סקר של אמא מתחילה וכמה התוודויות

[p a u]

סקר של אמא מתחילה וכמה התוודויות

סוף סוף הגיע רגע של קצת שקט והחלטתי שאני חייבת כבר לשאול את כל השאלות האלו שמצטברות לי בראש ובראש ובראשונה איך אתן יודעות למה הילד בוכה????? כולם אומרים לי שהאמא יודעת ולא... אני לא יודעת, לפעמים אני פשוט מתחרפנת. אז אני ממשיכה בסדרת השאלות, אשמח אם תוכלו לענות לי אפילו על חלקן: 1. הנקה על פי דרישה אצל תאומים, הרי כל אחד יש לו את הדרישה שלו ובזמנים שונים, האם להעיר את השני כשהראשון סיים???? האם להכניס את השני אם הוא מתעורר באמצע להנקה משותפת? ואם לא מה עושים עם השני? 2. סדר יום - כשנתתי בקבוקים היום היה מסודר מאוד כל 3-4 שעות ארוחה ועכשיו לפעמים הם רוצים כל שעתיים ואני מוצאת את עצמי רוב היום עם הילדים תלויים על הציצי, איך מסדרים את היום בעצם???? כבר שאלתי על מקלחות אבל מה קורה עם למשל לשבת לשחק איתם קצת או אולי אפילו לשבת רגע עם עצמי לכוס קפה או....לצאת לטיול ברחוב? 3. הנקה ברחוב - האם אתן מניקות בכל מקום או מחפשות חדר הנקה/מקום מוסתר? 4. לקראת הלילה הציצי שלי כבר מרוקן (בעיקר של התאום הגרגרן יותר

) והוא יונק ויונק מעל לשעה ונראה שפשוט לא מספיק לו, ביומיים האחרונים השלמתי לו עם חלב שאוב שאני שואבת בלילה (בלילות אני נותנת פורמולה כדי שנישן כולנו טוב יותר, זה קשור בכלל???) האם אני "דופקת" את ההנקה בגלל זה? אני יודעת שהסוד לייצור חלב נוסף הוא היניקה הזו שלו אבל אחרי שעה אני כבר משתגעת. 5. איך יודעים שהם סיימו לינוק ? איך יודעים שהם עברו לשלב הפינוק? 6. איך אתן מתמודדות עם כל העצות המקסימות והסיפורים המדהימים של אמהות לילדים יחידים שמספרות לכן כמה קשה זה ילד אחד ואיך היא התמודדה עם הנקה נהדר ושאני אעשה ככה וככה (וזה בכלל לא רלוונטי אלי) ובכלל אולי אני מגעילה, אבל מצחיק אותי לשמוע אמא שמספרת לי כמה קשה לה עם ילד אחד ושהוא בוכה ולא נרגע,,,,ופתאום אני חושבת.... אתמול צ'יקיטין לא נרגע מ 14:00-16:00 וכשהוא נרדם פקה התעורר עד 18:00 וכמובן הכל בבכי או שקט עם ציצי וכולי קנאה על אותה אמא שכשהילד היחיד שלה פתאום נרגע אז יש לה שקט אמיתי וללא חשש שהשני יתעורר. 7. שאלה קצת אישית - האם גם אתן לפעמים (לפחות בשלב הזה שהם כל כך קטנים) מרגישות פחות אמהות ויותר מטפלות? העבודה הזו כל כך מתישה לפעמים ואני מתה על הפוצפוצונים שלי אבל לפעמים אני ממש מרגישה שאני המטפלת שלהם (מה שעוזר לי לפעמים להתנתק מהבכי של אחד ולהניק את השני לפחות 3 דקות בשקט - עד שאני מתחברת חזרה

) ואם כן הרגשת זאת בעבר מתי זה חולף.....כבר מתה להגיע לשלב של הכיף..... שיהייה לי זמן לשבת לשחק איתם ואולי אפילו לשלב שבו הם יחייכו שלפחות יהייה כבר איזה פידבק שלא כולל בתוכו בכי מטורף. טוב יצא קצת ארוך וקצת שפכתי את הלב, אבל אשמח לשמוע מה היה אצלכן, אני פשוט מאמינה ומקבלת יותר מה שאומרות לי אלו שעוברות או עברו את מה שאני עוברת עכשיו. פאו

 

[לימוניתה]

