סיפור שהמצאתי

denkel

New member
סיפור שהמצאתי

אנני תפסה את הארגז בכעס, והתחילה לצעוד לכיוון הבית הישן שעמד בין עצי האלון, שנראו עתיקים לא פחות מהבית. הדשא "עקץ" את רגליה מבעד לכפכפים והשמש חיממה את עורפה .אנני נעמדה ליד הדלת וחיכתה שאמה תבוא לפתוח, למרות שחשבה שבמכה אחת אפשר להפיל את הדלת הזאת. "לא מספיק שהיא מעבירה אותי לאיזו חורבה ישנה וגם כועסת אליי אני עוד צריכה לחכות לה ? אוף אני כל כך שונאת את המקום הזה" חשבה אנני לעצמה. אמה של אנני צעדה לכיוון הבית כשפניה מוסתרות על ידי קופסא גדולה.היא הניחה את הקופסא ופתחה את הדלת. "אנני תיכנסי בנתיים אני שניה רצה למכונית, פשוט שחכתי לקחת כמה קופסאות משם ואל תשכחי להכניס את הקופסא הזאת גם " אנני ניכנסה לתוך הבית ,בבית שררה אפלה ואפה נתקף בריח של עובש מצחין.אנני תפסה את שני הקופסאות ,והניחה אותם על השולחן המאובק שעמד ליד האח הגדולה שהייתה בסלון. הבית היה ניראה במבפנים גרוע מאשר מבחוץ .כל הרהיטים היו מכוסים בשכבה עבה של אבק אפור ,הצבע הדהוי שהיה על הקירות התקלף ורצפת הפרקט הייתה ניראת כאילו היא שם מאז ימיי הבניים. אמה של אנני צעקה "תתפסי לך חדר, אני עוד שניה מגיעה" אנני עלתה לקומה השניה, במדרגות העץ שנראו דווקא טוב מבעד לאבק שהיה אליהם. המקום היה חשוך עוד יותר מאשר הקומה הראשונה וריח העובש לא היה פחות חלש.היא עמדה בתחילה של מסדרון ארוך,שאת סופו לא ראתה .היא פנתה אל הדלת הראשונה שראתה .היא פתחה אותה בהיסוס, ולפניה נשקף חדר גדול ועגול. החדר היה מואר באור שמש שחדר דרך הווילון. אנני ראתה מיטה גדולה וארון שעמד ליד החלון.היא התיישבה על המיטה ,הסתכלה מסביב והחליטה שאת החדר הזה היא רוצה . הסיפור הזה ממשיך ויהיו שם פיות והכול אבל איך ההתחלה לדעתכם ?
 
ברור!!!!

אל תפסיק אני רוצה עוד!!!!!
 

sapirit14

New member
קודם כל...

תחכה קצת ואל תהיה כזה לחוץ, טוב? אנשים לא יושבים כל היום ליד המחשב. אוקיי, הסיפור- בסה"כ כתוב היטב חוץ מכמה שגיאות, נוסח: שחכתי=שכחתי, שניה=שנייה, ימיי הבניים= ימי הביניים... זה,פיסוק ונקודות\פסיקים אחרי מה שהדמויות אומרות, לדוגמה: "אנני תיכנסי בנתיים אני שניה רצה למכונית, פשוט שחכתי לקחת כמה קופסאות משם ואל תשכחי להכניס את הקופסא הזאת גם " "אנני- תיכנסי בינתיים, אני רצה שנייה למכונית, פשוט שכחתי לקחת כמה קופסאות משם. אל תשכחי להכניס גם את הקופסה הזאת." מה גם שבמשפט הזה יש משהו לא הגיוני- הן פורקות את הארגזים בגלל שהן עברו דירה, לא? אז היא לא שכחה לקחת כמה קופסאות משם, היא פשוט לא סיימה לפרוק. בסה"כ התחלה נחמדה, למרות שזה עוד לא בסיס לסיפור, אני אחכה להמשך. :)
 

