סיפור קצר, צוות החשיבה
זה היה חדר קטן, טחוב ודי חשוך שישב בתוך מה שהיה פעם מרתף של בנין משרדים. מאז הבעלים פשט את הרגל והממשלה קנתה אותו. עכשיו ישבו בחדר הזה מסביב לשולחן מאורך שרק מנורת פלורסנט אחת מעליו האירה, עשרה אנשים, לבושים בדרגות אלו ואחרות של אלגנט. על השולחן לפניהם נחו ערמות של דפים ומפות מכוסים בטבלאות, נוסחאות וסתם קישקושים. דממה שררה, והופרעה לבסוף על ידי אנחה שבקעה מהיושב בראש השולחן, הוא התרומם, הרחיק את כיסאו ונעמד "בסדר," אמר "זה לא מוביל אותנו לשום דבר." הוא החל מתהלך סביב השולחן "בואו נשכח רגע מהמתמטיקה והסבירות, וניזכר מה אנחנו עושים פה. העבודה שלנו היא לחזות תסריטים בעלי סבירות משתנה למלחמת העולם השלישית וסוף העולם. טוב ויפה, אז בואו נפעיל רגע כלי שלא הפעלנו מאז התישבו לשולחנות האלו לפני יומיים, את הדמיון. דיוויד," הוא הצביע על אחד מהם "השנה היא 2009, אנחנו אחרי שלוש שנים עם אינפלציה עולמית ממוצעת של 400%, ואחרי מספר סיכסוכים מקומים גדולים באסיה. רש"ק גרעיני סיני נגנב ומופעל בלב טוקיו, שישה מליון הרוגים מידית ונזק קרינה עצום. הסינים טוענים שהם לא קשורים לזה אבל מתקשים להוכיח. עכשיו, בלי חישובים בלי כלום, תן לי שלוש אופציות קטסטרופליות." דיוויד חשב רגע ואז השיב "טוב המנהל, אחת. יפן תוך התבססות על ברית ההגנה האסטרטגית שלה עם ארה"ב מכריזה מלחמה על סין, הסינים כתגובה פולשים ליפן ומנצלים את ההזדמנות וכובשים גם את טיוואן, ארה"ב מתערבת ונכנסת למלחמה עם סין. שתים. העולם מקבל את הטענה הסינית, הסינים מקבלים אישור בין לאומי לחיסול הטרור בתוכם ומנצלים אותו להשמיד התנגדות פנימית, ומקרבים המון כוחות לגבול סין-רוסיה, הרוסים נכנסים לפאניקה ובונים כוחות לאורך הגבול, בשלב מסוים בעקבות אירוע שולי רוסיה פולשת לסין או להפך ומלחמת עולם שלישית מתחילה." "יופי עכשיו, את השלישית, אני רוצה שתשתגע." "האמריקאים חושבים שזו תחילתה של מלחמה גרעינית ומשגרים את כל טילי הMX שלהם על סין. חיזרים ,שחושבים די כמונו, שעוברים לידינו בלי שום כוונה להתקרב יותר מדי, מבחינים בטילים שנעים אל מחוץ לאטמוספירה ומפרשים את זה כאיום והכרזת מלחמה, הם משמידים את הטילים בעזרת פולס אלקטרו מגנטי ו´משיבים אש´ על התוקף הקרקעי. אז הם קוראים לחברים שלהם ופולשים לכדור הארץ." "מבין השלושה, מה הכי סביר?" הוא שאל את כולם, תשובות מגוונות מאוד נשמעו בעיקר אחת ושתים. לבסוף מישהו נעמד ואמר שהשלישית " קום הסבר." אמר המנהל זה שדיבר נעמד, ישר את בגדיו והשיב "היפנים בשלב הזה בכלכלה על הקרשים וצבא לא מתפקד. נוסיף על זה שהם גם פציפיסטים מתמיד כך שהם לא יבצעו שום צעד אסטרטגי, אלא סביר יותר שמשהו מדיני, כמו דרישה לאיתור האשמים. מכאן שאחד לא סביר שיקרה. שתים גם הוא לא סביר כי כבר היום הצבא הרוסי מתפורר ובקושי מתפקד, ראה