אני אנסה לענות

1.אף פעם לא הערתי תינוק ישן כדי לנוק. תמיד אפשר להצטרף באמצע. (המבוגר השני שעוזר.. או לבד.) 2. זה איכשהו לאט לאט מסתדר ולפעמים קצת נסוג והלאה. לפעמים דוקא טיול בחוץ דוחה הנקה אם הם ישנים טוב. כוס קפה בשקט זה עדיין נושא כאוב. אני בתקופה הזו הייתי מכינה קפה קר עם קוביות קרח כך שאם הייתי מוזעקת באמצע הוא היה רק משתבח... 3. אם יש מקום מסודר - מניקה בו. אם לא - אז מניקה בכל מקום. החולצה מסתירה. לא הסתדרתי עם סינר הנקה אבל יש כאלו שכן. להניק 2 בחוץ זה כבר ממש לא ניתן להסתרה. עגלת תאומים היא יופי של פרגוד. 4. לא יודעת. לא התעסקתי עם שאיבות. אולי הוא סתם מוצץ. אם תחליפי במוצץ איך יגיב? או שפשוט תנתקי אם נראה לך שיונק רק כדי להרדם ואז תנענעי קלות או תשימי בעריסה. 5.לא זוכרת.... הם נרדמים? רפויים? 6.יש לי 2 יחידאים לפני התאומים. הן לא מבינות אותך באמת. תחשבי בלב שיש לך מתנה ענקית ותגשי לפורום (-: 7. תאומים זו רכבת הרים רגשית. יודעת על מה את מדברת. מן התנתקות כזו מהכאב של אחד כשאת בעצם עם השני. קורה לי גם היום (בגיל שנה+) . שרידות? ב-ה-צ-ל-ח-ה!

 

[p a u]

כבר חשבתי שלא יתייחסו אלי ../images/Emo10.gif

ושאני אני אעלם בדפי הפורום... תודה רבה על התשובות ושהתפנית לענות לי, מי כמוני יודעת שאם אין זמן לכוס קפה אז על אחת כמה וכמה אין זמן לענות על שאלון בפורום.

 

[האוסטרלית]

קודם כל, כאן זה בדיוק המקום לשפוך את הלב

ועכשיו הוא גם בדיוק הזמן להתחרפן. זה ממש בסדר. אבל אני מוכנה להבטיח לך, במסמך חתום בשלושה העתקים אצל נוטריון, שעם הזמן זה משתפר. בעניין הבכי, אני אגלה לך סוד: לא תמיד אפשר לדעת למה הילד בוכה. לדעתי, אפילו הוא לא תמיד יודע למה הוא בוכה. אכן, בתור אמא, יכולת הניחושת שלך משתפרת עם הזמן, אבל זה תמיד נשאר בגדר ניחוש. 1. אני בהתחלה הייתי מנסה להעיר את השני, שיינק יחד עם הראשון, כדי לצמצם את מספר ההנקות בלילה. עם הזמן, כשלמדנו להניק בשכיבה, התחלתי להעדיף שהם יתעוררו בנפרד, כי אז אני רק גוררת את המתעורר התורן אלי (הם ישנים במעין הרחבה שצמודה אלי למיטה), מצמידה לציצי וחוזרת לישון, עד שהשני מתעורר, ואז אני מנתקת את הראשון ומחליפה ביניהם. 2. המממ... כוס הקפה תצטרך כנראה לחכות חודש חודשיים

. עכשיו זה זמן הטירוף, שבו את כמעט לא עושה שום דבר אחר חוץ מלהניק, להחליף חיתולים ולנסות לשמור על שפיות (איך? בקריאה בפורום, ובניסיון להבטיח לעצמך שזה ילך וייעשה יותר קל). 3. אני מניקה איפה שבא, עם כל הציצי בחוץ, ושיקפצו לי כולם. זו החלטה שקיבלתי די בהתחלה, כשראיתי שכל המשחקים האלה בניסיון להסתתר, או למצוא חדר מבודד, יגרמו לכך שאני אבלה את השנה הקרובה מנותקת מהעולם. אז כבר יצא לי להניק על ספסל בגינה (האמהות האחרות בגינה נאלמו דום), בבית קפה (המלצר רצה להשאיר לי טיפ

), בסדנת עיסוי תינוקות (ריני עדה!), בעמידה ברחוב (לא את שניהם ביחד...) - בקיצור, איפה שבא. אבל זאת אני, ואני מעולם לא היה אכפת לי יותר מדי מדברים כאלה. ואולי זו גם תגובת נגד לשלושה חודשים בלניאדו (שהוא בית חולים חרדי), ששם אפילו בשביל קנגרו היה צריך להתחבא מאחורי פרגוד, אז אחרי שהשתחררנו הביתה, וחזרנו לתל אביב, הלכתי לקיצוניות השנייה, ונטשתי את כל שרידי הצניעות. 4. נהוג לומר שאכן, בקבוק תמ"ל (במיוחד בלילה) עלול לפגוע בהנקה. קשה לי להאמין שבקבוק אחד ביום יעשה את זה, אבל אני ממש לא מומחית בעניין. מה שכן, עם הזמן (שוב אני מבטיחה לך הבטחות לשיפור עם הזמן...) תגלי שהרבה יותר קל ומהר להניק מאשר לשאוב, ואפילו יותר קל ומהיר להניק מאשר לתת בקבוק. עד אז, לעניות דעתי, אם מצאת פתרונות שמאפשרים לך לא להשתגע, לכי עליהם. 5. וואללה, גם אני לא זוכרת. אבל שעה נשמע לי קצת הרבה. נדמה לי שאצלי בהתחלה זה היה 40 דקות, אבל כאמור, אני כבר באמת לא זוכרת. אגב, זה גם אמור לעודד אותך: בקושי עברו חמישה חודשים, ואני כבר לא זוכרת. או במילים אחרות: זה עובר! 6. גם לי לפעמים קשה לגייס אמפתיה לאמהות לילד יחיד שמתלוננות על קושי, אבל הרי אין לזה סוף: אני מניחה שאמהות לשלישיה מסתכלות עלינו וחושבות שתאומים זה קייטנה. תמיד יהיה מישהו שהקושי האובייקטיבי שלו קטן משלנו, אבל ייתכן שהקושי הסובייקטיבי שלו גדול משלנו. את לא יכולה לדעת. בכל אופן, עצות הן באמת לא יכולות לתת לך, כי רובן לא מבינות עם מה את מתמודדת.

