סערה באיטליה - חלק א´ (שוב)
עוד יום אפרורי, יום כזה חורפי. הגשם ירד כל הלילה והרחובות רטובים. ריח הגשם והאדמה הרטובה נישאו באוויר. דינה, מכורבלת במעילה עשתה דרכה מהסוכנות חזרה לביתה. היה עליה לארוז מזוודה, לבדוק את תוקפו של הדרכון, לויזה ידאגו כבר מהסוכנות בה עבדה. יש לה עבודה חדשה, היא תהיה מורה פרטית לחצי שנה, בינתיים, באיטליה. זו הייתה משפחה אריסטוקרטית, היו להם שלושה ילדים, שנזקקו לתגבור בעיקר באנגלית. יש לה בדיוק שלושה ימים להתארגן, היה לה זמן די והותר. את החבר האחרון זרקה לפני חודשיים, והייתה זקוקה לשינוי אוויר ואווירה. ומה רע באיטליה? ארץ הרומנטיקה, היין והפיצה? הטיסה עברה בצורה חלקה יחסית, קצת "כיסיי" אוויר, אבל שום דבר דרמטי. אפילו הצפיפות והרעש במחלקת התיירים לא הפריעו לה לחטוף תנומה קלה. עוצמת את עיניה ונותנת דרור לדמיון,למחשבות. היא נזכרה בסצינה מהספר עמנואל. חושך במטוס, מכוסה בשמיכה, יד נשלחת בחשכה, מלטפת אותה. מתמסרת למגע, ליד הפורמת את כפתורי חולצתה. החשמל הזורם, המתח הגואה,ידו נשלחת אל בין ירכיה מתחת לחצאיתה. היא מפסקת את רגליה כמיטב יכולתה, בהתאם למגבלות מושבה. אצבעו החוקרת מגלה, כי אין תחתונים לגופה. רטיבותה החמה לוחשת לו על ערגתה. אך לצערה הרב דמיונה יפה יותר מהמציאות העגומה, כי במקום החתיך עוצר הנשימה ישב לידה טיפוס דוחה אשר לא הסיר את עיניו מהחריץ העמוק והמפתה של שדיה. היא הפנתה אליו את גבה ונמנמה. הנחיתה עברה בשלום, וכך עברו גם בקורת הדרכונים והמכס. היא אספה את מזוודתה והלכה לעבר היציאה. לקחה מונית לתחנת הרכבת, קנתה כרטיס לתא. כיוון שהיה מספיק זמן עד ליציאתה של הרכבת הבאה, ישבה במסעדה קטנה, לגמה קפה טוב, אכלה ארוחה חמה, ארגנה לעצמה צידה לדרך וחזרה לתחנת הרכבת. עלתה לקרון נכנסה לתאה ארגנה את חפציה וישבה ליד החלון והתכוננה למסע הארוך. היא שלפה מתיקה ספר קריאה ושקעה ברומן המתרקם בין גיבוריו. התא החל להתמלא, גברת זקנה עם כובע משונה, אישה מלאה ושני ילדיה, וגבר באמצע שנות השלושים לחייו, שדווקא נראה לא רע כלל. תחילה יש מולה, מערטל אותה במבטיו, היא חשה איך ליבה מאיץ פעימותיו. עיניה שקעו בספר אך המחשבות נדדו למקומות אחרים, ועימם עיניה שמידי פעם הציצו בגבר שלמולה. היה בו משהו מושך שקסם לה, מעין עירוב נפלא של יאיר לפיד והשחקן ההוא מ"קצין וג´נטלמן". הרכבת החלה זזה לאיטה יוצאת מן התחנה. נופי העיר התחלפו להם לאיטם והפכו לשדות ירוקים זרועי בתים עם גגות רעפים אדומים, הרכבת הגבירה מהירותה, ושקשוק הגלגלים הביא מרגוע לנפשה. האישה שישבה לידה יצאה עם שני ילדיה אל מחוץ לקרון, הגבר הנאה ניצל את ההזדמנות ועבר לשבת ידה. ידו החלה ללטף את ירכה,כאילו כך בלי משים, במקרה... היא הריחה אותו, את גבריותו, החום הנובע מגופו חלחל לתוכה, היא חשה את התשוקה מפעפעת בה. ידו הנעה באיטיות במעלה ובמורד ירכה שלחו זרמים בגופה. הוא הציץ בה, שינתה תנוחה, רצתה שיראה טוב יותר את קימורי שדיה את החריץ הנגלה ממחשוף חולצתה, זה הדליק אותה. כאשר לא יכלה לשאת זאת יותר, יצאה מהתא, קיוותה כי יבין ויצא אחריה. הלכה לכיוון השירותים. כשפתחה את הדלת ראתה, שהוא אחריה יצא. היא חיכה אליו ונכנסה, ידעה שהוא את הדרך אליה ימצא.
