סליחה שאני תופסת מקום אבל אני חייבת

אבודה05

New member
סליחה שאני תופסת מקום אבל אני חייבת

לצעוק: הצילו!!! לא יכולה להסביר למה, לא מובנת גם לעצמי. הצילו הצילו הצילו... אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, מה אני צריכה, מה באמת מגיע לי-מגיע לי?? מגיע לי סבל וייסורים. מגיע לי להעלם לתמיד! ושוב סליחה...
 

lital172

New member
לא..

לא מגיע לך סבל וייסורים. מגיע לך לפרוח ולחייך מגיע לך שיהיה לך טוב. מגיע לך להיות מאושרת. למה את מרגישה ככה? מאיפה באה כל השנאה העצמית הזאת? אני כאן להקשיב לך.. אם תרצי. תמיד. מגיע לך טוב
 

אבודה05

New member
אין לי תשובה

אני לא, לא ממש יודעת להגיד! זה כמו שאדם אחר מרגיש את הצורך לנשום, אני שונאת את עצמי! לא רואה בי כלום!
 
מתוקה,

אף אחד לא תופס מקום בעולם,מי שנולד סימן שהוא צריך להיות פה,הפורום מקבל את כולם ונותן מקום לכולם,את בטח לא תופסת פה מקום!אני גם לא מאמינה שיש מישהו בעולם שמגיע לו לסבול ככה,למה את מרגישה שמגיע לך לסבול?!שולחת כח!
 
מגיע לך

ומגיע לך לשקם את חייך, מגיע לך להתחיל לחיות חיים טובים, מגיע לך הטוב ביותר. זה תזכרי תמיד ותפלי לטובת זה,מגיע לך
 

אבודה05

New member
../images/Emo5.gif

אני לא אכנס פה ל"חילופי דעות" אבל: אני לא מאמינה שמגיע לי (אני יודעת שאני כמו תקליט שרוט) אני יודעת שאין לי מה להעניק לסביבה, אני נמצאת עם אנשים ואין לי ממש מה להוסיף להם!!! הסביבה שלי מעדיפה להתנתק ממני, כי אני מהווה נטל וסתם מביאה כאב - תמיד עדיף לא להתמודד עם זה על המשפחה שלי אני כבר לא ארחיב - זה כאוב מדי... אפילו בטיפול אני מרגישה שאני משעממת את המטפלת שלי - עוד רגע והיא תגיד שהיא לא מוכנה לשמוע אותי! הדבר היחידי שקיבלתי מהסביבה בלי לבקש זה הכאב\ המכות. אחד אחרי השני, ארבעה במספר! ואת כולם הכרתי, הם זיהו מה שמגיע לי! הם ידעו שצריך רק להשתמש בי ולזרוק אותי... אני לא שווה ליותר מזה! ומשם אני המשכתי להשתמש בי, להיות הבובה של כולם, לפחות אני טובה לדבר אחד... אני גם לא מורגשת, "קלה" , אפשר להתעלם ממני ברגע שזה נגמר - הרי לא ממש אפשר לראות אותי... ממשיכה להתחלק במדרון חלקלק, ממשיכה להסתובב עם אותם אנשים... מנסה להתעלם מהחלק הזה בחיי! ממשיכה לעבוד ללמוד... אבל הצללים ממשיכים לרדוף הכאב ממשיך לפרוץ
 
אני מבינה את הכאב

ואת האכזבה שיש לך מאנשים וזה מובן, אבל את חייבת להלחם על המקום הטוב שכן מגיע לך, החיים שונים והטובים שכן מגיעים לך ובעיקר על עצמך בשביל עצמך ובשביל הבת שלך שזקוקה לך כ"כ (מותר לשאול בת כמה היא?) אל תוותרי.
 

אבודה05

New member
את מאמינה לי שכבר ויתרתי?

אני פה רק בשבילה! היא קטנטנה ובלי הגנה! עוד לא בת 4 וכבר יש לה חיים קשים איתי. זה לא מגיע לה! אבל היא נפלה עלי...
 
אני מאמינה לך

למרות שאני מקווה מאוד שתחזרי בך מהוויתור ותחליטי כן להילחם. כמו שאמרת הילדה קטנטנה ומגיע לה ולך להיות מאושרות ביחד וזה מה שאני מאחלת לכן. מאוד מאוד מקווה שתלחמי.
 
נשלח באמצע בטעות

המשך......... כי לוותר זה קל ולכאורה אחרי כל מה שעברת מבחינתך זה גם הפיתרון ואפשר להבין למה, אבל להלחם זאת החכמה ולהראות לעצמך שאת מסוגלת. שולחת לך המון מהון כוחות.
 
נכון. זה לא מגיע לה.

וגם לא מגיע לך. הגברים שהיכו אותך לא זיהו ש"זה מה שמגיע לך"- כי זה ממש לא מה שמגיע לך, ואין שום אישה שזה מה שמגיע לה. אולי הם זיהו את העובדה שאת מקבלת את זה כמובן מאליו, זיהו שלא תלחמי בהם. וזה הופך אותם לעוד יותר אכזרים ורעים. לא אותך. את כותבת על עצמך כל כך הרבה דברים רעים, וכבר אמרתי לך את דעתי בנושא- את מחזקת את מה שאת ממילא חושבת על עצמך, במקום לחזק את הדברים הטובים שאת יכולה לחשוב על עצמך. אני יודעת שאת בעלת הישגים מרשימים, בעלת יכולות וכשרונות. כבר הצעתי את זה, אבל אני מציעה שוב- אולי תעשי לנו רשימה של כל הדברים שאת מעריכה בעצמך?
 

