סקרנית

סקרנית../images/Emo70.gif

שלום לכולכן אני עוד לא ממש שייכת לכאן...מקווה שאוכל להצטרף בקרוב (אנחנו מנסים בכל הכח)
החלטתי לשאול את מי שכבר הצליחה אחרי ההפלה להכנס להריון שוב (אתכן כמובן) רק כדי לאמת/להפריך אמירה שחוזרת בפיות של האנשים הסובבים אותי.... כולם אומרים לי שבגלל שאני לחוצה אני לא נקלטת. עכשיו...כן אני מודה אני לחוצה ואני קצת אובססיבית עם כל המעקבים והבדיקות אבל הייתי בטוחה שזה לגיטימי אחרי שעוברים הפלה, במיוחד שזה הריון ראשון ועוד אין לי ילדים בבית בכל מקרה שאלתי היא האם יש כאן בנות שנקלטו למרות לחץ/חרדה/הסטריה שהיו נתונות תחתיהן?
אשמח "לשמוע" קצת על נסיונכן האישי תודה רבה ובהצלחה לכולן שיהיה עגול ומשעמם
 
ברור שזה לגיטימי להיות לחוצה

אבל זה גם די נכון שלחץ מעכב כניסה להריון. גם בלי רקע של אובדן. מצטערת שאני לא יכולה להגיד לך את מה שאת מבקשת לשמוע. אני, בשתי הפעמים הקודמות שניסיתי להיכנס להריון, איך ששחררתי ואמרתי שמה שיקרה יקרה (לא רק בשכל, אלא גם בהרגשה) - נקלטתי. בפעם הראשונה אחרי 5 חודשים ובפעם השנייה אחרי 10 חודשים. בפעם הזאת מראש הייתי בגישה של מה שיקרה יקרה, אפילו קיוויתי שייקח איזה 4-5 חודשים לגוף להתאושש (הייתי אחרי 7 חודשים של הריון ואחרי לידה), ונקלטתי מיד. בכל אופן, מכיוון שאין לנו הרבה שליטה על הלחץ - כלומר גם אם נבין בראש, הלב יסכים להירגע רק כשהוא יסכים להירגע, והוא לא ממש שואל אותנו מתי - אפשר פשוט לקבל את המצב ולקוות שזה יקרה בכל זאת. כי הלחץ אולי משפיע, אבל הוא בטח לא מונע לגמרי.
 

פיריבום

New member
תראי,

מצד אחד,אני רואה איך סטרס משבש לי את המערכות,ובהקשר של כניסה להריון,למשל, מחרפן את הביוץ.כך שאי אפשר לנתק לגמרי את הנפשי מהפיזי :) מצד שני השורה התחתונה היא,שנכנסתי להריון בתקופות מאוד שחורות-לחוצות-מתסכלות,באותה קלות שבה נכנסתי להריון בתקופות רגועות יותר... כמו שאני רואה את העניין,יש כל כך הרבה נעלמים בתהליך הזה, שלהפיל הכל על מצב נפשי נשמע לי לא סביר (ואחרי הכל,נשים הרו וילדו בסיטואציות הרבה יותר קשות ומן הסתם יותר מלחיצות מאלה שאנחנו מתמודדות איתן) מעבר לזה,לא נראה לי שאפשר לעבור אובדן והריון אחרי אובדן,בלי איזושהי רמה של חרדה בסיסית-ולהלקות את עצמינו על מה שאנחנו מרגישות בודאי לא תורם לכלום. אבל,מאחר שעדיין יותר נחמד להסתובב בעולם כשאנחנו לא מרוטות וחרדתיות,ולמען איכות החיים שלנו (ולא רק למען ההריון :)) אני כן חושבת שכדאי לנסות ולמצוא דרכים לשחרר קצת- לבד, או עם עזרה מבחוץ
(מתה על האמירות האלה של "כולם"-איך הן בדיוק עוזרות לך?)
 

פפושקה3

New member
אצלי זה מורכב.

גם לי כולם אמרו שהלחץ מזיק. הרופאה שלי אמרה שבקצב הזה לא אכנס להריון. ואת האמת, דווקא בחודש שלא חשבתי להיכנס להריון כי עשיתי בירור של הפלות חוזרות, וסתם לא שמרנו כי חשבנו שהביוץ לא באותו יום - נקלטתי. אבל, וזה אבל גדול, באותו שבוע היתה לנו טרגדיה במשפחה, כך שהייתי ממש בטראומה ובמתח. כך שבאמת קשה לומר - מה, הגוף יודע מתי זה מתח לגבי כניסה בהריון ומתי זה מתח ממשהו אחר? בכל מקרה, שיהיה בהצלחה, אני יודעת שזה מין מעגל - כי גם כל הדברים שכולם אומרים מגבירים את הלחץ.
 

מקוםבלב

New member
שלום לך, כיף לראות אותך פה.

"קצת " אובסיסיבית בבדיקות אולטראסאונד?
|.ללחץ וחרדה יש בטוח השפעה אבל לא רק זה משפיע. חשוב לעשות מעקבים ולבדוק לעומק מה קורה אבל חשוב גם להניח לפעמים לדברים להיות ולהתהוות. את מקסימה ואני מחכה לך פה בזרועות פתוחות.
 
