recycle girl
New member
סיפור ראשון שלי (ט [האומנם?])
לא בטוחה עם זה טריגר או לא... יש בזה מוו אבל הוא לא מתואר לפרטי פרטים... סיפור ראשון כפי ששמתם לב
אשמח לביקורת בונה האופק הרחוק שניהם ישבו והסתכלו על האופק, שתיקה מביכה שררה בין השניים. היא החליטה לדבר ראשונה. "מה אני יעשה עכשיו?" היא שאלה ודמעות החלו לעלות בעיניה. הוא רק שתק והביט על עבר האופק. "יהיה בסדר" הוא אמר לבסוף והחזיק את ידה. "אנחנו תמיד נוכל לעבור הפלה עם תרצי..." היא הסתכלה בעיניו היא לא טעתה. הוא אמר אנחנו, הוא לא ייתן לה לעבור את זה לבד. וזה חיזק אותה קצת. "כן, אולי זאת בהחלט אפשרות" היא אמרה ומשכה באפה. "את יודעת..." הוא התחיל לדבר שוב. "שהייתי קטן תמיד רציתי לראות מה יש מעבר לאופק..." הוא אמר והביט על עבר הים במבט מרוחק "לפעמים אני עדיין תוהה מה יש שם..." הוא אמר והביט בעצב על עבר הים. "אתה יודע זה מגוחך..." היא אמרה ובעטה באבן קטנה. "אנחנו רק ילדים... אנחנו לא יכולים להביא אותו..." היא אמרה והסתכלה בעיניו. "את צודקת, זה פשוט מגוחך אני עדיין גר עם ההורים ואני בטוח שאת עוד רוצה לגמור את הלימודים דברים כאלה...". "כן נכון... ואני לא מוכנה להתחייב..." היא אמרה וקינחה את אפה "ולי לא הייתה חברה רצינית בינתיים ויש לי עוד כול כך הרבה דברים לעשות..." הוא אמר מעט בייאוש והמשיך להביט לעבר האופק. "מה את חושבת שיש שם? איך לדעתך הוא נראה?" הוא שאל אחרי כמה דקות של שתיקה מביכה "איפה זה שם?" היא שאלה בהתעניינות. "האופק, אלה מי?" הוא אמר וחיוך קטן הבליח על שפתיו. "אתה יודע תמיד אפשר לבקש מהאוטובוס שייקח אותנו לשם" היא צחקקה וקמה מהסלע שעליו היא ישבה מקודם. "תודה ששמרת על קשר" היא אמרה "ולא ברחת כמו כול בחור אחר, אבל עכשיו אני צריכה לחזור הביתה אני מציעה שתספר להורים שלך ואני לשלי יש לך את המספר שלי אז תתקשר" היא אמרה והתחילה לקום. "כן בסדר..." הוא מלמל וצפה בה מתרחקת יותר ויותר לעבר מונית שחיקתה שם כבר כמה דקות. "שלום..." הוא חשב בליבו ושמע את המנוע של המונית. "אני מקווה שהיא לא לקחה את זה קשה מידי..." הוא חשב לעצמו "אני מקווה שהיא תהיה בסדר" הוא אמר בליבו ובעט באבן קטנה. פתאום הוא שמע ירייה. לקח לו כמה שניות לקלוט את המונית המתרחקת ואת הגופה המוטלת על הקרקע. "הנהג!" הוא חשב בליבו והתחיל לרוץ אחרי המונית בכול הכוח, אבל היא כבר נסעה ממזמן, לא היה לו שום סיכוי להשיג אותה. הוא הביט עליה, שוכבת על הרצפה מכוסה בדם, "אין טעם..." הוא חשב לעצמו בעוד שהוא בדק את הדופק שלה "היא כבר לא פה...". "אל תדאגי" הוא אמר וכרע ברך לידה. "אנחנו נתפוס אותו ואנחנו נציל את הברנש הקטן" הוא אמר ודמעות החלו לעלות בעיניו. הוא התעשת על עצמו מהר וצלצל למשטרה לבית חולים למשפחה וגם למכבי אש... על כול מקרה שלא יבוא.
לא בטוחה עם זה טריגר או לא... יש בזה מוו אבל הוא לא מתואר לפרטי פרטים... סיפור ראשון כפי ששמתם לב