סקר גרמני: ההכרה במגבלות של הנתונים המדעיים מגדילה את אמון הציבור ומסייעת בשיפור ההיענות

[ב ן ח ו ר י ן]

מחקר גרמני גילה בעזרת סקר רחב היקף שמרבית התושבים העדיפו כי מסרים לציבור הרחב בנוגע למגפת הקורונה יכירו באי ודאות המדעית הרבה בנוגע לנגיף. ממצאים אלו מעידים כי דווקא ההכרה במגבלות של הנתונים המדעיים מגדילה את אמון הציבור ומסייעת בשיפור ההיענות-

Survey: Most prefer COVID messages that note scientific limits

www.cidrap.umn.edu

 

[guprnds]

קרוב לוודאי שזה תלוי-תרבות. אני מזהה בארץ אוכלוסיות מסוימות אשר אצלם התגובה היא הפוכה: ההכרה במגבלות של הנתונים המדעיים מקטינה את האמון ופוגעת בהיענות.

 

[ב ן ח ו ר י ן]

קרוב לוודאי שזה תלוי-תרבות. אני מזהה בארץ אוכלוסיות מסוימות אשר אצלם התגובה היא הפוכה: ההכרה במגבלות של הנתונים המדעיים מקטינה את האמון ופוגעת בהיענות.

לא חושב, אני חושב שכולם אוהבים שמתנהגים איתם בשקיפות ולא מסתירים נתונים.

 

[uzi2]

לא חושב, אני חושב שכולם אוהבים שמתנהגים איתם בשקיפות ולא מסתירים נתונים.

לא חושב שאם השאלה היתה "האם אתה אוהב שמתנהגים איתך בשקיפות, ולא מסתירים נתונים" היא היתה אפילו שאלת מחקר מעניינת.

השאלה היתה איזו פיסת מידע נשמעת יותר אמינה. לדעתי הרבה מאוד תלוי לא רק בתרבות, אלא גם בסיטואציה ובניסוח השאלה. החוקרים מציינים שהתוצאה הפתיעה אותם כיוון שבתחומים אחרים, מחקרים הראו שהאנשים העדיפו מסרים וודאיים.
בקורונה אנשים כל הזמן מקבלים מסרים סותרים, ולכן יותר נוח להם עם מסרים פחות וודאיים.
הבעיה היא שגם אם המסרים הפחות וודאיים נשמעים להם יותר אמינים, זה לא מבטיח שהם יותר יבטחו בהם מאשר באחרים, כיוון שהעובדה שהם פחות וודאיים גם נשקלת ולא רק מידת אמינותם כמסרים (כלומר מסר פחות וודאי עשוי להשמע יותר אמין, דווקא בגלל שהוא לא מונע מאנשים להמשיך להאמין במסרים סותרים, שהרבה פעמים הביסוס הראייתי להם יותר חלש).
המחקר אמנם גם שאל האם פיסת המידע תגרום להם לציית יותר להנחיות, אבל זה לא באמת שקול לציות להנחיות, כיוון שבמחקר הציעו מספר אפשרויות ושאלו איזו משפיעה יותר. דווקא מחקר שבו כל נבדק מקבל רק ארוע יחיד, היה מספק לדעתי תשובה יותר אמינה, כיוון שאז הנבדק לא היה עושה השוואה בין מידע שמנוסח כוודאי ומידע שלא, אלא מושפע רק מפיסת מידע אחת, ללא השוואות עם פיסות מידע דומות עם אותו המסר אבל עם רמות וודאות שונות (שזו לא המציאות שבה אנשים מקבלים החלטות).

 

[ב ן ח ו ר י ן]

לא חושב שאם השאלה היתה "האם אתה אוהב שמתנהגים איתך בשקיפות, ולא מסתירים נתונים" היא היתה אפילו שאלת מחקר מעניינת.

