סיפור קטנטן פיקנטי - לפני עזיבתי...
את ניהול הפורום...
) (על כך תבוא בהקדם הודעה בנפרד) ג´וני הזדקף אחרי ישיבה ממושכת ומתוחה על הספסל, יישר את מדי הצבא שלו ובחן את קהל האנשים שעשו דרכם אל תחנת הרכבת גראנד סנטרל שבניו יורק. הוא חיפש את הנערה אשר את ליבה הכיר , אך לא את פניה. הנערה עם הורד. התענינותו בה החלה לפני 13 חודשים. זה היה בעת ששהה בחנות למכירת ספרים משומשים. הוא לקח ספר באקראי מהמדף ומצא עצמו מתעמק לא באותיות המודפסות שבספר אלא בהערות שנכתבו בעיפרון בשוליו. כתב היד העדין גילה לו נפש עדינה בעלת מחשבה מלאת תבונה. בדף הראשון בספר מצא ג´וני את שמה של מי שהספר היה שייך לה לפני הגיעו לידיו... "גייל הולי מיינדל". עם הזמן ובהשקעת מאמצים מרובים, הצליח לאתר את כתובתה. הוא כתב לה מכתב ובו הציג עצמו והזמין אותה להשיב. למחרת היום נשלח ג´וני לתקופה בלתי ברורה מעבר לים... במהלך השנה וחודש שלאחר מכן התוודעו השניים זה אל זו במכתבים. כל אחד מהמכתבים היה כמו זרע שנפל לשדה מדושן. עץ רמון שנבט. נועם ביקש מגייל לשלוח לו תמונה, אך היא סרבה. גייל חשבה שאם הוא באמת אוהב, לא תהיה כל חשיבות למראה שלה. כשסוף סוף הגיע זמנו לחזור מאירופה, תיאמו את פגישתם הראשונה : 19:00 בערב, תחנת גרנד סנטרל בניו יורק. "סימן זיהוי" היא כתבה, "אענוד וורד אדום על דש חולצתי". בשעה 19:00 היה ג´ון בתחנה וחיפש את הבחורה שאהב, אשר את פניה לא ראה מעולם. "אל מולי הגיעה בחורה צעירה, היא הייתה רזה וגבוהה. שערה הבלונדיני היה קלוע בצמות מאחורי אוזניה העדינות, עיניה היו כחולות כמו פרחים. לשפתיה ולסנטרה הייתה הבעת תקיפות עדינה, והחליפה הירוקה הבהירה שלבשה נראתה כאילו האביב התקרב אלי במלוא עוצמתו. פסעתי לעברה, לגמרי מבלי לשים לב שאינה עונדת וורד אדום. משהתקדמתי לעברה, חייכה חיוך פרובוקטיבי קטנטן בזויות שפתיה. "אתה בכוון שלי מלח?" מלמלה אלי במשובה. כמעט מבלי לשים לב התקרבתי אליה צעד נוסף ......אז, או אז.... ראיתי את מי שהיה ברור לי כי הינה גייל הולי מיינדל, האישה אותה הייתי אמור לפגוש....... היא עמדה כמעט לגמרי מאחורי הנערה. אשה שעברה מזמן את שנות הארבעים לחייה, שערה האפיר ועל ראשה חבשה כובע. היא הייתה יותר משמנמנה. רגליה עבות הקרסוליים היו נתונות בתוך נעליים בעלות עקב נמוך. הנערה בחליפה הירוקה החלה מתרחקת בריחוף קל מן המקום. הרגשתי כאילו נחלקתי לשניים. הרצון שלי ללכת בעקבות הנערה היה עז ומצד שני נכספתי אל האשה שרוחה ותבונתה ליווני במשך חודשים ארוכים... היא עמדה שם. פניה החיוורים והשמנמנים היו עדינים ורגישים, בעניה האפורות היה ניצוץ חם ונעים. לא הססתי אצבעותי נגעו בעטיפת העור הכחולה של הספר אשר קניתי לפני כשנה ... הספר שהיה בידי ואשר בעזרתו היתה הולי אמורה לזהותיני... אולי זו לא תהיה אהבה, אבל זה יכול להיות משהו יקר יותר, משהו טוב מאהבה, ידידות שעליה אהיה אסיר תודה לעולם חשבתי בליבי...והתקדמתי לעברה צעד נוסף... מתחתי את כתפי לאחור...בנחישות... החזקתי את הספר בין כפות ידי בחוזקה,,,, כשפניתי אליה, הייתי עדין בדיבורי מחשש שמא המרירות והאכזבה יבצבצו בקולי... "אני סגן ג´ון בלנצ´רד, את בוודאי גייל הולי מיינדל. שמח מאוד שנפגשנו סוף סוף.... אפשר להזמינך לארוחת ערב?". פניה של האשה התרחבו לחיוך נפלא. היא קרנה... ולבי פרפר בתוכי... "אינני יודעת מה כל העסק הזה ילד..." ענתה האשה... "אך הבחורה הבלונדינית בחליפה הירוקה שחלפה לפני רגעים אחדים על פניך התחננה בפני שאענוד את הוורד האדום הזה על דש מעילי. היא אמרה שאם תזמין אותי לארוחת ערב, עלי לומר לך שהיא מחכה לך במסעדה הגדולה שמעבר לרחוב. "היא אמרה שזה מן מבחן שכזה..................." ......... ................... .....................................
