבדקה באיזו צורה שהיא? לפני כמה זמן זה היה? האם יש לכם היסטוריה של סרטן במשפחה ? (וגם אם אין, רציתי לדעת). שלישית, איך ניסית לדבר איתה? מה אמרת? מה לא אמרת? ורביעית - אם אני הייתי אמא, והייתי רואה מכתב כמו שאת כתבת, תוך עשרים ושתיים שניות ורבע הייתי קובעת תור לבדיקה. מצד שני, ייתכן שאמך פשוט חוששת. חוששת לגלות דברים שהיא אינה רוצה לדעת, טוב לה באי-הידיעה (אם היינו יודעים בת כמה היא, זה אולי היה מבהיר עוד כמה דברים). היות ולא שמעתי את המונח "אבא", אני מניחה שהוא לא בתמונה, ואת מרגישה שאולי הכל עלייך, וחבל. כמובן שהיא אחראית לבריאותה, אבל את דואגת, וזה נכון, אבל אולי קצת יותר מדיי. אין צורך להפיל עליה את פחדייך, אלא את אהבתך ודאגתך הכנה לבריאותה. נסי להגיד לה את מה שאמרת לנו, אפשר לצנזר קצת את סטטיסטיקת הסרטן שמלווה אותך, היות וזה אולי עלול להרתיע אותה יותר. נסי להגיד לה שאת מוכנה לבוא איתה (יש לה איזשהו חשש לא מבוסס מרופאים ו/או בתי חולים?), ולברר את כל מה שצריך. בלי קשר לסרטן, בדיקה כללית פעם בשנה-שנתים היא הכרחית, לכל אדם באשר הוא. צודקת שירה שנקודת ההתחלה היא רופא המשפחה שלכם, למרות שנדמה לי שבלי המטופל עצמו, כל מה שהוא יוכל באמת לתת זה הצעה לבדיקה כללית, שעליה לבצע בעצמה, כמובן (mri, ekg, ct, ועוד הרבה קיצורים באנגלית). סביר להניח שבסופו של דבר לא יימצא כלום, אבל היה רצוי, בלי קשר לפחדייך שלך, שהיא תתחיל לטפל בעצמה (אמרה מי שמעשנת שתי קופסאות סיגריות ליום). יש עוד בני משפחה ששותפים לדעתך? התייעצת עם עוד אנשים לגבי המצב? אנשים שאולי מכירים אותה טוב יותר, מכוון אחר?
 

גנגי

New member
לא מסכימה איתך, אפי.

ההיסטוריה המשפחתית שלי רצופה מקרי סרטן, ואחדים הסתיימו במוות נורא (קרובי משפחה מדרגה ראשונה, אני לא מעוניינת לפרט). אני עצמי אמא, וחלק מהאחריות שלי כלפי הילדים שלי היא בשמירה על בריאותי, אבל אני חושבת שהגישה של "בדיקה כללית פעם בשנה שנתיים היא הכרחית" אינה מתאימה לכל אחד. יש אנשים שדואגים לבריאותם לא דרך בדיקות רפואיות אלא בדרך של תזונה נכונה, אורח חיים בריא, ספורט, שמחת חיים ורגיעה. אנשים כאלה רואים בבדיקות סיבה ללחץ ולא לרגיעה, ולכן הולכים להיבדק רק כשיש להם סיבה נראית לעין (כאבים, למשל, או שינוי גופני כלשהו). זה לא אומר שהם מזניחים את עצמם: נהפוך הוא. הם שומרים על עצמם יום-יום, ולא רק פעם בשנה-שנתיים. אם מישהו במשפחה "יושב להם על העורק" ומנג´ס להם להיבדק, הוא רק מעורר אצלם לחץ שעלול לגרום להם יותר נזק מתועלת. תאמיני לי שאני יודעת על מה אני מדברת. אותי מנסים להלחיץ בלי סוף, ואני לא נותנת לזה לקרות. אם ארגיש רע - אלך להיבדק. אם ארגיש משהו חריג - כנ"ל. אבל כל עוד אני מרגישה בריאה ושמחה - אני חיה את חיי בלי סיבות נוספות להילחץ. לחץ = מחלות, אל תשכחו. ולבחורה שכתבה על הפחד מסרטן: אני מבינה שאת דואגת, אבל אל תלחיצי את אמא שלך. זה שאמהות של אחרים חולות לא אומר שגם אמא שלך תחלה, וכנראה שאמא שלך מרגישה מספיק טוב כדי להיות בטוחה שאין לה סיבה להיכנס ללחץ. שמרי עליה באהבה, בתמיכה רגשית, בחום ובחברות. זה יעיל פי אלף מהלחצות.
 

dana2909

New member
הלוואי שזה היה מספיק

עד יודעת בדיוק כמוני, שלא יודעים מה גורם לסרטן, וכמה שהייתי מתה שזה יהיה נכון, שמירה על אורח חיים בריא, לא מונע את הקללה הזו. שאלתי היא, האם הצגת לה את נושא הבדיקה, כ"לכי תעשי בדיקה כדי שתדעי אם את חולה" או "לכי תעשי בדיקה כי אני דואגת לך, ואוהבת אותך". את מבינה את ההבדל? כביכול, היא תעשה את הבדיקה בשבילך ולא בשבילה. אני מניחה שהיא, כמוך, מוקפת באותם אנשים חולי סרטן. אז או שהיא נוקטת בשיטת ההכחשה, של "לי זה לא יקרה" או שהיא פשוט מתעלמת מהנושא או שהיא פשוט מבועתת מכל הענין. בכל מקרה, אם היא לא רוצה להיבדק, תצטרכי להניח לה, היא לא טיפשה ובטח לא עיוורת, וזכותה לחיות את חייה איך שהיא רוצה, את תיאלצי לקבל את זה. זה יהיה מאד קשה לך, אבל אין ברירה, היא אדם עצמאי.
 
