ברור שאני סולחת למי שלא הביע חרטה
ברור שיש מקום לסלוח גם לי שלא הביע חרטה - רוב האנשים לא מביעים חרטה.
הורה שנפטר, גרוש שלא מכיר בכאב שגרם, בוס לשעבר שמרגיש שהתנהגותו היתה לגמרי מוצדקת, מורה בבית ספר שלא ערה כלל לסגנונה הבוטה שהשאיר משקעים...אח סעודי פסיכופט שנוגע במסווה של בדיקה רפואית ללא כל מחשבה שיש בעיה בהתנהגות שלו וממשיך בקו הזה....חבר שעזרת לו ולא אמר תודה....אחות שמתיחסת בזלזול ותמיד תתיחס ככה....ועוד ועוד ועוד... לסלוח זה לקבל את זה שהם ככה. לא לנסות לשנות אותם. לא לשנוא אותם על זה. לדעת שהם לא יודעים משהו אחר. התגובה- לפי המקרה- לנתק קשר, להתלונן במשטרה, להביע תקווה שהדברים ישתנו, לא להביע תקווה שהדברים ישתנו אבל לשנות את היחס לאותו בן אדם . סליחה זה דבר אחד. לבחור איך לנהוג- דבר שני.