אבודה05

New member
רשימה

אני יושבת ומנסה להתחיל אותה, אבל כל מילה שאני כותבת היא תיאור שלי כתת אדם! הדבר היחידי שאני יכולה כן להגיד זה שאני אמא! אבל גם אז רגשות אשמה עולים בי, אני לא נמצאת איתה מספיק. לא מתייחסת אליה, ויש עוד הרבה! אני יושבת וחושבת, ואז נזרקת אחורה. רואה פרצופים, מרגישה את המגע שלהם! העור נעשה חידודין חידודין, והפלאשבק פתאום בעוצמה-ואני כבר מוכנה לעשות משהו...
 

limf

New member
אני חושבת שרשימה זה רעיון מעולה

רשימה כתובה שתהיה לך לנגד העיניים, שתוכלי "לשלוף" ברגעים שההערכה העצמית שלך יורדת נמוך. אני מבינה שקשה לך כרגע לגבש רשימה כזאת [אגב, "אמא" זו כבר נקודה ראשונה וטובה]. מה דעתך לנסות יחד עם הפסיכולוגית לכתוב כזו רשימה יחד? אולי עם אדם שמכיר אותך ובכל פעם שהרגשות הקשים וההערכה העצמית הנמוכה יעלו אצלך - אדם אחר יעזור לך להחזיר אותך להתמקד ברשימה. תציעי לה את זה?
 

אבודה05

New member
זה כל כך לא מגיע לי!

אני לא יכולה לבקש מאף אחד שיעזור לי! כל פעם שביקשתי נפגעתי! אני שומרת על עצמי גם בטיפול! ככל שאני נפתחת יותר, אני נפגעת יותר! השבוע הזה למשל, ירדתי עוד במשקל, כי כאב לי אחרי הטיפול, עדיין כואב לי! אז שוב מחפשת איך להעלים את עצמי, לא להרגיש כלום! עדיף לי כאב פיזי מאשר נפשי! אני כל כך לא ראויה לכל התגובות הללו! אפשר למחוק את כל השרשור, אני סתם תופסת מקום!
 
כאב אחרי הטיפול

זה דבר ליגיטימי שעובר על כולם. ביפול נכנסים פנימה עמוק עמוק זאת מטרת הטיפול. למה את חושבת שאם תהיי כנה ותפתחי עד הסוף את מה שאת מרגישה, תיפגעי? הרי המטפלת רוצה לעזור לך.
 

limf

New member
חמודה,

אני מבינה שיש לך בעיה לתת אמון ולהפתח בפני אנשים ולהאמין שמגיע לך בכלל. אני מבינה. אבל, את חייבת לשבור את המעגל הזה. בגלל זה הצעתי לך להתחיל אצל הפסיכולוגית. מה את חושבת שיקרה אם תבקשי ממנה לנסות להרכיב יחד את הרשימה הזו? את חושבת שהיא תסרב? בטוח שלא. אני חושבת שזו גם הזדמנות מצויינת להעלות [שוב, כי אני בטוחה שהנושא כבר עלה] את הנושא הזה בפניה - התחושה שלא מגיע לך. מה את אומרת? תנסי?
 

אבודה05

New member
תשובה, גם לך כוכב!

אמון, אמון היא מילה גדולה מאוד! לא, אני לא בוטחת באף אחד, גם לא במטפלת שלי! מזעזע לא? אבל איך אני יכולה לבטוח במישהו כשאני לא בוטחת בעצמי? איך אני יכולה לתת אמון באדם אחר, כשאת האמון הבסיסי ריסקו לי ממזמן?כן, עובדים על זה בטיפול אבל הרי אין לי אמון גם שם! מעגל קסמים אכזרי שמאוד קשה לשבור אותו! ואולי בלתי אפשרי! זה ברור לי שברגע שאני אפתח, כמו שבוע שעבר, יכאב לי נורא! אני אפגע כי אולי היא תזרוק מילה לא במקום, או שבכלל תתעלם! ואולי אני אקבל התייחסות פוגעת? ברגע שהעצב חשוף, קשה מאוד להתגונן! ואני מפחדת ומתגוננת!
 

אבודה05

New member
תשובה, גם לך כוכב!

אמון, אמון היא מילה גדולה מאוד! לא, אני לא בוטחת באף אחד, גם לא במטפלת שלי! מזעזע לא? אבל איך אני יכולה לבטוח במישהו כשאני לא בוטחת בעצמי? איך אני יכולה לתת אמון באדם אחר, כשאת האמון הבסיסי ריסקו לי ממזמן?כן, עובדים על זה בטיפול אבל הרי אין לי אמון גם שם! מעגל קסמים אכזרי שמאוד קשה לשבור אותו! ואולי בלתי אפשרי! זה ברור לי שברגע שאני אפתח, כמו שבוע שעבר, יכאב לי נורא! אני אפגע כי אולי היא תזרוק מילה לא במקום, או שבכלל תתעלם! ואולי אני אקבל התייחסות פוגעת? ברגע שהעצב חשוף, קשה מאוד להתגונן! ואני מפחדת ומתגוננת!
 
למעלה