דרך 31 – "אוהב את המקום"
כל אחד מאיתנו חווה רגעי התפעמות אל מול נשגבות החיים – בין אם מדובר בלידת תינוק, בשמים זרועי כוכבים, ביצירת מופת מדהימה, או בשקיעה עוצרת נשימה. חוויות אלה ממריצות ומרגיעות אותנו גם יחד. הן מאפשרות לנו לפרוץ אל מחוץ למגבלות הטבעיות שלנו ולהתמזג עם האחדות הגדולה והאין סופית. אם אנחנו זוכים להתעלות אדירה כזאת מתוך מפגש עם הבריאה, שערו בנפשכם עד כמה תשפיע עלינו חוויית ההתקשרות אל הבורא עצמו?! כל אחד מאיתנו שואף בפנימיותו להתחבר ולהתקשר אל מקור כל ההנאות שבעולם – אל האלוקים. תאר לעצמך אדם שמסתובב בעולם ומחפש אחר הנאות וחוויות. אתה ניגש אליו ואומר לו: "אם תיכנס לחדר הסמוך, תמצא שם את מי שברא ומְתַחזק את העולם שבו אתה מסתובב ונהנה. יש לך הזדמנות נפלאה לשבת ולשוחח איתו, במשך שעה שלמה, על כל מה שתרצה!" האם ניתן לדמיין חוויה מדהימה יותר מזו? אוהב את המקום היא הדרך השלושים ואחת. בתודעה היהודית מכונה האלוקים "מקום", משום שהוא אינו חלק מהיקום, אלא היקום הוא חלק ממנו. או כפי שאומרים חז"ל: "הוא מקומו של עולם." הוא ברא את החלל, הוא ברא את הזמן. אין מקום שהקב"ה אינו מצוי בו, ובכל זאת כל מקום מצוי בתוכו. האלוקים מכיל בתוכו את היקום, ומעלה אותו לספירות גבוהות יותר. התורה מצווה עלינו לאהוב את "המקום", מדוע? משום שזוהי ההנאה העילאית! לעומת אהבת האלוקים, כל ההנאות הופכות לחסרות משמעות. אנחנו יכולים לאכול פיצה טעימה, או לזכות בהרבה כסף, אהבה או כוח, אבל זה לא מספיק. האדם שואף לרומם את הקַטְנוּת שבשגרת החיים, ולהעלותה לרמה רוחנית וערכית. זו הסיבה שמסתורין, קסמים וניסים תופשים בקלות את הדמיון שלנו. בסופו של דבר, אף אדם אינו מרוצה באמת, אלא אם הוא מצליח לצאת מעצמיותו ברת החלוף, ולהתקשר למימד הנשגב והאין סופי. זאת משום, שלא קיים דבר בר חלוף שקשור לעולם הזה ויכול להשתוות לאין סוף. ההנאה והתשלום ככל שההנאה גדולה יותר, התשלום גבוה יותר. על מנת לזכות בהנאה הגדולה ביותר, נצטרך 'לשלם' את הסכום הגבוה ביותר – הכרת הטוב! הצעד הראשון בדרך לאהבת האלוקים, הוא להכיר בכל הטוב שעשה למענך. עליך ללמוד להעריך כל מתנה ומתנה בה זכית – ולשם כך עליך בד בבד, לוותר על האשליה שאתה עצמך אחראי לכל הישגיך, ולהצהיר שכל מה שיש לך הוא מתנה מן האלוקים. מדוע קשה כל כך להגיע להכרת הטוב? משום שהאגו האנושי דורש כל הזמן הכרה ועצמאות, הוא דוחה את המושג "להיות אסיר תודה" לכוח נעלה יותר. הרבה יותר פשוט ונוח להשלות את עצמנו ש"אני עשיתי את הכול בעצמי!" ברגע שאתה מאמין שמישהו או משהו, מלבד הקב"ה, מספק את צרכיך (כולל אתה עצמך), סימן שמערכת היחסים שלך עם האלוקים אינה אמיתית. אם אתה חושב שהקריירה שלך או האהבה שלך הם ההגשמה העילאית, אז אתה טועה – משום שכל הדברים האלה ברי חלוף ועלולים להיעלם. רק לאלוקים יש את הכוח המוחלט, ורק האלוקים הוא נצחי! על מנת להעריך במעט את שוויה של המתנה האלוקית, התמקד בתפישה, שכל מה שחסר לך, הוא לא יותר מפסיק קטן, לעומת מה שכבר יש לך. לדוגמא: העיניים שלך – לא תוכל לקנות עין גם במיליון דולר. ובכל זאת, הקדוש ברוך הוא העניק לך, בחינם, שתי עיניים בריאות, מהירות ויעילות יותר מכל מכשיר ראיה מודרני, משוכלל וממוחשב. באופן יחסי קל לאהוב את האלוקים, היות שכל סיפוק והנאה בעולם נובעים ממנו – הוא מקור ההנאות כולן. כשאתה נהנה מהעוצמה והשליטה הכרוכות בנהיגה ברכב – מקור ההנאה הוא האלוקים. כשאתה נהנה מתחושת המרחבים והחירות מהרכיבה על סוס – זוהי מתנה מן האלוקים. ההנאה מההרמוניה הנפלאה שביצירה מוסיקלית, האושר שבפורקן כשאתה רוקד, הנאה מטעם, מריח, מאהבה – כולם נובעים ממקור אחד ויחיד – האלוקים. פיתוח אהבה לאלוקים משמעותה, הערכה אמיתית של מתנות החיים הנפלאות. נסה