denkel

New member
הינה המשך

אני בטוח שהוא לא טוב אבל תגידו איך הסיפור בכלליות: אנני תפסה את הארגז בכעס, והתחילה לצעוד לכיוון הבית הישן שעמד בין עצי האלון, שנראו עתיקים לא פחות מהבית. הוא היה אפור וניראה עתיק, גגו היה מכוסה ברעפים שחורים שהבריקו מפני אור השמש וחלונותיו היו גדולים וסגורים,דלת הכניסה הייתה גדולה ומרשימה אך היא היא ניראתה כאילו היא עומדת ליפול ממקומה. סביב הבתי עמדה גדר בצבע שחור שניראתה כאילו עושיה מחניטים עתיקים . הדשא הנבול "עקץ" את רגליה מבעד לכפכפים והשמש חיממה את עורפה .אנני נעמדה ליד הדלת וחיכתה שאמה תבוא לפתוח, למרות שחשבה שבמכה אחת אפשר להפיל את הדלת הזאת. "לא מספיק שהיא מעבירה אותי לאיזו חורבה ישנה וגם כועסת אליי אני עוד צריכה לחכות לה ? אוף אני כל כך שונאת את המקום הזה" חשבה אנני לעצמה. אמה של אנני צעדה לכיוון הבית כשפניה מוסתרות על ידי קופסא גדולה.היא הניחה את הקופסא ופתחה את הדלת. "אנני תיכנסי בנתיים אני שנייה רצה למכונית, פשוט שכחתי לקחת את התיק מהאוטו ואל תשכחי להכניס את הקופסא הזאת " אנני ניכנסה לתוך הבית ,בבית שררה אפלה ואפה נתקף בריח של עובש מצחין.אנני תפסה את שני הקופסאות ,והניחה אותם על השולחן המאובק שעמד ליד האח הגדולה שהייתה בסלון. הבית היה ניראה במבפנים גרוע מאשר מבחוץ .כל הרהיטים היו מכוסים בשכבה עבה של אבק אפור ,הצבע הדהוי שהיה על הקירות התקלף ורצפת הפרקט הייתה ניראת כאילו היא שם מאז ימי הבניים. אמה של אנני צעקה "תתפסי לך חדר, אני עוד שניה מגיעה" אנני עלתה לקומה השניה, במדרגות העץ שנראו דווקא טוב מבעד לאבק שהיה אליהם. המקום היה חשוך עוד יותר מאשר הקומה הראשונה וריח העובש לא היה פחות חלש.היא עמדה בתחילה של מסדרון ארוך,שאת סופו לא ראתה .היא פנתה אל הדלת הראשונה שראתה .היא פתחה אותה בהיסוס, ולפניה נשקף חדר גדול ועגול. החדר היה מואר באור שמש שחדר דרך הווילון. אנני ראתה מיטה גדולה וארון שעמד ליד החלון.היא התיישבה על המיטה ,הסתכלה מסביב והחליטה שאת החדר הזה היא רוצה . היא נגשה אל החלון והסיטה את הווילון.מבעד לחלון היא ראתה איך משאית חברת ההובלה ,התניעה ונסעה . היא החליטה שהיא רוצה לראות את החדרים האחרים בבית ,לכן היא יצאה מהחדר ופסעה במסדרון החשוך לעבר דלת גדולה וחומה שעמדה במרכז המסדרון. היא ניגשה אליה וניסתה לפתוח אותה. אבל היא הייתה גדולה וציריה היו ישנים וחלודים, לכן אנני התקשתה בהלזיזה. לאחר מאמץ קל היא פתחה אותה ולעיניה נשקף מקום יפיפה .זוהי הייתה סיפריה עצומה שהייתה מלאה בספרים וגליונות קלף שנראו עתיקים למדיי . היא הסתובבה בין המדפים הארוכים וניסתה לקרוא את שמות הספרים " 500 הדרכים לטפל בטרול הגינתי " , "תבשילים למקרי חרום" , טיפול בחדי קרן " ועוד הרבה מוזרים אחרים. שמות הספרים נראו דיי מוזרים לאנני מפני שהם הזכירו לה ל מיני אגדות על שדונים ,חדי קרן ,טרולים ועד כל מיני יצורים שלא קיימים.היא חשבה לעצמה "מי יחזיק ספרים על יצורים שלא קיימים בכלל?" היא המשיכה לטייל בין המדפים עד שהגיעה לסוף הסיפריה .עמד שם שולחן עץ גדול וכבד ומאחוריו היה אח גדול ויפה. היא התקרבה אל השולחן, ומשהוא מוזר במיוחד משך את עיניה. הייתה לו צרוה מרובעת והוא היה בתוך מן שק של בד אבל זה לא היה גדול כמו שק ולא קטן כמו שקית .