השאלה היתה איזו פיסת מידע נשמעת יותר אמינה. לדעתי הרבה מאוד תלוי לא רק בתרבות, אלא גם בסיטואציה ובניסוח השאלה. החוקרים מציינים שהתוצאה הפתיעה אותם כיוון שבתחומים אחרים, מחקרים הראו שהאנשים העדיפו מסרים וודאיים.
בקורונה אנשים כל הזמן מקבלים מסרים סותרים, ולכן יותר נוח להם עם מסרים פחות וודאיים.
הבעיה היא שגם אם המסרים הפחות וודאיים נשמעים להם יותר אמינים, זה לא מבטיח שהם יותר יבטחו בהם מאשר באחרים, כיוון שהעובדה שהם פחות וודאיים גם נשקלת ולא רק מידת אמינותם כמסרים (כלומר מסר פחות וודאי עשוי להשמע יותר אמין, דווקא בגלל שהוא לא מונע מאנשים להמשיך להאמין במסרים סותרים, שהרבה פעמים הביסוס הראייתי להם יותר חלש).
המחקר אמנם גם שאל האם פיסת המידע תגרום להם לציית יותר להנחיות, אבל זה לא באמת שקול לציות להנחיות, כיוון שבמחקר הציעו מספר אפשרויות ושאלו איזו משפיעה יותר. דווקא מחקר שבו כל נבדק מקבל רק ארוע יחיד, היה מספק לדעתי תשובה יותר אמינה, כיוון שאז הנבדק לא היה עושה השוואה בין מידע שמנוסח כוודאי ומידע שלא, אלא מושפע רק מפיסת מידע אחת, ללא השוואות עם פיסות מידע דומות עם אותו המסר אבל עם רמות וודאות שונות (שזו לא המציאות שבה אנשים מקבלים החלטות).

עוזי, אני לא חושב שהכוונה לנתונים לא וודאים או וודאים, הכוונה לשקיפות, משמע שאם מדענים לא יודעים אם החיסון אכן יכחיד את הקורונה, להגיד את זה. אם לא, אז לא. שם המילה היא שקיפות, שיתוף אמיתי. כך הציבור מגביר את האמון שלו במדע. גם להציג עדויות סותרות אם לא יודעים, זו שקיפות. יש מחקרים שמראים את זה ומחקרים שמראים את זה אבל אנחנו לא יודעים מה נכון.

 

[uzi2]

עוזי, אני לא חושב שהכוונה לנתונים לא וודאים או וודאים, הכוונה לשקיפות, משמע שאם מדענים לא יודעים אם החיסון אכן יכחיד את הקורונה, להגיד את זה. אם לא, אז לא. שם המילה היא שקיפות, שיתוף אמיתי. כך הציבור מגביר את האמון שלו במדע. גם להציג עדויות סותרות אם לא יודעים, זו שקיפות. יש מחקרים שמראים את זה ומחקרים שמראים את זה אבל אנחנו לא יודעים מה נכון.

לפי מה שכתוב במאמר, מה שהם בדקו זה עם מידע שהוצג לנבדקים או כמידע וודאי או כמידע שאין לגביו וודאות.

הכוונה כמובן לא למידת הוודאות בפועל במידע, אלא לשאלה האם המידע הוצג כמידע וודאי. לממשתתפים במחקר/סקר לא היתה דרך לדעת על השקיפות אלא רק דרך מידת הנחרצות במסקנות (עד כמה המידע הוצג כמידע שיש לגביו וודאות).

בלי שום קשר למחקר, אני מסכים שלא צריך לעגל פינות יותר מדי. מצד שני, צריך גם לזכור שיש תופעה של שכחת פרטים קטנים, ועיגולי פינות ואני מדגים את זה תמיד על הסטודנטים שלי. אנשים לא זוכרים את הפרטים הקטנים של המידע (כמו למשל שמחקר מסויים בוצע בתנאים מאוד מסוימים). האם הידרוקסי-כלורוקווין עוזר נגד נגיף הקורונה הנוכחי? אם אני אציג לציבור מחקר שבוצע, בסופו של דבר מה שהציבור יזכור, זה עד כמה התרופה עזרה. את הפרטים הקטנים, כמו מה המינון שניתן, באיזה שלב זה ניתן, למי, באיזה אופן, ובשילוב עם אלו תרופות, הציבור לא יזכור. אם בשלב מסויים אחשוף בפני אנשים (נקרא להם ציבור א') מחקר שנעשה ושבו ההידרוקסי-כלורוקווין הזיק, זה מה שהם יזכרו - שזה מזיק. אם אוכלוסיה אחרת (נקרא להם ציבור ב') תחשף למחקר אחר שהראה שהידרוקסי-כלורוקווין עזר (אם כי בתנאים אחרים, בשלבים אחרים, ובשילוב עם תרופות אחרות) וגם אם אפרט, בסופו של דבר מה שיישאר בתודעה של ציבור ב' זה שהידרוקסי-כלורוקווין עוזר.