להיזכר מתי התנסית בחוויה עילאית כלשהי, ואז חפש את הדרך לחוש אותה בשנית. השתדל להגיע למודעות ולהכרה בכל הטוב, שבא לידי ביטוי גם בהנאות הפשוטות, הקטנות והיומיומיות – אתה נושם, כוח המשיכה מחזיק אותך על הקרקע, לאוכל יש טעם... שאל את עצמך: "איך אני יכול לשמר ולשלב את תחושת ההנאה הזאת בחיי באופן קבוע?" כאשר תלמד להעריך את ההנאה בחיים – הרגל את עצמך לזהות את הקב"ה כמקור הבלתי נראה שלה. בדיוק כפי שכל משיחת מכחול של פיקאסו הטביעה את חותמו האישי על הבד, כך גם כל דבר בעולם, נושא את חותמו של הקב"ה. עלינו רק ללמוד לזהות אותו. פיתוח אהבה לאלוקים האלוקים, "המקום", נמצא בכל מקום ובכל עת. אם אתה מתנהג כאילו האלוקים נמצא כאן רק מדי פעם, או שלא ממש איכפת לו ממך, או שהוא אינו מעורב בכל פרט ופרט בחייך – אז אתה מרגיל את עצמך להאמין, שמערכת יחסים קרובה עם הקב"ה איננה אפשרית. בכדי למנוע תפישה שגויה שכזו, אתה מוכרח להיות עקבי. אם אתה שואף למשמעות רוחנית בחיים – ולזה בדיוק אתה שואף – אתה צריך להיות מודע ללא הפסק, לכך שהאלוקים נמצא בכל מקום ובכל עת, שהוא שם לב אליך... ושהוא מחכה, שגם אתה תשים לב אליו... זוהי בעצם מטרת-העל שלמענה נברא האדם – קרבת אלוקים. הגענו לעולם בכדי להתגבר על האשליות, ולהשתמש בבחירה החופשית, על מנת לבנות מערכת יחסים נכונה עם האלוקים. הוא יכול היה לברוא רובוטים, אבל לא זה מה שהוא רצה. הא-ל חפץ ביחסים אמיתיים – ומבחינתנו המשמעות היא, שעלינו לפעול על מנת להגיע למערכת יחסים כזאת. קשה מאוד להיות מודע בכל רגע נתון לקרבת האלוקים. לשם כך קיימות במערכת היהודית תזכורות יומיומיות רבות. לדוגמא, אנחנו קובעים מזוזה בפתח הבית. זו אינה אמונה תפלה שתפקידה להבריח שדים ורוחות, אלא תזכורת חשובה: אם תפתח מזוזה, ותקרא מה שכתוב בתוכה – תוכל ללמוד על ההנאה הגדולה ביותר בחיים: שהאלוקים הוא אחד, שהוא דואג לך באופן אישי, ושכל דבר שהוא עושה מיועד אך ורק לטובתך. חשוב על מה שכתוב בפנים. נשק את המזוזה כשאתה נכנס לבית וכשאתה יוצא ממנו, והשתמש בה כאמצעי לשמירה על מיקוד תמידי, במטרה שלשמה אתה חי. תזכורת והנחיה נוספת מגיעה אלינו, בזמן שאנחנו קוראים בבוקר ובערב את "קריאת שמע" ואומרים את הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך (רכושך)." (דברים ו', ה). מלים אלה מכוונות אותנו לשלושת הנתיבים הבסיסיים, שיובילו אותנו להתפתחות באהבת האלוקים, וזאת בהתאמה לשלושת ההיבטים המובאים בפסוק: לב, נשמה ומשאבים. הבה נבחן אותם בזה אחר זה... 1. אהבת האלוקים דרך הטבע אם תתבונן בטבע מתוך ההבנה, שכל דבר שהקב"ה ברא בעולמו הוא מתנה עבורך, תגיע לאהבת הא-ל. ככל שתעמיק בחוכמת הטבע האדירה, ביופי ובהרמוניה שבה, כך תגיע להערכה עמוקה יותר של מושלמותו וטוב ליבו של הבורא. במשך שנים רבות התקדם המחקר האנושי והוביל לגילויים מדעיים רבים ועמוקים – ובכל זאת, עדיין לא גרד את קצה קצהו של הפלא הקרוי "טבע". כשאנחנו מתבוננים מטה אל עבר מכתש גדול, אנחנו מתפעמים. כשאנחנו רואים פלגי מים זורמים בין כרי עשב, אנחנו חשים בשלווה וכשברק מאיר את השמים, אנחנו נבהלים ומתלהבים גם יחד. אם אתה רוצה באמת להחדיר בעצמך יראת כבוד, תוך התבוננות בטבע, יהיה עליך "לפתוח" את עצמך תחילה. אתה צריך לרצות להבין באמת, וללא כל דעה קדומה: "מה אומר לי הטבע?" שים לב כיצד הטבע עוצב על מנת לספק את כל צרכינו – הן הפיסיים והן הרגשיים. לדוגמא, האוכל אינו מיועד רק לתחזוקה תזונתית שוטפת של רקמות הגוף, אלא מכיל עוד כמה צ'ופרים – לכל פרי ישנו יופי מיוחד, טעם משלו, מרקם שונה, מבנה ייחודי, צבע וריח! נניח שמישהו היה נותן לך מכונית במתנה, ואז באחד הימים מבקש רשות לקחת אותה בהשאלה לנסיעה. האם לא היית שמח לתת לו את המכונית?
