סרטי השבוע

[מיכאל1411]

סרטי השבוע

 

[Clementine Kruczynsk]

סרט וסדרה

נערה עם קעקוע דרקון
http://www.imdb.com/title/tt1568346/?ref_=nv_sr_1
פעם ראשונה ראיתי את זה בקולנוע כשזה יצא ואני ממש שמחה שראיתי את זה על המסך הענק. סרט מהפנט והגודל לדעתי הוסיף המון לחווית הצפיה בזמנו.
אבל גם בבית על המסך הקטן הוא נשאר לא פחות ממרתק. פשוט סרט משובח וגם מדגים יפה איך אפשר לקחת משהו שהוא כל כך בסיסי - חקירת רצח, ולהכניס בו כל כך הרבה רבדים ועומק ולבנות סביב זה עולם שלם של דמויות מרתקות.
רוני מארה בהופעתה הטובה ביותר. אני לא חושבת שמאז היא עשתה משהו שמתקרב לדמות הזאת ולאיכויות שלה. היא באמת נותנת הרגשה שהיא נטמעת בדמות וחיה ונושמת אותה באופן מלא.
מאז הצפיה הראשונה השלמתי בינתיים את הטרילוגיה השוודית ולמרות שהיא לא רעה לדעתי היא לא טובה ברמה של הסרט הזה.

וחוץ מזה בעיקר אני ממשיכה עם בורגן, איכשהו לא היה זמן להספיק שום דבר אחר. העונה השניה של בורגן פחות מהודקת מהראשונה וכן מרגישה יותר אידאליסטית ועדיין אני מעדיפה את הסגנון הזה על פני רב הדברים שיש על המסך כי מרגישים שיש פה צוות שמנסה להגיד משהו, מנסה להעיר את הצופים שלו. זאת לא כתיבה נאיבית שלא מודעת למה שקורה בעולם כמו שלצערי הרבה פעמים חושבים, היא בדיוק להפך. זאת כתיבה שמתוסכלת מהעולם ורוצה לשנות אותו ומנסה לעורר השראה בצופים לכך שינסו לעשות צעד קטן לקראת משהו שהם מאמינים בו.
שלא כמו הבית הלבן שעוקב אחרי הממשל של המדינה השולטת בעולם, דנמרק היא מדינה קטנה שרוצה להשאר קטנה והיא לא שחקן מפתח באף תהליך מדיני גדול אבל עדיין מדי פעם הם נתקפים בחלומות גדולים ורוצים לשנות את העולם, והכל מהכסא הקטן שלהם הכמעט חסר משמעות מבחינה עולמית, ועדיין מנסים כי למה לא? כי למה לקבל את המצב הנתון אם אפשר לנסות לשפר אותו?
הלוואי והיו עוד כותבים כאלו והלוואי והיו עוד סדרות כאלו,שהיו שואפות למשהו טוב יותר ומנסות באמת לעורר משהו אמיתי ולהציג השקפת עולם שמאחורי יש מחשבה אמיתית של רצון לשינוי ולהפיכת העולם למקום טוב יותר. לדעתי סורקין כותב ככה וזאת אחת הסיבות למה אני כל כך אוהבת אותו ואין לי ספק שכותבי בורגן למדו ממנו לא מעט.

 

[black scar1]

סרטים שראיתי:

קפטן פיליפס - אחד הסרטים הכי מותחים שראיתי בשנים האחרונות, כנראה בגלל שהוא נמנע כמעט מכל קלישאה הוליוודיתית ומרגיש מציאותי ככל הניתן. כמו כן- טום הנקס!

טראנס
סרט שממש הכעיס אותי. לא כי הוא רע, להפך. הוא ממש טוב, וזה מכעיס כי הוא יכל להיות יותר טוב. הוא נפתח מדהים. דני בויל יודע איך להכניס אנשים לתוך הסרטים שלו. שני שליש הראשונים של הסרט מפתחים הר של ציפיות. זה נראה כאילו זה הולך להיות סרט סטייל אינספשיין ושמש נצחית בראש צלול. סרט שבו המציאות מתערבבת עם הזיות/חלומות/תת מודע, ומצליח לשמור על האיזון הנכון כדי לשמור את הסרט קוהרנטי ונגיש לקהל הרחב (בניגוד לדייוויד לינצ'ים למינהם). אז איך אני יכולה לא להתעצבן כשבשליש האחרון הוא מחריב את הסרט שהתחיל כ"כ טוב? לעזאזל, זה פשוט כואב. עזבו את העובדה שהוא תוקע סצנה ארוכה שבה אחת הדמויות מספרת את כל הטוויסט תוך פלשים לעבר בנקודת שבהם הסרט היה סתום שכעת אמורות להתבהר לאור הטוויסט. זו כזו קלישאה שחייבת כבר להיעלם מסרטים, בטח שלא למרוח סצנה כזאת על 10 דקות בערך. אבל הטוויסט עצמו כ"כ מפגר, אין לו שום הגיון, הוא מטמטם את הסרט יותר וממש לא מוסיף לו, הוא הורס חצי מהדמויות וזה פשוט גרוע. ועדיין שווה לראות את הסרט הזה כי עד לקטע הזה הוא לגמרי מתברג ברשימה של הסרטים הגדולים. ובגלל זה זה כ"כ כואב.

