(הוא והיא)
-זה היה טיפול רגיל בדוד שמש שהייתי צריך לבצע אצל משפחה. כנראה לא היו מעודכנים ממש מתי הייתי אמור להגיע, רק הבת הגדולה היתה בבית. דוקא חמודה. אני מכין את הכלים שלי בתוך הדירה ויחד עם זה מכין את החבל. תמיד יש צורך בחבל , גם אם לא מבינים למה.
- באסה השאירו אותי לבד לקבל את הבעל מלאכה הזה, בא לי להיות לבד בבית ללא הפרעה. עכשיו אני צריכה להיות כאן, להשגיח עליו, להציע לו לשתות.. מעניין מה שהוא מכין בכל זאת. נראה מומחה בחבלים. טוב לא חייבת להישאר כל הזמן כאן. אני יכולה להיות בחדר.
- היא משועממת, אני רואה את זה. בגיל הזה צריך למצוא להן תעסוקה. אולי ננסה לשחק קצת. נראה מה התגובה שלה. איך היא אמרה לי שקוראים לה? רוני, כן, זה באמת רוני. "רוני אני צריך עזרה, בבקשה"
- מה הוא רוצה ממני הבן אדם? משלמים לו שיעשה את העבודה שלו בעצמו, זה לא התפקיד שלי. מצד שני, להזיז קצת את התחת שלי, זה בכלל לא רע. וחוץ מזה הוא נראה טוב. למה לא לעזור. אבל לי לא משלמים.
- "אני צריך לבדוק את החוזק של החבלים שלי לפני שאני עולה לגג. בטיחות לפני הכל. זה רק עזרה קצרה אחר כך אעזוב אותך"
- מוזר שהוא צריך חבלים. נראה כאילו הוא הולך לטפס על הר עם זה. אבל שיהיה. יאללה.... מעניין הלולאות האלה. כאילו מוכנות לידיים ככה. מה זה יעזור לו. מה? ואני צריכה להכניס את הידיים שלי ללולאות האלה ?
- יאללה, אני מנסה איתה. היא נראית לי ביישנית מכדי לסרב. " תראי, אני צריך להשחיל את הידיים בלולאות האלה, כדי להיות תפוס כל הזמן למעלה". תוך כדי שיחה השחלתי לה את פרקי הידיים בתוך הלולאות. " רק לבדוק את החוזק שלהם" . ואיך שאני יודע להשתמש בחבלים, הקסם עובד ועל ידי משיכה , הלולאות מתקרבות ושני הידיים של היפה אזוקים. המבט שלה נבוך כאילו שואל מה הצורך באזיקים האלה. אני נעצר ומסתכל על העבודה שלי בסיפוק. היא מחכה..
- " אני לא מבינה למה יש צורך לקשור ככה..."
-"מיד מיד תביני, אראה לך"
- ותוך כדי הוא מעביר את קצה החבל השני על רצפה בין הרגליים שלי. אני מנסה לסרב, בכל זאת אני לא בובה. "אה.. באמת צריך...? " ולפני שהספקתי לסרב הלולאה השלישית הנמצא בקצה תופסת את הקוקו שלי מאחורה. איזה ידיים טובות! זה מה שעולה לי לראש. הידיים שלי אזוקות כלפי מטה וקצה החבל השני עובר בין הרגליים שלי נוגע בג׳ינס שלי, והלולאה שבקצה מושכת לי את השיער מאחורה.
- "תנסי לזוז... " אני אומר, לא בלי מבט צוחק בצד הפנים. היא שלי. כל תזוזה חדה שלה מושך לה בשיער וכואב. היא שמה לב לתנוחה שלה עם מעט החופשיות שלה, רק לא מבינה איך היא נכנסה לזה. אני ממשיך לחייך ואומר לה: "אני גם בודק את החוזק של הקשרים וגם בשביל הfun."
- " בבקשה, תשחרר אותי"
- "המשחק משעשע. אם אני משחרר, זה רק באופן אחד".
- "שיהיה באופן שאתה רוצה. לא נוח לי להיות כך" אני אומרת לו. אבל בפנים חלמתי על מצב כזה הרבה זמן.
- "את בטוחה?! טוב, איך שתרצי, אבל לפני שאני משחרר את השיער שלך, נעשה ניסוי אחר." אני מתכופף מולה. מרים לה בכח את הרגל האחת. היא מבינה שהתנגדות שלה לא כדאית, זה מושך שוב בשיער. והופ, רגל אחת בלולאה. ומיד גם הרגל השניה בלולאה הנוספת. היא קצת תוהה על מצבה, אבל היא מבינה שאין לה הרבה ברירה. גם שתי הרגליים אזוקות. ורק אז אני משחרר לה את השיער מאחורה.
- הוא שחרר אותי. אבל עדיין שולט בכל תנועה שלי. אני שלו. מה הוא יעשה לי...
