הינה המשך
אני בטוח שהוא לא טוב אבל תגידו איך הסיפור בכלליות: אנני תפסה את הארגז בכעס, והתחילה לצעוד לכיוון הבית הישן שעמד בין עצי האלון, שנראו עתיקים לא פחות מהבית. הוא היה אפור וניראה עתיק, גגו היה מכוסה ברעפים שחורים שהבריקו מפני אור השמש וחלונותיו היו גדולים וסגורים,דלת הכניסה הייתה גדולה ומרשימה אך היא היא ניראתה כאילו היא עומדת ליפול ממקומה. סביב הבתי עמדה גדר בצבע שחור שניראתה כאילו עושיה מחניטים עתיקים . הדשא הנבול "עקץ" את רגליה מבעד לכפכפים והשמש חיממה את עורפה .אנני נעמדה ליד הדלת וחיכתה שאמה תבוא לפתוח, למרות שחשבה שבמכה אחת אפשר להפיל את הדלת הזאת. "לא מספיק שהיא מעבירה אותי לאיזו חורבה ישנה וגם כועסת אליי אני עוד צריכה לחכות לה ? אוף אני כל כך שונאת את המקום הזה" חשבה אנני לעצמה. אמה של אנני צעדה לכיוון הבית כשפניה מוסתרות על ידי קופסא גדולה.היא הניחה את הקופסא ופתחה את הדלת. "אנני תיכנסי בנתיים אני שנייה רצה למכונית, פשוט שכחתי לקחת את התיק מהאוטו ואל תשכחי להכניס את הקופסא הזאת " אנני ניכנסה לתוך הבית ,בבית שררה אפלה ואפה נתקף בריח של עובש מצחין.אנני תפסה את שני הקופסאות ,והניחה אותם על השולחן המאובק שעמד ליד האח הגדולה שהייתה בסלון. הבית היה ניראה במבפנים גרוע מאשר מבחוץ .כל הרהיטים היו מכוסים בשכבה עבה של אבק אפור ,הצבע הדהוי שהיה על הקירות התקלף ורצפת הפרקט הייתה ניראת כאילו היא שם מאז ימי הבניים. אמה של אנני צעקה "תתפסי לך חדר, אני עוד שניה מגיעה" אנני עלתה לקומה השניה, במדרגות העץ שנראו דווקא טוב מבעד לאבק שהיה אליהם. המקום היה חשוך עוד יותר מאשר הקומה הראשונה וריח העובש לא היה פחות חלש.היא עמדה בתחילה של מסדרון ארוך,שאת סופו לא ראתה .היא פנתה אל הדלת הראשונה שראתה .היא פתחה אותה בהיסוס, ולפניה נשקף חדר גדול ועגול. החדר היה מואר באור שמש שחדר דרך הווילון. אנני ראתה מיטה גדולה וארון שעמד ליד החלון.היא התיישבה על המיטה ,הסתכלה מסביב והחליטה שאת החדר הזה היא רוצה . היא נגשה אל החלון והסיטה את הווילון.מבעד לחלון היא ראתה איך משאית חברת ההובלה ,התניעה ונסעה . היא החליטה שהיא רוצה לראות את החדרים האחרים בבית ,לכן היא יצאה מהחדר ופסעה במסדרון החשוך לעבר דלת גדולה וחומה שעמדה במרכז המסדרון. היא ניגשה אליה וניסתה לפתוח אותה. אבל היא הייתה גדולה וציריה היו ישנים וחלודים, לכן אנני התקשתה בהלזיזה. לאחר מאמץ קל היא פתחה אותה ולעיניה נשקף מקום יפיפה .זוהי הייתה סיפריה עצומה שהייתה מלאה בספרים וגליונות קלף שנראו עתיקים למדיי . היא הסתובבה בין המדפים הארוכים וניסתה לקרוא את שמות הספרים " 500 הדרכים לטפל בטרול הגינתי " , "תבשילים למקרי חרום" , טיפול בחדי קרן " ועוד הרבה מוזרים אחרים. שמות הספרים נראו דיי מוזרים לאנני מפני שהם הזכירו לה ל מיני אגדות על שדונים ,חדי קרן ,טרולים ועד כל מיני יצורים שלא קיימים.היא חשבה לעצמה "מי יחזיק ספרים על יצורים שלא קיימים בכלל?" היא המשיכה לטייל בין המדפים עד שהגיעה לסוף הסיפריה .עמד שם שולחן עץ גדול וכבד ומאחוריו היה אח גדול ויפה. היא התקרבה אל השולחן, ומשהוא מוזר במיוחד משך את עיניה. הייתה לו צרוה מרובעת והוא היה בתוך מן שק של בד אבל זה לא היה גדול כמו שק ולא קטן כמו שקית .