סיפור שהתחלנו לפני זמן רב ומשום מה

אפרת.א

New member
סיפור שהתחלנו לפני זמן רב ומשום מה

נשאר תקוע איכשהו.....! דמעה קפואה.../אתנה שולחן עגול בפינת רחוב חשוך, פנס רחוב ישן עם אבק בפינות ומתכת ישנה שהעלתה חלודה נושקים באור חלש אל מולי.. הכסא שמולי ריק, ורק תקתוקי השעון מזכירים את הזמן הפועם.. מביטה אל תוך החושך בשאלה, כאלו שתשובות תלויות שם ליד החלונות יחד עם הכביסה הכאילו נקיה. דמעה מתגלגלת מתוך זוית העין, ונעצרת קפואה לנוכח השתיקה.. השתיקה....מעיקה וקשה.../אפרת.א וחיוך מלא תקווה ששכן על שפתיה דקה קודם לכן, נמוג באחת. המחשבות... כתפיים זקופות מלאות חן, נשמטות. נשימות רפות, נעימות - הופכות קצרות, מדודות. המחשבות... מביטה אל תוך החשכה - בוהה. מכונית ישנה זינקה ממקומה... המחשבות ושוב שתיקה ושוב.../ אתנה המחשבות החלו לרקד את המחול השבטי האחרון, הותירו את הזכרונות כשובל ארוך ארוך של פעם. המכונית הישנה השמיעה קול חריקת בלמים, הציפורים הישנות על העץ החלו לעופף בעצבנות יתרה, מהמכונית הישנה יצא איש בעל משקפי שמש שחורות, לילה, השמש כבר כבתה..הוא הסתובב והביט לעברה.. כמו חוטי אריג ישן שנמתחו, הצטלבו מבטיהם..הדמעה שקפאה על הלחייה נצנצה לאור הפנס החלוש..בצעדי חרש הוא ניגש.. בצעדי חרש הוא ניגש... /אפרת.א לעברה...חתול ילל בכניסה לבית ישן שקירותיו איבדו את צבעם מזה זמן רב.. יללותיו פלחו את דממת הלילה החשוך. דמותו הנעה לעברה נראתה לה מוכרת. בצעדים קלילים נע לעברה, מבטו טרם סר מעיניה. ראתה מבעד למשקפי השמש ניצוץ שובבי, או שמא דמיונה החל משטה בה? מהופנטת הביטה ניכוחה. ידה שפרכה קודם לכן את שערה הארוך ירדה לאיטה לצידי גופה החטוב. לבושה במכנסי ג`ינס מהוהים ובחולצת טריקו צמודה... עקבה בדריכות... עקבה בדריכות אחר גופו... /אתנה שמעה את קצב נשימתו כיצד מעלה את בית החזה, ומוריד את גופו המתרפק לעבר הגו הזקור. קצב נשימתו החל לסחוף את דימיונה לזכרונות של הלילה ההוא. הגינס ההדוק לירכיה החל להצמד ולהתחכך בגופה שהחל לנוע בחוסר שקט מרגש, ככול שצעדיו הואטו..תחושת יובש החלה מסתמנת בפיה, מנסה לדלות את שאריות הרוק לבלוע את הנוכחות שלו אל מולה. הוא נעמד קרוב מספיק כדי שתוכל להריח את ריח הבושם, הוא עדיין משתמש בו.. חייכה לעצמה. הוא גחן אליה כמבקש לנשקה על הלחי.. הסבה ראשה.../ אפרת.א שפתותיהם נפגשו. הוא נשק לה. ליטף את פניה, משך אותה אליו. שפתיה נפשקו. גופה הורם אל על. לרגע לא נשמע דבר מלבד נשימתם שנעשתה מהירה יותר ויותר. באויר עמד ריח של פרחים מתוקים ותבלינים. היא שלחה את ידה לחבקו. זכרון אותו לילה טישטש את חושיה.. העביר אצבעות ידו האחת בשערה. ידו השניה מונחת מתחת לסנטרה. הוא הרים את ראשה והביט בעיניה. כתפיה רעדו. רגליה, ניטש כוחם... ריחו עירפל את חושיה... היתה שתיקה, שבה לא נשמע דבר מלבד לחש אצבעותיו על עורה ונשימתם המתנשפת. כלב נבח. קולות רחוקים צחקו , דיברו. ליטפה את כתפיו, את חזהו... פנסי מכונית מתקרבת האירו קירות לבנים. סהר הירח לא הפיץ שום אור...