צבע הבד היה ירוק איזמרגד והוא אליו עיטורים בחוט זהב. והב הבריק לאור קרן שמש שבקעה מהחלון. ככל הניראה זה היה עוד ספר היא הרימה את הדבר הזה מהשולחן ורצתה להוציא אותו מהשק ,אבל פתאום היא שמעה את אמא קוראת לה לרדת למטה, ולעזור לה לפרוק את החפצים . אנני העבירה את כל שארית היום בפירקת הפצים וסידור בית עם אמה. למחרת בבוקר אנני התעוררה ושכבה במיטתה,היא חשבה לעצמה "מה היה בותך השק האם באמת זה היה ספר או שמשהוא אחר ?" היא החליטה שהיא צריכה לבדוק את זה. היא קמה התלבשה והלכה שוב לסיפריה.השק היה עדיין מונח על השולחן, כפי שהשאירה אותו שם . היא פתחה את השק, והוציאה משם ספר גדול.כריכתו הייתה בלויה ומרופטת, צבעה החום דהה .אך שם הספר היה ניראה ברור מאוד "פיות שדונים ומה שבינהם" .שם הספר היה כתוב באותיות גדולות בצבע זהב. אנני היססה לפתוח אותו, אך הסקרנות גברה על הפחד. היא הביטה בהפתעה על הספר ,כי הדפים שלו ריקים ,אף לא סימן ואף לא פסיק. היא סגרה את הספר. וראתה שעל גב הכריכה רשום משהוא " דף זה לא יהיה ריק ממילה ,רק כאשר הירח המלא יאיר על כריכתו העבה ,המלל יופיע ואת סודות העולם הקסום הוא כבר לא יסתיר כי הירח עליו האיר" אנני ניסתה להבין מה פרוש המילים שהיו כתובות על כריכתו של הספר. היא שמה את הספר בחזרה בשק שהיה בו. והחליטה לראות אם אמה התעוררה .היא יצאה מהספריה וסגרה את הדלת הכבדה מאחוריה . היא הלכה במסדורון שכבר לא היה כל כך מלוכלך ומצחין, מפני שאתמול הצטרכה לנקות אותו. לשמחתה היא לא הייתה צריכה לנקות את שאר החדרים במסדרון חוץ משלה. היא נכנסה לחדרה והביטה מהחלון אל עבר השביל שהוביל לכביש הוא היה מכוסה בצמחים . אנני היהרה לעצמה בראשה " מה אני עושה כאן ? .בשביל מה כל זה ? ומזה הספרים המוזרים האלה שנמצאים בסיפריה ? הכול כל כך מוזר כאן ..." . אנני שמעה את אמה במטבח למטה ,היא יצאה מהחדר סגרה את הדלת וירדה במדרגות. הסלון אחרי הניקיון של אתמול היה ניראה הרבה יותר טוב ,כבר לא היה אבק על הרהיטים. ואנני גילתה שיש חלונות בחדר כי לפני זה היא חשבה שאלה היו גם קירות מפני שהם היו כל כך מטונפים. אור השמש חימם את החדר ואנני פסעה לכיון המטבח . היא נכנסה למטבח וראתה את אמה מבשלת ארוחת בוקר. היא אמרה לה בוקר טוב, והתיישבה על יד השולחן. אנני החילטה לשאול את אמא שלה אם היא יודעת משהוא, אולי היא תוכל לענות על כמה מהשאלות שלה. אז היא חשבה איך לשאול את זה שזה לא יראה מוזר מדי . " אמא מי היה גר בבית הזה לפני שהואכל כך ישן ומעופש " היא חשבה את זה אני אשאל קודם ואז אני אדע למי כל זה שייך ... היא שאלה את אמה את השאלה אמא שלה קצת שתקה ואז ענתה " את הבית הזה קיבלנו מאחות של סבתא שלי .היא הייתה גרה פה מזמן והיא לא יכלה לנקות את הבית כי היא הייתה זקנה מידי .אבל למשהוא היא תמיד דיברה כל מיני שטויות ,עזבי זה לא חושב ..." "לא ,אמא איזה שטויות היא אמרה ?" " היא הייתה מדברת על יצורים שחיים פה וכל מיני דברים כאלה " אנני התחילה לחשוב שכל זה אולי נכון . אחרי שתיקה קצרה היא ענתה לאמה " כן נכון מי מאמין ביצורים הרי הם לא קיימים " .אנני ואמה אכלו את ארוחת הבוקר והמשיכו לנקות את הבית . לפתע אחרי שכמעט סיימו לנקות נשמע רעש חזק מהחדר של אנני ,היא ואמה רצו במעלה המדרגות . נכנסו לחדרה, ומצאו את החלון שבור לרסיסים. אמה של אנני ירדה למטה כדי להביא מטאטא . ואנני שמה לב שיש משהוא בין הרסיסים של הזכוכית ,הייתה שם חתיכת נייר שהיה כתוב עליה " בעוד יומים הסודות אל האור יצאו ,הירח יתמלא והדברים יקרו" היא שמעה את אמה עולה היא תקעה את חתיכת הנייר בכיס ויצאה מהחדר.היא הלכה לסיפריה, התיישבה על יד השולחן והוציאה את חתיכת הנייר מהכיס , היא קראה שוב ושוב את המילים עד שנחרטו בזכרונה
 