 

[p a u]

או שבמילה אחת - סבלנות

ולצערי כמות הסבלנות שלי הולכת ופוחתת אחרי הריון לא פשוט, שמירת הריון, 3 חודשי פגייה ומתוכן כולן עם שאיבות לא נגמרות.... קונה סבלנות ממי שמוכר.

 

[shkunts]

תשובות

1. אני הייתי מסנכרנת את כל היום שלהם כך שהייתי מרדימה אותם ביחד ולכן אם אחד מתעורר הייתי מעירה את השני כי גם ככה הוא מתעורר תיכף. בלילות שהתארכו כבר הפסקתי וכל אחד קם בזמן שלו אבל במשך היום הייתי מעירה. 2. זה מאוד מסתדר עם הסנכרון. ברגע שהם מסיימים לינוק אז מניחים על השטיח הם מתעסקים באויר ובצעצועים למעלה ואת יכולה לשתות קפה לכמה דקות של שקט. אני הייתי גרה על השטיח (ולא בלול) כדי שלא אצטרך לקום להתכופף ולהרים - אם מישהו היה מתלונן הייתי מרימה אלי והשני היה מקבל ליטוף או נדנוד. אם הייתי יודעת שהם עייפים הייתי מניקה לפני השינה כדי שלא יתעוררו רעבים וישנו טוב. גם כשקמו הייתי מניקה ישר, לא משנה מתי אכלו כדי שאני אוכל לשבת איתם בשקט ולא לקבל הפתעות של בכי מרעב. בקיצור הכל היה מתוכנן. ואפרופו מקלחות, גם פה הכל היה מוכן ומסודר. הייתי מכניסה סלקל אחד לאמבטיה ואחד מהם היה בסלקל בזמן שהראשון מתקלח , מוציאה רק שמה חיתול ועוטפת במגבת ומיד לסלקל וישר השני למקלחת. בסוף מלבישה את שניהם (כמובן שבעונה החמה בחורף זה לוקח יותר זמן כי מלבישה כם שכבה ראשונה). ישר אחרי המקלחת מתיישבת במיטה הזוגית בחושך להנקה לפני השינה (כבר לא נרדמו בהנקה) ואז ישר למיטות. מההתחלה ועד הסוף לוקח שעה והיא מאוד מעייפת אבל ככה את מספיקה את שניהם ושמה במיטות לשנת הלילה. 3. בחוץ אף פעם לא הנקתי ביחד - אבל בכל מקום אפשרי. ובאמת לפעמים שמתי את העגלה שתסתיר או חיתול. לרוב הייתי הולכת עם חולצת מעטפת ומתחת גופיה כך שהגופיה עולה והחולצה יורדת והכל מוסתר. ככה גם לא הפסדתי כלום מה"אקשן". פשוט מרימה חולצה ויאללה. 4. צריך לדעת קצת יותר לגבי אופי היניקה במקרה הזה... 5. אני לא זוכרת בני כמה הם אבל קודם כל עם הגיל הזמן יורד . שנית תניקי כל עוד הם יונקים במרץ ברגע שאת רואה שהם מתחילים להאט ביניקות תסחטי קצת לפה שלהם אם את רואה שזה לא מעורר כלום (כומר הם לא התעייפו אלא פשוט שבעים), והם מתנתקים בקלות ולא מחפשים את השד שוב - אז הם סיימו כנראה. את יכולה לעשות גרפס (שוב אני לא זוכרת בני כמה הם) ולנסות להחזיר שוב ולראות אם יש הענות אם לא אז לא. אחרי כמה פעמים כאלה את כבר תביני מתי הם כן רעבם ומתי לא. 6. אני במצבים האלה מאוד מפגינה את הקשיים שלי ואיך אני מתסדרת במצבים האלה וכולם פעורי פה איך אני עושה את זה. ובסוף יוצא שאף אחד לא מספר לי כמה קשה לו כי הוא יודע שלי קשה פי שתיים אבל אני לא מקטרת ולכן גם לו לא כדאי. אני יכולה להגיד לך שתמיד חשבתי שתאומים זה נורא קשה .אני אוהבת אותם בכל ליבי אבל היה לי קשה לראות מתי זה נהיה מתנה. כלומר תמיד ידעתי שזו מתנה כי "הם גדלים ביחד", "שניים במחיר אחד", "שאני מאוד צעירה וכבר עם שני ילדים" (שזה יתרון) אבל אף פעם לא הרגשתי שזה באמת יתרון .. אבל עכשיו - וואו - חבל על הזמן - הם בני כמעט שלוש. והם פשוט מקסימים, משחקים ביחד וחברים טובים וכשאני מדברת עם אמהות לילד אחד אז הם אומרות לי "שהוא לא משחק לבד בחדר אלא תמיד רוצה אותי", ואם יש שני ילדים אז צריך לקחת כל אחד מגן אחר וזה טירוף, ויש שני מסיבות בגן ושתי אסיפות הורים, ושני ימי הולדת לעשות, ואצלי הרבה יותר קל. עכשיו זה משמעותי - היום אני שמחה ומלאת גאוה שיש לי תאומים.