אתן כ"כ מקסימות פה../images/Emo25.gif../images/Emo25.gif

גל, ריגשת אותי אני נורא רוצה כבר להשתייך לפורום המקסים הזה יש פה בנות שאני כבר מכירה את ה"ניקים" שלהן ושמחה בשבילן כ"כ הן נותנות לי תקווה להאמין שגם לי יהיה עוד הריון בדיוק כמו שלהן יש
אתמול הפסיכולוגית שלי הסבירה לי שאני חייבת להרפות מהחשיבה הפסימית הזו של "רק דברים רעים יקרו לי" אני כ"כ רוצה איפשהו מאמינה בכל ליבי שאני עוד אהיה בהריון אבל מצד שני פוחדת פחד מוות להתאכזב ולהגיע לדברים שבכלל לא חושבת שיכולה להגיע אליהם בשלב הזה בחיי (הזרעות, IFV וכדומה). וכשאני כותבת "לא חושבת שאני יכולה להגיע אליהם" זה צורת מחשבה של "לא מאמינה שלי זה יקרה" בדיוק כמו שלא האמנתי שאני אעבור הפלה. כנראה שאובדן התמימות שלי עוד לא נעשה באופן מלא אלא רק חלקית...
 

shoosh101

New member
חייבת להגיד שאותי זה מרגיז כשאומרים שאם רק

נרגעים ההריון מגיע... אולי זה בגלל שעברתי טיפולי פוריות על מנת להיכנס להריון, ולא משנה כמה רוגע הייתי מגייסת לא הייתי נכנסת להריון בלי טיפולים. אני גם לא מכירה הרבה אנשים שאם אומרים להם להירגע הם נרגעים - זה לא משהו שיש עליו תמיד שליטה. להריון הזה נכנסתי בתקופה הכי שחורה בחיים שלי, אחרי אובדן של הריון בשבוע מתקדם, הייתי עצבנית והייתי בדיכאון ובכל זאת זה קרה. אז לדעתי תגידי לכל הנשמות הטובות סביבך שיניחו לך, הלחץ שלך טבעי ולגיטימי לחלוטין.
 
יש הבדל בין 2 האמירות

"רק אם נרגעים ההריון מגיע" - אמירה שקודם כל היא לא נכונה, וגם מאוד מחלישה (טמונה בה המון התנשאות והאשמה שלא עומד מאחוריהן שום דבר). מבינה אותך מאוד ומזדהה עם כל מילה שכתבת כאן על זה. "לחץ לעתים קרובות משפיע לרעה על סיכויי ההתעברות" - זו אמירה שקודם כל לא מחלישה אלא להפך, בשבילי היא פתח להעצמה, זו הבנה שמכוונת אותי למקום טוב יותר של ויתור על הלחץ (כמובן שהלב צריך להסכים לזה בזמן המתאים לו, אי אפשר בכוח). אני מכירה כל כך הרבה סיפורים שיכולים להיות דוגמה לזה. אופטימית לנצח, אני מקווה שקראת את מה שכתבתי לך ברוח הכוונה הזאת...
 

shoosh101

New member
הנקודה היא שלעיתים מאוד קשה לא להיות בלחץ

זה הרי לא מתג שמכבים כשרוצים. כולם רוצים להיות רגועים, החיים יותר נוחים ככה, אבל לא כולם מסוגלים. ואז הידיעה (שנניח שהיא נכונה, אם כי אני ממש לא בטוחה שזה בהכרח ככה) שהלחץ מפריע להרות רק מלחיצה עוד יותר, וחוץ מהלחץ נוספים גם רגשות אשם על כך שלא מצליחים להרפות, וזה מן מעגל קסמים. לכן אני מוצאת שכל אמירה כזאת מהסובבים רק עושה את ההיפך - לא גורמת לפחות לחץ אלא להרבה יותר...
 

שושנית23

New member
מהנסיון האישי שלי

אחרי האובדן הראשון נכנסתי להריון לאחר מחזור אחד בלבד... באמת אז לא הייתי לחוצה כל כך, כי היה לי ברור שזה היה משהו חד פעמי שאיבדתי עובר, ועכשיו ממשיכים הלאה.. אחרי האובדן השני.... שמונה חודשים!! ואני בטוחה שזה לקח כל כך הרבה זמן בגלל שהייתי לחוצה על זה... אבל יותר מזה - אני גם שמחה בדיעבד שזה לקח יותר זמן, זה היה זמן חשוב של החלמה (למרות שנורא רציתי מהר מהר הריון חדש). כל חודש הייתי בטוחה שאני בהריון - היו לי בחילות וכאבים בחזה, ובסוף קיבלתי מחזור. וכל הזמן אמרו לי שזה פסיכולוגי ושאני לחוצה להכנס להריון - וזה ממש עיצבן אותי כי זה לא עוזר!! בסוף החלטנו להפסיק לנסות לשלושה חודשים - ואז נכנסתי להריון. אז המסקנה שלי בכללי (לפחות על עצמי) - לנסות לשחרר, אבל לא להלחץ מהנסיון לשחרר... ובעזרת ה' זה יבוא! כבר הצלחת לפחות פעם אחת , לא? בהצלחה
 
למעלה