קח אותי לגיהנום
אורי- אני רוצה פיצוי על השעה וחצי שבזבזתי על הדבר האידיוטי הזה בגללך

ארגו
סרט שמקבל 10 בביינוניות. כל קלישאה הוליוודית/סרט אקשן אפשרית נדחסת לסרט צפוי וקלישאתי ברמה שכל מהלך שלו כ"כ ברור 10 דקות לפני שהוא נעשה. הדמויות מתנהגות כמו קלישאות. הכל כ"כ מוכר, וצפוי וכ"כ לא מרגש.

 

[ניר4819]

מסכים איתך לגמרי על ארגו

ועכשיו תחשבי שהסרט הזה זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר... חיי פיי היה צריך לזכות, מבחינתי. אהבתי אותו הרבה יותר.

 

[black scar1]

ברור שאני יודעת שהוא זכה

מראש הוא הריח לי הוליוודי וקלישאתי בטירוף, והעובדה שבן אפלק עשה אותו לא ממש גרמה לי לשוש לראות אותו. מהשנה ההיא עוד לא ראיתי את כל המועמדים. מאלו שראיתי (אופטימיות היא שם המשחק, ארגו, ג'אנגו ללא מעצורים, חיי פיי ועלובי החיים), אכן חיי פיי היה הטוב ביותר. לפחות אנג לי לקח על בימוי עליו (ובצדק).

אגב, אני ממש מופתעת לקרוא ביקורות עליו, מבקרים שאני בד"כ סומכת על דעתם קוראים לדבר הזה סוחף וקיצבי. דה פאק?

 

[Clementine Kruczynsk]

אני נהניתי ממנו נורא

חשבתי שהוא אחלה ועשוי נהדר ויצירה שכל במאי יכול לעמוד מאחוריה בגאווה.
שני הסרטים הקודמים של אפלק אגב לא דומים בכלל לסגנון הזה, לפחות לgone baby gone אם לא ראית הייתי נותנת צ'אנס, לא קלישאתי בכלל לדעתי.
אני דווקא די נהנית מאפלק כבמאי ואני חושבת שהוא מתפתח יפה ואני מחכה לראות מה יהיה הדבר הבא שלו. אני בכלל חושבל שהוא צריך לפרוש מהמשחק ולהתמקד בבימוי בלבד כי הוא במאי טוב לדעתי.
באמת אהבתי את ארגו, נהניתי מזה נורא, זה היה מותח ומעניין ופשוט עשוי טוב

 

[black scar1]

משהו באפלק מביא לי עצבים

לא יודעת להסביר, הוא מרגיש לי כזה מייצג של כל מה שקלישאתי ומזוייף. אני לא מדברת עליו רק כשחקן. הוא הרי התפרסם עם מאט דיימון בכתיבת התסריט של וויל האנטינג שהוא דוגמא למה שרע ומעצבן בסרטים הוליוודים.
וארגו כולו מרגיש לי מאוד מחושב, אני לא מרגישה שום לב בסרט. אולי אני נותנת לחוסר החיבה שלי לאפלק להשפיע עלי. אבל אני לא יכולה להתנער מזה. כל הקטעים בסרט, אלו שהיו אמורים להיות מותחים ואלו שאמורים להיות מצחיקים מרגישים לי מהונדסים בקטע מעייף. הדמויות כאילו שנונות באופן לא מציאותי. הם קריקטורות, לא בני אדם, ולא באופן מגניב וטרנטינואי.

גם כל קטעי ה"מתח" וה"אקשן" הרגישו לי צפויים בצורה מעייפת.