באופן מאכזב, אפילו רופאים נופלים בזה לעיתים יותר מדי קרובות (למזלנו יש להם פרוטוקולים, ואני אומר את זה למרות שלדעתי הפרוטוקולים שמרנים מדי).

לכן, כן אפשר וצריך להעביר מידע קצת יותר מורכב מאשר שורת הנחיות "יש לשים מסכות, ולשמור מרחק", או מידע בסגנון "סיסמאות", אבל בסופו של דבר הם עדיין צריכים להבין שהם צריכים לסמוך על אנשי המקצוע, ולא מצופה מהם שהם יהפכו למומחים בתחום. להיות מומחה בתחום ובאמת להבין את הדברים לעומק, זה דבר מאוד לא קל, ומצד שני - קל מאוד לחשוב שמבינים.

 

[uzi2]

קרוב לוודאי שזה תלוי-תרבות. אני מזהה בארץ אוכלוסיות מסוימות אשר אצלם התגובה היא הפוכה: ההכרה במגבלות של הנתונים המדעיים מקטינה את האמון ופוגעת בהיענות.

הם מציינים שמחקרים אחרים בתחומים אחרים הציעו ששם זה דווקא אחרת:
מתוך המאמר:
These results are unexpected to the extent that research in other nonmedical and medical domains suggests that the communication of uncertainty prompts avoidance and increased levels of discomfort

והם כמובן מציינים את מאפייני האוכלוסיה שנבדקה.

ההשערה שלי, היא שבגלל שממילא הציבור קיבל לאורך הזמן מידע סותר גם מגורמים רשמיים, הם כבר למדו ששום דבר לא וודאי אצל הרשויות.

 

[דיברגנט חדש]

הם מציינים שמחקרים אחרים בתחומים אחרים הציעו ששם זה דווקא אחרת:
מתוך המאמר:
These results are unexpected to the extent that research in other nonmedical and medical domains suggests that the communication of uncertainty prompts avoidance and increased levels of discomfort

והם כמובן מציינים את מאפייני האוכלוסיה שנבדקה.

ההשערה שלי, היא שבגלל שממילא הציבור קיבל לאורך הזמן מידע סותר גם מגורמים רשמיים, הם כבר למדו ששום דבר לא וודאי אצל הרשויות.

תהנה

 

[uzi2]

תהנה

לא יודע איך זה קשור להודעה שלי. בכל מקרה, הסינים ידועים בצנזורה המאוד קשה שלהם, כמעט בכל התחומים. אפילו התקשורת הרגילה שם לא חופשית (גם אם יש שיפור גדול).

 

[דיברגנט חדש]

לא יודע איך זה קשור להודעה שלי. בכל מקרה, הסינים ידועים בצנזורה המאוד קשה שלהם, כמעט בכל התחומים. אפילו התקשורת הרגילה שם לא חופשית (גם אם יש שיפור גדול).

לא רק בסין

 

[uzi2]

לא רק בסין

אני מכיר את מאמר הדעה ממקורותי. עצם העובדה שפרסמו אותו ב-BMJ מראה שהצנזורה ממש לא כמו בסין. יש מחלות וחשוב לראות איך מטפלים בהן, אבל צריך להיזהר מ- cherry picking. לא כל המחקר ברחבי העולם מושחת, והמערכות מספיק גדולות ומבוזרות. ברור שיש השפעה גדולה של האינטרסים העסקיים על מחקרים. אך היו (גם בשנים האחרונות) די והותר מחקרים שסתרו אינטרסים של חברות תרופות. דרך אגב, הכותרת ב- The marker מטעה. מדובר במאמר שמוגדר כמאמר דעה. אני לא מזלזל, אבל לא מדובר בהכרזה של ה- BMJ, אלא במאמר דעה שה- BMJ החליט לפרסם.