7. לא זכור לי שהיתה לי כזאת הרגשה, אבל ללא ספק חכיתי לזמן שתהיה יותר אינטראקציה וחיוכים וחיבוקים ולאט לאט זה מגיע. וכמו שכבר שכחת את הלידה הקשה(אני מקווה) את תשכחי את התקופה הזו ותהיי מלאת סיפוק כשתניקי וילטפו לך את הפנים וירוצו אליך בזחילה מטורפת כשתתיישבי על השטיח ותגידי להם בואו לציצי. המון בהצלחה....

 

[p a u]

הם בני חודש ושבוע מתוקן וארבע וחצי כרונולוגי

תודה רבה על התגובה, מלאת אותי בתקווה בעיקר בתשובה 7, כבר מחכה לראות אותם זוחלים אלי אבל לאט לאט קודם שיחייכו גם זה יספיק לי.

 

[אוף איזה מתח]

גמני עונה כדי לעודד

לא קראתי את התשובות של האחרות...(אולי תהיה חזרה על חלק מהדברים) 1. אני לא זוכרת בני כמה הקטנים שלך אבל בהתחלה לכל אחד יש את הזמן שלו. אני לא הערתי אבל כאשר הם היו ערים, השתדלתי להניק את שניהם יחד - *גם כדי לתרגל, *גם כדי לחסוך זמן (אם סופסוף הם ערים יחד) ו*גם כדי להגדיל את הסיכוי שהפעם הבאה גם תהיה יחד. 2. וואי - חבל שאני לא יודעת בני כמה הם, אבל כן, הילדים בהתחלה תלויים הרבה על הציצי, למרות שאם יש לך אפשרות שמישהו ייצא איתם לטיול (או אפילו שאת תצאי איתם) תגלי שהם ישנים הרבה יותר טוב ופותחים מרווחים. מומלץ. סדר יום מתחיל להתהוות בגיל שלושה - ארבעה חודשים וגם אז לא במליון אחוז. אל "תילחצי" בשביל סדר יום. הוא יגיע. בגדול סדר היום בשלב הזה יכול להתמצות בכמה שינות, הטיול היומי והמקלחות. הנקות מוגדרות - זה יגיע בשלב מאוחר יותר וגם אז, אם ילד רוצה לינוק - אני בעד לזרום... 3. הנקת יחיד - בכל מקום. הנקה של שניהם במקביל - לא יצא לי. אני תמיד משתדלת לצאת עם עוד מישהו ואז גם אם שניהם רעבים יחד, ה"מישהו" מחזיק אחד ואני מניקה את השני. והכי הכי - השתדלתי לצאת מהבית לפרקי זמן קצרים בדיוק אחרי ההנקה ואז הסבירות ששניהם ירצו - מאו ד נמוכה... 4. אם תחפשי אחורנית בפורום תראי בדיוק כאלה הודעות שלי שאני מרגישה מרוקנת ושאין לי מספיק. אני חושבת שצריך אורך רוח ולתת להם לינוק - הם יודעים להוציא מה שצריך וכמה שצריך. אפשר אולי להניק במרווחים יותר קצרים - אני לא זוכרת שהייתי נותנת להם לינוק במשך שעה אבל הם ינקו במרווחים של הרבה פחות משלוש שעות. אני חששתי מאוד מלתת בקבוק (הבנתי שבעיקר בלילה חשוב להניק) אבל אני חושבת שגם חשוב שאת תתחזקי כדי שתוכלי לתפקד. יש ל ך אפשרות לנוח במשך היום? 5. מרגישים שהם פחות "נחושים", יותר מסתכלים לצדדים ומה קורה מסביב ואז חוזרים לציצי, אבל שוב - זה כבר בשלב יותר מתקדם, כשהם יותר עירניים. כבר אמרתי שאני לא זוכרת בני כמה שלך?

