חשבת פעם איך, פיזית, נשלח ספאם?
ספאם נשלח דרך בדיוק אותה רשת תקשורת שבה נשלח הדואר האלקטרוני הרגיל. לרשת הזאת, כמו לכל תשתית אחרת, יש קיבולת מוגבלת. ולרשת הזאת, כמו לכל תשתית אחרת, יש עלויות תחזוקה ותפעול. תאר לעצמך מצב, שבו חברות דיוור ישיר היו יכולות לשלוח מיליון מעטפות - מבלי לשלם על הבולים. תאר לעצמך מצב שכל עסק הכי קטן והכי מסכן, יכול היה להציף את רשות הדואר במיליוני מעטפות שמפרסמות את מרכולתו - כמעט בחינם. ותאר לעצמך מצב, שבו רשות הדואר צריכה לטפל בעשרה מכתבי פרסומת כאלו על כל מכתב רגיל שעובר דרכה. מה לדעתך תהיה ההשפעה של מצב כזה על יעילות שירותי הדואר? ומה, לדעתך, יקרה למחיר הבולים ושירותי הדואר האחרים, כשרשות הדואר תצטרך לקנות עוד משאיות ולשכור עוד דוורים כדי לשרת את הזבלנים שמציפים אותה במעטפות? אבסורדי לגמרי, נכון? אבל זהו בדיוק המצב שיוצר הספאם, בדואר האלקטרוני. מסיבות היסטוריות, התשלום על שירותי הדוא"ל לא נעשה פר הודעה, אלא בדרכים עקיפות יותר - תשלום חודשי לספק תיבת הדואר, או מימון ע"י פרסום שבו אתה צופה בזמן שליחת ההודעה. כשאתה או אני שולחים כמה מכתבים אלקטרונים ביום לחברים שלנו, השיטה הזאת עובדת היטב. אבל כשספאמר משתמש בתוכנה אוטומטית כדי לשלוח מיליון הודעות ביום - נוצר מצב שדומה למצב האבסורדי של רשות הדואר שתיארתי בפיסקאות הקודמות. זה עולה לנו בפקקי תנועה באינטרנט (שכן מערכת הדוא"ל פועלת על אותה הרשת שבה פועל הוב), וזה עולה לנו בשירותי אינטרנט יקרים יותר (הדרושים למימון הגדלת התשתית). בקיצור - זה פוגע בחופש התנועה שלנו כגולשים, בדיוק כפי שאמר אנדריי.