סליחות

[גאיה ק]

סליחות

תהיו רציניים רגע

לא כולם מסוגלים לסלוח או לבקש סליחה
ולפעמים היא קשה אפילו כשאול..
אך מה שנראה לי ראוי לדיון
הוא
האם רמת הרגש והקשר
יכולים לחזור לקדמותם ואפילו להשתפר ?
איך אתם מנקים משקעים
ולא את אלו שהצטברו בקומקום ?


אני סולחת לכם

 

[שרונהה]

אלה שמצליחים

להביא את רמת הרגש והקשר לקדמותו,
הם ענקים ויחידי סגולה,
אולי כשמדברים על ל"ו הצדיקים,
מתכוונים אל הצדיקים הללו.

אם הצלחנו לשקם את הרגש לפחות - דיינו.

אם הצלחנו לשקם גם את הקשר - אשרינו.

 

[דף חדש4]

אוהבת את השיר של ג'וזי כץ

אבל... מאכזב שבפועל- היא לא הגיעה להלוייה של שמוליק קראוס, בהנחה שהשיר נכתב עליו. וחבל.
לגבי השאלה אם קשר יכול לחזור לקדמותו ואף להשתפר- לי אין ספק שכן, בתנאי שהסליחה מלאה. איך מנקים משקעים? בזה שלוקחים אחריות על החלק שלנו במה שקרה, בזה שמבינים שכולם טועים לפעמים, בזה שמבינים שהרבה דברים היו צריכים לקרות וקרו כדי לבנות את אותו הרגע של הפגיעה ושאי אפשר היה להמנע ממנו (עובדה שהוא קרה). סליחה זה לא תהליך שקורה ביני לבין הצד השני- זה תהליך פנימי ולכן יש מצב שאסלח למישהו ובכל זאת- לא אמשיך בקשר איתו. הדרך הכי יעילה בשבילי לסלוח זה- לנסות למזער את הפגיעה וללמוד ממנה. ואיך אני סולחת לעצמי? אני מניחה שבאותה דרך ממש- לטעות זה אנושי, הרבה גורמים היו מעורבים מעל לכוחותיי כדי להביא אותי לטעות. ללמוד מהטעות, אם אפשר- לפצות את מי שנפגע וליישם בחיםי את הלמידה באופן שלא אחזור על הטעות הזו שוב. מן הסתם- אעשה אחרות....

 

[בנדק חביב]

אין לי קושי לסלוח

דא עקא אם אני כבר נמצא במצב בו אני צריך לסלוח, אז כנראה המעשה היה חמור במיוחד.

 

[מיקאלה1]

הזמן עושה את שלו

ואם היתה אהבה אמיתית קודם ניתן לסלוח. כי מבינים מאיפה זה בא.
והשיר מקסים.

 

[מיקאלה1]

האם אפשר לסלוח לה?

בלונדינית עומדת בקזינו בלאס וגאס מול מכונת מכירת משקאות ומכניסה דולר אחרי דולר ובכל פעם יוצאת פחית שתייה.
לאחר 40 דקות כשהצטברו עשרות פחיות על הריצפה ונוצר תור פונה אליה אחד ההמתינים ואומר לה:- אולי תפני את המכונה? יש פה עוד אנשים צמאים.
הבלונדינית עונה לו:- עד שהולך לי בקזינו - אני לא עוזבת את המכונה הזו - חפש מכונה אחרת.

 

[דף חדש4]

מה פרוש מבינים מאיפה זה בא?

כלומר- קל לך לסלוח כשאתה מבין שאין בעצם על מה לסלוח- כי הבן אדם הזה לא יכול היה אחרת? בגלל מי שהוא? כמו לצפות מאדם מפגר או מילד להבין או לנהוג באופן- שאינו מסוגל להם. כשאנחנו כועסים אנחנו מחוברים עדיין לתפיסה שלנו של איך הבן אדם הזה "אמור היה" להתנהג ופחות ל- איך הוא התנהג כי הוא תכלס, לא יודע אחרת.
לזה התכוונת?

 

[מיקאלה1]

פחות או יותר, אבל בעיקר אם אנחנו

אוהבים את האדם והוא חשוב לנו, אז הסליחה באה יותר בקלות כשהעלבון והכעס שוכחים.
מה שעוזר לנו לסלוח הוא לנסות להבין למה האדם התנהג כפי שהתנהג. יותר בשבילנו. כי ברור שאם נפגענו חשבנו שהיה צריך לנהוג אחרת.

 

[דף חדש4]

לפעמים כשאדם קרוב לנו- יותר קשה לסלוח

כשאנחנו קרובים ואוהבים מישהו והוא חשוב לנו- לפעמים קשה יותר לסלוח כי הפגיעה והאכזבה גדולים יותר, לא?

 

[מיקאלה1]

יכול בהחלט להיות

מאוד תלוי מה מערכת היחסים עם אותו אדם, ועד כמה אנחנו אוהבים אותו וכמה הוא יקר לנו, כל מקרה לגופו אי אפשר לעשות הכללות. כל אחד כותב מהמקום שלו מהנסיון שלו. אדם שקרוב לנו אנחנו נקבל ללא תנאי בדרך כלל, גם אם הוא שוגה גם אם הוא פוגע עדיין תלוי מה מידת הפגיעה. ומה הגבולות שלנו.

 

[שוש אור]

בקשת סליחה

לדעתי מאד תלוי מי הפוגע ומה היתה הפגיעה.
לא על הכל ניתן לסלוח,
לא את הכל ניתן לשכוח,
ולא כל קשר יכול לחזור לקדמותו, גם אם בעבר היה 'יפה וטוב'

ובכלל, סליחה היא מעלה עצומה שצריך עבורה תעצומות נפש אדירות,
ואני מדברת על סליחה אמיתית,
סליחה שיש בה כוונה!