6. לכל אחד יש את הקשיים שלו והם מאוד סובייקטיביים. ילד אחד באמת יכול להיות מאוד קשה. לי היה מאוד קשה עם הגדולה שלי. הרגשתי שזה ממש גוזל ממני כוחות רבים והייתי אובדת עצות וחסרת אונים הרבה פעמים בדרך. כך שצריך להבין גם את האמהות לילד יחיד. היום עם הגוזלים - יותר קל לי מאשר היה לי עם הגדולה... תקשיבי, שתפי אם את רוצה וקחי איתך רק מה שמתאים... 7. או - עכשיו אני מתחילה להבין בני כמה הם. אני חושבת שמה שאת חווה זה גם סימפטום של ילדים ראשונים - יש מין הרגשה "טכנית" יותר - לנסות לעמוד במטלות האובייקטיביות של "שהילד יהיה נקי, שבע, עירני ולא עייף". את כל כך עסוקה באדמיניסטרציה שאת לא יכולה להתפנות לעצור ולנסות להקשיב לילד (וזה מתקשר גם למה ששאלת לגבי הבנת הבכי שלו..). זה נורא נורא טבעי. זה בדיוק מה שהיה לי עם הראשונה שלי - הייתי כל כך עסוקה ב"טיפול" שלא עצרתי ליהנות ממנה. זה מסתדר אחרי כמה חודשים... אבל היות שאת מודעת לזה (מה שאני לא הייתי) - אני חושבת שזו כבר חצי דרך. ורק שתדעי שגם היום, כשהם מחייכים המון ומשחקים המון, ואני כבר אמא "ותיקה" (הגדולה שלי בת 5) עדיין לפעמים אני מוצאת את עצמי נשאבת ל"טכני" כי יש מליון דברים על הראש... כל מה ששאלת - מאוד מאוד טבעי ונורמלי ואני מקווה שאת כולנו מטרידות פחות או יותר אותן שאלות. שיהיה בהצלחה...

 

[2גוזלים]

בני כמה הם?

הייתם בפגיה?(כנראה שכן עקב הבקבוקים...) אנחנו בני 4 שבועות (פחות 14 שעות-אבל מי סופר?!

) ועדיין לא מפוקסים על עצמינו! שאלותייך- שאלותי! 1. בהתחלה חשבתי שאני חכמה.הם בכו לאוכל ואם הם עשו בטיטול. היום זה כבר יכול להיות פינוקי וגזים ומי יודע מה עוד... 2. אני במרדף סביב עצמי !אם אני ערה לפנות בוקר אני מצחצחת שיניים ומכינה לשתות משהו.אם לא- אז לא.פשוט אין מצב! אני מצמידה לי בקבוק של מים מינרלים והוא הקפה שלי רוב הימים........אוכל אוכלים ברגע שהם נרדמים. אני רצה למטבח להכין משהו ולרוץ לכל מיני סידורים קטנים בבית.אמא שלי צוחקת עלי כשהיא רואה אותי רצה בבית. אבל פשוט אין ברירה!!!! מתי שהם מתעוררים (בד"כ כל 2-3 שעות) הם מקבלים הנקה. אין סדר יום בקטע הזה. אבל שמתי לב שישנה רוטינה כלשהי. חפשי אותה!

3. אין לי זמן לצאת לרחוב כך שלפחות הבעיה הזו נחסכת ממני כרגע! 4. מחכה כמוך להנות מהילדים! מתחילה קצת עכשיו. חוץ מהשעות של הערב עם הגזים והבכיות שלא מפסיקות! (יש לי בת ובן. הבן שואג והבת צורחת בטונים שלא יאמנו שקיימים!!!!!!!!!!!!) פעם אחת הזעקתי את בעלי שאני מתמוטטת מהבכי. הוא הגיע,רואה אותם על המיטה- צורחים וכמעט כחולים, ואני עומדת עם מצלמה ומצלמת אותם ביחד בנחת. הוא חשב שהתחרפנתי! (מה שבאמת נכון.........

) אבל אלו רגעי שפיות שאני מוציאה עצמי מתוך הבלגן כדי לתפקד עם הילדים בצורה נורמלית ומינימלית! עובר? נראה לי שמהר מידי. ואנו עוד נתגעגע לימים האלו שהם קטנים כל כך ומתוקים כמו סוכר!!!!

בהצלחה רבה לכולנו!!!!

 

[2 בבטן]

עונה

1. אני לא מעירה לאוכל. בדרך כלל מתעוררים כמעט יחד. ואם אחד כבר יונק והשני התעורר אני מנתקת את הראשון מביאה את כרית ההנקה ומניקה אותם יחד. 2. אין סדר יום.! כרגע.

. קפה אני שותה בבוקר לאחר שהם נרדמים. שותה קפה אוכלת משהו, גולשת קצת בלפטופ, ו....חוזרת לישון (השינה הכי טובה שלי היא בבוקר) אחת לכמה ימים משאירה אותם עם הבעל לאחר שאני מניקה אותם ויוצאת לקניות או לכל מקום אחר להתאורר. ( תאמיני לי שהשעה הזאת ממלאת אותי באנרגיה ) 3. אם אני יוצאת איתם אז אני משתדלת שזה עהעה לאחר שהם אכלו כך הסבירות שהם יהיו רעבים נמוכה. ואם בכל זאת אז מחפשת מקום מסתור. 4. גם לי זה קורה לפעמים עם הגרגרן שלי

. אני נותנת לו לינוק וכשאני רואה שזה כבר מוגזם אני מנתקת אותו מעבירה אותו לבעל ינסה להרגיע במידה וה לא הולך מחברת שוב אבל בשכיבה ברוב הפעמים הוא נרדם לאחר כמה דקות. 5. מרגישים שהיניקות שלהם הם קצרות ועדינות וגם יש הפסקה גדולה בין יניקה ליניקה. אני נותנת עוד כמה דקות של פינוק כך הם ישנים יותר עמוק ורק אז מנתקת. 6. אני כל פעם נדהמת מחדש שיש להם את "האומץ" להתלונן