צ´צ´ניה. אבל עדין יש להם נשק גרעיני, ובגלל זה הסינים לא יסתכנו לעצבן אותם, אז שתים גם לא יקרה. עכשיו, רוב הסיכויים הם שאמריקאים, שלא ידועים באינטליגנציה שלהם, לא יאמינו לסינים ויפעילו את עיקרון ההשמדה ההדדי, אבל במטרה שהם ישרדו. כלומר שהם יפרשו את מערך ההגנה האסטרטגי שלהם ויפעילו נשק גרעיני שינטרל את הנשק הגרעיני של הסינים. החיזרים שבזמן שהם עוברים בקירבת מקום, נגיד מאה אלף ק"מ, צצים לכיוונם ב´מיקרה´ מאה טילים בעלי ראש נפץ גרעיני מדויק. אם הם חושבים כמונו, ודאי שהם יזהו את זה כאיום, ינטרלו אותו וידאגו לכך שלא יהיו איומים נוספים, מכאן זאת האופציה הכי סבירה." "התרשמתי, עכשיו תתעלם מהסבירות, מה מביניהם יקרה?" "אחד," הוא השיב "חוקי מרפי, הכי לא סביר הוא שיתרחש." הוא התישב "יפה מאוד, אני מקוה שמישהו רושם את כל זה." יד הורמה "טוב מאוד, בואו ננסה עוד תסריט. מיכל..." הוא הצביע על בחור שישב מקצה השני של השולחן, זה הרים את ראשו "כן." אמר "אנחנו בהווה. אתה מכיר את מערך הכוחות, הודו ופקיסטאן משחיזות חרבות, ארה"ב אוגרת טילי שיוט ובונה מערך הגנה אסטרטגי נגד ICBM. הכלכלה הארגנטינאית קרסה, אירופה היא הלכה למעשה כמעט מדינה אחת, מיתון עולמי, בועת ההיי-טק התפוצצה, הפלסטינאים מדברים על מדינה על שתי גדות הירדן, מלחמה בטרור... עכשיו, תחשוב, בעצם תחשבו כולכם, הינו מנותקים מהעולם ארבעים ושמונה שעות. באותם ארבעים ושמונה שעות, איך העולם יכל ללכת לעזאזל? נתחיל ממך מיכל." מיכל חשב על זה לעומק והשיב "קט´ולו התעורר." "נחמד, ממצה, אבל תלוי בקיומו של שד בגובה של גורד שחקים שכרגע ישן מתחת למגידו. עוד מישהו?" יד הורמה "כן, אלברט." "רוסיה וסין חוששות מהמשחקים האמריקאים בחצר האחורית שלהם, אפגניסטן, מאחדות כוחות ונותנות מכה טקטית קטלנית, בשפה פשוטה, מפעילים את כל הנשק הגרעיני שלהם כנגד ארה"ב שלא מצליחה לירט את הכל ומפעילה את הנשק הגרעיני שלה כלפי כל העולם... מה שנקרא השמדה הדדית מובטחת." "מענין, עוד רעיונות?" "מישהו מצא תרופה לאידס, הנפיק אותה חינם לכולם, כל העולם נכנס לאוריגה מטורפת ענקית. הזכרים השתעגו מרוב טסטסרון ורצחו את כולם כך שאנחנו נשארנו האנשים החיים האחרונים בעולם." אמרה אחת הנשים "התורכים הפסידו לעירקים בכדורגל." הציע משיהו אחר "טענו לרמיה, אף אחד לא שם עליהם. אז הם הפעילו את הנשק הגרעיני של האמריקאים שחנה בשיטחם נגד העירקים. כל הנפט בעירק ניצת ונוצר אסון אקולוגי בקנה מידה שכזה שכל הצומח הושמד ותוך כמה ימים יגמר החמצן על פני הפלנטה שלנו." "למישהו יש משהו קצת יותר קונפורמי?" שאל המנהל "אומה חיזרית קולוניאלית פלשה לכדה"א וביומים האלו כבר הביסה את כל צבאות העולם, החריבה את הערים ושיעבדה את האנושות." אמר דיוויד בנימה משועממת "טוב," אמר המנהל בחצי חיוך "אני חושב שזה מסכם את עבודתנו, תאגדו