אבל, כאמור, רק אם בתחושה הפנימית אנו חשים שמבקש הסליחה מתכוון מעומק נפשו ונשמתו ולא רק כדי לסמן עוד V ל'מעשה טוב'

 

[גריני]

הסליחה הכי "קיצונית" ששמעתי עליה

הדיון הזה מזכיר לי: לפני כמה שנים היתה מישהי- אחת מתאומות מנגלה שפירסמה שהיא סולחת לנאצים...
ואמרה שהסליחה היא בשביל עצמה ולא בשבילם, כי אם היא ממשיכה לחיות עם הכעס וכו' - היא פוגעת בעצמה.
וחשבתי אז, וחושבת עדיין - כמה עוצמה צריכה להיות באשה הזו....
וזה מסכם בעיני את נושא הסליחה.

אז ישנם דברים שהזמן מרפא,
ויש פגיעות שניתן לסלוח עליהן רק כשהפצע הגליד
ויש אנשים שנאחזים בכעס ובנקמה ולא מוכנים להרפות...
והאנשים האלה - פוגעים בעצמם, יותר מאשר במי שפגע בהם.

אז אני סולחת לך על השאלה....

 

[שרונהה]

אכן חשוב מאוד לשחרר... ולא להיאחז

כשמשחררים את הכעס ומרפים,
זה צעד ענקי לסליחה...

 

[שוש אור]

סליחה

אני יכולה רק לנסות לנחש על מה הסליחה של הניצולה.
אחרי אינספור שנים היא סולחת לעצמה שהיא שרדה את התופת בזמן שאחרים לא הצליחו.
ומרגע שהצליחה להבין שהיא חיה בזכות ולא בחסד ושאין לה שום סיבה להתנצל על ששרדה,
היא יכולה גם לסלוח.
בעיקר לעצמה!

אבל! זו תובנה שלי
ויתכן שאני טועה.

 

[שיח סלימאן]

את כנראה די צודקת שכן נראה

שלא את ולא אני באמת מאמינים שהיא סלחה לנאצים על מה שעוללו לה ולמשפחתה

 

[גריני]

זו כמובן אינטרפטציה שלכם....

באמת קשה לקבל את הדברים ולכן נותנים הסברים שונים.
הנה קטע שמספר חלק קטן מהסיפור, למי שמתעניין:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3090708,00.html

 

[דף חדש4]

לדעתי - על הכל אפשר לסלוח

אני מעדיפה לחשוב כך. כי לא לסלוח- זה לתת לבן אדם שפגע בנו המון כח ולהמשיך את הפגיעה שבפגיעה גם אחרי שנסתיימה, כי כשאני לא סולחת למישהו אני פוגעת בעצמי. זה פוגע באכות החים שלי, בשמחת החיים שלי, זה מכרסם בי.

 

[אודרי11]

כשמישהו חשוב לך..

אתה מוצא בליבך לבקש סליחה אמיתית וכנה, ולסלוח ממש מכל הלב ...בכל אופן אני.

משקעים יכולים להשאר, זה לא קומקום שאפשר לנקות עם מסיר אבנית, וכמובן שאי אפשר למחוק את הזכרונות הלא נעימים.....אבל ברמה שלא משבשת את הרגש, ולדעתי אפשר אפילו להעצים את הרגש ולשפר את היחסים . ...שוב בתנאי שאותו אדם באמת חשוב לי.

ממי שלא חשוב לי , אני לא מצפה, לא צריכה, לא רוצה..ויכולה לוותר עליו, על הסליחה ממנו ועל הקירבה שלו.

 

[סוף הוא תמיד התחלה]

בי די יוק. ובמיוחד ה'לוותר עליו'..וכו

 

[הסייח הרוקד]

לעניות דעתי החכמה מקרית ים, הדבר הבסיסי

או הייצור הבסיסי שעליי לבקש ממנו סליחה, זה אני, או ליתר דיוק החלקה האלוהימית ששוכנת בתוכי.

אני מבקש סליחה פנימה, על כך ששגיתי ופגעתי באחרים ולא היה לי האומץ להודות בטעות שלי ולבקש סליחה, לא היה לי מספיק אמונה במה שאני, ולצאת החוצה בהצהרה חדה וטהורה.

אני מבקש סליחה פנימה, על כך שפגעתי בגופי ע"י תזונה לא נכונה, למרות שגופי הוא המתנה היפה ביותר שאי פעם קיבלתי, הענשתי את עצמי ושקעתי בתזונה שמזיקה לגוף שלי, ואחריי התעללות זו לא טרחתי לבקש סליחה מגופי, אלא להפך קיללתי אותו ירדתי עליו וכעסתי על עצמי.

אני מבקש סליחה פנימה על כך שאיבדתי אמונתי בחלקת האלוהים שבי, ונעלבתי ונפגעתי והרשתי לאחרים להשכיח בי את חלקת האלוהים שבי, נטשתי את גופי והתחלתי לנזוף בו, על זה שהוא לא מספיק טוב, כאשר הוא הכי טוב שיכול להיות.

כאילו תחשבו על זה, תתרכזו איתי לרגע, בתוך תוכינו, שוכנת חלקת אלוהים, שהיא המתנה הכי טובה שאי פעם קיבלנו, היא הדבר הכי טוב הכי יפה שיש לנו, אנחנו ברי מזל, והנה בהרבה מצבים אנחנו נוטשים את גופינו, אנחנו נוטשים את האמונה באותה חלקה, ולרגע או לכמה רגעים טובים, אנחנו מאבדים את הקשר.