ספוילרים מפה-

ברגע שמודיעים לו שהמבצע מבוטל ואז הוא יושב בבית מלון- אמרתי אוי, עוד שניה הוא יחליט שהוא הולך על זה בעצמו "נגד המערכת" (בכלל אני שונאת את כל סרטי הגיבורים נגד המערכת). זה היה כ"כ צפוי וקלישאתי!! זה מעצבן. ואז כשהיה את הקטע שבראיין קרנסטון צועק שיאשרו לו בכזה פאתוס (שזה לא פאקינג הגיוני! אם בן אדם שעובד אצלך מחליט לצאת למשימת התאבדות, אתה לא אמור לעזור לו, זה קורה רק בסרטים אמריקאים). ואיך שכל הדברים הרעים קורים וכל פעם הם שניה לפני האסון ואז בשניה האחרונה הם ניצלים, זה כ"כ לא מתח אותי, זה הרגיש לי כ"כ ברור וצפוי ומעצבן. למה עוד עושים סרטים כאלה. אם נגיד אני משווה לקפלן פיליפס, שאני לא יודעת אם ראית- זה מאוד ברור השוני בגישה בין שני הסרטים. שניהם סיפורי מתח שמבוססים על סיפורים אמיתיים, ונכון שקפטן פיליפס לא חף מאמרקינזציה לגמרי, אבל הוא מרגיש הרבה הרבה יותר אמיתי ופחות קלישאתי. (אה, אגב, אני אפילו לא מתחילה לגעת בכל נקודה תחושת הפטריוטיות המעצבנת של ארגו. אמריקאים מאוד אוהבים לאהוב את עצמם והמדינה שלהם. זה מציק. ומעניין להשוות את זה לפיליפס שקצת שובר את העניין הזה). בכלל בפיליפס יש הרבה שבירה של קלישאות. אני לא יודעת אם ראית אז לא אפרט.

משהו בעשייה של אפלק מביא לי עצבים. אני כן יכולה להעריך אספקטים בארגו כמו השחזור התקופתי של האנשים והצילום. זה באמת היה מאוד מרשים. אבל ההרגשה הכללית שלי היא עצבים על הסרט.
אולי אני אבדוק את הסרטים האחרים שאפלק ביים מתישהו, פשוט לא כזה בא לי כי הבן אדם מעצבן אותי. אבל לקחתי בחשבון.

 

[Clementine Kruczynsk]

טוב, זה באמת נשמע

שאת הגעת עצבנית מראש לסרט רק כי אפלק שם ולא יודעת כמה ניסית בכלל לתת לו צ'אנס.
אני לא חושבת שהוליוודיות ופטריוטיות הם לאו דווקא דבר רע. אנחנו כאילו נוטים לחשוב שכל מה שהוא ציני ואנטי ממשלתי הוא אוטומטי טוב יותר וזאת מחשבה די מאוסה מבחינתי. כן האמריקאים סובלים הרבה מאובר פטריוטיזם לפעמים, זה לא תמיד גרוע זה הכל שאלה של איך ומתי.
פה נהניתי. אני ממש לא זוכרת לפרטים מי עשה ואמר מה מתי וכו', זוכרת שישבתי באולם והיה לי ממש כיף.
גם את גודל וויל האנטינג לא אהבת?

וראיתי את קפטן פיליפס. כן הוא לא קלישאתי והוא שונה מאוד והוא מתח מעולה אבל עדיין היו לי בעיות איתו וזה משהו שדי חוזר על הבמאי הזה נראה לי. ביונייטד 93 זה היה אותו דבר, איך שהוא מציג סיטואציה ברגע מסויים בפני עצמה בלי שום רקע. יש משהו בקפטן פיליפס שהרגיש לי מאוד כחוסר נסיון לתת עומק לדברים אלא רק להציג את מה שעל פני השטח.
זה עדיין סרט טוב שעשוי טוב ויש שם כמה סצנות מתח באמת מעולות אבל ליד זה משהו גם היה לי נורא נורא חסר שם לכל האורך

 

[black scar1]

