סקירה בנושא הפרעות אכילה
קראתי את זה באיזה מקום וחשבתי שזה יכול לעניין אותכם, אז אם כן אתם מוזמנים לקרוא. סופטי. רוני אפשטיין - פסיכולוג קליני סקירה זו באה להציג תאור קצר של הפרעות-האכילה השונות והטפול בהן. הפרעות-אכילה היו קיימות גם בעבר, אולם בשלושים השנים האחרונות שכיחותן עלתה בעולם המערבי בצורה דרמטית, וגיל תחילת הופעתן ירד. ב-90% מהמקרים המדובר בנשים, כשגיל תחילת ההפרעות הוא גיל ההתבגרות בדרך כלל , אם בשלביו המוקדמים (גילאי 13-14) ואם בשלבים יותר מאוחרים שלו (גילאי 17-18). כאשר אנו מדברים על הפרעות-אכילה אנו מדברים על שלוש הפרעות עיקריות: אנורקסיה נרבוזה – ההפרעה מתבטאת בסירוב לשמור על משקל תקין המלווה בירידה במשקל לפחות ממשקל של 85% מהנדרש לגובה ולגיל, בהפסקת המחזור אצל נשים, בפחד קיצוני מהשמנה ובעיוות בתפיסת הגוף הגורמת לנערות לחוש שהן שמנות גם כשהן בתת-משקל. בחלק מהמקרים מלווה הצמצום באכילה גם בהקאות או בפעולות ``מטהרות`` אחרות כגון שימוש במשלשלים, פעילות ספורטיבית כדרך לרדת במשקל , וכו’. לרוב הנערות מסתירות את ההתנהגויות סביב האכילה עד לשלב שבו הירידה במשקל מסגירה אותן. האנורקסיה גורמת לנזקים רבים שהקיצוני מביניהם הוא מוות. גם במקרים אחרים נגרמים נזקים רבים הכוללים פגיעה ברבות ממערכות-הגוף כמו הלב, השלד, מערכת העיכול, המערכת ההורמונלית, וכו’. כמו-כן מצבים של תת-תזונה גורמים לנזקים בתפקוד הקוגניטיבי כגון פגיעה ביכולת הריכוז ובמצב-הרוח. העסוק הקיצוני באוכל ובמשקל מלווה בצמצום העניין בתחומי-החיים האחרים ובמיוחד בתחום החברתי. הטפול באנורקסיה צריך לכלול התייחסות הן לצד הגופני והן לצד הנפשי. כאשר המצב הגופני ירוד יש צורך להתחיל את הטפול באשפוז בבית-חולים, ולצורך זה קיימות בכמה מבתי-החולים בארץ מחלקות לטפול בהפרעות-אכילה. במצבים של תת-משקל משמעותי הטפול מתחיל בדגש על עלייה מבוקרת במשקל כדי למנוע את הסכנה הגופנית, וכדי ליצור מצב שבו המטופלת תצא ממעגל הקסמים שבו תת-המשקל מכתיב דפוס התנהגות של המשך הרעבה. במקרים בהם אין צורך באשפוז יש צורך במעקב רפואי ודיאטני ובמקביל בטפול פסיכולוגי. לגבי הטפול הפסיכולוגי: כאשר מדובר במתבגרות חשוב לשלב טפול פרטני ומשפחתי, ואילו כאשר מדובר בגילאים מבוגרים יותר הדגש הוא יותר על טפול פרטני. האנורקסית סובלת בדרך כלל מדימוי-עצמי מאוד נמוך ורואה במשקל את התחום היחיד שבו היא מרוצה מעצמה. לכן הטפול צריך לעזור לה להרגיש טוב עם עצמה גם בתחומים אחרים כך שתוכל לוותר על הצורך המוקצן למשקל נמוך כביטוי ליופי. הטפול באנורקסיה קשה בגלל שהסובלות מההפרעה מתקשות לעתים קרובות לשתף פעולה ורואות בטפול כמכשיר שנועד למנוע מהן את השגת מטרתן העיקרית – להיות רזות. בולימיה נרבוזה – הפרעה המתבטאת בהתקפים חוזרים של זלילה בכמויות גדולות מאוד בזמן קצר, המלווים בהתנהגות ``מטהרת`` כגון הקאות, שימוש במשלשלים, כדורי-הרזיה, וכו’, או בתקופות של הרעבה או פעילות-גופנית כפייתית. גם הבולימיה כמו האנורקסיה נובעת מתחושתה של הנערה כי היא איננה מרוצה ממשקלה וכי ירידה דרסטית במשקל היא הפתרון לכך. אחד המאפיינים הבולטים של הבולימיה הוא