סיפור משעשע... (לא!!!)
סיפור משעשע... (לא!!!)
אני לומד במכללה של חיל האויר - "הולץ", בי"ס שממוקם בצומת הולץ בדרום מזרח תל-אביב. יש לנו הרבה תלמידים בבית הספר שגרים באיזור בת-ים חולון, ובסוף כל יום לימודים מספר מאוד גדול של תלמידים מחכה בתחנה של קו 43. כמו בכל יום, כל יום, האוטובוס מגיע אחת ל-20 דקות אם לא יותר, הוא מ-פ-ו-צ-ץ באנשים עד כדי כך שהנהגים לא תמיד עוצרים בתחנה. אם יש מקום לעמוד, אז הנסיעה ארוכה, מחניקה, חמה ומתישה... מיותר לציין שאם "דן" היו נענים לפניות הציבור וחושבים קצת, הם היו מוסיפים יותר אוטובוסים לקו וכך מצמצמים בזמן ההמתנה, צפיפות הנוסעים ומגדילים את הנוחות... אך מה לעשות שכל יום ביומו קו 43 הוא פשוט סיוט על גלגלים... ולמה הסיפור משעשע?!? כי בחפירה בארכיונים בספריית בית הספר מצאתי במקרה עיתון בית ספרי משנת 1980 שבו - תאמינו או לא, פורסם מכתב ששלחו תלמידים ל"דן" בו הם מתארים את אותו המצב הבלתי נסבל ומבקשים להגדיל את מספר האוטובוסים... למעלה מ-20 שנה ממשיך הסיוט בעל המנוע הזה ליסוע בכבישי רמת-גן-בת-ים ואף גאון אחד בדן לא חושב לשנות משהו, ולו הכי קטן, על מנת להקל על רווחת הנוסעים...
סיפור משעשע... (לא!!!)
אני לומד במכללה של חיל האויר - "הולץ", בי"ס שממוקם בצומת הולץ בדרום מזרח תל-אביב. יש לנו הרבה תלמידים בבית הספר שגרים באיזור בת-ים חולון, ובסוף כל יום לימודים מספר מאוד גדול של תלמידים מחכה בתחנה של קו 43. כמו בכל יום, כל יום, האוטובוס מגיע אחת ל-20 דקות אם לא יותר, הוא מ-פ-ו-צ-ץ באנשים עד כדי כך שהנהגים לא תמיד עוצרים בתחנה. אם יש מקום לעמוד, אז הנסיעה ארוכה, מחניקה, חמה ומתישה... מיותר לציין שאם "דן" היו נענים לפניות הציבור וחושבים קצת, הם היו מוסיפים יותר אוטובוסים לקו וכך מצמצמים בזמן ההמתנה, צפיפות הנוסעים ומגדילים את הנוחות... אך מה לעשות שכל יום ביומו קו 43 הוא פשוט סיוט על גלגלים... ולמה הסיפור משעשע?!? כי בחפירה בארכיונים בספריית בית הספר מצאתי במקרה עיתון בית ספרי משנת 1980 שבו - תאמינו או לא, פורסם מכתב ששלחו תלמידים ל"דן" בו הם מתארים את אותו המצב הבלתי נסבל ומבקשים להגדיל את מספר האוטובוסים... למעלה מ-20 שנה ממשיך הסיוט בעל המנוע הזה ליסוע בכבישי רמת-גן-בת-ים ואף גאון אחד בדן לא חושב לשנות משהו, ולו הכי קטן, על מנת להקל על רווחת הנוסעים...