את כל המסקנות והדוחות, כולל שני האחרונים שעשינו עכשיו. אם אין עוד משהו, נלך הביתה." הם אספו את כל המסמכים והפתקים הקטנים ששירבטו, זרקו את כוסות קלקר השחורות מרוב קפה והעירו מישהו שנרדם מתחת לשלוחן. כעבור בערך חצי שעה הם סיימו הכל והיו מוכנים לצאת. המנהל ניגל לדלת הכבדה והקיש במהירות צופן, קליק של מנעול משתחרר נשמע והדלת נפתחה בחריקת צירים. דלת רגילה שמאחוריה נפתחה בעזרת מפתח רגיל שהחזיק המנהל על שרשרת. הוא פתח אותה ונשם את האוויר החופשי לאחר שהיה נעול בחדר שתי יממות. הוא נאנח ועם האחרים התפרץ החוצה כמו ילד קטן שסיים את הלימודים, השאר שהיו מאחוריו עקפו אותו בתוך שניות... הם יצאו לאור יום מכאיב, אבק מילא את האוויר, הבנינים סביב היו הרוסים כמו אחרי הפצצה, והשמים היו מלאים בשריקות וזימזומים. אחד מהם הרים את ראשו מעלה והצביע על משולש שווה שוקיים שעף בגובה נמוך והתעלם מהם. המשולש הנמיך עוד יותר עד גובה הרחוב ואז טס דרך בניין שעוד עמד על תילו ומוטט אותו. הם סרקו את סביבתם עוד דקות אחדות עד שדיוויד שבר את הדממה "אני שונא להיות צודק." אמר "פשוט שונ..." שאגה אדירה נשמעה עת דרקון סיני הופיע והחל רודף אחרי המשולש, שניסה להימלט ושניהם נעלמו במהירות מאחורי ענני אבק "אל תחמיא לעצמך." אמר המנהל "כמו שזה נראה כולנו טעינו. היה תסריט אחד שהיה פשוט בלתי אפשרי מדי..." זה שישן מתחת לשולחן חייך "ומכאן הכי סביר."
זה היה חדר קטן, טחוב ודי חשוך שישב בתוך מה שהיה פעם מרתף של בנין משרדים. מאז הבעלים פשט את הרגל והממשלה קנתה אותו. עכשיו ישבו בחדר הזה מסביב לשולחן מאורך שרק מנורת פלורסנט אחת מעליו האירה, עשרה אנשים, לבושים בדרגות אלו ואחרות של אלגנט. על השולחן לפניהם נחו ערמות של דפים ומפות מכוסים בטבלאות, נוסחאות וסתם קישקושים. דממה שררה, והופרעה לבסוף על ידי אנחה שבקעה מהיושב בראש השולחן, הוא התרומם, הרחיק את כיסאו ונעמד "בסדר," אמר "זה לא מוביל אותנו לשום דבר." הוא החל מתהלך סביב השולחן "בואו נשכח רגע מהמתמטיקה והסבירות, וניזכר מה אנחנו עושים פה. העבודה שלנו היא לחזות תסריטים בעלי סבירות משתנה למלחמת העולם השלישית וסוף העולם. טוב ויפה, אז בואו נפעיל רגע כלי שלא הפעלנו מאז התישבו לשולחנות האלו לפני יומיים, את הדמיון. דיוויד," הוא הצביע על אחד מהם "השנה היא 2009, אנחנו אחרי שלוש שנים עם אינפלציה עולמית ממוצעת של 400%, ואחרי מספר סיכסוכים מקומים גדולים באסיה. רש"ק גרעיני סיני נגנב ומופעל בלב טוקיו, שישה מליון הרוגים מידית ונזק קרינה עצום. הסינים טוענים שהם לא קשורים לזה אבל מתקשים להוכיח. עכשיו, בלי חישובים בלי כלום, תן לי שלוש אופציות קטסטרופליות." דיוויד חשב רגע ואז השיב "טוב המנהל, אחת. יפן תוך התבססות על ברית ההגנה האסטרטגית שלה עם ארה"ב מכריזה מלחמה על סין, הסינים כתגובה פולשים