של הפעולות נעשות בסתר ומתוך מטרה למנוע ממישהו לדעת על התרחשותן. בדרך כלל נוצר מעגל קסמים שבו הבחורה מתחילה בדיאטה קיצונית עד אשר היא נשברת מההרעבה שכפתה על עצמה, וכתוצאה ממנה מופיע התקף זלילה. התקף הזלילה מעלה את רמת החרדה של הבחורה לרמה קיצונית, ואז ההקאה מאפשרת להוריד את רמת החרדה ולחוש כי אפשר ``לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה`` – גם לזלול הרבה וגם לא לשלם את המחיר בעליה במשקל. ברוב המקרים הזלילות מורכבות ממאכלים שנחשבים כאסורים בהיותם עשירים בקלוריות. אחרי ההקאה מופיעה בדרך כלל הרגשת גועל המלווה בהחלטה להתחיל מיד בדיאטה וכל התהליך חוזר על עצמו. במקרים רבים משמש המעגל של זלילה והקאה כדרך לווסת מצבי-רוח. גם הבולימיה גורמת לסיבוכים גופניים רבים כמו בעיות במערכת העיכול, פגיעה בשיניים, וכו’. הטפול בבולימיה דורש מהבחורה לוותר בהדרגה על אמצעי-השליטה החשוב ביותר שלה –ההקאות. הטפול היעיל ביותר על-פי הספרות בנושא כולל שלוב של טפול פסיכולוגי בגישה התנהגותית-קוגניטיבית ביחד עם טפול תרופתי מתאים. הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית משלבת רשום מפורט ביומן של האכילה, הקאות והרגשות לגבי המתרחש, חזרה למתכונת של אכילה סדירה ושינוי הדרגתי של דרכי החשיבה. הפרעת-אכילה התקפית – פחות מוכרת כהפרעה. מאופיינת בהתקפי זלילה ללא התנהגות ``מטהרת`` של הקאות, שימוש במשלשלים, וכו’. בקרב שמנים היא שכיחה מאוד. שיטת הטפול המקובלת דומה לזו שבבולימיה. נפוץ מאוד גם השימוש בקבוצות תמיכה של אכלנים כפייתיים (O.A.).
קראתי את זה באיזה מקום וחשבתי שזה יכול לעניין אותכם, אז אם כן אתם מוזמנים לקרוא. סופטי. רוני אפשטיין - פסיכולוג קליני סקירה זו באה להציג תאור קצר של הפרעות-האכילה השונות והטפול בהן. הפרעות-אכילה היו קיימות גם בעבר, אולם בשלושים השנים האחרונות שכיחותן עלתה בעולם המערבי בצורה דרמטית, וגיל תחילת הופעתן ירד. ב-90% מהמקרים המדובר בנשים, כשגיל תחילת ההפרעות הוא גיל ההתבגרות בדרך כלל , אם בשלביו המוקדמים (גילאי 13-14) ואם בשלבים יותר מאוחרים שלו (גילאי 17-18). כאשר אנו מדברים על הפרעות-אכילה אנו מדברים על שלוש הפרעות עיקריות: אנורקסיה נרבוזה – ההפרעה מתבטאת בסירוב לשמור על משקל תקין המלווה בירידה במשקל לפחות ממשקל של 85% מהנדרש לגובה ולגיל, בהפסקת המחזור אצל נשים, בפחד קיצוני מהשמנה ובעיוות בתפיסת הגוף הגורמת לנערות לחוש שהן שמנות גם כשהן בתת-משקל. בחלק מהמקרים מלווה הצמצום באכילה גם בהקאות או בפעולות ``מטהרות`` אחרות כגון שימוש במשלשלים, פעילות ספורטיבית כדרך לרדת במשקל , וכו’. לרוב הנערות מסתירות את ההתנהגויות סביב האכילה עד לשלב שבו הירידה במשקל מסגירה אותן. האנורקסיה גורמת לנזקים רבים שהקיצוני מביניהם הוא מוות. גם במקרים אחרים נגרמים נזקים רבים הכוללים פגיעה ברבות ממערכות-הגוף כמו הלב, השלד, מערכת העיכול, המערכת ההורמונלית, וכו’. כמו-כן מצבים של תת-תזונה גורמים לנזקים בתפקוד הקוגניטיבי כגון פגיעה ביכולת הריכוז ובמצב-הרוח. העסוק הקיצוני באוכל ובמשקל מלווה בצמצום העניין בתחומי-החיים האחרים ובמיוחד בתחום