נתתי לסרט צ'אנס ככל שיכלתי

כמו שאמרתי- אני כן יכולה להעריך דברים טובים בו כמו השחזור התקופתי, אבל הנוסחתיות לא יכלה לחמוק ממני. אם לא הייתי מוכנה לתת לו צ'אנס לא הייתי רואה אותו, מן הסתם. להגיד שהצלחתי לגמרי להתנתק מהדעה הקדומה שלי על אפלק? כנראה שלא. אי אפשר להפריד רגשות. יש שחקנים/אומנים שאני לא אוהבת וזה משפיע על איך שאני תופסת את היצירות שלהם. אבל להגיד שאני לא נותנת צ'אנס? לא חושבת. וכבר קרה ששיניתי את דעתי על מישהו בעקבות יצירה מסויימת, אני תמיד פתוחה לתת צ'אנסים, אבל לא היה בסרט הזה שום דבר שסתר את התפיסה שלי את בן אפלק כיוצר.
מי זה "אנחנו נוטים לחשוב כל מה שהוא ציני ואנטי ממשלתי הוא אוטומטי טוב יותר". כל אחד רואה דברים אחרת. אמא שלי למשל ממש התלהבה מארגו ואפילו בכתה בסוף (לא צוחקת, ירדו לה דמעות). ורוב המבקרים שראיתי דווקא שיבחו את ארגו. זו הטעם שלי, אני אלרגית לדברים האלה.
וויל האנטינג, כפי שכתבתי בהודעה שלפני הוא עוד דרמה קלישאתית ולאוסה - וכבר שאפלק ודיימון פרצו איתה זה הראה לי שאין להם שום מקוריות כיוצרים. לזכותו של מאט דיימון אגיד, שהוא אמנם לא שחקן גדול, אבל לרוב הוא בוחר סרטים מעניינים להשתתף בהם, למרות שהוא יכול לעשות זבלוני אקשן וקומדיות רומנטיות, אבל הוא השתתף בהרבה סרטים מעניינים ולא קונוונציונאלים. אני חייבת להעריך אותו על זה.

לא ראיתי יונייטד 93. כל היופי של פיליפס שכמעט לא היה רקע על הדמות הראשית, אבל לא היה צריך את זה (ולכן סצנת האקספוזיציה עם אשתו צרמה מעט לרבים. היא לא הציקה לי יותר מדי, אבל יכלתי לחיות בלעדיה). כל המתח נובע מהסיטואציה, לא צריך סיפור רקע. זה כ"כ מותח בפני עצמו. ובכלל כל הסיפור הרקע של הפיראטיים הסומאלים היה שיחוק אדיר. מצאתי את עצמי כמעט לאורך כל הסרט לא מצליחה להחליט באיזה צד אני ומי אני רוצה שיצליח. בשיא הרצינות. לא חושבת שהיה סרט אקשן שאי פעם גרם לי להרגיש ככה. באמת שאין לי משהו רע להגיד על קפטן פיליפס.
זה מראה כנראה שהטעם שלנו שונה, לאור הדעות השונות והמנוגדות שלנו על שני הסרטים האלה.

 

[Clementine Kruczynsk]

לגבי פיליפס, לא חושבת שהתנסחתי טוב

אז חיפשתי את מה שכתבתי עליו אחרי הצפיה:

יש את זה פה
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1193&MessageId=172189766#172165214

ויש שם עוד כמה הודעות על האם סיפור באמת חייב משמעות או שמספיק סיפור בפני עצמו, כי זה באמת מה שהרגשתי יותר מכל, שזה קצת סיפור בלי אמירה, בלי משמעות בעצם מעבר להיותו סיפור. לי לפחות זה פשוט לא מספיק כדי להגיד סרט לטוב, למרות שאין ספק שהוא אפקטיבי מאוד היה בו בשבילי גם משהו טכני נטו. אם את אומרת שארגו הוא נוסחתי אז בשבילי קפטן פיליפס היה בעצם סוג של טכניקה, מכניקה, משהו רובוטי כמעט. מהוקצע נורא טכנית אבל בלי שום דבר אחר.

ואנחנו לא מסכימות על כלום בערך. אני מאוד אוהבת את וויל האנטינג. אהבתי את זה בזמנו כשזה יצא וגם עכשיו כשאני רואה אותו שוב הוא עדיין מחזיק והוא מרגש נורא. מתה עליו

 

[black scar1]

זה לא נכון שאנחנו לא מסכימות על כלום

יצא הרבה פעמים שכתבתי משהו על איזה סרט והסכמת איתי (גראביטי, ארץ אוז, דון ג'ון, ככה משליפה).

שנית, אני לא מסכימה אבל מכיוון קצת שונה.