ליפן ומנצלים את ההזדמנות וכובשים גם את טיוואן, ארה"ב מתערבת ונכנסת למלחמה עם סין. שתים. העולם מקבל את הטענה הסינית, הסינים מקבלים אישור בין לאומי לחיסול הטרור בתוכם ומנצלים אותו להשמיד התנגדות פנימית, ומקרבים המון כוחות לגבול סין-רוסיה, הרוסים נכנסים לפאניקה ובונים כוחות לאורך הגבול, בשלב מסוים בעקבות אירוע שולי רוסיה פולשת לסין או להפך ומלחמת עולם שלישית מתחילה." "יופי עכשיו, את השלישית, אני רוצה שתשתגע." "האמריקאים חושבים שזו תחילתה של מלחמה גרעינית ומשגרים את כל טילי הMX שלהם על סין. חיזרים ,שחושבים די כמונו, שעוברים לידינו בלי שום כוונה להתקרב יותר מדי, מבחינים בטילים שנעים אל מחוץ לאטמוספירה ומפרשים את זה כאיום והכרזת מלחמה, הם משמידים את הטילים בעזרת פולס אלקטרו מגנטי ו´משיבים אש´ על התוקף הקרקעי. אז הם קוראים לחברים שלהם ופולשים לכדור הארץ." "מבין השלושה, מה הכי סביר?" הוא שאל את כולם, תשובות מגוונות מאוד נשמעו בעיקר אחת ושתים. לבסוף מישהו נעמד ואמר שהשלישית " קום הסבר." אמר המנהל זה שדיבר נעמד, ישר את בגדיו והשיב "היפנים בשלב הזה בכלכלה על הקרשים וצבא לא מתפקד. נוסיף על זה שהם גם פציפיסטים מתמיד כך שהם לא יבצעו שום צעד אסטרטגי, אלא סביר יותר שמשהו מדיני, כמו דרישה לאיתור האשמים. מכאן שאחד לא סביר שיקרה. שתים גם הוא לא סביר כי כבר היום הצבא הרוסי מתפורר ובקושי מתפקד, ראה צ´צ´ניה. אבל עדין יש להם נשק גרעיני, ובגלל זה הסינים לא יסתכנו לעצבן אותם, אז שתים גם לא יקרה. עכשיו, רוב הסיכויים הם שאמריקאים, שלא ידועים באינטליגנציה שלהם, לא יאמינו לסינים ויפעילו את עיקרון ההשמדה ההדדי, אבל במטרה שהם ישרדו. כלומר שהם יפרשו את מערך ההגנה האסטרטגי שלהם ויפעילו נשק גרעיני שינטרל את הנשק הגרעיני של הסינים. החיזרים שבזמן שהם עוברים בקירבת מקום, נגיד מאה אלף ק"מ, צצים לכיוונם ב´מיקרה´ מאה טילים בעלי ראש נפץ גרעיני מדויק. אם הם חושבים כמונו, ודאי שהם יזהו את זה כאיום, ינטרלו אותו וידאגו לכך שלא יהיו איומים נוספים, מכאן זאת האופציה הכי סבירה." "התרשמתי, עכשיו תתעלם מהסבירות, מה מביניהם יקרה?" "אחד," הוא השיב "חוקי מרפי, הכי לא סביר הוא שיתרחש." הוא התישב "יפה מאוד, אני מקוה שמישהו רושם את כל זה." יד הורמה "טוב מאוד, בואו ננסה עוד תסריט. מיכל..." הוא הצביע על בחור שישב מקצה השני של השולחן, זה הרים את ראשו "כן." אמר "אנחנו בהווה. אתה מכיר את מערך הכוחות, הודו ופקיסטאן משחיזות חרבות, ארה"ב אוגרת טילי שיוט ובונה מערך הגנה אסטרטגי נגד ICBM. הכלכלה הארגנטינאית קרסה, אירופה היא הלכה למעשה כמעט מדינה אחת, מיתון עולמי, בועת ההיי-טק התפוצצה, הפלסטינאים מדברים על מדינה על שתי גדות הירדן, מלחמה בטרור... עכשיו, תחשוב, בעצם תחשבו כולכם, הינו מנותקים מהעולם ארבעים ושמונה שעות. באותם ארבעים