sapirit14

New member
לנשום עמוק, לנשום!

אין לחץ! מהכתיבה פה יש תחושה שנורא מיהרת ולכן היו לך הרבה יותר שגיאות מקלדת. גם פה הסיפור כתוב טוב (אני לא יודעת למה אתה לא חושב כך) חוץ מכמה דברים קטנים... למשל, " דף זה לא יהיה ריק ממילה ,רק כאשר הירח המלא יאיר על כריכתו העבה ,המלל יופיע ואת סודות העולם הקסום הוא כבר לא יסתיר כי הירח עליו האיר" אנני ניסתה להבין מה פרוש המילים שהיו כתובות על כריכתו של הספר. לא קשה בכלל להבין מה כתוב שם, זה יהיה מובן לכל אחד שיקרא- מה גם שאתה חוזר על זה פעמיים במשפט, שהמילים בספר יתגלו כשהירח יאיר עליהן. אבל אהבתי את הרעיון, אולי הוא צריך קצת ניסוח. שים לב להערות- נקודה בסוף משפט, וכו'. כמו כן כדאי שתחלק את הסיפור לפסקות כי כשהסיפור בגוש אחד קשה יותר לבלוע אותו. תמשיך לכתוב, ושים לב להערות שניתנו פה.
 

denkel

New member
כן

אני לא יודע איך לנסות להסתיר את זה. ויש לי שאלה כשאני אסיים לכתוב יש אולי מישהי /מישהו שיוכל לתקן בשבילי את שגיאות הכתיב והוסיף סימני ניקוד ?
 

denkel

New member
שיניתי מה דעתך?

