סערה

[לעיתים גם ילדה]

סערה

ואני שותקת מילים לא באות אל פי סערה ואני רועדת לא מבינה לא יכולה לא יודעת מה להגיד ולא זכיתי לטעום מהסערה כי כל פעם שבאה השתקתי אותה כיביתי את רוחה וכל פעם שעשיתי זאת רוח החיים שלי כבתה לאט לאט ואתה לא מבין לא מבין למה אני לא אומרת חשאית מדי מסתורית לא מבין אותי כי כל מה שאני רוצה להגיד זה אוהבת ואוהבת אוהבת אותך אבל רגשות שונים עולים ויחד עם האהבה בא אותו פחד אותו איבוד זהות עצמי אותו רגש נעלה שמבריח אותי ואתה נותן לי הכל ואני לא יכולה לקחת איך זה שקשה לי איתך? ולמה אתה לא מבין? זה לא אתה אותך אני רוצה אז אולי חסר בי את אותו רגש של אהבה? ואתה לא מבין!! ושואל ואומר אם תגידי לי לא אני אתגבר ואלך באמת תוכל? ללכת, אם אגיד? לא תנסה להלחם? גם דון קישוט נלחם בטחנות רוח שבשיל דולצינאה היפה שלו גברים נלחמים מה.. אני לא חשובה מספיק? רוצה ללכת? לא אפריע לך, לא אאשים אותי וגם לא אותך סערה בתוך הלב שלי ואין מנוח ואני רק רוצה שאותה סערה תשכח כדי להמשיך בחיים ככה כמו שאני מכירה