 

[דיברגנט חדש]

מחקר גרמני גילה בעזרת סקר רחב היקף שמרבית התושבים העדיפו כי מסרים לציבור הרחב בנוגע למגפת הקורונה יכירו באי ודאות המדעית הרבה בנוגע לנגיף. ממצאים אלו מעידים כי דווקא ההכרה במגבלות של הנתונים המדעיים מגדילה את אמון הציבור ומסייעת בשיפור ההיענות-

Survey: Most prefer COVID messages that note scientific limits

www.cidrap.umn.edu

וידויו של רופא משפחה: רוב הזמן אני נאלץ להסביר שאני לא יודע​

אחרי כל כך הרבה שנות לימוד וניסיון בעבודה קלינית, מופיע פתאום נגיף שמערער את אשליית השליטה וההיגיון של העוסקים ברפואה. ד"ר עמוסי על השנה שהשאירה המון סימני שאלה​

אז ככה אני מרגיש בשנה האחרונה. אחרי כל כך הרבה שנות לימוד וניסיון בעבודה קלינית, הגיעה שנת 2020 ורוב הזמן אני נאלץ להסביר שאני לא יודע. זה לקח זמן. בהתחלה עוד הייתי מצטט את ההנחיות הרפואיות בפסקנות. לאט לאט הבנתי שבקשה של מטופל שנשמעת כרגע מופרכת, עשויה להפוך תוך כמה שבועות להנחיה קלינית על פיה אנו פועלים.

ימים לא פשוטים עוברים עלי. שטף מידע, אמיתי ומדומיין, רפואי וחברתי, רפואי ופוליטי, פוליטי עם מסווה רפואי, מציף אותי כמו את כל אוכלוסיית העולם. סוגיות חברתיות ופוליטיות שזורות ביחד עם הסוגיות הביולוגיות והאפידמיולוגיות במה שנראה כמערבולת. מערבולת שמשנה את מקום העבודה שלי ממקום יציב וברור, "יודע כל", למקום של תהייה ושאלת שאלות, מקום של אי ודאות.

 

[ב ן ח ו ר י ן]

וידויו של רופא משפחה: רוב הזמן אני נאלץ להסביר שאני לא יודע​

אחרי כל כך הרבה שנות לימוד וניסיון בעבודה קלינית, מופיע פתאום נגיף שמערער את אשליית השליטה וההיגיון של העוסקים ברפואה. ד"ר עמוסי על השנה שהשאירה המון סימני שאלה​

אז ככה אני מרגיש בשנה האחרונה. אחרי כל כך הרבה שנות לימוד וניסיון בעבודה קלינית, הגיעה שנת 2020 ורוב הזמן אני נאלץ להסביר שאני לא יודע. זה לקח זמן. בהתחלה עוד הייתי מצטט את ההנחיות הרפואיות בפסקנות. לאט לאט הבנתי שבקשה של מטופל שנשמעת כרגע מופרכת, עשויה להפוך תוך כמה שבועות להנחיה קלינית על פיה אנו פועלים.

ימים לא פשוטים עוברים עלי. שטף מידע, אמיתי ומדומיין, רפואי וחברתי, רפואי ופוליטי, פוליטי עם מסווה רפואי, מציף אותי כמו את כל אוכלוסיית העולם. סוגיות חברתיות ופוליטיות שזורות ביחד עם הסוגיות הביולוגיות והאפידמיולוגיות במה שנראה כמערבולת. מערבולת שמשנה את מקום העבודה שלי ממקום יציב וברור, "יודע כל", למקום של תהייה ושאלת שאלות, מקום של אי ודאות.

זה בהחלט מוזר, הרפואה (שדרך אגב אני גם חלק ממנה) לעולם לא היה וודאית, בטח במגפות- שילך ל-1918 ויראה כמה אי וודאות היתה שם.