סירת ההצלה מקוקסהבן
ס י ר ת ה ה צ ל ה מ ק ו ק ס ה ב ן ----------------------------------------- זה סיפור שתחילתו שיגרה, המשכו תקווה וסיומו עצוב מאוד. עצוב מאוד משום שאת הדרמה, התעלומה והחידה שבסיומו לא נותר אף אחד לספר בגוף ראשון. התעלומה והחידה יושבים להם באחד מתאי מוחי עד היום ואני מעלה אותם עכשיו לראשונה כמעין דין וחשבון ביני לבין עצמי. זה היה אחד מהחורפים הקשים שידעתי בים. הייתי רב חובל צעיר על אנייה של כ 3500 טונות מעמס וכל אותו חורף שירתנו את הקו בין חיפה לאירופה המערבית והצפונית. החורף הקשה לא התבטא דווקא בסערות גדולות במיוחד, אלא ברצף של תדירותן של הסערות וסופות השלגים שגם אם אף אחת מהן לא שברה שיאים, וראיתי קשות מהן, לפני ואחרי, תדירותן הן בים התיכון והן בצפון אירופה כמעט ולא איפשרה מנוח, והתחילה להיווצר מעין עייפות בגוף ובנפש, fatigue, אחת הסכנות הגדולות בים. הפלגנו מחיפה באישון לילה כשנמל היעד הראשון שלנו, המבורג שעל גדות נהר האלבה. המעבר בים התיכון דרש יומיים נוספים עקב מזג אויר גרוע. משפחות שקעים אחת אחרי השניה נעו בצפיפות ממערב והסיפון לא נשאר יבש אפילו לשניה אחת. כשיצאנו מהים התיכון נרגע הים והשמש האירה לנו פניה, כשאנו פונים צפונה לאורך החוף הפורטוגזי. בצוהרי יום, צפונית מערבית לליסבון נראה עצם בלתי מזוהה על פני הים. התקרבנו אליו ואני רואה במשקפת סירת הצלה של אנייה, מרוסקת, למעשה רק חציה האחורי נותר לפליטה. הים שקט, ואני מתמרן את האנייה ומצמיד את סירת ההצלה אל הדופן. סולם הנתב יורד למים ואחריו רב המלחים והחובל הראשון, יורדים לביקורת. לא נמצא דבר בסירת ההצלה והחובל הראשון מוסר לי את שם האנייה שרשום בירכתיה של הסירה. מעין סירת רפאים, או חלק ממנה שנשאר צף על הים כשאין עליו לא סימן חיים ולא סימן שהיו עליו חיים. אני לא אהבתי את זה, על פי המסורת הימית זה לא שייך לסימנים הטובים. התנתקנו מהסירה ואני מודיע לתחנות החוף באזור על הממצא , מיקומו ולאיזו אנייה הסירה הייתה שייכת, על מנת שתינתן אזהרת השייט המתאימה. לאחר כמה שעות קיבלתי שדר מאחת מתחנות החוף שמודיע על כך שזו סירת הצלה שבעת סערה קשה בצפון האטלנטי, כ 10 ימים קודם לכן, התרסקה על ספון האנייה ונסחפה הימה. זה מסביר את העניין ואת מיקומה של הסירה שנסחפה מזרחה. אבל במס (mess חדר האוכל ) של הצוות לא אהבו את האירוע הזה וסימנו זאת כסימן רע לבאות. עד מיצרי דובר ההפלגה הייתה נינוחה למדי . המיצרים הביאו לנו סערה צפונית מערבית שהלכה והתחזקה לאחריהם עד לעוצמה של סער קשה – Severe Gale . האנייה, בסך הכל אנייה קטנה יחסית מיטלטלת וסופגת גלים בחרטומה השמאלי ככל שאנו מצפינים לכוון צפון מזרח. אני מוריד קצת מהירות כדי להימנע מכניסה ל"טלטלה מתגברת", מכניס משמרות כפולות ומחזיקים הגה ביד. אנחנו עוברים את האי טקסל, נקודת הפניה מזרחה ועוברים