. אני בדרך כלל "מקשיבה" מהנהנת כשצריך

ומבפנים צוחקת על החוצפה

. 7. הקטנים שלי בני חודש וחצי כך שאני מרגישה מטפלת עוזרת בית וכל מה שאת רוצה. יש לי ילד גדול בן 3 כך שהכל צריך בבית להתנהל כרגיל. אבל תחכי הזמן עובר מהר ועוד מעט תקבלי את הפידבקים שאת כל כך מחכה להם. ( תאמיני לי הזמן עובר מהר מנהקה להנקה

בקיצור

יהיה בסדר.

 

[ochenta]

תשובה קצת כללית

סדר יום, כמויות, זמנים קבועים - כל זה בד"כ לא עובד עם הנקה. וכן, זה מאוד קשה. אני ממליצה לך למצוא את המינון שאת מסוגלת להתמודד איתו, אם בקבוק שאוב אחד ביום, או אפילו בקבוק תמ"ל, מאפשרים לך לשרוד את שאר היממה ולשמור על שפיות - זה הדבר הנכון בשבילך. לא נראה לי שבשלב הזה זה יכול לגרום לךנזק להנקה, כל זמן שלא תגבירי כמויות של בקבוקים ותיתני לקפיצות הגדילה "לעבוד" על הגוף שלך. ואני חוזרת על ההמלצה הקבועה שלי - אל תוסיפי בקבוק לארוחת הנקה, אלא תני למישהו אחר להאכיל ארוחת בקבוק מלאה ונצלי את הזמן כדי לנוח. לגבי מתי זה פינוק ולא יניקה - בהנחה שהילדים במשקל תקין ובבריאות תקינה, שעה על הציצי זה לפחות 50% פינוק, וסביר שיותר. אם תנתקי ותיתני מוצץ ללא מחאה משמעותית, או אם תנתקי והילד יירדם ללא מחאות רציניות - כנראה הוא כבר היה בשלב הפינוק. יותר מאוחר לומדים ממש להרגיש, אבל בהתחלה זה קשה. יכול הליות שיש גם עניין של "סגנון", כי יש כאלה שמוציאים הרבה חלב בזמן קצר וכאלה שלא. בכל מקרה, עם הגיל זה מאוד משתפר, הזמנים מתקצרים באופן ממעותי עד כדי 5 דקות לארוחה, ולפעמים אפילו פחות. הנקה בחוץ - לא ביחד, לפחות אצלי. אם את צריכה תמיכה, אנחנו כאן. אף אחד לא מבין איך זה. וזה מעצבן, אבל הכוונות שלהם טובות. זה כמו שאי אפשר ממש להבין מה זה להיות הורה לפג אם לא עברת את זה בעצמך. שוב, בגיל יותר מאוחר הכל נהיה יותר קל, אני מציעה לך לא לחשוב יותר מדי עקרוהי וקדימה, אלא פשוט להתמודד עם מה שעומד מולך עכשיו, ואם תריך - להימנע לתקופה הקרובה מחברת אלה שמציקים לך, לא נורא, יש לך תירוץ טוב (-:

 

[מיכל 2and1]

כתבת לי את המילים מהאצבעות הלב והיאוש

הי. כתבת לי את המילים מהאצבעות הלב והיאוש (כלומר אם היינו מדברות היית מוציאה לי אותן מהפה....) אולי יותר מאוחר יהיה לי כח לשתף גם. אבל כמעט כל מה שכתבת עובר עלי.... אני יודעת שזה רק חצי נחמה. אני לא מרגישה מטפלת.....אבל אין מה להשוות את החיבור הרגשי שלי לאח הגדול שלהם לעומתם. הדילמה שלי כששניהם רוצים ציצי- זה האם להפריע לזה שיונק עכשיו ולצרף את אחיו....או לתת לו לינוק ולאחיו לבכות ואחר כך להחליף בינהם. (אני קורות להם הרבה פעמים "אח שלו"- גם זה קצת מנותק רגשית....אבל זה לא יותר גרוע מ "שלום שימחון" שקראתי לאח הגדול שלהם....הןוא היה שמחה עניקית באריזה קטנה....) אתמול עשיתי קצת ככה וקצת ככה.....והם היו מחוברים לי לציצי רצוף מ 17-24.....אולי עם הפסקות של 15 דקות - חצי שעה..... ב24:00 אמא שלי, שבאה לעשות את הלילה, נתנה לכול אחד 100 מיליליטר חלב שאוב והם הלכו לישון. אולי בגלל שחם הם צמאים ורוצים לינוק יותר מהרגיל???? אולי. טוב מישהו מציץ שם לשנהם מגיע כבר לינוק.

 

[מזדה חדשה]

מוסיפה דבר אחד-

כבר כתבו לך המון ומקסים ומעודד, אז אני רק רוצה להוסיף- כי לא ראיתי אף אחת שכתבה(אולי פיספסתי) אני מניקה את התאומות בכל מקום אפשרי, ובצניעות מוחלטת

אז כן, זה אפשרי, וגם לא כ"כ מסובך.