ושמונה שעות, איך העולם יכל ללכת לעזאזל? נתחיל ממך מיכל." מיכל חשב על זה לעומק והשיב "קט´ולו התעורר." "נחמד, ממצה, אבל תלוי בקיומו של שד בגובה של גורד שחקים שכרגע ישן מתחת למגידו. עוד מישהו?" יד הורמה "כן, אלברט." "רוסיה וסין חוששות מהמשחקים האמריקאים בחצר האחורית שלהם, אפגניסטן, מאחדות כוחות ונותנות מכה טקטית קטלנית, בשפה פשוטה, מפעילים את כל הנשק הגרעיני שלהם כנגד ארה"ב שלא מצליחה לירט את הכל ומפעילה את הנשק הגרעיני שלה כלפי כל העולם... מה שנקרא השמדה הדדית מובטחת." "מענין, עוד רעיונות?" "מישהו מצא תרופה לאידס, הנפיק אותה חינם לכולם, כל העולם נכנס לאוריגה מטורפת ענקית. הזכרים השתעגו מרוב טסטסרון ורצחו את כולם כך שאנחנו נשארנו האנשים החיים האחרונים בעולם." אמרה אחת הנשים "התורכים הפסידו לעירקים בכדורגל." הציע משיהו אחר "טענו לרמיה, אף אחד לא שם עליהם. אז הם הפעילו את הנשק הגרעיני של האמריקאים שחנה בשיטחם נגד העירקים. כל הנפט בעירק ניצת ונוצר אסון אקולוגי בקנה מידה שכזה שכל הצומח הושמד ותוך כמה ימים יגמר החמצן על פני הפלנטה שלנו." "למישהו יש משהו קצת יותר קונפורמי?" שאל המנהל "אומה חיזרית קולוניאלית פלשה לכדה"א וביומים האלו כבר הביסה את כל צבאות העולם, החריבה את הערים ושיעבדה את האנושות." אמר דיוויד בנימה משועממת "טוב," אמר המנהל בחצי חיוך "אני חושב שזה מסכם את עבודתנו, תאגדו את כל המסקנות והדוחות, כולל שני האחרונים שעשינו עכשיו. אם אין עוד משהו, נלך הביתה." הם אספו את כל המסמכים והפתקים הקטנים ששירבטו, זרקו את כוסות קלקר השחורות מרוב קפה והעירו מישהו שנרדם מתחת לשלוחן. כעבור בערך חצי שעה הם סיימו הכל והיו מוכנים לצאת. המנהל ניגל לדלת הכבדה והקיש במהירות צופן, קליק של מנעול משתחרר נשמע והדלת נפתחה בחריקת צירים. דלת רגילה שמאחוריה נפתחה בעזרת מפתח רגיל שהחזיק המנהל על שרשרת. הוא פתח אותה ונשם את האוויר החופשי לאחר שהיה נעול בחדר שתי יממות. הוא נאנח ועם האחרים התפרץ החוצה כמו ילד קטן שסיים את הלימודים, השאר שהיו מאחוריו עקפו אותו בתוך שניות... הם יצאו לאור יום מכאיב, אבק מילא את האוויר, הבנינים סביב היו הרוסים כמו אחרי הפצצה, והשמים היו מלאים בשריקות וזימזומים. אחד מהם הרים את ראשו מעלה והצביע על משולש שווה שוקיים שעף בגובה נמוך והתעלם מהם. המשולש הנמיך עוד יותר עד גובה הרחוב ואז טס דרך בניין שעוד עמד על תילו ומוטט אותו. הם סרקו את סביבתם עוד דקות אחדות עד שדיוויד שבר את הדממה "אני שונא להיות צודק." אמר "פשוט שונ..." שאגה אדירה נשמעה עת דרקון סיני הופיע והחל רודף אחרי המשולש, שניסה להימלט ושניהם נעלמו במהירות מאחורי ענני אבק "אל תחמיא לעצמך." אמר המנהל "כמו שזה נראה כולנו טעינו. היה תסריט אחד שהיה פשוט בלתי אפשרי מדי..." זה שישן מתחת לשולחן חייך "ומכאן הכי סביר."