את ניהול הפורום...
) (על כך תבוא בהקדם הודעה בנפרד) ג´וני הזדקף אחרי ישיבה ממושכת ומתוחה על הספסל, יישר את מדי הצבא שלו ובחן את קהל האנשים שעשו דרכם אל תחנת הרכבת גראנד סנטרל שבניו יורק. הוא חיפש את הנערה אשר את ליבה הכיר , אך לא את פניה. הנערה עם הורד. התענינותו בה החלה לפני 13 חודשים. זה היה בעת ששהה בחנות למכירת ספרים משומשים. הוא לקח ספר באקראי מהמדף ומצא עצמו מתעמק לא באותיות המודפסות שבספר אלא בהערות שנכתבו בעיפרון בשוליו. כתב היד העדין גילה לו נפש עדינה בעלת מחשבה מלאת תבונה. בדף הראשון בספר מצא ג´וני את שמה של מי שהספר היה שייך לה לפני הגיעו לידיו... "גייל הולי מיינדל". עם הזמן ובהשקעת מאמצים מרובים, הצליח לאתר את כתובתה. הוא כתב לה מכתב ובו הציג עצמו והזמין אותה להשיב. למחרת היום נשלח ג´וני לתקופה בלתי ברורה מעבר לים... במהלך השנה וחודש שלאחר מכן התוודעו השניים זה אל זו במכתבים. כל אחד מהמכתבים היה כמו זרע שנפל לשדה מדושן. עץ רמון שנבט. נועם ביקש מגייל לשלוח לו תמונה, אך היא סרבה. גייל חשבה שאם הוא באמת אוהב, לא תהיה כל חשיבות למראה שלה. כשסוף סוף הגיע זמנו לחזור מאירופה, תיאמו את פגישתם הראשונה : 19:00 בערב, תחנת גרנד סנטרל בניו יורק. "סימן זיהוי" היא כתבה, "אענוד וורד אדום על דש חולצתי". בשעה 19:00 היה ג´ון בתחנה וחיפש את הבחורה שאהב, אשר את פניה לא ראה מעולם. "אל מולי הגיעה בחורה צעירה, היא הייתה רזה וגבוהה. שערה הבלונדיני היה קלוע בצמות מאחורי אוזניה העדינות, עיניה היו כחולות כמו פרחים. לשפתיה ולסנטרה הייתה הבעת תקיפות עדינה, והחליפה הירוקה הבהירה שלבשה נראתה כאילו האביב התקרב אלי במלוא עוצמתו. פסעתי לעברה, לגמרי מבלי לשים לב שאינה עונדת וורד אדום. משהתקדמתי לעברה, חייכה חיוך פרובוקטיבי קטנטן בזויות שפתיה. "אתה בכוון שלי מלח?" מלמלה אלי במשובה. כמעט מבלי לשים לב התקרבתי אליה צעד נוסף ......אז, או אז.... ראיתי את מי שהיה ברור לי כי הינה גייל הולי מיינדל, האישה אותה הייתי אמור לפגוש....... היא עמדה כמעט לגמרי מאחורי הנערה. אשה שעברה מזמן את שנות הארבעים לחייה, שערה האפיר ועל ראשה חבשה כובע. היא הייתה יותר משמנמנה. רגליה עבות הקרסוליים היו נתונות בתוך נעליים בעלות עקב נמוך. הנערה בחליפה הירוקה החלה מתרחקת בריחוף קל מן המקום. הרגשתי כאילו נחלקתי לשניים. הרצון שלי ללכת בעקבות הנערה היה עז ומצד שני נכספתי אל האשה שרוחה ותבונתה ליווני במשך חודשים ארוכים... היא עמדה שם. פניה החיוורים והשמנמנים היו עדינים ורגישים, בעניה האפורות היה ניצוץ חם ונעים. לא הססתי אצבעותי נגעו בעטיפת העור הכחולה של הספר אשר קניתי לפני כשנה ... הספר שהיה בידי ואשר בעזרתו היתה הולי אמורה לזהותיני... אולי זו לא תהיה אהבה, אבל זה יכול להיות משהו יקר יותר, משהו טוב מאהבה, ידידות שעליה אהיה אסיר תודה לעולם חשבתי בליבי...והתקדמתי לעברה צעד נוסף... מתחתי את כתפי לאחור...בנחישות... החזקתי את הספר בין כפות ידי בחוזקה,,,, כשפניתי אליה, הייתי עדין בדיבורי מחשש שמא המרירות והאכזבה יבצבצו בקולי... "אני סגן ג´ון בלנצ´רד, את בוודאי גייל הולי מיינדל. שמח מאוד שנפגשנו סוף סוף.... אפשר להזמינך לארוחת ערב?". פניה של האשה התרחבו לחיוך נפלא. היא קרנה... ולבי פרפר בתוכי... "אינני יודעת מה כל העסק הזה ילד..." ענתה האשה... "אך הבחורה הבלונדינית בחליפה הירוקה שחלפה לפני רגעים אחדים על פניך התחננה בפני שאענוד את הוורד האדום הזה על דש מעילי. היא אמרה שאם תזמין אותי לארוחת ערב, עלי לומר לך שהיא מחכה לך במסעדה הגדולה שמעבר לרחוב. "היא אמרה שזה מן מבחן שכזה..................." ......... ................... .....................................