 

[p a u]

אשמח אם תוכלי לספר איך???

את שתיהן יחדיו??? או כל אחת בנפרד, היום הנקתי אחד מהם בתור לרופא, דווקא ממש התלהבתי היה כ"כ נוח ולא הייתי צריכה לשמוע את ההערות של כל העולם לגבי כמה רעב הוא.

 

[מיכל 2and1]

הי-קצת מהתנסויות שלי

הי. התאומים שלי כרגע בני 3 שבועות וחצי....ומחר נסגור שבוע ראשון של כמעט רק הנקה (דומה למה שאת כתבת ביום רק יונקים, בלילה הם מקבלים שאוב או מטרנה....ו.אני ברוב חוצפתי ישנה). ביום ראשון היה לי אחר צוהוריים די מתיש....דומה מאוד מאוד מאוד מאוד למה שסיפרת....פתחתי את המחשב רק אתמול.... אתמול לעומת זאת היה יום נפלא. ההבנות שלי עם עצמי: ביום יש 24 שעות,לפחות פעם ביומים שלושה אני צריכה לפחות חמש שעות שינה רצופות כדי להיות אני , קשה להניק תינוק ישן, בחוץ יותר כיף מבבית, סדר היום יכול להיות של השלוש שעות הקרובות ולא של יום שלם (ה easy של הלוחשת את מכירה?), כל דבר שעשיתי היום או עכשיו יכול להיות רק של עכשיו ולא חייב להשליך על "כל היום" "כל השבוע" "כל ההנקה " "כל החיים"..... אני אסביר את עצמי: ב24 שעות אנחנו חייבות גם לאכול להתקלח, לתת יחס לאח הגדול שלהם, לעשות משהו למען עצמינו.... גם עם הגדול וגם איתם אני משתדלת לישון רצוף בלילה - חמש שעות, עם הגדול אבא שלו נתן לו חלב שאוב, איתם אמא שלי מתנדבת לעשות את הלילות....אני יודעת שאנילא בסדר שיש לי לוקסוסים כאלו....אבל לפעמים יש לי הרגשה שאמהות מניקות חושבות שחייבת להיות גם הקרבה עצמית ממש כדי שהנקה תהיה מוצלחת...למשל אסור לאכול XYZ, חייביםWXY, -אני לא אוהבת הצהרות כוללניות כאלו,( אלה אם הן עובדות חיים כמו ביום יש 24 שעות...) אני מאוד אוהבת להיות עצמאית ולהסתובב, עם הגדול היה לי יותר קל..עכשיו הם גם שניים וגם לא מרשים לי להרים עגלה וסלקלים בגלל הניתוח הקיסרי...שבוע שעבר התחלתי להסתובב, ביום רביעי שעבר נסעתי עם הבוג'ולולים ועם חברה לקניון רק כדי לצאת מהבית, אכלנו בבית קפה, קנינו מנקה בקבוקים , והנקתי 3/4 שעה.....סתם על ספסל בקניון וחזרנו הביתה בתחושת ניצחון. יש לי מין בד מכסה כזה גדול מאוד שניקרא mika - הוא נוח ואם צריך, אני מצליחה במקום נוח(כורסה) להניק את שניהם בלי להביך אף אחד. סדר יום- ו ה easy של הלוחשת....הלוחשת לתינוקות ממליצה בספר שלה על שיגרה בת 2-4 שעות של אוכל(e)-פעילות(a)-שינה(s)-זמן לאמא..... עם הגדול היו ימים שזה ממש ממש ממש עבד והיו ימים שלא, גם איתם...זה עוזר לנחש נכון את הבכי- בכי ראשון אני רעב, בכי שני (בהנחה שהוא אכל היטב) משעמם לי, בכי שלישי (וכאן העיניין החשוב) אני עייף (ולא שוב אני רעב- מפתיע אבל עובד)...ברגעים אלו ממש זה עובד על שניהם..אחד ישן אחרי שהביט המון זמן באוניברסיטה, והשני מביט בספר שחור לבן אחרי שאכל שניהם מאזינים למנגינות של הביטלס לתינוקות ואני כותבת לי אחרי ששאבתי 30 מילילטר נוספים להאכלה של הלילה........................ שיטת הEASY לא עובדת לי תמיד!!!!. ביום ראשון היה לי אחר צהריים מתיש איתם...אני מניחה שזה היה בגלל שלא פירשתי נכון את הבכי שלהם והצמדתי אותם לציצי כל האחר הצהריים........עד הלילה...הם היו מחוברים אלי מ17:00 ועד 24:00 עם הפסקות של אולי רבע שעה -חצי שעה, גם הבן זוג שלי וגם אמא שלי כעסו עלי שאין לי חלב, ושאני אפסיק, ושאולי אני אתן כבר בקבוק, וב 24:00 כשהעברתי את המשמרת לאמא שלי אוהד (אחד התאומים) התנפל על בקבוק שאוב מיד- ואכל כמעט 100 מיליליטר....מאוד מעליב מצידו. יש עלי גם לחץ מסוים מצד ההורים שלי (אחות מילדת ורופא) שאני לא רק אניק אלה אתן גם תוספת כדי להבטיח את העליה שלהם במשקל...היום יש שוב טיפת חלב ....ואני אתבעס מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ועוד מליון מאודים אם הם לא עלו במשקל בשבוע ההנקה האחרון....זה גם קצת הלחיץ אותי וגרם לי להציע להם כל הזמן ציצי בראשון אחר"צ...אתמול יצאנו מהבית ב14:00 וחזרנו רק ב 24:00 (איקאה+ביקור אצל בת דודה שלי+ חתונה של בת דודה אחרת שלנו) ...הם ינקו רק כל 2-3 שעות והתנהגו למופת....היה לי כל כך כייף - התלבשתי יפה לחתונה, הנקתי את שניהם על מין כורסת זולה ענקית כזו, באיקאה יש חדר הנקה מאוד נוח ויפה, ואצל בת דודה שלי גם הנקתי כשהיא או בן הזוג שלה מחזקים את האחר...וגם קצת הנקתי יחד...) העובדה שאני מחוץ לבית, לא שואבת ולא מניקה לפחות בפרקי הזמןשל הנהיגה במכונית- אולי גם גרמה לזה שכל הזמן השדיים הרגישו מלאים וערוכים לפקודתם... במילים אחרות יום אסל יום בצל. ולמה לדבר על יום - גם אם כרגע קשה אולי בעוד שעה שעתים ישתפר .....(ואולי ישתפר לרעה...) בהצלחה בהמשך.

