סיפור מהיום

סיפור מהיום

יצאנו היום לסדרת צילומים במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב - עזובה, לכלוך, סוחרי סמים ומה לא.
סיימנו שם ועברנו ל"גינת לוינסקי" שתופסת כותרות מעת לעת.
המראות לא קלים המחשבה שגדלים שם ילדים קטנים שלחם חוקם היומי הוא נרקומנים מסוממים, מחטים, זנות, אמצעי מניעה לרב וזוהמה, מעוררת חלחלה.
בחרתי להציג ארבע תמונות "רכות יותר" - הסיפור של כריסטינה.
 
כן, כן, זו אני כריסטינה

כריסטינה ספרה לנו, שבחורף האחרון היא כמעט קפאה למוות.
למזלה הגיעה במקרה חברתה לביקור ומצאה אותה ללא הכרה.
החברה אירגנה שמיכות חמות ושאר אמצעי חימום והשיבה את כריסטינה לחיים.
 

whyso

New member
תמונה טובה. קצת רחוק וזוית נמוכה אבל עובד.

 
תודה

מסכים איתך, אך בתמונה הזו, לא היתה שום אפשרות צילום אחרת.
אכן תמונה עם מסר חזק מאד שמבטא מכל את חייה של כריסטינה - צילום שאסור להחמיץ.
 

whyso

New member
היה איזה מחסום מקדימה שמנע ממך

לצלם יותר קרוב? גם להרים את המצלמה עם הידיים ולקמפז בערך היה מעניק יותר תחושת אינטימיות עם כריסטינה.

אבל כמו שציינתי לדעתי זו עדיין תמונה טובה שעובדת.
 
לא היה שום מחסום

קרוב לוודאי שהרמת המצלמה היתה נותנת בהחלט תוצאה טובה יותר, אבל לא חשבתי על זה באותו הרגע - אתה מכיר בוודאי את הריגוש לפני צילום מיוחד...

תודה
 

ommerl

New member
אני הייתי מצלם את זה בזווית רחבה יותר

להדגיש את ה"בית" שלה כמגדל שן גבוהה.

הסורגים עושים עבודה טובה בהעברת מסר של כליאה.
 
תודה עומר

בתמונה הראשונה יש תיאור גובהה של ה"וילה בעלת שני המפלסים".
את התמונה הזו קרפתי כך שישאר ה"כלוב" בלבד, לכן תמונת רוחב לא היתה משנה במקרה הזה.
יתכן בהחלט, שאילו הייתי מרים את המצלמה (כפי שציין whyso), התמונה היתה מתעצמת מעט יותר (לדעתי לא משמעותית).
 

ommerl

New member
לא תמונת רוחב. התכוונתי לעדשה רחבה

בשביל לגרום לעיוות פרספקטיבה. כלומר שההבדל בין קרוב לרחוק מהעדשה מוקצן.

בצילום הזה, אם היית עומד קרוב ועם עדשה רחבה ומצלם למעלה זה היה מדגיש את הגובה של ה"מגדל" הזה. הופך אותו למעין מגדל שן.

את הבחורה אולי לא היו רואים אבל אפשר היה לבקש ממנה להציץ החוצה או לחכות שתציץ בעצמה. זה יכל להיות פריים מעניין.
 

ommerl

New member
לא הייתי שם...

אני לא מטיף לחוסר טאקט. זו אפשרות אם זה בטאקט. נראה שהיא שתפה קצת פעולה עם המצלמות באחת התמונות ולכן ייתכן שזה יכל להיות בטאקט.

אבל לשיקול דעת הצלם במקום ובזמן כמובן.
 
אין ספק, היה שת"פ ומעבר לזאת

אבל בסיטואציה הזו, שממש לא בוימה, כריסטינה נפרדה מאיתנו לשלום.
גם עכשיו, לאחר בחינת התמונה שוב, לא הייתי מעז לבקש ממנה להציץ החוצה, לדעתי זה היה הופך לביזוי - די היה לי בסצנה הזו.
אני בטוח שאילו ביקשתי ממנה להציץ, היא היתה עושה את זה, אבל כמו שציינתי - עד כאן!!!
 
הבנתי אותך, אבל אין לי


 

ommerl

New member
צילום טוב

מעביר את המסר היטב: פח זבל ממסגר מלמטה ומעליו גן שעשועים פסטורלי. העצים מספקים מסגור מלמעלה ומצד ימין וצד שמאל נשאר פתוח.

יש פה משחק בין פתוח לסגור: הגן שעשועים הוא סצנה פתוחה, חופשית, מחזירה לילדות והתמימות, כיפית.

הפח זבל סוגר את הפרים ומשמעותו אחרת לגמריי מאשר גן שעשועים.

העצים שממסגרים מלמעלה לא ממסגרים את כל החלק העליון של המסגרת ומצד שמאל אין מסגור בכלל.

אני לא יודע למה מכל אלה התכוונת מראש אבל אני אוהב לנתח ולראות את הדברים האלה. המשחק בין סגור לפתוח, בין חופש וילדות לבין מציאות מורכבת יותר (שבה חסרי בית גרים בגן השעשועים). עולם של ניגודים ואבסורדים.

אני חושב שהיה עדיף להרים טיפה את המצלמה ולתת פחות נפח לפח הזבל. שיראו פחות את הצד שלו ויותר את הזבל עצמו.
 
תודה עומר, אהבתי את הניתוח הנהדר שלך

בחרתי בפח הזבל כמסגרת תחתונה והוספתי לו מעט מראה מתכולתו, כדי להעצים אותו על רקע גן השעשועים.
נכון מאד, הצד הפתוח מימין נותן את מעט המרחב שיש עדיין לילדים בגן השעשועים, שהרי גן שעשועים ביסודו, נועד לילדים, אך לא כאן במציאות הזו!
 
למעלה