וכפי שהדגשתי, גנגי

להכריח אי אפשר, ופוצ´ה לא עדכנה אותנו לגבי אורח החיים הבריא של אמה, אלא רק על דאגתה הכנה לבריאותה. אני כמובן יוצאת מנקודת ההנחה שאמה בסדר, אבל את תחושותיה וחששה של פוצ´ה אפשר ורצוי להעביר לאם, בתקווה שאולי היא תוכל להרגיע את הילדה, ואולי גם לספר לה שהיא אינה מודאגת, ולכן גם על בתה יכולה לנוח השלווה והשקט. ואת יודעת מה, אורח חיים בריא ותזונה נכונה, בהחלט יכולים להשפיע על הבריאות, אבל עד כמה שידוע לי, עד היום הם לא היו גורם מעכב או מונע של התפתחות תחלואים תורשתיים ולא תורשתיים מסוגים שונים, שאולי לא היה רצוי לפרטם, על מנת לא להלחיץ את פוצ´ה מעבר למצב הנוכחי.
 

Pucha

New member
סליחה על העיכוב בתגובה...../images/Emo140.gif

אמא שלי, קודם כל, בת 55. היא לא נבדקה בחיים שלה ככל הידוע לי, ואין לנו היסטוריה של סרטן במשפחה. יש לנו היסטוריה של סוכרת, וכבר שני אחים שלה חלו בזה. היא מתעמלת הרבה כי היא שמעה שבעלה של אחותה עובר צנתור, והיא יודעת כמה שספורט מועיל. היא אוכלת רק אוכל בריא, רק שלפעמים היא "מחפפת" בארוחת הצהרים ולא אוכלת אותה. היינו נוהגות לאכול ארוחת ערב ביחד, אבל אני התחלתי דיאטה בה אני אוכלת רק קורנפלקס פעם ביום (בואו לא נסטה מהנושא), ומכיוון שאין לה עם מי לאכול את ארוחת הצהרים או הערב, היא פשוט לא אוכלת, ולא מרגישה צורך לאכול. בקשר לאבא שלי- הוא קיים, ויש לי גם אח שקטן ממני בשנה, אבל לפי ההכרות שלי איתם, ברור לי שהם לא יכולים לתרום או לעזור לי. הייתי מפרטת יותר, אך אנשים מסויימים מכירים אותי, ואני מעדיפה שהמידע שתקבלו על שאר המשפחה יהיה שטחי. תאמינו לי כשאני אומרת שאין באפשרותי לבקש את עזרתם. אני לא חושבת שאימי פוחדת מבתי חולים, אבל לא פעם שמעתי אותה מתלוננת על כאבים- לא ראש, וכשאמרתי לה שתלך לבדיקות, אז היא הגיבה משהו שנראה כאילו כבר לא איכפת לה מה יש לה, ומצידה שזה יהיה כל דבר. ברור לי שהיא בלחצים רבים בבית, והיא חושבת שהיא קיימת בבית רק כדי לשרת אותנו, ולכן השכנוע יותר קשה. היא בעצם לא רוצה להיבדק. מן קטע כזה של "אם יקרה לי משהו, זה יהיה על המצפון שלכם". אני לא יודעת איך להסביר את זה, ונורא קשה לי שאני בעצם מדברת עם אנשים שאני לא מכירה או אנשים שיודעים מי אני, ככה שלספר כל מה שקורה מסביב זה קצת בעייתי בעבורי. בבקשה תבינו, ותודה על העצות אני.
 

shellyland

New member
תגידי

אם אמא שלך היתה שומעת על מישהי שלחתה בדלקת ריאות והיתה שולחת אותך להבדק, או על מישהי שחלתה באיידס והיתה שולחת אותך להבדק, או משהו דומה לזה - איך היית מרגישה? אז עכשיו תכפילי את זה פי כמה וכמה, כי בכ"ז היא האמא שלך, ותביני מה עושות לה ההצקות שלך. אני לחלוטין עם גנגי: אם אנשים מספיק קשובים לעצמם ולגופם הם יודעים לבד מתי ללכת להבדק ומתי לא. לחץ מיותר זה יעזור. את יכולה, לדעתי, לשתף אותה בדאגה שלך, אבל לא לנג´ס! אני בכלל מרגישה מדברייך שיותר ממה שאת חוששת שלאמא שלך יש סרטן, את חוששת מזה באולי תצטרכי להתמודד יום אחד עם העובדה שאמא שלך פגיעה ובת-חלוף כמו אותם הורים עליהם סיפרת. אולי עדיף שתדברי איתה על ההרגשה הזאת דוקא, ואם היא באמת מרגישה ש"משהו לא בסדר" איתה מבחינה בריאותית, זה יכול לנגן לה על כמה רגשות פנימיים.
 

shellyland

New member
שלא ישתמע מדברי

כאילו אני ממליצה לך להפעיל עליה מניפולציות רגשיות. ממש לא! אני ממליצה לך להיות קשובה לרגשות ולחששות של עצמך, כי זה מה שאת באמת צריכה לפתור, ואז לשתף את אמא שלך בהם. יגרום לה ללכת להבדק? יופי! לא יגרום לה ללכת להבדק? אז לא! בכל אופן, אל תציגי את זה כמשהו שהיא צריכה לעשות רק בגלל שאת מרגישה כך, כי הרגשות שלך הן באחריות האישית שלך.
 
למעלה