-זה היה טיפול רגיל בדוד שמש שהייתי צריך לבצע אצל משפחה. כנראה לא היו מעודכנים ממש מתי הייתי אמור להגיע, רק הבת הגדולה היתה בבית. דוקא חמודה. אני מכין את הכלים שלי בתוך הדירה ויחד עם זה מכין את החבל. תמיד יש צורך בחבל , גם אם לא מבינים למה.
- באסה השאירו אותי לבד לקבל את הבעל מלאכה הזה, בא לי להיות לבד בבית ללא הפרעה. עכשיו אני צריכה להיות כאן, להשגיח עליו, להציע לו לשתות.. מעניין מה שהוא מכין בכל זאת. נראה מומחה בחבלים. טוב לא חייבת להישאר כל הזמן כאן. אני יכולה להיות בחדר.
- היא משועממת, אני רואה את זה. בגיל הזה צריך למצוא להן תעסוקה. אולי ננסה לשחק קצת. נראה מה התגובה שלה. איך היא אמרה לי שקוראים לה? רוני, כן, זה באמת רוני. "רוני אני צריך עזרה, בבקשה"
- מה הוא רוצה ממני הבן אדם? משלמים לו שיעשה את העבודה שלו בעצמו, זה לא התפקיד שלי. מצד שני, להזיז קצת את התחת שלי, זה בכלל לא רע. וחוץ מזה הוא נראה טוב. למה לא לעזור. אבל לי לא משלמים.
- "אני צריך לבדוק את החוזק של החבלים שלי לפני שאני עולה לגג. בטיחות לפני הכל. זה רק עזרה קצרה אחר כך אעזוב אותך"
- מוזר שהוא צריך חבלים. נראה כאילו הוא הולך לטפס על הר עם זה. אבל שיהיה. יאללה.... מעניין הלולאות האלה. כאילו מוכנות לידיים ככה. מה זה יעזור לו. מה? ואני צריכה להכניס את הידיים שלי ללולאות האלה ?
- יאללה, אני מנסה איתה. היא נראית לי ביישנית מכדי לסרב. " תראי, אני צריך להשחיל את הידיים בלולאות האלה, כדי להיות תפוס כל הזמן למעלה". תוך כדי שיחה השחלתי לה את פרקי הידיים בתוך הלולאות. " רק לבדוק את החוזק שלהם" . ואיך שאני יודע להשתמש בחבלים, הקסם עובד ועל ידי משיכה , הלולאות מתקרבות ושני הידיים של היפה אזוקים. המבט שלה נבוך כאילו שואל מה הצורך באזיקים האלה. אני נעצר ומסתכל על העבודה שלי בסיפוק. היא מחכה..
- " אני לא מבינה למה יש צורך לקשור ככה..."
-"מיד מיד תביני, אראה לך"
- ותוך כדי הוא מעביר את קצה החבל השני על רצפה בין הרגליים שלי. אני מנסה לסרב, בכל זאת אני לא בובה. "אה.. באמת צריך...? " ולפני שהספקתי לסרב הלולאה השלישית הנמצא בקצה תופסת את הקוקו שלי מאחורה. איזה ידיים טובות! זה מה שעולה לי לראש. הידיים שלי אזוקות כלפי מטה וקצה החבל השני עובר בין הרגליים שלי נוגע בג׳ינס שלי, והלולאה שבקצה מושכת לי את השיער מאחורה.
- "תנסי לזוז... " אני אומר, לא בלי מבט צוחק בצד הפנים. היא שלי. כל תזוזה חדה שלה מושך לה בשיער וכואב. היא שמה לב לתנוחה שלה עם מעט החופשיות שלה, רק לא מבינה איך היא נכנסה לזה. אני ממשיך לחייך ואומר לה: "אני גם בודק את החוזק של הקשרים וגם בשביל הfun."
- " בבקשה, תשחרר אותי"
- "המשחק משעשע. אם אני משחרר, זה רק באופן אחד".
- "שיהיה באופן שאתה רוצה. לא נוח לי להיות כך" אני אומרת לו. אבל בפנים חלמתי על מצב כזה הרבה זמן.
- "את בטוחה?! טוב, איך שתרצי, אבל לפני שאני משחרר את השיער שלך, נעשה ניסוי אחר." אני מתכופף מולה. מרים לה בכח את הרגל האחת. היא מבינה שהתנגדות שלה לא כדאית, זה מושך שוב בשיער. והופ, רגל אחת בלולאה. ומיד גם הרגל השניה בלולאה הנוספת. היא קצת תוהה על מצבה, אבל היא מבינה שאין לה הרבה ברירה. גם שתי הרגליים אזוקות. ורק אז אני משחרר לה את השיער מאחורה.
- הוא שחרר אותי. אבל עדיין שולט בכל תנועה שלי. אני שלו. מה הוא יעשה לי...