על יד ספינת המגדלור המפורסמת. השמיים קודרים מאוד אך לא יורד גשם, אבל ריח סופת שלגים באוויר. מפליגים לאורך שורת האיים הסוגרת את החוף ההולנדי והגרמני מעבר לסכר הענק החוסם את הים ויוצר את הים הפנימי הגדול בהולנד. עברנו את האי טרשלינג והשלג התחיל לרדת. שניות לאחר מכן מתעורר מקלט החירום על תדר ה 2182 בתחנת האלחוט. זה תדר המצוקה ברדיו טלפון. האלחוטאי פותח את האשנב בינו לבין הגשר ואנו מקשיבים לקריאת המצוקה. אניית חופים גרמנית קטנה הנמצאת צפונית מערבית לאי הליגולנד מודיעה שהיא במצב של הטיה קשה וחרטומה גם הוא נוטה מטה. כנראה תזוזת מטען הצובר שהיא עמוסה בו. מיקומה נמסר בשדר המצוקה ובבדיקת המצב מסתבר שהיא נמצאת כ 35 מייל מאתנו. אניות החופים הקטנות האלה של הים הצפוני הן יצורים שנגזרו על פי מידת חוקי התפוסה והמיסוי. כולן 499 טון גרוס, טונה אחת פחות מרף המס הגבוה יותר. הקריטריונים לבנייתן שנקבעו על ידי חברות הסווג האנגלית, הגרמנית והסקנדינבית היו נמוכים בהרבה מהסטנדרטים של אניות "מפליגות אוקיינוסים" ולמעשה הותר להן להפליג רק באזורי הים הצפוני, התעלה האנגלית והאיים הבריטיים. אסור היה להן להפליג מערבה מהים האירי, מתוך המחשבה הקרה והמחושבת שעוצמת הגלים באזורים המותרים להן לשייט קטנה מאלו של האוקיינוס. אבל, כנראה שהטבע לא היה שותף למחשבות הקרות והמחושבות הללו של אותם אנשים שהגו אותן, והים היה גובה את המחיר שנה אחר שנה.
ס י ר ת ה ה צ ל ה מ ק ו ק ס ה ב ן ----------------------------------------- זה סיפור שתחילתו שיגרה, המשכו תקווה וסיומו עצוב מאוד. עצוב מאוד משום שאת הדרמה, התעלומה והחידה שבסיומו לא נותר אף אחד לספר בגוף ראשון. התעלומה והחידה יושבים להם באחד מתאי מוחי עד היום ואני מעלה אותם עכשיו לראשונה כמעין דין וחשבון ביני לבין עצמי. זה היה אחד מהחורפים הקשים שידעתי בים. הייתי רב חובל צעיר על אנייה של כ 3500 טונות מעמס וכל אותו חורף שירתנו את הקו בין חיפה לאירופה המערבית והצפונית. החורף הקשה לא התבטא דווקא בסערות גדולות במיוחד, אלא ברצף של תדירותן של הסערות וסופות השלגים שגם אם אף אחת מהן לא שברה שיאים, וראיתי קשות מהן, לפני ואחרי, תדירותן הן בים התיכון והן בצפון אירופה כמעט ולא איפשרה מנוח, והתחילה להיווצר מעין עייפות בגוף ובנפש, fatigue, אחת הסכנות הגדולות בים. הפלגנו מחיפה באישון לילה כשנמל היעד הראשון שלנו, המבורג שעל גדות נהר האלבה. המעבר בים התיכון דרש יומיים נוספים עקב מזג אויר גרוע. משפחות שקעים אחת אחרי השניה נעו בצפיפות ממערב והסיפון לא נשאר יבש אפילו לשניה אחת. כשיצאנו מהים התיכון נרגע הים והשמש האירה לנו פניה, כשאנו פונים צפונה לאורך החוף הפורטוגזי. בצוהרי יום, צפונית מערבית לליסבון נראה עצם בלתי מזוהה על פני הים. התקרבנו אליו ואני רואה במשקפת סירת הצלה של אנייה, מרוסקת, למעשה רק חציה