לפיליפס מפה - בעיקר שלקפטן פיליפס אין אמירה. כי אני חושבת שיש לו כמה אמירות, אבל הוא לא צועק אותם. ואלו לא אמירות של כל הסרט, אלא בקטעים קטנים בהם הוא שובר את הציפיות שיש לנו מסרטים. הראשונה היא בעיקר מהציפיות שלנו לגבי סרטי אקשן- הראשון שהגיבורים יהיו "גיבורי אקשן" - אמיצים, חזקים, לא פוחדים. זה נכון במידה מסויימת בקפן פיליפס, אבל ריככו את זה בהרבה. הגיבורים והנקס בראשם נראים כמו אנשים ממוצעים - והם פוחדים והם נלחצים ורואים את זה, הם מגיבים הרבה יותר כמו אנשים רגילים.
אבל יותר מזה זה לגבי הסומאליים והקפטן שלהם. ברוב סרטי האקשן הרעים הם סתם רעים, בלי סיבה, אבל פה נתנו להם רקע, ויש הרבה קטעים, כמעט לאורך כל הסרט, כמו שאמרתי שאני לא בטוחה בעד מי אני. אני יודעת שבשבילם זו משימה של חיים ומוות- ליטרלי. אם הם לא יעשו את זה הם ימותו. יש שיחה אחת קטנה בים הנקס לבין הקפטן הסומלי לקראת הסוף כשהקפטן אומר לו משהו בסיגנון - "באמריקה יש אולי יותר אפשרויות". זה ממש צבט לי את הלב. וכמו כן שהוא אמר שזה היה אמור להיות קל, הם בס"כ היו צריכים לעלות, לקחת כסף וללכת, ואף אחד לא היה נפגע, כשחושבים על זה, אני מבינה את נק' המבט של הצוות- למה שהם יתנו רכוש לאנשים שבאים לגנוב אותם? אבל כשאני מסתכלת על התמונה הגדולה הסומאליים נמצאים במצב נורא שאין לו ממש פיתרון, כל הסרט חשבתי מה אפשר לעשות למענם? והגעתי למסקנה שהדבר הכי טוב זה פשוט לתת להם כסף כדי שלא יהרגו אותם היום. זה לא מחיר כ"כ קשה, אבל אפילו את זה לא עשו.
יש איזה קטע שהקפטן עולה על הספינה האמריקאית שהם אומרים שמחכים לו האנשים שלו שם. רואים על הפנים שלו שהוא מבין שמורחים אותו, אבל נראה שכבר לא אכפת לו בנקודה הזאת. האופציות שלו הם או כלא בארה"ב או מוות. איזה מהם יותר גרוע?

אין איזה אמירה מקפטן פיליפס שהיא וון ליינר- כאילו תובנה שאפשר לסכם במשפט כשאני יוצאת מהסרט, אבל אני לא חושבת שכל אמירה צריכה להיות כזו. כמו שכתבתי בשרשור של שבוע שעבר, לפעמים התובנות מגיעות מתוך שבירת מוסכמות של סרטי ז'אנר- והצרימה שמרגיש הצופה שגורמת לו להסתכל על דברים מנק' שונה? במקרה הזה- זה על איך שבד"כ מציגים את "הרעים" בסרטי אקשן- ואיך שהציגו פה. אין איזו אמירה שנשארת לי מזה- אבל זה נותן לי ערך מוסף כי זה שובר את המוסכמות שהיו לי בראש.

ואם אנחנו כבר בנושא- איזו אמירה יש בארגו?

אגב, אני חייבת ללנקק לתגובה ממש אדירה שקראתי שמישהו כתב לביקורת של יאיר רווה (התאכזבתי ממנה נורא, הוא לא אהב את הסרט, אני מגלה בזמן האחרון שיש לי טעם מאוד שונה משלו, בד"כ). בקיצור התגובה פשוט נהדרת בניתוח שלה את הסרט ומשמעותיו- ספוילרים כמובן:

http://cinemascope.co.il/archives/16206#comment-68222

(אני אכנס עכשיו לקרוא את מה שכתבתם)

 

[ערן1987]

אחד גדול על פיליפס!

 

[black scar1]

קראתי עכשיו את הדיון שלכם

והוא באמת מאוד מעניין. אני נוטה להסכים עם אורי, למרות שאנחנו מגדירים דברים מסוימים באופן טיפה שונה, אבל נראה לי שבסופו של דבר חושבים דיי אותו דבר.

