סיפור מהחיים המשך מומלץ../images/Emo91.gif
צריכים להבין שבאותם זמנים, לא הייתה קיימת מודעות לשלום הילד בכלל, ובטח לא בבית ספר. למורים לא הייתה מוטיבציה ללמד כנדרש את התלמידים ומכאן, רוב התלמידים היו חייבים לחזור לאותה שנת לימוד. כאשר התחלתי ללמוד בבית הספר את המקצועות הקשים כגון חשבון, כימיה ופיזיקה, התקשיתי ללמוד אותם מכיוון שלא היה מי שיעזור לי. אבי כביכול היה מתישב עלידי, מתחיל להסביר לי ואחרי כמה דקות בלבד היה קם והולך עצבני בגלל שלא הבנתי כלום. היה אומר לי שאני לא מבינה, אני סתומה, טיפשה, וכך היה משאיר אותי לבד עם הלימודים, בלי שום הסבר וחסרת אונים. אם זה היה מדובר רק במצוע אחד, היה מוכן לקחת מורה פרטי, אבל מכיוון שהיה מדובר בשלום מקצועות, כמובן שאי אפשר לקחת לכל מקצוע מורה. הציונים שלי היו בהתאם, מכאן התחילו המכות והצעקות. לשמוע כל יום ביומו את הצעקות, את ההשפלות במשך שמונה-עשרה שנה, אחרי זה התחלתי להאמין ולחשוב שזה נכון. אמי לא עמדה לצידי אף פעם, כך שתמיד הייתי צריכה להשאר לבד עם כל הכעס והתסכול, וזה היה הכי קשה. ההמשך יבוא
צריכים להבין שבאותם זמנים, לא הייתה קיימת מודעות לשלום הילד בכלל, ובטח לא בבית ספר. למורים לא הייתה מוטיבציה ללמד כנדרש את התלמידים ומכאן, רוב התלמידים היו חייבים לחזור לאותה שנת לימוד. כאשר התחלתי ללמוד בבית הספר את המקצועות הקשים כגון חשבון, כימיה ופיזיקה, התקשיתי ללמוד אותם מכיוון שלא היה מי שיעזור לי. אבי כביכול היה מתישב עלידי, מתחיל להסביר לי ואחרי כמה דקות בלבד היה קם והולך עצבני בגלל שלא הבנתי כלום. היה אומר לי שאני לא מבינה, אני סתומה, טיפשה, וכך היה משאיר אותי לבד עם הלימודים, בלי שום הסבר וחסרת אונים. אם זה היה מדובר רק במצוע אחד, היה מוכן לקחת מורה פרטי, אבל מכיוון שהיה מדובר בשלום מקצועות, כמובן שאי אפשר לקחת לכל מקצוע מורה. הציונים שלי היו בהתאם, מכאן התחילו המכות והצעקות. לשמוע כל יום ביומו את הצעקות, את ההשפלות במשך שמונה-עשרה שנה, אחרי זה התחלתי להאמין ולחשוב שזה נכון. אמי לא עמדה לצידי אף פעם, כך שתמיד הייתי צריכה להשאר לבד עם כל הכעס והתסכול, וזה היה הכי קשה. ההמשך יבוא