החברתי. הטפול באנורקסיה צריך לכלול התייחסות הן לצד הגופני והן לצד הנפשי. כאשר המצב הגופני ירוד יש צורך להתחיל את הטפול באשפוז בבית-חולים, ולצורך זה קיימות בכמה מבתי-החולים בארץ מחלקות לטפול בהפרעות-אכילה. במצבים של תת-משקל משמעותי הטפול מתחיל בדגש על עלייה מבוקרת במשקל כדי למנוע את הסכנה הגופנית, וכדי ליצור מצב שבו המטופלת תצא ממעגל הקסמים שבו תת-המשקל מכתיב דפוס התנהגות של המשך הרעבה. במקרים בהם אין צורך באשפוז יש צורך במעקב רפואי ודיאטני ובמקביל בטפול פסיכולוגי. לגבי הטפול הפסיכולוגי: כאשר מדובר במתבגרות חשוב לשלב טפול פרטני ומשפחתי, ואילו כאשר מדובר בגילאים מבוגרים יותר הדגש הוא יותר על טפול פרטני. האנורקסית סובלת בדרך כלל מדימוי-עצמי מאוד נמוך ורואה במשקל את התחום היחיד שבו היא מרוצה מעצמה. לכן הטפול צריך לעזור לה להרגיש טוב עם עצמה גם בתחומים אחרים כך שתוכל לוותר על הצורך המוקצן למשקל נמוך כביטוי ליופי. הטפול באנורקסיה קשה בגלל שהסובלות מההפרעה מתקשות לעתים קרובות לשתף פעולה ורואות בטפול כמכשיר שנועד למנוע מהן את השגת מטרתן העיקרית – להיות רזות. בולימיה נרבוזה – הפרעה המתבטאת בהתקפים חוזרים של זלילה בכמויות גדולות מאוד בזמן קצר, המלווים בהתנהגות ``מטהרת`` כגון הקאות, שימוש במשלשלים, כדורי-הרזיה, וכו’, או בתקופות של הרעבה או פעילות-גופנית כפייתית. גם הבולימיה כמו האנורקסיה נובעת מתחושתה של הנערה כי היא איננה מרוצה ממשקלה וכי ירידה דרסטית במשקל היא הפתרון לכך. אחד המאפיינים הבולטים של הבולימיה הוא של הפעולות נעשות בסתר ומתוך מטרה למנוע ממישהו לדעת על התרחשותן. בדרך כלל נוצר מעגל קסמים שבו הבחורה מתחילה בדיאטה קיצונית עד אשר היא נשברת מההרעבה שכפתה על עצמה, וכתוצאה ממנה מופיע התקף זלילה. התקף הזלילה מעלה את רמת החרדה של הבחורה לרמה קיצונית, ואז ההקאה מאפשרת להוריד את רמת החרדה ולחוש כי אפשר ``לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה`` – גם לזלול הרבה וגם לא לשלם את המחיר בעליה במשקל. ברוב המקרים הזלילות מורכבות ממאכלים שנחשבים כאסורים בהיותם עשירים בקלוריות. אחרי ההקאה מופיעה בדרך כלל הרגשת גועל המלווה בהחלטה להתחיל מיד בדיאטה וכל התהליך חוזר על עצמו. במקרים רבים משמש המעגל של זלילה והקאה כדרך לווסת מצבי-רוח. גם הבולימיה גורמת לסיבוכים גופניים רבים כמו בעיות במערכת העיכול, פגיעה בשיניים, וכו’. הטפול בבולימיה דורש מהבחורה לוותר בהדרגה על אמצעי-השליטה החשוב ביותר שלה –ההקאות. הטפול היעיל ביותר על-פי הספרות בנושא כולל שלוב של טפול פסיכולוגי בגישה התנהגותית-קוגניטיבית ביחד עם טפול תרופתי מתאים. הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית משלבת רשום מפורט ביומן של האכילה, הקאות והרגשות לגבי המתרחש, חזרה למתכונת של אכילה סדירה ושינוי הדרגתי של דרכי החשיבה. הפרעת-אכילה התקפית – פחות מוכרת כהפרעה. מאופיינת בהתקפי זלילה ללא התנהגות ``מטהרת`` של הקאות, שימוש במשלשלים, וכו’. בקרב שמנים היא שכיחה מאוד. שיטת הטפול המקובלת דומה לזו שבבולימיה. נפוץ מאוד גם השימוש בקבוצות תמיכה של אכלנים כפייתיים (O.A.).