סיפור נחמד =)

סיפור נחמד =)

כולנו מכירים את הביטוי ´זכרו לעצור ולהריח את הפרחים´. אבל מתי אנחנו באמת עוצרים את הזמן מלכת ומביטים בעולם שמסביבנו? לעיתים קרובות אנחנו עסוקים עד מעל לראש, נתונים בלוח זמנים צפוף ולא שמים לב לשום דבר. אני עצמי אשם כמו כולם בניתוק מהעולם סביבנו, במיוחד בעת נהיגה ברחובות העמוסים של קליפורניה. אבל לפני זמן מה נתקלתי במאורע שהבהיר לי עד כמה הייתי מנותק מהמציאות. נסעתי לפגישת עסקים וחשבתי כל הדרך מה אומר בפגישה. הגעתי לרמזור שבדיוק התחלף לאדום. "טוב," חשבתי, "אגיע לרמזור הבא כשהוא ירוק, אם אסע מהר." הייתי מוכן לזנק כאשר לפתע הבחנתי במראה בלתי נעים. זוג צעיר, עיוורים שניהם, הלכו יד ביד בצומת הצפוף, כשכל המכוניות צופרות להם מכל העברים. האיש אחז בידו של ילד קטן, בעוד האישה נשאה על חזה תינוק. לכל אחד מהם היה מקל לבן, והם הניחו אותו לפניהם בחפשם רמזים שיעזרו להם לעבור את הכביש. המראה נגע לליבי. להיות עיוור - זו הייתה הנכות שהפחידה אותי יותר מכל. לפתע ראיתי לבהלתי הרבה שהזוג וילדיהם התקדמו לכיוון אמצע הצומת, ולא במעבר החצייה. הם לא ידעו היכן הם נמצאים, וטור המכוניות היה עלול לפגוע בהם. לא ידעתי אם כל המכוניות האחרות ראו את מה שראו עיני. לפתע התגלה לנגד עיני נס. כל המכוניות, מכל הכיוונים, עצמו באחת, בלי להשמיע קול חריקת בלמים, בלי לצפור, בלי לצעוק. כולם קפאו על מקומם, והניחו למשפחה להגיע אל יעדה בשלום. כל האנשים הביטו בזוג העיוורים. לפתע הגיב הנהג שמימיני. "לכו ימינה!" צעק. ואז הצטרפו אליו כל הנהגים האחרים במקהלה, "לכו ימינה!" הזוג לא נעצר לרגע, אולם התאים את צעדיו לכיוון ימין, עד שהגיע אל הקצה השני של הרחוב. הבנתי שהם לא ידעו כלל מה שהתרחש בצומת, ובה בשעה יכולתי לשמוע את אנחת הרווחה מפי כל הנהגים שברחוב. הנהג שלימיני אמר לעצמו, "וואו, ראיתם את זה?" ונהג לשמאלי אמר, "אני לא מאמין!" וכולנו חשנו נרגשים למראה עינינו. כולנו הפכנו אנושיים ועזרנו לעיוורים הללו. למדתי דברים רבים וחזקים מן המקרה הזה.
 
למעלה