 

[מזדה חדשה]

אחד זה לא חוכמה!

אני משתמשת אך ורק בשיטת הרכבת, היא הכי נכונה בעיני כי היא הכי דומה להנקת היחיד. צריך קודם ששניהם ינקו טוב ונכון. בהתחלה זה מצריך הרבה שרירי ידיים, או לחילופין שימוש בכריות וכדו'- שאף פעם לא היה חביב על עצלניות שכמותי, אחר כך הם נחים אחד על השני או על ברכי, וזה ממש נוח. אולי אני יבוא יום אחד למפגשי המניקות עם המודליסטיות שלי

 

[מיכל 2and1]

שיטת הרכבת? אז ככה קוראים לזה?

אחרי כל מיני ניסויים ותהיות....זה הכי נוח לי גם. אני מצליחה להניח את התאום שבתנוחת כדור רגל, על הבטן/רגליים של התאום שבתנוחת עריסה רגילה, אני תומכת אותו גם עם רגל מקופלת או כרית...ולפעמים שנהם מחוברים אלי ויש לי גם יד משוחררת..... אם אני יושבת על מיטה נמוכה ונוחה... אני מניחה לפעמים, את מי ששיחרר את השד, על הירך שלי לעשות גרפס...ואחר כך מחזירה אותו לרכבת....

 

[מזדה חדשה]

got it!../images/Emo45.gif

 

[קושקוש29]

מבינה לליבך

ענו לך כאן הוותיקות והמנוסות יותר ואני מקווה שזה עוזר לך. אני יודעת להגיד שגם אני שואבת המון עידוד מהתגובות. ומה זה בעצם אומר? שאת לא לבד. גם אני מוצאת את עצמי מתלבטת בעניין ההנקות. כשיש איתי מישהו ואחד כבר יונק, אני מבקשת שיחזיקו את השני (אני מודה שגם כשמחזיקים את השני, קשה לי לשמוע את יללות הרעב). אם אין איתי אף אחד, אני "מתפללת" שהשני לא יקום עד שהראשון יסיים לינוק. ואם בכ"ז קם? אני מצרפת (אישית אני פחות מעדיפה את האופציה הזו). בעניין סדר היום- נראה לי שגם את, כמוני מ"נפגעי" הפגיה. שם יש סדר יום מאוד ברור. לוקח זמן להשתחרר מזה גם כשחוזרים הביתה. גם אני בהתחלה נתתי בקבוקים והיה מסודר, אחר כך כשעברתי להנקה מלאה, הרגשתי שאני לא מוצאת את הידיים והרגליים (אני טיפוס שצריך לדעת מה מצפה בהמשך, כדי שיהיה הכל מסודר בראש). כנראה שצריך להתרגל. גם עכשיו אני מדי פעם מזכירה לעצמי להיות יותר קלילה ו"לזרום". את תראי שעם הזמן היניקה משתפרת (עוד לא הגעתי למצב אידיאלי, אבל מי היה מאמין שאני זאת שאומר את זה???). גם אצלי ינקו שעה כל אחד, והרגשתי שזה מה שאני עושה כל היום. לגבי הנקה בחוץ- מקווה שתלמדי מהאחרות כאן (וגם אני). אני עוד לא עברתי את המחסום הזה. כמו שכבר כתבו לך וכמו שאת ציינת, ברגע שהקטנים מתחילים לחייך ולהגיב את כבר לא תרגישי כמו מטפלת. יהיו פידבקים, יתחילו לזהות אותך וזה כיף אדיר! שיהיה בהצלחה