צבע הבד היה ירוק איזמרגד והוא אליו עיטורים בחוט זהב. והב הבריק לאור קרן שמש שבקעה מהחלון. ככל הניראה זה היה עוד ספר היא הרימה את הדבר הזה מהשולחן ורצתה להוציא אותו מהשק ,אבל פתאום היא שמעה את אמא קוראת לה לרדת למטה, ולעזור לה לפרוק את החפצים . אנני העבירה את כל שארית היום בפירקת הפצים וסידור בית עם אמה. למחרת בבוקר אנני התעוררה ושכבה במיטתה,היא חשבה לעצמה "מה היה בותך השק האם באמת זה היה ספר או שמשהוא אחר ?" היא החליטה שהיא צריכה לבדוק את זה. היא קמה התלבשה והלכה שוב לסיפריה.השק היה עדיין מונח על השולחן, כפי שהשאירה אותו שם . היא פתחה את השק, והוציאה משם ספר גדול.כריכתו הייתה בלויה ומרופטת, צבעה החום דהה .אך שם הספר היה ניראה ברור מאוד "פיות שדונים ומה שבינהם" .שם הספר היה כתוב באותיות גדולות בצבע זהב. אנני היססה לפתוח אותו, אך הסקרנות גברה על הפחד. היא הביטה בהפתעה על הספר ,כי הדפים שלו ריקים ,אף לא סימן ואף לא פסיק. היא סגרה את הספר. וראתה שעל גב הכריכה רשום משהוא " דף זה לא יהיה ריק ממילה ,רק כאשר הירח המלא יאיר על כריכתו העבה ,המלל יופיע ואת סודות העולם הקסום הוא כבר לא יסתיר כי הירח עליו האיר" אנני ניסתה להבין מה פרוש המילים שהיו כתובות על כריכתו של הספר. היא שמה את הספר בחזרה בשק שהיה בו. והחליטה לראות אם אמה התעוררה .היא יצאה מהספריה וסגרה את הדלת הכבדה מאחוריה . היא הלכה במסדורון שכבר לא היה כל כך מלוכלך ומצחין, מפני שאתמול הצטרכה לנקות אותו. לשמחתה היא לא הייתה צריכה לנקות את שאר החדרים במסדרון חוץ משלה. היא נכנסה לחדרה והביטה מהחלון אל עבר השביל שהוביל לכביש הוא היה מכוסה בצמחים . אנני היהרה לעצמה בראשה " מה אני עושה כאן ? .בשביל מה כל זה ? ומזה הספרים המוזרים האלה שנמצאים בסיפריה ? הכול כל כך מוזר כאן ..." . אנני שמעה את אמה במטבח למטה ,היא יצאה מהחדר סגרה את הדלת וירדה במדרגות. הסלון אחרי הניקיון של אתמול היה ניראה הרבה יותר טוב ,כבר לא היה אבק על הרהיטים. ואנני גילתה שיש חלונות בחדר כי לפני זה היא חשבה שאלה היו גם קירות מפני שהם היו כל כך מטונפים. אור השמש חימם את החדר ואנני פסעה לכיון המטבח . היא נכנסה למטבח וראתה את אמה מבשלת ארוחת בוקר. היא אמרה לה בוקר טוב, והתיישבה על יד השולחן. אנני החילטה לשאול את אמא שלה אם היא יודעת משהוא, אולי היא תוכל לענות על כמה מהשאלות שלה. אז היא חשבה איך לשאול את זה שזה לא יראה מוזר מדי . " אמא מי היה גר בבית הזה לפני שהואכל כך ישן ומעופש " היא חשבה את זה אני אשאל קודם ואז אני אדע למי כל זה שייך ... היא שאלה את אמה את השאלה אמא שלה קצת שתקה ואז ענתה " את הבית הזה קיבלנו מאחות של סבתא שלי .היא הייתה גרה פה מזמן והיא לא יכלה לנקות את הבית כי היא הייתה זקנה מידי .אבל למשהוא היא תמיד דיברה כל מיני שטויות ,עזבי זה לא חושב ..." "לא ,אמא איזה שטויות היא אמרה ?" " היא הייתה מדברת על יצורים שחיים פה וכל מיני דברים כאלה " אנני התחילה לחשוב שכל זה אולי נכון . אחרי שתיקה קצרה היא ענתה לאמה " כן נכון מי מאמין ביצורים הרי הם לא קיימים " .אנני ואמה אכלו את ארוחת הבוקר והמשיכו לנקות את הבית . לפתע אחרי שכמעט סיימו לנקות נשמע רעש חזק מהחדר של אנני ,היא ואמה רצו במעלה המדרגות . נכנסו לחדרה, ומצאו את החלון שבור לרסיסים. אמה של אנני ירדה למטה כדי להביא מטאטא . ואנני שמה לב שיש משהוא בין הרסיסים של הזכוכית ,הייתה שם חתיכת נייר שהיה כתוב עליה " בעוד יומים הסודות אל האור יצאו ,הירח יתמלא והדברים יקרו" היא שמעה את אמה עולה היא תקעה את חתיכת הנייר בכיס ויצאה מהחדר.היא הלכה לסיפריה, התיישבה על יד השולחן והוציאה את חתיכת הנייר מהכיס , היא קראה שוב ושוב את המילים עד שנחרטו בזכרונה