הוא אומר שהמציאותיות בפיליפס מעידה על חוסר אמירה- ואני אומרת שהיא היא האמירה- כלומר העובדה שהוא נמנע מהרבה קלישאות של סרטי אקשן היא בדיוק מה שמקנה לו את האמירה- גם "הבוקיות" של הנקס בתור הקפטן בהתחלה- שזה מאתגר על התפיסה שלנו של גיבורי אקשן - הוא קצת שמנמן, קצת זקן בשביל גיבור אקשן, כל ההתנהלות שלו על הספינה לפני המתקפה של הפירטים היא מאוד של בוס כזה מעצבן.
כנ"ל הסומליים וסיפור הרקע שלהם - שזה גם מאתגר את התפיסה שלנו לגבי "רעים" (שזה הלב המרכזי של הסרט לדעתי).
אני גם מסכימה עם העניין שהסרט לא באמת מוציא אותך עם וון ליינר שאתה אמור לקחת ממנו, אבל כן שוזר לאורכו נקודות למחשבה והצופה הוא זה שיוצק אליהם את התוכן. ואני מעדיפה יצירות כאלה, מאשר כאלה שאיכשהו כופים איזה מוסר השכל יחיד וצר על הצופה.

 

[Clementine Kruczynsk]

זה לא שיש רק שתי אופציות להגיד משהו

זאת אומרת אווון ליינר חד משמעי שאת יכולה להגיד "הסרט ניסה להגיד לי X" או שזה לשזור דברים באופן כמעט לא מורגש לאורך כל הסרט.
זה הרי לא שלא היה אפשר למצוא עוד לא מעט דרכים אחרות כדי ליצוק עוד קצת משמעויות לתוך הסיפור.
ומבחינתי כל הדברים האלו שאמרת הם כן שם אבל הם לא מספיקים בפני עצמם. להראות גיבור לא קלאסי וכו' זה מבחינתי דברים שהם מאוד על פני השטח והסרט כולו פשוט חסר סבטקסט. אם את חושבת שיש בו סבטקסט סבבה, מבחינתי לא היה בו

 

[black scar1]

ואיזה סאבטקסט או מסר היה בארגו?

 

[Clementine Kruczynsk]

ראיתיאותו די מזמן אבל

סתם ככה לזרוק לאוויר דברים בנאליים שעולים לי עכשיו
כל העניין של האינדיבידואל שיוצא להציל את האנשים, מסכן את החיים שלו כביכול בשביל ה"כלל". זה די המשכיות של החלום האמריקאי, של הכח של האדם האחד.
אבל אני באמת צריכה לראות אותם כדי לחפש משהו אחר או יותר מורכב. גם אני משערת שיש פה משהו היסטורי קצת מחנך לציבור הרחב לגבי ההפיכה באירן ואולי גם על הפיכות בכלל, כמה מהר מקום יכול להשתנות, תנאים יכולים להשתנות.
סתם בנאלי כי זה מה שעולה לי לראש דבר ראשון על הבוקר.

בקפטן פיליפס היתה יותר תחושה של הצגת סיטואציה כמעט נקייה עם התעסקות נורא מועטת בעולם שמסביב ולי לפחות זה היה חסר. ואני לא מתכוונת שחייבים לראות משהו מסויים, אבל כן הרגשה של משהו מעבר, גם מבחינת אמירה, גם מבחינת משהו.
מבחינת מתח הוא אפקטיבי נורא אבל זה התחיל ונגמר שם מבחינתי.

 

[black scar1]

אם זה המסר של ארגו

לגבי האינדווידואל שמסכן את החיים שלו למען הכלל- אז זה מסביר את הרתיעה שלי ממנו. אני פאקינג שונאת סרטים שמציגים את זה. כי זאת אחת הקלישאות הכי מעצבנות ושיקריות שיש לרוב בסרטים הוליוודים וזה מביא לי ת'סעיף.

 

[Clementine Kruczynsk]

אבל כמו שאמרתי ראיתי את זה מזמן

וזה לא הוגן לסרט לנסות לפרשן אותו אחרי כל כך הרבה זמן
גם לא בטוחה כמה ההשוואות פה לעניין בין הסרטים האלו סתם יצא ככה גם.
לגבי קפטן פיליפס פשוט הרגשתי שלא מנסים להגיד לי כלום דרך היצירה. שיש פה יוצר שמספר סיפור ותו לו. בשביל שום רצון כמעט למשהו נוסף ואותי אישית גם כיוצרת וגם כאדם זה פחות מעניין.

 

[ניר4819]

לא הבנתי...

על איזה סרט המבקרים אומרים שהוא סוחף וקצבי? חיי פיי? כי במקרה הזה, צריך לשאול אותם מה הם מעשנים...

 

[black scar1]

לא, על ארגו. חיי פיי באמת סוחף.