עוד יום אפרורי, יום כזה חורפי. הגשם ירד כל הלילה והרחובות רטובים. ריח הגשם והאדמה הרטובה נישאו באוויר. דינה, מכורבלת במעילה עשתה דרכה מהסוכנות חזרה לביתה. היה עליה לארוז מזוודה, לבדוק את תוקפו של הדרכון, לויזה ידאגו כבר מהסוכנות בה עבדה. יש לה עבודה חדשה, היא תהיה מורה פרטית לחצי שנה, בינתיים, באיטליה. זו הייתה משפחה אריסטוקרטית, היו להם שלושה ילדים, שנזקקו לתגבור בעיקר באנגלית. יש לה בדיוק שלושה ימים להתארגן, היה לה זמן די והותר. את החבר האחרון זרקה לפני חודשיים, והייתה זקוקה לשינוי אוויר ואווירה. ומה רע באיטליה? ארץ הרומנטיקה, היין והפיצה? הטיסה עברה בצורה חלקה יחסית, קצת "כיסיי" אוויר, אבל שום דבר דרמטי. אפילו הצפיפות והרעש במחלקת התיירים לא הפריעו לה לחטוף תנומה קלה. עוצמת את עיניה ונותנת דרור לדמיון,למחשבות. היא נזכרה בסצינה מהספר עמנואל. חושך במטוס, מכוסה בשמיכה, יד נשלחת בחשכה, מלטפת אותה. מתמסרת למגע, ליד הפורמת את כפתורי חולצתה. החשמל הזורם, המתח הגואה,ידו נשלחת אל בין ירכיה מתחת לחצאיתה. היא מפסקת את רגליה כמיטב יכולתה, בהתאם למגבלות מושבה. אצבעו החוקרת מגלה, כי אין תחתונים לגופה. רטיבותה החמה לוחשת לו על ערגתה. אך לצערה הרב דמיונה יפה יותר מהמציאות העגומה, כי במקום החתיך עוצר הנשימה ישב לידה טיפוס דוחה אשר לא הסיר את עיניו מהחריץ העמוק והמפתה של שדיה. היא הפנתה אליו את גבה ונמנמה. הנחיתה עברה בשלום, וכך עברו גם בקורת הדרכונים והמכס. היא אספה את מזוודתה והלכה לעבר היציאה. לקחה מונית לתחנת הרכבת, קנתה כרטיס לתא. כיוון שהיה מספיק זמן עד ליציאתה של הרכבת הבאה, ישבה במסעדה קטנה, לגמה קפה טוב, אכלה ארוחה חמה, ארגנה לעצמה צידה לדרך וחזרה לתחנת הרכבת. עלתה לקרון נכנסה לתאה ארגנה את חפציה וישבה ליד החלון והתכוננה למסע הארוך. היא שלפה מתיקה ספר קריאה ושקעה ברומן המתרקם בין גיבוריו. התא החל להתמלא, גברת זקנה עם כובע משונה, אישה מלאה ושני ילדיה, וגבר באמצע שנות השלושים לחייו, שדווקא נראה לא רע כלל. תחילה יש מולה, מערטל אותה במבטיו, היא חשה איך ליבה מאיץ פעימותיו. עיניה שקעו בספר אך המחשבות נדדו למקומות אחרים, ועימם עיניה שמידי פעם הציצו בגבר שלמולה. היה בו משהו מושך שקסם לה, מעין עירוב נפלא של יאיר לפיד והשחקן ההוא מ"קצין וג´נטלמן". הרכבת החלה זזה לאיטה יוצאת מן התחנה. נופי העיר התחלפו להם לאיטם והפכו לשדות ירוקים זרועי בתים עם גגות רעפים אדומים, הרכבת הגבירה מהירותה, ושקשוק הגלגלים הביא מרגוע לנפשה. האישה שישבה לידה יצאה עם שני ילדיה אל מחוץ לקרון, הגבר הנאה ניצל את ההזדמנות ועבר לשבת ידה. ידו החלה ללטף את ירכה,כאילו כך בלי משים, במקרה... היא הריחה אותו, את גבריותו, החום הנובע מגופו חלחל לתוכה, היא חשה את התשוקה מפעפעת בה. ידו הנעה באיטיות במעלה ובמורד ירכה שלחו זרמים בגופה. הוא הציץ בה, שינתה תנוחה, רצתה שיראה טוב יותר את קימורי שדיה את החריץ הנגלה ממחשוף חולצתה, זה הדליק אותה. כאשר לא יכלה לשאת זאת יותר, יצאה מהתא, קיוותה כי יבין ויצא אחריה. הלכה לכיוון השירותים. כשפתחה את הדלת ראתה, שהוא אחריה יצא. היא חיכה אליו ונכנסה, ידעה שהוא את הדרך אליה ימצא.