" דף זה לא יהיה ריק ממילה ,רק כאשר אור לילה יאיר על כריכתו העבה ,המלל יופיע ואת סודות העולם הקסום הוא כבר לא יסתיר כי הלילה אותו יאיר"
 

denkel

New member
שאלה

כשקרעת את הסיפור הוא סיקרן אותך הוא גרם לך להמשיך לקרוא אותו? אבל תעני בכנות
 

sapirit14

New member
זה עדיין חוזר על עצמו...

הייתי מציעה משהו יותר מסתורי, כמו למשל, דף זה לא יהיה ריק ממילה כאשר אור לילה יאיר על כריכתו העבה, סודות העולם הקסום לא עוד נעלמים יהיו כאשר הירח יזרח באור יקרות. משהו כזה.
 

sapirit14

New member
הגהה אני יכולה לעשות בלי בעיה...

פשוט שלח לי את הסיפור לפני שאתה מפרסם אותו. ובסוף, כשהסיפור יהיה מוכן, אתה מוזמן לפרסם אותו בפורום כותבי מד"ב ופנטזיה ושם לקבל ביקורת ועזרה יותר מעמיקה.
 

denkel

New member
תודה

מליסה שלך גם ממש אבל ממש יפה וגם הרבה יותר יפה מזה
 

denkel

New member
הינה המשך

היא הוציאה אותו וקראה שוב את המילים שהיו כתובות על גבי הכריכה .וניסתה להבין איפו הרמז כאן ... היא החליטה שתחכה עוד יומים כמו שנאמר בפתק, אבל היא לא ידעה למה הכוונה ב"הלילה יאיר" .היא הטלבתה ולא ידעה למה הכוונה אולי לכוכבים? או שאולי לירח? ואולי משהוא יקרה בעוד יומים ? אנני החליטה שהיא תחכה ללילה שיהיה עוד יומים. הלילה התקרב ואנני התרגשה יותר ויותר .אבל היא לא ידעה אם לספר לאמה ,היא חשבה שלא תאמין לה ותחשוב שהיא משוגעת ,לכן היא החליטה לא לספר לה ,עד שלא תהיה לה הוכחה .אבל היא לא הייתה בטוחה בכלל מה היא הולכת להוכיח אז היא החליטה שבאמת יותר כדאי לה לחכות אם זה . היומים עברו והשמש התחילה לשקוע . אנני הייתה כל כך לחוצה ,שהחליטה לא לצאת מהחדר. היא התחילה לפחד ,אבל רצתה לבדוק מה יקרה .היא חיכתה שאמה תירדם ויצאה בשקט מחדרה אל הסיפריה ,אך כרגיל דלתות הסיפריה התקשו לזוז על צירהם. היא דחפה את הדלת וכמעט האירה את אמא שלה . היא נכנסה לסיפריה ,היא אף פעם לא ראת את הספריה ככה .היא הייתה חשוכה ,ואי אפשר היה לראות אפילו את עצמך.היא פלסה את דרכה בחשכה והגיעה אל השולחן היא מצאה שם את הספר. כמו שהשאירה אותו לפני יומים שם.היא תפסה אותו ובצעדים מהירים יצאה מהספריה . היא ירדה איתו אל הקומה הראשונה שהייתה חשוכה וצלליות של רהיטים כיסו את הקירות.היא יצאה מהדלת והלכה אל מאחורי הבית כדי שאף אחד לא ישים לב אליה. השמיים היו בצבע כחול כהה יפיפה , הכוכבים עיטרו אותם ,והדובה הגדולה לא נראתה כל כך ברור מעולם . אנני התיישבה אל הדשא וחיכתה לסימן .היא ישבה וישבה והשעה 12 התקרבה. ואז היא החליטה שאולי היא תוציא את הספר מהשק . היא הוציאה אותו , ואז הפעמון צילצל 12 פעם ,כבר היה חצות .