צעדים התקרבו... הצעדים התקרבו../ אתנה קול הצעדים החל להתחזק, שש פעימות רגליים, שקרעו את צליל הלילה בסכין חדה, נשימתה נאתקה, היא עדיין היתה חבוקה בין זרועותיו אשר עטפו אותה כשמיכה אהובה, היא קפאה. הצעדים המהירים התגברו, הרעש הניס את חתולי הפח ותחושת הפחד החלה למלא את החלל. הוא הביט בא נרעש כולו, מביט בגוש הקפוא שבין ידיו, שלפני דקה היתה להבת אהבתו, וכעת.. ``הם כאן`` לחשה בפחד.. ``אני חייבת ללכת..`` החלה מתנוענעת בחוסר שקט כמו מנסה להעלים עדויות של תחושותיה אליו.. ``לא!`` הוא זעק אליה, ``אל תעלמי לי שוב..`` כמן יד נעלמה אחזה בה ותלשה אותה בקריעה מגופו.. שלושה הם היו.. היא החלה לנוס במעלה הרחוב.. מעיפה את כל עלי השלכת לצידי התעלות המריחות.. את השקט המוזר קרע קולו מרחוק... ``לאאאאאאאאאאאאאאאא....... חיזרי.......`` הוא הביט אליה המתרחקת וכל גופו חורר חיצים הסב ראשו לאחור וראה הסב ראשו וראה....את שלושת / אפרת.א הגברים שעמדו מולו. אף אחד מהם לא זז. הגבר השחום במרכז, הסיר את משקפי השמש שלו וניקה אותם מתוך פיזור דעת בחולצתו האדומה. הוא ענד שרשרת רחבה בעלת מדליון מוזר משהו ועל פרק ידו, צמיד זהב כבד. הוא הרכיב את משקפיו ועל שפתיו רפרף חיוך של קוצר רוח...שני הגברים שלידו לבשו חליפות אפורות זהות, על פניהם הבעה חמורת סבר ...זיעה ניגרה על רקותיהם. האחד קירח, השני תלתליו גדולים ובוהקים. הגבר השחום התקדם...שני הגברים בחליפות הנהנו בראשם, אחד פרש לדרכו...צעדיו נבלעים בשביל המוביל אל המקום בו נראתה היא לאחרונה. היא עצרה את מנוסתה...נשימתה כבדה עליה. למולה נתגלתה חורשה. היא הסתובבה מיואשת, הלכה - לצד השני של החורשה ,בין הגדר לתעלת הניקוז . מעת לעת מעדה. כשקמה, דמעות ניגרו על פניה. במרחק מה עמד עץ אלון גדול וישן. למרגלותיו עמד כלב דוברמן שחור...היא נשתנקה...הפחד שיתק את כל אברי גופה. הג`ינס המהוהים שרגע לפני היו רטובים מתשוקה, דבקו אל גופה ולא נתנו לה לנוע בחופשיות...בעוד המחשבות מתרוצצות בראשה מבלי רחם...הבחינה לפתע... הבחינה לפתע בניצנוץ על האדמה / אתנה היא הביטה לעבר האור המרצד, הדמעות קפאו בעינה, אפילו עניו הרושפות של הדוברמן לא הצליחו להניע אותה להימשך לעבר הניצנוץ.. לאט לאט עם תחושת הפחד הלוטה אותה רכנה אל החפץ, מנסה להוציא אותו מהאדמה,מגרדת בציפורניים כסוסות את רגבי האדמה ומוציאה אותו, חופנת אותו בין ידיה, ליבה החל לפעום בחוזקה.. היא חשה את התבליט בין אצבעותיה כמו יוצר מעגלי תמונות..לשניה אחת חשה, כיצד הפחד מתמוסס, חיוך עלה על שפתיה, הדוברמן החל לנהום בתקיפות וחושף שינים לעברה, היא חייכה אליו יודעת כי לא יוכל לפגוע בה. הסתובבה ופנתה לחזור לרחוב.. הם נותרו אל מולו שני גברים דחוסים באפור.. השתיקה בינהם כבר החלה לקבל גוון צורח, הוא החל לנוע כמו מבקש לשוב למכונית הישנה ולעזוב את המקום, כצעדי דוברמנים אנושיים הם חסמו את דרכו. הוא הביט בהם, הוא ידע כי עליו להמתין לאות. מיותר לנסות להיאבק מולם, פעם עם הוא לבש אפור..הוא המתין כשמוחו מתרוצצות מחשבות עליה.. פינג פונג שלא נגמר - מוזמנים להמשיך.......................>>
 

קרני

New member
אבל ../images/Emo11.gif

הפינג פונג הזה הוא שלכן והוא מקסים ויצירה כזאת ממשיך מי שהתחיל
 

אפרת.א

New member
אה...לא! במקרה יצא שרק שתינו...

אתנה מזמן לא כאן...ואני - קטונתי כולם מוזמנים להמשיך...! תודה:))
 
למעלה