האחורי נותר לפליטה. הים שקט, ואני מתמרן את האנייה ומצמיד את סירת ההצלה אל הדופן. סולם הנתב יורד למים ואחריו רב המלחים והחובל הראשון, יורדים לביקורת. לא נמצא דבר בסירת ההצלה והחובל הראשון מוסר לי את שם האנייה שרשום בירכתיה של הסירה. מעין סירת רפאים, או חלק ממנה שנשאר צף על הים כשאין עליו לא סימן חיים ולא סימן שהיו עליו חיים. אני לא אהבתי את זה, על פי המסורת הימית זה לא שייך לסימנים הטובים. התנתקנו מהסירה ואני מודיע לתחנות החוף באזור על הממצא , מיקומו ולאיזו אנייה הסירה הייתה שייכת, על מנת שתינתן אזהרת השייט המתאימה. לאחר כמה שעות קיבלתי שדר מאחת מתחנות החוף שמודיע על כך שזו סירת הצלה שבעת סערה קשה בצפון האטלנטי, כ 10 ימים קודם לכן, התרסקה על ספון האנייה ונסחפה הימה. זה מסביר את העניין ואת מיקומה של הסירה שנסחפה מזרחה. אבל במס (mess חדר האוכל ) של הצוות לא אהבו את האירוע הזה וסימנו זאת כסימן רע לבאות. עד מיצרי דובר ההפלגה הייתה נינוחה למדי . המיצרים הביאו לנו סערה צפונית מערבית שהלכה והתחזקה לאחריהם עד לעוצמה של סער קשה – Severe Gale . האנייה, בסך הכל אנייה קטנה יחסית מיטלטלת וסופגת גלים בחרטומה השמאלי ככל שאנו מצפינים לכוון צפון מזרח. אני מוריד קצת מהירות כדי להימנע מכניסה ל"טלטלה מתגברת", מכניס משמרות כפולות ומחזיקים הגה ביד. אנחנו עוברים את האי טקסל, נקודת הפניה מזרחה ועוברים על יד ספינת המגדלור המפורסמת. השמיים קודרים מאוד אך לא יורד גשם, אבל ריח סופת שלגים באוויר. מפליגים לאורך שורת האיים הסוגרת את החוף ההולנדי והגרמני מעבר לסכר הענק החוסם את הים ויוצר את הים הפנימי הגדול בהולנד. עברנו את האי טרשלינג והשלג התחיל לרדת. שניות לאחר מכן מתעורר מקלט החירום על תדר ה 2182 בתחנת האלחוט. זה תדר המצוקה ברדיו טלפון. האלחוטאי פותח את האשנב בינו לבין הגשר ואנו מקשיבים לקריאת המצוקה. אניית חופים גרמנית קטנה הנמצאת צפונית מערבית לאי הליגולנד מודיעה שהיא במצב של הטיה קשה וחרטומה גם הוא נוטה מטה. כנראה תזוזת מטען הצובר שהיא עמוסה בו. מיקומה נמסר בשדר המצוקה ובבדיקת המצב מסתבר שהיא נמצאת כ 35 מייל מאתנו. אניות החופים הקטנות האלה של הים הצפוני הן יצורים שנגזרו על פי מידת חוקי התפוסה והמיסוי. כולן 499 טון גרוס, טונה אחת פחות מרף המס הגבוה יותר. הקריטריונים לבנייתן שנקבעו על ידי חברות הסווג האנגלית, הגרמנית והסקנדינבית היו נמוכים בהרבה מהסטנדרטים של אניות "מפליגות אוקיינוסים" ולמעשה הותר להן להפליג רק באזורי הים הצפוני, התעלה האנגלית והאיים הבריטיים. אסור היה להן להפליג מערבה מהים האירי, מתוך המחשבה הקרה והמחושבת שעוצמת הגלים באזורים המותרים להן לשייט קטנה מאלו של האוקיינוס. אבל, כנראה שהטבע לא היה שותף למחשבות הקרות והמחושבות הללו של אותם אנשים שהגו אותן, והים היה גובה את המחיר שנה אחר שנה.