פתאום העננים נעלמו ,וירח גדול נשקף לעניה ,הוא הפיץ אור בגוון כחול פשוט שלא ניתן לתאר .והיא החליטה שזה הסימן ,היא תפסה את הספר ופתחה אותו. אור הירח האיר על הספר ,ופתאום מילים התחילו להופיע בו . הספר התרומם לאוויר מידיה של אנני. היא ניסתה לתפוס אותו אך לא הצליחה .הספר התרומם גבוהה ואז למשהו עצר .אנני חיכתה לראות מה קורה . ולפתע מתוך הספר יצאה קרן בצבע ירוק איזמרגד שהעירה את היער שהיה מעבר לבית של אנני .קרן האור הירוק הזאת נעלמה מהר כמו שהופיע. והספר נפל לידיה של אנני. היא פתחה אותו והוא היה מלא . לא נשארה אפילו שורה אחת ריקה. היא ניסתה לקרוא את העמוד הראשון: *~מעגל הקסמים מסתובב,ושער לעולם אחר יתרחב. ספר זה יסביר במפורש על כל יצור שיראה לך חדש. שער לעולם אחר יפתח ,שני העולמות יתערבו ואת תשמרי שלא יסגרו~*. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ הדרך לפתיחת שער בין שני העולמות: תעמדי בליל ירח מלא וקראי את המילים הבאות : שני העולמות מתרחבים ובני האדם אם יצורים מתערבבים. שערי הקסם אותנו לר יכבלו. ולעולם השני לעבור יתנו. בזאת השערים נפתחים .ולזמן הקרוב לא נסגרים. לפתע אנני ראתה שביער מופיע שער . היא כבר לא יכלה ,היא פשוט פחדה .היא חשבה לעצמה שזה יותר מידי לערב אחד היא תפסה מהר את הספר ורצה הביתה. היא עלתה בגרם המדרגות ונכנסה לחדרה . היא הכניסה את הספר מתחת למיטה. היא נשכבה במיטה ,ולא הצליחה להירדם. היא פחדה ." מה עשיתי עשיו ? , מה כל זה היה ? ומזה השער הזה אוף אני כל כך מסובכת למה, למה ?" אנני חשבה לעצמה . אחרי שכיבה ממושכת אנני נרדמה . " אנני תירדי לאכול ארוחת בוקר היא כבר מתקררת ..." " רק שניה אני כבר יורדת " אנני צעקה לאמא שלה . אנני קמה, התלבה,צחצחה שיניים וירדה אל המטבח. היא ישבה אם אמה ואכלה . אנני פחדה לספר לאמה על מה שקרה. אז היא החליטה שזה יהיה הסוד שלה ורק שלה . אחרי שסיימה לאכול את ארוחת הבוקר אמה הודיע לה שהיא נוסעת לסדר כמה עניינים . אנני החליטה לנצל את ההזדמנות .ולברוח אל היער לראות מה יש שם . אמה יצאה מהבית ואנני לא בזבזה שניה. היא רצה לחדרה הוציאה את הספר. ויצאה מהבית כשפניה פונות אל היער. אנני צעדה אל כיוון היער כשקרני השמש ליטפו את פניה ,והדשא שהיה כבר יותר סבוך וקוצני עקץ וגירד את רגליה .היא כבר הצטערה על כך שלא לבשה נעלי ספורט . היא התקרבה יותר ויותר אל היער. אחרי הליכה של 10 דקות היא עמדה ליד היער , היא נכנסה לתוכו . היער היה צפוף ומלא בעצים ושיחים ,אנני ניסתה לפלס את דרכה בין השיחים . ככל שהיא נכנסה יותר עמוק אל היער היער החשיך והאפלה גברה אל האור . אנני הגיעה אל קרחת היער ולפתע מול עיניה
 
למעלה