סיפור קצר/ לי.
בראשית היה חושך. העולם החדש, אשר נברא מכבר בידי כוחו שלו, הופקד לשמירה בידי זוג נשמות, האחת בעלת זהות נקבית והשניה בעלת זהות זכרית. היא הייתה אדומה ובלתי צפויה, פזיזה ומוחצנת בעוד הוא היה קר וכסוף, ויחד הם משלו בכיפת העולם כשלשניהם מבטים מרושעים בעיניים. שתי הנשמות היו אחיות, במובן מסוים. כשהיא ישבה על כסאה הזהוב, מביטה בשעמום בעולם ההולך ומתהווה לרגליה, הוא היה יוצא החוצה לסייר ולהביט בנוף המרשים שנגלה לעיניו וכשהיה חוזר, כולו קר וקפוא, היא הייתה שולחת אש שתחמם אותו. הם חיו ביחד הרבה מאוד שנים, שוכנים שניהם בארמון שיש בהרמוניה, מביטים מעל בעולם שהחל להתאכלס ביצורים מגוונים, עד בוא האדם. היא, שהייתה מהירה לכעוס, שנאה אותם, וביקשה לרדוף ולשרוף אותם באשמת הרס העולם, והייתה מדיינת עם היוצר הגדול ועם הוא בקשר לכך, מעלה ויכוחים מרים ועשן מאוזניה. הוא רק עמד בצד ושתק, מסרב להודות שבני האדם מוצאים חן בעיניו, על אף חטאיהם. לאט ובזהירות היא רכשה כוחות חדשים, שלטה באור ובאש והקיפה עצמה בלהבות, בעוד הוא רק הביט בה מהצד, כמו תמיד, והתעטף בחשכת הקיום שלו, יורד מדי פעם על האדמה במסווה של בן אנוש כדי לספוג מעט מהויות בני האדם. היא לא אהבה את זה. בייחוד לא כשהוא חזר יום אחד וסיפר לה על היופי של בני האנוש, על הדברים שהמציאו, ועל האהבה שהוא רוחש להם, ובייחוד לאחת ספציפית מהן. אז הוכו השמיים בברקים, ולהבות אש איימו לצאת ולשרוף את העולם, להעלות ולחרוך את האדמה ולהעלים את בני האדם ואת כל החיים. היא כל כך כעסה, עד שהוא מיהר לקרוא לישות הגדולה כדי שתרגיע אותה, אבל אפילו זה לא הצליח להשכיח את כעסה. היא איימה לכלות את זעמה בבני האדם, וכל הניסיונות לדבר עמה לא הועילו. היא רקמה בסתר ליבה תוכנית זדונית, וכשזו תצא לפועל, יהרס העולם בלהבות ולשונות כבירות של אש. למרבה המזל, הוא גילה את תוכניתה לפני שזו יצאה אל הפועל, ומיהר לספר לישות הגדולה. או אז הבין זה שאין מנוס, ואם ברצונו להציל את העולם, חייב הוא לעשות מעשה. כאשר הייתה היא בדרכה אל האדמה, תפס אותה זה והפך אותה לכדור אש גדול ואדום, ושם אותה בשמיים בתור עונש, שם תאיר את חייהם של בני האנוש עד קץ הימים. הוא, שלא יכול היה לסבול את היעדרה של אחותו, וכמעט שמת מרוב צער, התחנן בפני זה לתרופה. או אז הפכה אותו הישות הגדולה לכדור לבן, חיוור וקטן מאחותו, שמתעטף בחושך, וגם הוא נתלה בשמיים, כדי שיספק תקווה לבני האנוש כאשר אחותו הולכת לנוח. רק דבר אחד לא יכולה הייתה הישות הגדולה לעשות. היא לא יכולה הייתה לתת להוא והיא להיפגש, כי אז יחרבו השמיים ובני האדם יושמדו, אבל הצער שאיים לכלות את שניהם היה גדול מדי. הישות העליונה עשתה עיסקה. במשך חצי מהזמן תאיר היא על האדמה, וחצי מהזמן הוא ישלח את אור הניחומים שלו. כאשר היא תשקע, יעלה הוא, ולשניות אחדות הם יוכלו לראות אחד את אורו של השני. וכך, מאז ועד היום, תלויים בשמים צמד האחים, מאירים בתורות את חייהם של בני האנוש. וזהו, גבירותיי ורבותיי, סיפור בריאתם של השמש והירח.
