CtrlAltDele
New member
סרטים?
כמה ימים שאני מתחבטת עם עצמי, אתחיל ואומר שאני מודעת לביטחון העצמי הנמוך שלי ( ויש מצב שזו הנקודה החשובה ביותר בהקשר לפוסט הבא ).
והסיפור הוא כזה, לפני מספר שבועות התחלתי לצאת עם מישהו, בחור מקסים, הכרתי אותו בערך שהיותי בת 15 (בתיכון, למד שנה מעליי) שזה אומר לפני 11 שנים.
במשך שנות לימודי בתיכון רציתי אותו כל כך, אבל כל שהיה הוא " שלום שלום " וקצת יצאנו עם אותה "חבורת תיכון".
מאז שסיים לא ראיתי אותו עד לפני שנתיים, נפגשנו במקרה במשרד ממשלתי החלפנו מבטים וזהו.
באותו יום קבלתי בקשת חברות ממנו בפני ספר ואישרתי ולא קרה יותר מידי, די התעלמתי (בהתחשב בביטחון העצמי הנמוך שלי, מה הסיכוי שהוא באמת יהיה מעוניין בי).
במהלך החצי שנה האחרונה התחלנו לדבר ולתקשר במסרונים ובהודעות. הוא החליט שאנחנו חייבים לשבת לבירה ויצאנו.
יומיים אחר כך, יצאנו שוב והוא סיפר לי שדיבר עליי עם חבר טוב שלו (אני חושבת שזה הדבר הנחמד ביותר לדעת שבחור מדבר עלייך עם חבריו).
יצאנו, שכבנו, ישנו יחד ועוד עד שישי - שבת שעבר.
קצת רקע (אמנם ערפילי) עליו ועליי.
הוא - מתכנת בחברת הייטק, סטודנט בלימודי ערב, ומת לעבור לעיר הגדולה.
אני - סטודנטית, מנחה בחוג, ע. הוראה ובעלת חנות.
לומדים באותו מוסד אקדמי.
משמע, עסוקים עד מעל הראש.
להזכירכם, אנחנו נכנסים לתקופת הגשות ומבחנים - מדד לחץ הסטודנט עולה פי כמה וכמה.
בנוסף, אדם ממשפחתו נכנס לבית חולים.
אבל מה? הוא טוען שאינו מוצא זמן לפגוש איתי, לראות אותי..
השיחות הינן קצרות וחסרות תוכן, מסרונים נענים אליי אחרי שעה וחצי אם לא יותר.
כששלחתי לו הודעה אם הוא רוצה שאפסיק "להציק" לו, הוא אמר שלעולם לא.
אבל ההרגשה היא שהוא אינו מעוניין בי יותר.
אני לא רוצה ללחוץ , אני בסה"כ מעוניינת להבין את המצב...
אני לא באמת יודעת איך וכיצד להתנהל עם המצב הזה...
ובאמת שאני מבינה את העומס התקופתי הזה.
( רק אומר, הפרידה מבן זוגי הקודם נבעה מכך שאמרתי לו שאיני מעוניינת לראותו כל יום אלא רק לקבל את מינימום תשומת הלב כמו שיחת טלפון קצרה "חשבתי עלייך אבל אני עמוס בלימודים" נניח, והוא יכל לתת את זה, לטענתו לחצתי)
אז סתם אכולת סרטים? לא שלא?!
כמה ימים שאני מתחבטת עם עצמי, אתחיל ואומר שאני מודעת לביטחון העצמי הנמוך שלי ( ויש מצב שזו הנקודה החשובה ביותר בהקשר לפוסט הבא ).
והסיפור הוא כזה, לפני מספר שבועות התחלתי לצאת עם מישהו, בחור מקסים, הכרתי אותו בערך שהיותי בת 15 (בתיכון, למד שנה מעליי) שזה אומר לפני 11 שנים.
במשך שנות לימודי בתיכון רציתי אותו כל כך, אבל כל שהיה הוא " שלום שלום " וקצת יצאנו עם אותה "חבורת תיכון".
מאז שסיים לא ראיתי אותו עד לפני שנתיים, נפגשנו במקרה במשרד ממשלתי החלפנו מבטים וזהו.
באותו יום קבלתי בקשת חברות ממנו בפני ספר ואישרתי ולא קרה יותר מידי, די התעלמתי (בהתחשב בביטחון העצמי הנמוך שלי, מה הסיכוי שהוא באמת יהיה מעוניין בי).
במהלך החצי שנה האחרונה התחלנו לדבר ולתקשר במסרונים ובהודעות. הוא החליט שאנחנו חייבים לשבת לבירה ויצאנו.
יומיים אחר כך, יצאנו שוב והוא סיפר לי שדיבר עליי עם חבר טוב שלו (אני חושבת שזה הדבר הנחמד ביותר לדעת שבחור מדבר עלייך עם חבריו).
יצאנו, שכבנו, ישנו יחד ועוד עד שישי - שבת שעבר.
קצת רקע (אמנם ערפילי) עליו ועליי.
הוא - מתכנת בחברת הייטק, סטודנט בלימודי ערב, ומת לעבור לעיר הגדולה.
אני - סטודנטית, מנחה בחוג, ע. הוראה ובעלת חנות.
לומדים באותו מוסד אקדמי.
משמע, עסוקים עד מעל הראש.
להזכירכם, אנחנו נכנסים לתקופת הגשות ומבחנים - מדד לחץ הסטודנט עולה פי כמה וכמה.
בנוסף, אדם ממשפחתו נכנס לבית חולים.
אבל מה? הוא טוען שאינו מוצא זמן לפגוש איתי, לראות אותי..
השיחות הינן קצרות וחסרות תוכן, מסרונים נענים אליי אחרי שעה וחצי אם לא יותר.
כששלחתי לו הודעה אם הוא רוצה שאפסיק "להציק" לו, הוא אמר שלעולם לא.
אבל ההרגשה היא שהוא אינו מעוניין בי יותר.
אני לא רוצה ללחוץ , אני בסה"כ מעוניינת להבין את המצב...
אני לא באמת יודעת איך וכיצד להתנהל עם המצב הזה...
ובאמת שאני מבינה את העומס התקופתי הזה.
( רק אומר, הפרידה מבן זוגי הקודם נבעה מכך שאמרתי לו שאיני מעוניינת לראותו כל יום אלא רק לקבל את מינימום תשומת הלב כמו שיחת טלפון קצרה "חשבתי עלייך אבל אני עמוס בלימודים" נניח, והוא יכל לתת את זה, לטענתו לחצתי)
אז סתם אכולת סרטים? לא שלא?!