שאלותיך הן שאלות לא פחות טובות וכבדות משקל.
לטעמי, תובנותיך באשר למטרות הסכסוך מצד שני הצדדים הן גם תובנות נכונות, כך שהדבר האחרון שניתן לומר עליו בהקשר זה שהסכם מיקור החוץ נחתם בתום לב (ובתום לב, אני מתכוון לשני הצדדים). אזכיר שבשיאו של סכסוך העבודה בעניין מיקור החוץ התנהלו בפורום דיונים ארוכים וסוערים לא פחות מאשר בזירת המאבק עצמו
. ביהמ"ש הכיר בלגיטימות של העובדים לנהל מאבק נגד השינוי המבני שההנהלה, בגיבוי משרד התחבורה, ניסתה לבצע בארגון, ואלה נאלצו עקב כך לנהל מו"מ עד לחתימתו של הסכם מיקור החוץ. להערכתי הצנועה, הסכם מרושל זה נעשה ונחתם בחיפזון (עקב לחצים פוליטייים בין השאר), ומעבר לקיום התחייבויות או אי קיומן, הותיר על כנן במידה רבה את הבעיות המרכזיות שהתקיימו קודם לכן. את התוצאות הבלתי נמנעות של הסכם זה אנו חווים כיום. ומשפט לסיום: חקי הראל ידע לעזוב בזמן.