בראשית היה חושך. העולם החדש, אשר נברא מכבר בידי כוחו שלו, הופקד לשמירה בידי זוג נשמות, האחת בעלת זהות נקבית והשניה בעלת זהות זכרית. היא הייתה אדומה ובלתי צפויה, פזיזה ומוחצנת בעוד הוא היה קר וכסוף, ויחד הם משלו בכיפת העולם כשלשניהם מבטים מרושעים בעיניים. שתי הנשמות היו אחיות, במובן מסוים. כשהיא ישבה על כסאה הזהוב, מביטה בשעמום בעולם ההולך ומתהווה לרגליה, הוא היה יוצא החוצה לסייר ולהביט בנוף המרשים שנגלה לעיניו וכשהיה חוזר, כולו קר וקפוא, היא הייתה שולחת אש שתחמם אותו. הם חיו ביחד הרבה מאוד שנים, שוכנים שניהם בארמון שיש בהרמוניה, מביטים מעל בעולם שהחל להתאכלס ביצורים מגוונים, עד בוא האדם. היא, שהייתה מהירה לכעוס, שנאה אותם, וביקשה לרדוף ולשרוף אותם באשמת הרס העולם, והייתה מדיינת עם היוצר הגדול ועם הוא בקשר לכך, מעלה ויכוחים מרים ועשן מאוזניה. הוא רק עמד בצד ושתק, מסרב להודות שבני האדם מוצאים חן בעיניו, על אף חטאיהם. לאט ובזהירות היא רכשה כוחות חדשים, שלטה באור ובאש והקיפה עצמה בלהבות, בעוד הוא רק הביט בה מהצד, כמו תמיד, והתעטף בחשכת הקיום שלו, יורד מדי פעם על האדמה במסווה של בן אנוש כדי לספוג מעט מהויות בני האדם. היא לא אהבה את זה. בייחוד לא כשהוא חזר יום אחד וסיפר לה על היופי של בני האנוש, על הדברים שהמציאו, ועל האהבה שהוא רוחש להם, ובייחוד לאחת ספציפית מהן. אז הוכו השמיים בברקים, ולהבות אש איימו לצאת ולשרוף את העולם, להעלות ולחרוך את האדמה ולהעלים את בני האדם ואת כל החיים. היא כל כך כעסה, עד שהוא מיהר לקרוא לישות הגדולה כדי שתרגיע אותה, אבל אפילו זה לא הצליח להשכיח את כעסה. היא איימה לכלות את זעמה בבני האדם, וכל הניסיונות לדבר עמה לא הועילו. היא רקמה בסתר ליבה תוכנית זדונית, וכשזו תצא לפועל, יהרס העולם בלהבות ולשונות כבירות של אש. למרבה המזל, הוא גילה את תוכניתה לפני שזו יצאה אל הפועל, ומיהר לספר לישות הגדולה. או אז הבין זה שאין מנוס, ואם ברצונו להציל את העולם, חייב הוא לעשות מעשה. כאשר הייתה היא בדרכה אל האדמה, תפס אותה זה והפך אותה לכדור אש גדול ואדום, ושם אותה בשמיים בתור עונש, שם תאיר את חייהם של בני האנוש עד קץ הימים. הוא, שלא יכול היה לסבול את היעדרה של אחותו, וכמעט שמת מרוב צער, התחנן בפני זה לתרופה. או אז הפכה אותו הישות הגדולה לכדור לבן, חיוור וקטן מאחותו, שמתעטף בחושך, וגם הוא נתלה בשמיים, כדי שיספק תקווה לבני האנוש כאשר אחותו הולכת לנוח. רק דבר אחד לא יכולה הייתה הישות הגדולה לעשות. היא לא יכולה הייתה לתת להוא והיא להיפגש, כי אז יחרבו השמיים ובני האדם יושמדו, אבל הצער שאיים לכלות את שניהם היה גדול מדי. הישות העליונה עשתה עיסקה. במשך חצי מהזמן תאיר היא על האדמה, וחצי מהזמן הוא ישלח את אור הניחומים שלו. כאשר היא תשקע, יעלה הוא, ולשניות אחדות הם יוכלו לראות אחד את אורו של השני. וכך, מאז ועד היום, תלויים בשמים צמד האחים, מאירים בתורות את חייהם של בני האנוש. וזהו, גבירותיי ורבותיי, סיפור בריאתם של השמש והירח.